07-02-2022, 12:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 2,116
|
|
יש כמה מאמרים ומחקרים בנושא, אבל לפי הזכור לי מהתקופה:
1. הכתבים הצבאיים, גם אם לא הודלפו/תודרכו באופן ישיר על ידי מקבלי החלטות, הרבו לתת "עצות" ופרשנויות מאיפה ראוי שהכוחות ייכנסו, איזו יחידה ולאיזו עיר, מי צריך לאגף וכו' בסופו של דבר כל הברברת סיפקה הרבה מידע OSINT זמין שחיזבאללה לא היה צריך להשקיע הרבה במרגלים או איסוף כדי לדעת לאן מתקדמת המערכה ולהעתיק כוחות בהתאם, מה שאולי הקשה על הפתעת האויב וגרם ליותר אבידות.
לא זכור לי אם הברברת הזו נוצלה לטובתנו כחלק מתחבולה במערכה האומללה הזו. במערכות אחרות בעיקר מול חמאס כנראה שכן.
2. היו דיווחים של כתבים בזמן אמת על איפה נפלו רקטות, מה ש"אולי" עשוי לעזור לאויב לכוון טוב יותר בפעם הבאה.
אני לא רוצה להיכנס לתפקיד התקשורת בלחימה, ל"חוסר פטריוטיות" או האדרת נסראללה, ספירת הנפגעים הכרונית והספירה לאחור עד לסיום המבצע וכו' כי זה לא נושא האשכול.
בסופו של יום לכתב אזרחי מותר לכתוב או לומר מה שהוא רוצה בכפוף לצנזורה, ויש לצבא ולממשלה יכולות להגביל את חופש התנועה של כתבים או להטיל סנקציות אם צריך.
הבעיה החמורה בעיני היא כשאין צנזורה ושליטה בזמן לחימה, או כשגנרלים / פוליטיקאים פוגעים באופן ישיר בבטחון שדה ע"י הדלפות כדי לשמור על יחסים עם עיתונאי החצר שלהם.
היו מקרים (בעולם, לא רק בארץ) שחפ"שים נכנסו לכלא על חשיפת מידע והיה להם אסור אפילו לומר את שם היחידה ששירתו בה, אבל פתאום איזה קצין בכיר הוציא לאור ספר שחשף הרבה יותר מידע שעוד היה חסוי.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"
"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)
נערך לאחרונה ע"י סיורניק בתאריך 07-02-2022 בשעה 12:47.
|