https://mida.org.il/2021/12/26/%d7%...a1%d7%95%d7%9f/

8:30 , האמת המרה: האם צה"ל בדרך לאסון? 30.12.2021
האמת-המרה-האם-צהל-בדרך-לאסון/ /https://mida.org.il/2021/12/26 1/5
האמת המרה: האם צה"ל בדרך לאסון?
צה"ל משדר לציבור ביטחון מלא ביכולותיו המבצעיות ואף מתפאר בהון האנושי
והטכנולוגי אותו הוא מטפח. האלוף במיל. יצחק בריק גורס אחרת ומזהיר: זה ()
יגמר באסון.
רק מי מכם שיקרא את כל המאמר על האמת המרה המתרחשת בצבא, יבין את גודל החרפהוהתסכול, אל מול האיום הקיומי הניצב מולנו וישאל את עצמו האם זה הצבא שאליו ייחלנו
ופיללנו? בשנים האחרונות הפכתי לכותל המערבי של מפקדים בכירים מאוד, קצינים זוטריםוחיילים, אשר חוששים לומר את דעתם ועמדתם בצבא שמא יבולע להם, שכן מי שיוצא מגבולות
הת
לם שנחרש עבורו ומביע את דעתו עלול לאבד את קידומו. חלקם נפגשים איתי בדיסקרטיות וחלקם שולחים מכתבים קשים מאוד על המתרחש בצה"ל.
בתקציב האחרון שעבר לאחרונה התבשרנו כי צה"ל יקבל השנה 58 מיליארד שקל מתקציב המדינה, שזו תוספת של 7 מיליארד שקלים. במבחן התוצאה מול סכומי עתק אלה צה"ל לא מביאאת
התמורה והתוצאה הנדרשת ולא מצדיקה את המיליארדים שצה"ל מקבל מאזרחי ישראל, שהרי הם אינם מתורגמים לביטחון ממשי. מיליארדי שקלים פשוט יורדים לטמיון בגלל תרבות אירגונית
קלוקלת והתנהלות מופקרת בכמעט בכל תחום בצה"ל.
מצאתי לנכון לפרסם בפניכם את עיקרי השיחות שלי עם חיילים ומפקדים - חלקם מהחטיבות
הסדירות של צה"ל המשולבות בתכנית הרב שנתית "תנופה" של הרמטכ"ל כוכבי. משיחות אלה
ניתן להבחין בבירור כי כל ההשקעה הענקית במליארדים בתוכנית "תנופה" הדורשת תוספתשנתית של מליארדי שקלים כל שנה לתקציב הצבא, תרד לטימיון כתוצאה מהתנהלות מופקרת
מבחינה שיגרתית ומבצעית גם ביחידות הסדירות.
הנקודות העיקריות שעלו בדבריהם של לוחמים ומפקדים
בינהם ) בכירים
מיחידות קרביות בחטיבות הסדירות של צה"ל ( 1. רוב המג"דים אינם משפיעים כלל על הנעשה ביחידתם , הם רוב זמנם נימצאים מחוץ לגדוד
בדיונים , ימי עיון ומפגשים עם קצינים בכירים , במילים פשוטות רובם ממש מנותקים. הדבריםמגיעים לידי כך שגם לאורך כל מסלול ההכשרה והאימונים של החיילים ביחידתם הנמשך כשמונה
חודשים ויותר לא פוגשים בהם החיילים כמעט לחלוטין , המג"דים ברובם לא תורמים דבר מניסיונם ליחידה , גם את רוב המח"טים החיילים לא רואים לאורך ההכשרה ולעיתים גם לא כשהם
כבר מבצעיים.
2. גם המ"פים ברוב זמנם לא חונכים ומדריכים את החיילים באימונים ובהכשרות, חלק גדול
מזמנם יושבים במשרדם וגם הרבה מאוד הם נקראים לדיונים, ימי עיון וטקסים, כך שהם לאפנויים ללמד ולחנוך את המפקדים הזוטרים מ"כים, ומ"מים ובוודאי גם לא את החיילים .ברוב
המקרים גם למ"פים אין כל השפעה מבחינה מקצועית ופיקודית על הנעשה בפלוגותיהם.
3. בפלוגות המפקדים הישירים של החיילים הם מפקדי המחלקות ומפקדי הכיתות שהם בעצמם לא
מיומנים וחייבים ליווי והדרכה וחניכה שאותם הם לא מקבלים, ולכן יש כשלים רבים מאוד באופן העברת החומר בהכשרה ובאימונים ובעיות קשות מאוד במשמעת, מנהיגות ודוגמה אישית , רבים
מהמפקדים הזוטרים כלל לא מתאימים לפיקוד, זה נכון גם לבכירים יותר.
4. לא קיים סטנדרט באימונים ובהכשרת היחידות, אין קריטריונים להצלחה, אין קו תחתון, כל
מפקד מחלקה ומפקד כיתה ע"פ דרכו והבנתו, אין עליהם שום בקרה ופיקוח מלמעלה של המג"ד
והמ"פ, והידע המקצועי של רבים מהם נמוך מאוד.
8:30 , האמת המרה: האם צה"ל בדרך לאסון? 30.12.2021
האמת-המרה-האם-צהל-בדרך-לאסון/ /https://mida.org.il/2021/12/26 2/5
5. בגלל חוסר חיילם קרביים ביחידה כתוצאה מקיצור שרות הבנים, בעיות מוטיבציה וחוסר רצון
להיות קרבי, כל חייל שכבר מגיע חייב לעבור את מסלול ההכשרה גם אם הוא אינו מתאים או
מחסיר חומר רב, רק בית כלא יכול להוציא חייל מהיחידה, אין שום התייחסות ליכולות של
החיילים בחלק לא קטן מהיחידות, אלא רק למספר החיילים ביחידה. גם במצב שחיילים נכשלים
בבחינה או במסלול בשטח המפקדים מזייפים את התוצאות, ומסמנים שהחיילים הצליחו, כל זאת
להראות שאצלם אף חייל לא נפל בהכשרה , קריטריון עליו הם נמדדים.
6. ביחידות אין משמעת בטיפול בנשק, בהפעלת
נשק, ובפריקת נשק לאחר ירי במטווח או בתרגיל.
לא פעם אחת נמצא כדור בקנה הרובה של החייל
שעות לאחר שסיים לירות ברובה, רק בנס לא היו
תאונות רבות יותר.
7. בחלק מהיחידות חיילים שעברו את מסלול
ההכשרה נשלחים לקורס מפקדי כיתות ללא שום
קריטריונים , המפקדים הבכירים ) מ"פ , מג"ד (
מסמנים מי הולך לקורס מבלי שיש להם הכרותמינימלית עם יכולותיהם של החיילים, הם כמעט לחלוטין לא מגיעים לשטח וגם לא משוחחים עם החיילים, זה מבוסס על חוות דעת של מפקדי
הכיתות
והמחלקות שבהרבה פעמים כלל אינה אמינה. 8. אחת הבעיות המרכזיות שיש הרבה מפקדים בפלוגות, בגדודים ובחטיבות שמעלימים עין
ובורחים מאחריות על אירועים חמורים או על כישלונות של חיילים ומפקדים זוטרים במסלולההכשרה האימונים והתרגילים, הם לא רוצים לתת הסברים לממונים עליהם, ולכן הם מעדיפים
שקט תעשייתי.
9. מי שמציג בעיות נתפס כאחד שמפריע למערכת, המפקדים לא רוצים לשמוע על בעיות, וממילא
הם אינם עוסקים בתיקונן. כתוצאה מכך, נוצר ביחידות קשר של שתיקה ותרבות של דיווחים לא
אמינים על הצלחות שכלל לא היו.
10 . אין ברוב היחידות ניהול תקין של שיגרה, מתבצעים מעט מאוד מסדרי בוקר, לעיתים שבועות
רבים כלל לא נבדק הנשק של החיילים ע"י מפקדיהם, לא קיימות פקודות שיגרה והבלגן חוגג
במיטבו.
11 . חלק מהחטיבות והגדודים הסדירים משולבים בתכנית הרב שנתית של הרמטכ"ל כוכבי, תוכנית
"תנופה " תכנית שהצבא לא מפסיק להתפאר בה. התכנית מדברת על יכולות גבוהות של הגדודיםבלחימה רב ממדית, הפעלת מטוסים ומסוקי קרב, איסוף מודיעין ע"י רחפנים, הפעלת ארטילריה
מדויקת, הפעלת נ"ט וכוחות החי"ר ושריון, עלות אמצעי הלחימה לגדודים שבתכנית תעלה
מיליארדים, ציוד רב ויקר ערך כבר חולק לגדודים סדירים רבים שהם במסגרת תכנית "תנופה" אבל יש בעיות של הטמעת הציוד והיכולות להפעילו כתוצאה ממחסור באימונים שהם מאוד יקרים
וחוסר יכולת לבצע אימון בסימולטורים המוזילים מאוד את האימון, היות ומרכזי סימולטורים
כאלה כלל לא נבנו. גם האחזקה של הציוד החדש היא בעיתית מאוד, כתוצאה מחוסר משוועה של
בעלי מקצוע בגדודים לאחר הקיצוצים הגדולים בכוח אדם מקצועי בקבע בתכנית הרב שנתית
"גדעון", בתקופתו של הרמטכ"ל גדי איזינקוט.
12 . לקראת ביקורות חיצוניות את היחידות, חלקן מכין לקראת הביקורת מצג שווא, שאינו נותן
תמונת מצב אמיתית על היחידה, שהביקורת מסתיימת חוזרים לבלגן הרגיל, המפקדים מלמדים את
חייליהם כיצד לשקר את מבצעי הביקורת. אחרונה נפגשתי עם בעל תפקיד בכיר מאוד בדרג המדיני, הוא סיפר לי בכאב כיצד הוא שלח את בנו לשרת שרות משמעותי באחד מיחידות העלית
של צה"ל, וכיצד מלמדים המפקדים של היחידה את בנו ואת הלוחמים האחרים כיצד לשקר
מפקדים בכירים המגיעים לביקורת ביחידה.
8:30 , האמת המרה: האם צה"ל בדרך לאסון? 30.12.2021
האמת-המרה-האם-צהל-בדרך-לאסון/ /https://mida.org.il/2021/12/26 3/5
13 . המשמעת ברוב הפלוגות והגדודים רופפת, הרבה פקודות לא מתבצעות, היות ואין פיקוח בקרה
ומעקב של המפקדים הבכירים על ביצוע פקודותיהם ולכן אין חשש של המפקדים הזוטרים
והחיילים שלא לבצע. ממילא אף אחד מהפיקוד הבכיר המנותק לא בודק אותם, ואף אחד לא נענש
על כך.
14 . בתחילת מסלול ההכשרה המוטיבציה של החיילים בדרך כלל סבירה אך במהלך ההכשרה יש
ירידה דרסטית במוטיבציה של החיילים, גם לאחר מסלול ההכשרה בהגיעם של החיילים לפלוגות
המבצעיות בגדודים, המוטיבציה של רבים מהחיילים ממשיכה להתדרדר, אין תחושה שלומדים
להיות קרביים, התחושה שהכל מתנהל חפיף, למפקדים לא אכפת, אבל אף אחד לא מציג את
הבעיות, כי אף מפקד לא רוצה לשמוע על בעיות, משום שזה מוציא את המפקדים מאזור הנוחות
שלהם, בהרבה יחידות המשמעת רופפת ואי ביצוע פקודות הוא דבר שבשגרה.
15 . תופעה מאוד בולטת בהרבה מן הפלוגות - המפקדים לא יוזמים, ראש קטן, הם אינם לוקחים
אחריות, הם עושים רק מה שהמפקדים הבכירים מעליהם אומרים להם לעשות , בעצמם הם לא
מקבלים החלטות ולא לוקחים יוזמה ואחריות. המפקדים לא מהווים דוגמה אישית, הם רק נותנים
פקודות ועומדים מהצד ולא עוזרים לחיילים לבצע משימות גם שעזרתם חשובה מאוד.
16 . מוכנות רבים מהגדודים והפלוגות הסדירות למלחמה נמוכה. במלחמה הבאה תהיה קטסטרופה,
החיילים לא מקצועיים, חסרי מוטיבציה וללא רוח לחימה. יש ציוד ואמצעי לחימה חדשים שקיבלו
במסגרת תכנית "תנופה" שלא יודעים להשתמש ולהפעיל אותם.
17 . הלוגיסטיקה בחלק מהגדודים היא ברמה ירודה מאוד. לא מתרגלים באימונים דחיפת תספוקת,
תחמושת, חלקי חילוף, מזון, דלק ועוד. חלק מהגדודים כלל לא אומנו להילחם על נגמשים או כלכלי לחימה אחר. כל מה שעשינו היה תנועה ולחימה רגלית בלבד. אנחנו נושאים על גבינו משקל
כבד מאוד שלא מאפשר גמישות לפעולה ותגובה להתקלות עם אויב. המפקדים אומרים לנו
שבמלחמה כל הציוד התחמושת, המזון על גב החיילים. התשובה של המפקדים למצב, שנושאהלוגיסטיקה זה לא באחריותם ויש גורמים חיצוניים שאחראים לכך שהם לא מכירים מי הם. זו
במסגרת הבריחה של המפקדים מאחריות כאשר הם אומרים לחיילים אל תדאגו במלחמה הכל
יסתדר יש מישהו למעלה שזו אחריותו והוא ידאג לנו.
18 . נושא חילוץ פצועים לא מתורגל, אין גם תרגול של אמבולנס או נגמ"ש הממתינים בנקודת
האיסוף לשם מביאים את הפצועים. במלחמה לא ידעו החיילים מה עושים עם הפצועים, כמעט לא
עוסקים בזה ולא מתרגלים את זה ואין גם אמצעים לממש חילוץ פצועים. לא קיימת שרשרת שלחי
לוץ ופינוי הפצועים מהשטח ועד בית החולים. המפקדים אומרים לנו "אל תדאגו במלחמה הכל יסתדר", אבל כולנו מבינים שמה שלא מתרגלים בשגרה לעולם לא יעבוד במלחמה.
19 . הטיפול והפעלת הנשק זה בזיון אחד גדול:
*חוסר מקצועיות בהפעלת הנשק.
*לעיתים לא פורקים נשק אחרי ירי במטווח או בתרגיל, במקרים מסוימים נישאר כדור בקנה אצל
מספר חיילים.
*במשך שבועות לעיתים חודשים אין מסדרים על נשק ואין ניקוי נשק , נוהגים לנקות את הנשק רק
אחרי מטווח.
*כתוצאה מהלכלוך של הנשק, קורה לא אחת, שיורים עם הנשק הקנה של הנשק מתנפח.
*חיילים רבים לא יודעים לטפל ולתקן מעצור בנשק ולא יודעים לחלץ תרמיל שנתקע בקנה של
הנשק, במלחמה זה יעלה בחייהם של חיילים רבים.
20 . למפקדים אין שום מושג כיצד הם יפקדו וינהלו את הפלוגה במלחמה , לדבריהם זה יסתדר
תוך
כדי תנועה, הם חושבים שהם עדיין בתנועת הצופים. 21 . אין הכשרה של החיילים לעמוד במצבי לחץ כפי שזה יתרחש במלחמה. בגדודים רבים החיילים
והמפקדים הזוטרים לא מכירים את ההיסטוריה והמורשת של היחידה בה הם משרתים, אין טיפוח
של גאוות יחידה, מה שמכירים חלק החיילים זה רק את מספר היחידה ותו לא. יתרה מכך, בגזרות
8:30 , האמת המרה: האם צה"ל בדרך לאסון? 30.12.2021
האמת-המרה-האם-צהל-בדרך-לאסון/ /https://mida.org.il/2021/12/26 4/5
שבהם מתבצעות תעסוקות מבצעיות לא הסבירו המפקדים על הגיזרה ולא היה כל ידע מעבר
למשימה הספציפית שאותה בצעו. בתעסוקות יש בעיות קשות של חוסרים באמצעים ובכוח אדם,
המשימות נעשות שלא ע"פ הפקודות, ברשלנות וחפיפניקיות. פשוט לא לאמין שאלו הסטנדרטים
של צה"ל.
22 . הדרך של המפקדים לצאת ידי חובתם מהבלגן ביחידה, חוסר המקצועיות ואי מוכנות היחידה
למלחמה, מתבטאת בזלזולם ביכולתיו של האויב. לדבריהם, בכל מצב ננצח, מעין טפיחה על
השכם להצדיק את הזילות וההפקרות בהתנהלותם.
להלן שיחה שלי עם מפקד בכיר מאוד בקבע בעקבות השיחה שלי עם החיילים והמפקדים:
V "לדבריו מדובר בתרבות ארגונית של שקר וחיפוי, חוסר מקצועיות ורצון להצטיין עושים ועוברים הלאה בלי כל קשר לרמה המקצועית. הוא אמר לי שהבטיחות בנשק היא
שערורייתית. דיבר על כך שהרמה של אימוני חוליה/כתה ברמה נמוכה עד לא קיימת. אמר
לי שיש בעיה קשה של חוסר אמינות והעברת האחריות למישהו אחר."
סיכום
היה מזעזע לשמוע את החיילים והמפקדים איתם דברתי ועוד יותר מזעזע שהפיקוד הבכיר מנותק לחלוטין מהמציאות המזעזעת בשטח, ביחידות הנחשבות ליחידות חוד של הצבא. לנו הציבורמספר הצבא שהוא קפץ קפיצת מדרגה. אותי זה לא הפתיע, זה בדיוק מה שראיתי כאשר כיהנתי
כנציב קבילות החיילים כעשר שנים. הנושאים עליהם דיברו החיילים והמפקדים נמצאים בדוח
החמור שהוצאתי, רק שלצערי ההתדרדרות ממשיכה ביתר שאת.
אין ברירה אלא לקיים חקירה חיצונית על הזילות בצה"ל עוד לפני המלחמה ולנסות להציל משהו בתהליך הקריסה וההתפוררות שהצבא עובר. גנבות הנשק והתחמושת ממחסניו הוא סיפטום אחד המעיד על הכלל. כל התהליך החמור הזה מתרחש במסגרת התכנית הרב שנתית של הרמטכ"ל
כוכ
בי שמדבר על קפיצת דרך של לחימת יחידות הסדירות ביבשה, במרחב רב ממדי עם טכנולוגיה עלית.
עצוב שאין שום קשר ודמיון בין מה שמציג הצבא לממשלה, לוועדת חוץ וביטחון ולציבור לביןהמצב המחפיר המתרחש בשטח. כל זה בנוסף לאי כשרותם של יחידות המילואים למלחמה, עברו
כשנתיים וחצי מאז תחילתה של התכנית הרב שנתית "תנופה" והתוצאות הללו הן בלתי מתקבלות
על הדעת.
לצערי הרב, רבים מאוד מהחיילים והמפקדים נכנסו לצה"ל כפי שהוא תואר לעיל. זו המציאות
היחידה שהם מכירים ואין להם את כושר השיפוט להבין את מצבם, שכן הם אינם יודעים מה הם לא יו
דעים ורבים מהם חושבים שזו הדרך בה צריך להתנהל. הם אינם מכירים מציאות אחרת ומהי באמת מוכנות למלחמה.
אתם ודאי מכירים היטב את חכמי החלם והחכמולוגים הנמצאים בינינו לרוב, הסוגדים לעגל הזהבאשר אין תוכו כברו ואשר ממליצים להשאיר את הדברים הרעים בסוד. החכמולוגים האלה מעדיפים
שנקבל את המכה הנוראה בהפתעה בפנים, ובלבד שעד אז נרגיש שמחים.
אנחנו בדרך לאסון נורא במלחמה הרב זירתית הבאה שהאחראי הישיר לכך הוא הדרג הביטחוני
בשנים האחרונות, המעטפת החוצצת בין האמת המרה המתרחשת בצבא לבין ידיעת הציבור על
הנעשה בצבא היא השכפ"ץ אפוד מגן של הדרג הביטחוני, שעליו הם מנסים לשמור מכל משמר ()
על מנת שהמצב הרע בצה"ל לא ידלוף החוצה.
רבים בציבור משתפים פעולה עם הסוד הנורא על אי מוכנות הצבא למלחמה ומטמינים ראשם
בחול. הם נותנים עצות אחיתופל למיניהם. הבורות, הטיוח, ההסתרה וזריית חול בעיני הציבור הם
נר לרגלי יועצי אחיתופל והם מעדיפים זאת על פני האמת מטעמים של בורות ואיוולת, אינטרסים
8:30 , האמת המרה: האם צה"ל בדרך לאסון? 30.12.2021
האמת-המרה-האם-צהל-בדרך-לאסון/ /https://mida.org.il/2021/12/26 5/5
אגו וזחיחות. אלה הם נביאי השקר החיים בינינו ומובילים את העם לפי פחת. רק מודעות הציבור
למצב יכולה להביא לשינוי.
כל הניסיונות בשנים האחרונות להשפיע על הדרג הביטחוני להוביל לשינוי עלו בתוהו, כאשר
הדברים הוצגו להם פנים אל פנים ללא שיתופו של הציבור. הגיעה השעה להשפעתו ומעורבותו של
הציבור הבוחר את נבחריו.
שימש בתור נציב קבילות החיילים, מפקד גיס, מפקד המכללות
אלוף במיל׳ יצחק בריק ()
. הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה 36

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני יותר מ-20 שנים במדים במיל'
לדעתי, האלוף בריק צודק בכל העובדות - וזה כשלעצמו חמור מאד.
על זה אוסיף שני דברים מדעתי:
1. זה מצבו של הצבא הסדיר. מצבו של צבא המילואים שהוא מצבת כח האדם האמיתית של צה"ל חמור בהרבה וסובל מחוליים וקשיים נוספים שאני בטוח שכולנו מכירים.
2. היות ואני מעוניין לפנות לצד הפרקטי של העניין ולא התאורטי, קטליזטור אמיתי לשינוי בחוליים הנקובים ע"י האלוף בריק הוא מלחמה גדולה. לדאבוני, במצבנו הנכחי אנחנו צפויים למימדי אסון והרס שתרם נראו. אך, אובדן החיים והרס הרכוש הצפויים (וההערכות ידועות בקרב מקבלי ההחלטות - הפיקוד הבכיר, הפוליטיקאים וראשי המדינה השונים לאורך השנים) לא הניעו שינוי נדרש.

על כן, ניתן להיות פעיל במערכת כדי להשפיע במידה מועטה מאד על התמרחש בפנים ולייצר שיפור. וניתן לנסות להניע תנופה אזרחית כדי לנסות להניע תנועה פוליטית. שתי אפשרויות אלה לא יעילות ולא יביאו שינוי כי יכולת של מועטים מחוץ למערכת להשפיע על מערכת גדולמ מאד לקויה מאד המתפקדת באופן לקוי מאד - קטנים מאד.

טענתי כבר בעבר בפורום המכובד שלדעתי צה"ל עודנו כור ההיתוך של החברה הישראלית, וככזה הוא מושפע משקף את המתרחש בתוכה. אני חושב שזה החלק החסר בכתיבה של האלוף בריק. כי הכרה בזה בפועל תחייב אותו לפעול אזרחית ופוליטית בתור מנהיג ציוני וערכי.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

צבא - הוא ראי של העם. איך שהעם - כך הצבא.
אם נסתכל על כל הדמוקרטיות בעולם , גם הצה"ל (בגדול) הוא לא משהו (למעט יחידות מיוחדות, ח"א או חי"ם)

לדעתי יש בעולם 2 מדינות בעלות חוסן צבאי ואזרחי והן קוריאה הצפונית וסין מייד אחריהן נמצאת רוסיה.
אף אחד בעולם לא ירצה או לא יתעסק עם מדינות אלה.

עדיין זוכר את השתלטות "משמרות המהפיכה" בטהרן על שגרירות ארה"ב ועד ששוחררו לאחר למעלה משנה. האם אירן היו מעיזים לעשות כך לרוסיה (שגם אותם לא אוהבים, אבל לא אומרים).

העימות בין מדינות דמקרטיות לטוטליטריות הוא אבוד מראש . אז מה עושים בנדון...??

תראה את העוצמה הכלכלית של סין, אני תקווה שלא יגיע עימות עם ארה"ב, אבל הם הולכים בדרך הזאת ואף אחד לא מסוגל לעצור את הרכבת.

לפני כמה שנים נפגשתי עם נספח צבאי של סין, אשר דיבר עברית רהוטה, אנגלית רהוטה וערבית רהוטה. כך זה הסינים כאשר מתחילים, לא ניתן לעצור...

שאלתיו, למה בא לכאן, למדינה מסובכת וקטנה באזור הלוהט הזה. הוא ענה: כי הסינים באמת לא מבינים את היהודים, איך הם הצליחו בתקופה קצרה להגיע להשגים של מעצמות, זה כנראה בגלל "הגניוס" היהודי - האם זה "מחמם" אותנו....??

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

לא הייתי רוצה לחטוף את הדיון לנושא פילוסופי כלכך.
אשמח לדון בזה בהזדמנות באופן אישי במידה ותרצה))

ענייני הוא בישראל ובישראל בלבד.

בסין העצומה יש בעיות עצומות לא פחות. החל מהדמוגרפיה והזדקנות האוכלוסיה, שחיטות אוכלוסייה ופקידים ופשע מאורגן לא פחות מהמדינה, שחיקת היואן ועוד ועוד...העניינים בממלכת השמיים רחוקים משלמות ומהגמוניה עולמית. ועל פנדמיה עולמית אופנתית ומדבקת מאד עוד לא הרחבנו את הדיבור.

ברוסיה יש ארגון פשע מאורגן היטב החוסה על מדינה - לא מפתיע שאיש לא רוצה להתעסק איתם.
איש לא רוצה לבוא במגע איתם. החוסן הצבאי הרוסי הוא נושא שלכל הפחות ניתן לדון בו.

צפון קוריאה היא הגרועה שבחבורה ולפעמים נראה שעיקר תפקידה הוא לגרום לסין (על כל חטאיה ופשעיה נגד אוכלוסיית סין) להיראות כמעצמה הגיונית שניתן לבוא איתה בדין ודברים.


ועדיין, בריק רוצה להבריא את צה"ל וגם את החברה האזרחית כאן לדעתי.
רצון זה לא יקרום לא עור ולא גידים אם נתמקד בסין, קוריאה, רוסיה ולא יודע מי עוד

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

28 שנים במילואים - ברמת החטיבה, הגיס והפיקוד.
90% ממה שבריק אומר הוא נכון. ניתן להתווכח על הטון, שהרי דברי חכמים בנחת נשמעים...
אני מסכים שרק מלחמה גדולה אולי תשנה משהו. אולם, מאז 2006 לא השתנה הרבה.
אני חושב בצער רב, שהעימות הבא יגרום להלם הרבה יותר חמור ממה שהיה אחרי 1973...

אני אוסיף שני סנט מחויות מאימון המילואים בקיץ האחרון

שכחו לשלוח זימון לאימון והודיעו לי עליו בטלפון שבוע וחצי לפני.
הזמן והמקום להגעה היו שגוים והשתנו עם כל נציג של הצבא שדיברתי איתו כולל המפקד שלי שגם הוא טורטר.
כשהצלחתי למצוא את הבסיס הנכון לצוות הבסיס הסדיר לא היה מושג מי אנחנו ומה אנחנו רוצים.
אחרי שהשתחלנו לבסיס הסתבר שחלק מהמילואימניקים לא מתאימים להכשרה שבשבילה זימנו אותם וחלקם לא עשו כלום עד סוף האימון.
כל התנועה בין הבסיסים שיטחי הכינוס שיטחי האש וכו' היתה על בסיס רכב פרטי וכל התקשורת על בסיס פלאפון.
מדים שקשים וציוד אישי על בסיס מה שהבאתה מהבית, הצבא לא חשב שהוא צריך לחלק ציוד חוץ מנשק, אבל אף אחד גם לא ציפה אז היה בסדר.
האוכל דווקא היה סבבה, וגם האווירה די חיובית.
להכשרת נגמ"שים היה חסר נגמ"שים מתפקדים וזיוד לנגמ"שים, אחרי שהושאל נגמ"ש מתפקד מיחידה אחרת וירדנו איתו לשטח הגיע מח"ט ואמר שזה השטח שלו ונעוף משם, כך התבזבז עוד יום.
ביום אחרי הנגמ"ש שנסענו איתו החזיק בקושי עד ששבק חיים בחזרה לשיטחי הכינוס.
כשרצו לעשות אימון לילה עם אמר"ל וילון התברר שהבורג ביצים שחוק לגמרי ולא ניתן להבריג אותו. בסוף היה צריך לעקם את הפינים במדף של הנהג עם פטיש חמש כדי שהאמר"ל ישב במקום. ואחרי זה לחלץ אותו עם אותו פטיש.
באימון של כול המסגרת נמצאו מספר נגמ"שים עובדים אבל בלי פריסקופים בכלל (לגבי ג'ריקנים כבלי גרירה כבלי הטענה וכולי אין מה לדבר). לא היו מספיק ג'נטקסים תקינים לכן נהגתי עם ג'נטקס שרק שומע ולמוביל היה ג'נטקס שרק מדבר). הג'נטקסים היו כל כך קטנים שהם לא עלו על הראש (יש לי ראש בגודל רגיל) לכן הייתי צריך לנתק את החלק הפנימי מהפלסטיק כדי שהאוזניות יגיעו לאוזנים ולתת לחלק הקשה להידלדל למעלה תוך כדי נהיגה עם ראש בחוץ.
לקראת הסוף הזדכנו על הקשרים והג'נטקס ונהגנו עם פקודות מהמוביל על בסיס מכות בקסדה ובעיטות בגב (זה לא נורא כמו שזה נשמע).
זה היה חביב בתור אימון אבל עם אויב שאשכרה יורה ולא רק קרטונים מחופרים היטב...

יש לי תחושה שהייתי באימון הזה בדיוק.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

חחח .. זה נשמע כאילו מפקד התרגיל היה לואי דה פינס
אבל אומר בכנות - בכל שנותיי במילואים לא קרה לי דבר כזה (כפי שמתואר כאן)
זה מקרה חריג לדעתי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סתםסקרן כשרצו לעשות אימון לילה עם אמר"ל וילון התברר שהבורג ביצים שחוק לגמרי ולא ניתן להבריג אותו. בסוף היה צריך לעקם את הפינים במדף של הנהג עם פטיש חמש כדי שהאמר"ל ישב במקום. ואחרי זה לחלץ אותו עם אותו פטיש.

נשמע מוכר

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

בעבר כבר היה כאן דיון מאוד ארוך ויצרי בנוגע לדברי בריק, שלמיטב זכרוני בשלב מסויים עצרתי אותו. הסיבה לכך היא שהפורום הזה נועד לקיים דיון פלורליסטי ובוגר - דבר שלטעמי האישי בריק כבר חרג ממנו מזמן והוא יורה לכל הכיוונים לפי הפתגם "כשיורים כמו משוגעים, בסוף פוגעים במשהו".

כל זמן שמתקיים פה שיח רציני, האשכול יתקיים. אם נראה שהוא מתדרדר (כמו שקרה לא פעם בעבר) לתהומות של בכיינות ותלונות על כל בורג וקליע, הדיון יופסק - וכולי תקווה שהפעם זה לא יקרה.

בהצלחה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

...אך מה לעשות? האם לא לדבר, האם לא לכתוב.?
אף אחד לא משלה עצמו שישתנו הדברים. אנו צבא עני ורוב התקציבים הולכים לאן שהלכו כל השנים.
כנראה שאתה צודק, חוץ מהקיטורים לא יקרה דבר, נקווה רק שגם אצל האויבנו המצב דומה...

בהזדמנות זאת מאחל לכל עם , רק בריאות, שנה טובה ולהפגש רק בפורום....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

באופן כללי, יש לי בדרך כלל תחושה שבריק צודק בלא מעט מהביקורת שלו על פיקוד צה"ל ושקצינים בכירים שהתלהבו מהיכולות של הסייבר, חיל האוויר ויחידות "רב ממדיות" קצת נוטים להזניח את הבסיס, הלחם והחמאה של הצבא - הכשירות של הגדודים והחטיבות בחי"ר, בשריון, בתותחנים ובהנדסה (ובפרט במילואים). ודווקא משום שאני חושב שיש בביקורת שלו לא מעט צדק אני מתאכזב מהמאמר הזה.

למה אני מתאכזב מהמאמר? קודם כל, כי אני מקבל את התחושה שהוא כתוב מגובה דשא - מתוך אוסף שיחות אנקדוטליות בעיקר עם חיילים ומפקדים בדרגים יחסית נמוכים. בריק כבר לא נציב קבילות החיילים; הוא עכשיו צריך להרים את הראש קצת יותר גבוה ולבחון נושאים רחבים יותר. דברים כמו "לפעמים לא פורקים נשק" או "אין מסדרי בוקר באופן סדיר" - אלה דברים שהייתי מצפה לשמוע מהרס"ר שלי בטירונות, ג'בל עוזיהו האגדי, ולא מאלוף ותיק שמנסה לאתר את הכשלים העיקריים בצה"ל. נקודה שניה היא שאין שום נתונים. הכל מתוך תחושות של חיילים - בדרך כלל תחושות קשות כלפי הדרגים שמעליהם - שספק גדול אם הם רואים את התמונה הרחבה ואכן יש בסיס לתחושות שלהם או לא.

והנקודה השלישית היא שמתוך הצגת הדברים הוא יוצר את הרושם שכל זה חדש, שינוי לרעה שחל בשנים האחרונות. אבל כל מי שמתבונן ברשימה יזהה בקלות דברים שהיו קיימים גם בעבר -אני, למשל, יכול בקלות לתת לכם רשימה של דברים מתוך המגילה של בריק שהיו תקפים באותה מידה כשאני הייתי סדירניק ובריק היה אוגדונר, וכנראה גם כשהוא היה סדירניק. גם אני כמעט לא פגשתי את המג"ד עד סוף הצמ"פ (למעשה לא היתה לי שום שיחה אישית עם מג"ד שלי לאורך הסדיר). גם אותי המ"פ לא חנך. סטנדרט לאימונים - אני מאמין שדווקא בימינו יש הרבה יותר סטנדרטים מאשר כשבריק עצמו היה סדירניק, והיו נותנים למ"פ טנקים משבצת של 10X10 קמ"ר בסיני שיעשה שם מה שהוא רוצה בשלושת השבועות הקרובים. זה כמובן לטוב ולרע - המ"פ של היום הרבה פחות מתכנן לעצמו את האימון; אבל אי אפשר מצד אחד לדרוש שכולם יעמדו בסטנדרט קבוע ומצד שני לצפות שכל אחד יגדיל ראש ויידע לעשות הכל באופן עצמאי. בעיות בפריקת נשק, אי-קיום של מסדרי בוקר - איכשהו לא נראה לי שהגולנצ'יקים של 73 שכבשו את החרמון קיימו מסדרי בוקר כל יום, גם לא הוותיקים של מסייעת 13 שהיינו איתם בלבנון. אפשר להמשיך אבל הרעיון ברור: אמר כבר שלמה המלך, "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחוכמה שאלת על זה".

הביקורת המרכזית של בריק, גם אם פחות באה לידי ביטוי במאמר זה שלו אלא במאמרים אחרים,
הוא שאיום הייחוס שלפיו בונים את צה"ל - שגוי.
בריק מאמין, וכך גם אני הקטן, שאיום הייחוס האמיתי הוא רב זירתי, כאשר צה"ל בנוי למתקפה עיקרית
בחזית אחת והגנה בשאר הזירות.
כאשר מוסיפים לזה את רמת הכשירות של חלק מהיחידות שבונים עליהן במילואים- מקבלים קטסטרופה.
לזה חובה להוסיף את הביקורת המוצדקת על כשלון חה"א בהתמודדות עם תמ"ס.

יחסית למשאבים האדירים :גם הכספיים וגם במשאבי אנוש שצהל מקבל, התמורה היא נמוכה מאוד.
העלות העיקרית בצהל היא בעיקר נסיבתית, כוח האדם החשוב ביותר של מדינת ישראל מופקד בידיו, לשלוש שנים פלוס. מה שלמעשה מונע מצעירים להצטרף למעגל התעסוקה עד גיל 27 במקרה המוקדם ביותר. אין לזה אח ורע בשום כלכלה מודרנית. מדינת ישראל מפסידה הון רב בכך שאנשים בעלי פוטניצאל תעסוקתי גבוה, משובצים בצהל בכל מיני תפקידים הזויים עם אפס תרומה שולית למערכת. (בואו נשאיר את הלוחמים בצד לעת עתה).
לדעתי הפתרון פה זה ליצור מאגר לאומי של איכות המתגייסים לפי שנתונים, ולכפות על צהל לשחרר לאזרחות תוך שנה כל מי שלא שובץ באופן יעיל בתור המערכת. המשק זקוק להם. מי שיפלט יזכה לסל לימודים מלא אם יתחיל בלימודי תואר חיוני מיד וללא שיהוי.
לגבי מערך המילואים קצרה היריעה מלתאר. שירתתי ולחמתי בחטיבת מילואים בצנחנים שמוגדרת כחטיבת מילואים מובחרת, אם מה שראיתי שם זה המצב ביחידות מובחרות, אני לא רוצה לדמיין מה קורה בשאר המערך המילואים שבעיני הוא מערך לא יעיל וכמעט לא מבצעי. במו עיני הייתי עד לאפיזודות סטייל גבעת חלפון גם באמצע מלחמה.
הבעיה לדעתי מתחילה מהראש: במבנה הצבא ואיכות המטה הכללי. סמכויות הרמטכל צריכות להיות מקוצצות בחצי עם מיקוד בצד המבצעי. כל הנושאים האסטרטגיים צריכים להיות מטופלים בבורד - דירקטוריון על אם תרצו שמשותף לכל מערכת הביטחון, גוף שיראה את כל צורכי המערכת 30 שנה קדימה. בהיבטים של פיתוח, רכש, וכוח אדם. כולל הגשת חשבונית לצהל על כוח אדם איכותי שלא מנוצל כיאות.
הטמטום הזה שכל רמטכל מביא תרש משלו צריך להיפסק.

הבעייה העיקרית כרגע בדוחות בריק היא ההסתמכות על מקורות שפונים אליו. עכשיו מטבע האדם האנשים שנותנים לפנות לאנשים מסוגו של בריק (או בכלל) הם אנשים שיש להם תלונות, לפעמים טינה למערכת או דברים מהסוג הזה. הרי כמה אנשים יפנו למשהו רק כדי להגיד לו תראה אצלנו ביחידה הכל נפלא או במילואים האחרונים שעשתי קיבלתי את כל מה שצריך והיה בסדר. לכן התמונה שהוא מקבל תהייה לעולם נוטה לצד השלילי בדיוק כמו באתרים של חוות דעת באינטרנט. אותם אתרים מנסים לטפל בזה באין ספור אלגורטימים אבל גם הם נכשלים.
זה לא אומר אם הוא צודק או לא צודק זה רק אומר שהמקורות שלו מוטים.

הבעיה העיקרית אינה בדוחות, אלא ביכולת שלנו להתייחס לדוחות. המקורות של בריק אינם מוטים יותר ממקורות אחרים. לא חכם לפסול עדות בגלל 'טינה'. פסילה ממשית של עדות היא ע"י טיעון מוכח כי העובדות שמעלים המקורות אינם אמתיות.

לא טענתי שהמקורות שלו טועים , טענתי שהמקורות שלו מוטים , טבע האדם זה לדווח שהוא רוצה להתלונן לא לדווח שהכל בסדר. לכן התמונה שהוא מקבל תמיד תהייה מוטה לכיוון השלילי. ספציפית לגבי חלק המהנקודות שהוא מעלה לא מתיישב עם צה"ל שאני מכיר בשנים האחרונות אבל זה כבר סיפור אחר.

אפשר גם לומר כי הקצינים שיצאו כנגד בריק באמירה כי 'אלף קצינים חושבים אחרת'...הם המקורות המוטים...בריק עושה המתבקש, מאזין גם למקורות אחרים.

שאתה מקבל חדר במלון מתי אתה יורד למטה להתלונן ? שהחדר בסדר ונקי ואתה יורד להודות להם על החדר או שיש בעייה בחדר ?
אתה מבין את ההטיה ?

איך נדע אם משהו אינו תקין...? כשאנשים מדווחים על משהו לא תקין. ותמיד רק חלקם של האנשים ידווחו על הלא תקין. ואני הייתי ממליץ לכל בעל מלון להתייחס ברצינות לטענות האנשים על חדר לא תקין- אפילו כי מדובר בטיפוסים מיוחדים, ורובם של האנשים אינו מתאונן- ולבדוק הטענה. וגם אם במלון יש דברים תקינים , אם הדיווחים על הלא תקין מבוססים, אז צריך לשנות הלא תקין

לתקן בוודאי אבל בעל המלון לא יחליט שהמלון גרוע רק כי התלננו אצלו חמישה אנשים ושאר ה 400 איש לא התלננו כי היה בסדר ...
כרגע בריק רואה רק את החמישה האנשים שהתלננו וקובע שיש 100 אחוז בעיות.

מקובל לתת ציונים [טוב, בינוני, גרוע...], או לומר מי ניצח [במלחמת יום כיפור- לדוגמה]....אך בד"כ מגיעים בזה לקלישאות בלתי מבוססות....בריק לא מתרכז בציונים, הוא לא אומר 'גרוע', בריק מציג עובדות, טוען טיעונים ומנמק אותם....פחות חשוב מה מקורותיו, יותר חשוב מה הוא אומר... מי שלא מקבל, שיואיל לשטוח טיעוני נגד מנומקים...לא משנה אם בריק הסיק מסקנותיו מחמישה עדויות או מאלף, שאלה אם מסקנותיו נכונות...ויתכן כי כל מה שאתה כותב מקורו מנקודת המוצא שלך כי 'לא מתיישב עם צה"ל שאני מכיר'....אגב, אני לא חותם על כל משנתו של בריק....אני מבחין בבעיה שצצה עקב אמירותיו של בריק והיא התגובות אליו, השיח העקום כתגובה...זה עיקר הטריגר לכתיבתי.

הבעיה עם המתלוננים היא שהם שומרים על אנונימיות, כביכול כדי למנוע התנכלות מצד המערכת אך בפועל יכולים לזרוק כל מה שבא להם. זה בדיוק כמו שאפנה לממונים עליך בעבודה ואאשים אותך בהטרדה מינית. עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות, כשהמקום היחיד בו יתקיים עימות הוא רק בחדר חקירות משטרתי והסיכויים הרבה יותר גבוהים שיפטרו אותך מיד ובשקט כדי למנוע מבוכה ורעש מיותר.

אז כן. יש בעיה עקרונית עם בריק שמנסה קצת יותר מדי בכוח להזכיר ולהצדיק את קיומו, ושלל מקורותיו שאמינותם והיותם כשרים ונקיים מוטלת בספק רציני.

כשמתלונן מעלה בעיה , יש לבדוק ה'בעיה', לא את המתלונן. אתה יכול להיות ספציפי ולציין מקור לא כשר...?

ההקבלה לא נכונה.
אלה לא טענות שאי אפשר לבדוק.
אי כשירות של כלים לוגיסטיים בימח-אפשר לבדוק.
כלים ותחמושת לא לפי תקן-אפשר לבדוק.
אחוזי מעבר בוחן לוחם-אפשר לבדוק.
האם מי שלא עבר המשיך כרגיל או חזר לבחינות חוזרות? אפשר לבדוק.

19-20 מזעזעים.
20 היה ברור לי כי אני רואה את התוצרים של תרבות הנשק המקולקלת שהצבא הנחיל.
19 זו חיילות ומבצעיות בסיסית. אצלנו היו 2 ביום. היינו מנקים את הנשק כל יום כולל נשק מחלקתי מהכלים שמתלכלך במהלך הסיורים.
בריק דייק בכל הנוגע למילואים, אין לי שום סיבה לחשוב שלא מדייק בסדיר.

לתקן, יותר קשה. גם כאן קראתי כי 'הסיכוי להשפיע קטן'...'אף אחד לא משלה עצמו כי ישתנו הדברים'....ויש המתקרבים למקורות הבעיה בציינם כי יש בעיה ב'איכות המטה הכללי'...'הצבא ראי של העם'...... בעיית יכולות מונעת מאתנו לשנות הנדרש. בשלב ראשון יש להכיר בבעיית היכולות, וההמשך אמור להיות שינוי היכולות.

גם האשכול הנוכחי הוא אחד המקורות של בריק:



תמונת המסך - מאתר הפיסבוק של בריק:
https://www.facebook.com/photo/?fbi...121524988992563

הבעיה עם האלוף בריק זה שהוא לא מסכים עם ההחלטה של הצבא להזניח במודע את חיל היבשה. כל הדברים שבריק מדבר עליהם זו לא איזו תקלה של המערכת, זו מדיניות שנבחרה בעקבות דיונים וניתוחים למיניהם. אז מי צודק, האלוף בריק או צבא הגנה לישראל? בקרוב נגלה.

בריק מדבר על הזנחת ביטחון המדינה. אין החלטה להזניח את ביטחון המדינה

הזנחת של ביטחון המדינה, לפי בריק, זה בעיקר הזנחת חיל היבשה, כלומר של החלק המתמרן של חיל היבשה. ההזנחה הזאת היא מדיניות של הצבא, שלא מאמין יותר בתימרון יבשתי.

חלק מהסעיפים במאמר מתאימים לתזה של הזנחה. אבל סעיפים אחרים לא-
חיילות ונשק אישי, כמו פריקה וניקוי אחרי מטווח(6), שיגרת מסדר בוקר ובדיקת נשקים(10, 19), משמעת, אי ביצוע, ווידוא ביצוע פקודות בגדוד(13).
זו לא הזנחה, זו הפקרות והפקרת התפקיד מצד חיילים משקים וקצינים

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

טוב, המטכ"ל לא החליט כמובן לבטל מסדרי בוקר, אבל זה כן נובע מהיחס הכללי לכוחות היבשה ומרוח המפקד. אף אחד לא לוחץ על המ"מ להחזיק את המחלקה ברמה גבוה, אז המ"מ מעדיף לא ללחוץ על החיילים. זה גם מקל עליו בתפקידו וגם מונע נשירה, שאותה רוצים למנוע בכל מחיר כמעט. הביטוי הוא התרופפות משמעת וירידה במיקצועיות, אבל אף אחד לא מתרגש מזה, כי החליטו שלא צריך את חילות המתמרנים.

זה הסבר סביר ומתאים לרמת המגד (שלא נמצא) ומעלה.
אבל בכל זאת, לאף אחד בפלוגה או בגדוד לא מפריע? הם לא חושבים על בטיחות לפחות?
שבוע בלי מסדר בוקר ובדיקת נשק? אין פריקה אחרי מטווח?
זה כבר לא מגד. זה חייל, משק, ממ, מפ, קמבצ, קתח, קקשר.
אולי כל הסעיפים מתייחסים לפלוגה אחת בגדוד יחיד, אולי.
כדי שהזנחה תחלחל כל כך עמוק למטה צריך פרק זמן של שנים. זה המצב?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

גם בתקופה שלי התייחסו לכללי בטיחות בתור הפרעה לסדר הדברים הרגיל. הגישה הייתה של "במלחמה לא יהיה את כל השטויות אלה, נעשה מה שבא לנו". אז אני לא אתפלא אם היום, כשירד הלחץ של משמעת, הדברים הראשונים שנפלו זה בטיחות.

בתותחנים בטיחות היתה בבסיס של הכל.
פתיחת דלת בתומת - לצעוק "דלת"
כל מיכל שמן יהיה עם פקק.
וכמובן לא לעשן ליד תחמושת או תומת. מספיק לראות חנ"ה בוערת מרחוק, את החום מרגישים בכל אופן.
במילואים פחות, אבל כבר יש יותר שכל לא לעשות שטויות.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

טוב, תותחנים ושיריון תמיד היו יותר יאקים מסודרים. אצלנו בהנדסה, לדעתי גם בחי"ר היה יותר שכונה ופחות מיקצועיות בד"כ. חוץ מרובאית, איפה שהיה ידע מצטבר שאיזן את חוסר הסדר.

אני רק רוצה להזכיר - בזמן אמת אלף טעויות שוליות עלולות לייצר כישלון אחד גדול.

בנוסף, אם אותה טעות שולית ומטופשת חוזרת על עצמה שוב ושוב במשך 40 שנה עד שהיא הופכת לאנקדוטה שחוקה אז היא מעידה על בעיה חמורה בהרבה.

אני זוכר כי בעקבות התייחסות לכשל צה"לי כנקודה קטנה, אמר טומי לפיד : עוד נקודה ועוד נקודה זה כבר חררה

שמעתי כמה הרצאות של בריק.
הטענה שלו הרבה יותר מקיפה מגילוי אי אלו ליקויים.

בתמצית, טענתו היא זו:
1. האיום המרכזי על ישראל כיום הוא טק"ק, המוצבים בכמה זירות: לבנון, סוריה, עזה, תימן.
בנוסף יש איום מצד האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש.
2. הוכח שאש מנגד אינה יכולה להתמודד עם טק"ק, ולכן דרוש תמרון עמוק כיבוש וטיהור השטח.
3. צבא היבשה של צה"ל קטן מידי ומוזנח מידי מכדי לבצע תמרון כזה.

טענות אלו לא מוטלות בספק. העניין הוא שאם נאמץ את הגישה הזו נצטרך להגדיל מאוד את צבא היבשה, מדובר על תמרון עמוק מאוד, הרבה יותר גדול ממה שעשה צה"ל מעודו. לא מדובר על ניהול קרבות שריון בעומק השטח, אלא בכיבוש שטחים בנויים, רדיפה אחרי מחבלים וחיפוש רקטות מוטמנות. במלחמת לבנון צה"ל כבש את ביירות אבל ההתעסקות עם דרום לבנון הייתה די קטנה, במלחמה הבאה צה"ל יצטרך לכבוש את כל לבנון כי אפשר לירות על תל אביב גם מצפון לביירות, ומצד שני יצטרך להילחם על כיבוש כל עיירה בכל המרחב.
מוכנות למלחמה כזו דורשת צבא יבשה ענק, הגדלה מסיבית של צבא היבשה תוך הקפדה על רמת כשירות גבוהה תצריך הגדלה משמעותית מאוד של תקציב הביטחון שיהווה אבן ריחיים על כלכלת ישראל, הארכת משך השירות הסדיר וחזרה לשלושים ימי מילואים בשנה, שיביאו לפגיעה נוספת בכלכלה ואולי לסירוב המוני לשרת. מהלך כזה ישסע את החברה בישראל, ויהרוס את כלכלתה. מלחמה כזו תגבה מחיר כבד גם בהרוגים, וגם בזירה הבינלאומית, שני תחומים שמהווים הבטן הרכה של ישראל.
מאידך ההצלחה מוטלת בספק גדול. ספק גדול אם אפשר להפוך את צבא המילואים לצבא כשיר לתמרון כזה, גם אם יושקעו בו מיליארדים רבים. ספק גם אם כיבוש השטח אכן ימנע ירי על ישראל.
ונניח שבנינו צבא כזה, ונניח שהוא אכן עמד בציפיות, כבש שטחים, ומנע את ירי הטילים. לכמה זמן ישראל תחזיק בשטח הכבוש? וכשנצא, מי ערב לנו שלא ייבנה שוב מערך טילים המכוון נגדנו?

כל זה הוביל את ראשי מערכת הביטחון למסקנה שצריך לזנוח את גישת התמרון העמוק, ולנקוט בגישה אחרת. שמורכבת משלושה מענים.

1. למרות שעד היום כל הניסיונות להתמודד עם ירי תמ"ס באמצעות אש מנגד נכשלו, אין לנו ברירה אלא להמשיך ולנסות, להמשיך ולשפר את יכולות האש מנגד שלנו, בפרט את יכולות רכישת המטרות. אין פירוש הדבר שכוחות קרקעיים לא יכנסו ללבנון, אבל לא כוחות גדולים שתכליתם לנהל קרבות שטח בנוי על כל עיירה, אלא כוחות מיוחדים שיכבשו שטחים שולטים, ירכשו מטרות ויכווינו אש מנגד. רעיון זה כבר בוצע במלחמת לבנון השנייה במבצע נערי החוף, אם כי בהיקף קטן מאוד.

2. ישראל תגיב על ירי טק"ק בתקיפת תשתיות מדינתיות של האויב. והאויב הוא לא רק לבנון אלא גם איראן שהיא הפטרון האמתי של חיזבאלה.

3. כיפת ברזל, קלע דוד וכו'.

התפיסה הזו מתבטאת בבניין הכוח. צבא היבשה מוזנח, כי אף אחד לא חושב להשתמש בו במלחמה הבאה. כן חושבים להפעיל את חיל האוויר, הים, סייבר, והיחידות המיוחדות. מי שאומר שצה"ל בכשירות נמוכה, ספינה שוקעת וכו' מתכוון לומר שצבא היבשה שוקע. חילות האוויר, הים, המודיעין, הסייבר, והקומנדו דווקא מוכיחים כשירות טובה, ועל פי המפורסם התרחבו מאוד בשנים האחרונות. לפי הפרסומים על תר"ש תנופה צה"ל מכין את עצמו להלום באיראן, לא רק לתקיפת מתקני הגרעין אלא תקיפה נרחבת בתגובה לירי טילים על ישראל. יש גם השקעה בסוללות נוספות של כיפת ברזל.

***

האם התכנית של צה"ל להתמודדות עם האיום תוכתר בהצלחה? אינני יודע. אבל דבר אחד ברור, שהרעיון של בריק שצה"ל צריך להתכונן לכיבוש שטחים גדולים ולהחזקה בהם יוביל את ישראל לבעיות חברתיות, כלכליות, ובינלאומיות קשות מאוד.

ואם אנחנו מדברים על טק"ק שמוצבים בעומק סוריה או אפילו בתימן, אני חושב שברור מאליו שאין יכולת מעשית לכבוש שטח כזה ולטהר אותו. עם זאת, יש יחס הפוך בין טווח הטילים לבין המספר שלהם: אפשר לירות עשרות אלפי רקטות לטווחים של עשרות בודדות של ק"מ, לעומת זאת לאויב פוטינציאלי יש מספר הרבה יותר קטן של רקטות וטילים לטווחים של מאות ק"מ והשיגור שלהם בד"כ מורכב יותר. זה מאפשר מעקב מודיעיני הרבה יותר טוב על ארוכי הטווח והשמדתם הפוטנציאלית (באחסון או בהכנה לשיגור).

נכון.
צריך לזכור שבשביל לעקוב ולהשמיד טילים ארוכי טווח בעומק סוריה או בתימן (ובאיראן), צריך השקעה גדולה בגופי המודיעין ובחיל האוויר. הפניית משאבים לשיקום והגדלת צבא היבשה בהכרח תפגע ביכולות המודיעים והאוויר, ואז כבר לא בטוח שיהיה אפשר לעקוב ולהשמיד טילים ארוכי טווח המוצבים רחוק.
בקיצור, השמיכה קצרה, צריך להשקיע באותם מקומות שיש לישראל יתרון יחסי בהם, ולא במקומות שיש לאויבים שלנו יתרון. כיבוש שטחים, לחימה בשטח בנוי, בזה יש יתרון לאויב.

לטענתך, האלוף בריק טוען שצריך יהיה לבצע תמרון למטרת כיבוש שטחים נרחבים בארץ הלבנון - טענתך שגויה!

אם תאזין/תצפה באחת מהופעותיו הזמינות ברשת הוא בפירוש אומר שאין צורך במלחמה/כמעט כל מלחמה, לכבוש ולהשמיד את כל שטח וכוחות האויב.
לחלופין, צריך לבצע תמרון ממוקד למטרות מפתח (מרכזי כובד) שיאלצו את האויב/הסביבה העולמית לחתור להפסקת הלחימה.

כך או כך, אם יש קצין בכיר כלשהוא שחושב/מתכנן להיכנס לקרב בכל כפר חיזבאלאי בלבנון הוא טיפש.

במקרה של מלחמה גם חמאס וגם חיזבאללה יהיו מפוזרים ו/או בין אזרחים ו/או בבונקרים. גם אם יהיה מודיעין טוב, עדיין תהיה להם מספיק יכולת לחימה שיורית בסיום כדי להכריז על ניצחון.
לאור ביצועי צה"ל במבצעים האחרונים בעזה, לא צריך לצפות ליותר מדיי. אולי נצליח לחסל כמה בכירים ואולי יהיו כמה מבצעי קומנדו מוצלחים. ניצחון ישראלי לא יקרה כי אין בצד השני מרכזי כובד שתקיפתם תגרום לו להפסיק להילחם.
במצב הזה, כניסה קרקעית היא בעיקר הכנסת מטרות לטווח נוח יותר.
אם לוקחים בחשבון את האפשרות להסתבכות (מארבים/חטיפות/פגיעה באזרחים), הסיכון לישראל בכניסה קרקעית ואפילו במבצעי קומנדו כנראה עולה על התועלת.

אני חושב שבתנאי מצוקת תקציב, השקעת יתר בצבא היבשה לא תועיל לישראל ביחס לחלופות - חיל אוויר ומודיעין ואולי קצת חיל הים. בנוסף, מול האתגר של סיכול האיום הגרעיני האיראני, צבא היבשה כלל לא רלוונטי.
עדיין יש הרבה מה לשפר גם בתקציב הקיים. בריק צודק בהרבה נקודות שהוא מעלה.

בריק מדבר על הנחתת כוחות מיוחדים ללב עזה, שם המנהיגים, שם מייצרים הרקטות...זה יכניס אותם ללחץ, הם יבקשו הפסקת אש...............בלבנון, התקפות כירורגיות על נקודות תורפה המשפיעות על המשטר...כוחות מיוחדים סביב המשטר בביירות...סביב מחבוא נסראללה...והצגת משוואה, רוצים להמשיך אז נמשיך...רוצים הפסקת אש , אז תהיה הפסקת אש.

דווקא צפיתי בכמה הרצאות וראיונות של בריק.

אתה צודק שהוא לא מדבר על התכתשות בכל כפר בלבנון, אבל הוא בפירוש מדבר על תמרון עם כוחות גדולים לתוך שטח האויב. בפירוש מדבר על הגדלה מסיבית של סד"כ השיריון והחי"ר.

תאמר לי אתה מה יש לעשות עם חטיבות טנקים שנכנסות ללבנון, איזה מרכזי כוח הוא רוצה לתקוף?
הוא גם אומר שצבא היבשה צריך להיות מוכן ללוחמה בכמה זירות. ואני שואל מה הוא מתכוון, שצה"ל יכבוש את דמשק? אייך זה יקדם את האסטרטגיה של ישראל? אייך זה ימנע ממליציות איראניות לירות טילים על ישראל?

הוא מדבר אפילו על מוכנות למלחמה מול מצרים, אבל הגישה בכל העולם המערבי כבר יותר מעשרים שנה שמול טורי טנקים מתמודדים עם מלטים תוקפים, מסקרים, וטילים ארוכי טווח. לא משקיעים סכומי עתק בחטיבות טנקים כדי להתמודד עם השיריון המצרי.

הגישה שהצבא מדבר עליה, של יחידות קומנדו קטנות ומעולות, שמאומנות ללוחמה רב-ממדית, שיש להם אמצעים לחשיפת אויב מסתתר ושיכולות להכווין אש מנגד, נשמעת יותר הגיונית בהתמודדות עם לוחמת הגרילה של חיזבאלה.
גם צה"ל מדבר על תמרון, אבל תמרון המותאם ללוחמת גרילה.

איתור ותכנון מהלכים לעבר מרכזי כובד הם למצביאים שחשופים למודיעין, יכולות כוחותינו והאויב - אני לא מצביא ולכן לא ארשום פה את דעותיי המושפעות מידע והגיון פשוט ללא חשיפה למודיעין.

בקשר לדברי האלוף בריק על השריון, אני מסכים שזה לא במקום.

מלחמה רב זירתית - לא צריך להיות נביא בשביל להבין שקיים סיכוי סביר ללחימה בעזה, הצפון, יו"ש ואפילו התמודדות מלחמתית בישראל הקטנה, כפי שראינו ב"שומר החומות".
כל זה רק "המעגל הראשון".

בפירוש הוא אומר שהוא לא נגד מהלך "גדוד כאתרוג" שבוצע במערך הסדיר בשנים האחרונות... אלא הוא טוען שבגלל התרבות הארגונית כל מה שעושים הוא לא בסטנדרט גבוה וממילא חלה הדרדרות ככל שהזמן חולף.
בעיקר צריך להתייחס לדבריו הנכונים על התנהלות לא מקצועית בכל הקשור לאימונים, מלאים, כח-אדם לוחם ותומך לחימה וכמובן תרבות ניהולית של "אי ניהול" שחלקה נובע מחוסר מקצועיות ובנוסף מטמטום מערכתי המושפע מארגון לא תקין של כלל המערכת הצה"לית, בדגש על זרוע היבשה והמטכ"ל.