שלום לכולם,

בימים אלו אני חלק ממחקר העוסק בהיבטים הסוציולוגיים והחברתיים של פעולת הזובור אליה אנחנו נחשפים הרבה לאחרונה. הדגש המרכזי הוא אירועים כאלו אשר התרחשו בזמן שירות צבאי, אך בנקודה זו לצורך איסוף חומר, כל מקרה יעניין אותנו לשמוע ולתעד עבור מחקר זה.

מוזמנים להגיב פה או לשלוח לי במייל: tomer.kirmaier@gmail.com

רב תודות למסייעים ולמשיבים.

תומר

נתקלתי בזה - עשו לי והשתתפתי גם אני - אבל לא גרמנו נזק מסוג כלשהוא
הייתה נורמה יחידתית וידעו כולם מהטוראי ועד למפקד האוגדה שזו הנורמה

רק אחרי השחרור נתקלתי בזובורים מהסוג השפל והיו גם פירסומים חדשותיים בנושא
אבל יש יוצאי דופן
המקרה הראשון ששמעתי עליו,
היה הסיפור עם הרשת בחיל האוויר - שלכאורה נשמע לי בתחילה כסוג של כיף ל"מזובר" שגרם לאסון
והיה הסיפור עם מגלן או שלדג שהקפיצו חיילים לתוך שיח קוצני והוא הפך למשותק
שני אלה נראים למסתכל מהצד כסוג של מתקן לונה פארק
ויש את האקט של צביעת האשכים בשייטת
הנ"ל אינו בעייתי ומסוכן
בעיקרון אני בעד טקסים לא מסוכנים - זה מכניס את החייל לתוך המשפחה והוא גם סוג של מבחן אומץ

שירתתי כסמל במסייעת בחטיבת כפיר בשנים 2013-2015 מעולם לא השתתפתי בפעילות של ה"וותיקות צעירות" ומעולם לא קיבלתי את הדברים האלו, לא היה אכפת לי אם חייל שלי שתה חלב או לא, ואם מישהו ותיק היה אומר לו משהו על זה הייתי מתערב, ובכל זאת, כולם ידעו שיש את אלו כמוני שלא משתתפים, ויש את אלו שכן משתתפים ויש להם את מי שמשתף איתם פעולה.

נוכחתי לדעת שוותיקים משום מה לא עולים לש.ג. וצעירים לא עושים משימות מסוימות.
דבר שגם לא היה מקובל עליי, אם זאת, כאשר המחלקה עליה פקדץי עם המ"מ הוכיחו שהם מקצועיים יותר במעצרים ובפעילות המבצעית אכן קיבלנו יותר פ"מ.

דבר אחרון בנושא, לשמחתי לא נתקלתי בטקסי חניכה רעים, אבל כאשר המחלקות הצעירות היו עולות למסייעת, היינו מלווים אותם במסע האלונקות, מדליקים כמה ברוסים עם דלק, ויושבים במעגל כל הפלוגה סביב מדורה, כש"סבא מסייעת" מחכה שה"צעירים" יכילו לו ולכל הפלוגה קפה במעין סיר ענק כזה, ושם תם ה"זובור".
יכול מאוד להיות שהיו דברים שלא הייתי מודע אליהם, אבל שם נגמרו היחסים שהייתי מודע אליהם.

נ.ב. אנחנו היינו בתקופה שהדברים האלו כבר לא היו מקובלים כמו שצריך, וכל מה שתיארתי היה כבר נחשב "אסור" והיה אסור להקליט שום דבר במצלמות או טלפונים.

אני הייתי במחזור ההקמה של הפלוגה, רובנו היינו גיוס פברואר ואפריל 95 למעט כמה שהיו ותיקים יותר. אני הגעתי לדרגת סמל באיחור עצבני בגלל הרבה עיכובי דרגה (בכל זאת, משטרה צבאית וקיבוצניק לא ממש הולך טוב ביחד). באמצע לילה שאחרי הענקת דרגה כל החבר'ה שלי תלשו אותי מהמיטה, הוציאו אותי החוצה ושם חטפתי פח אשפה מלא בכל תכולת חדר קשות של המטבח. כל הסיפור היה מלווה בצחוק מטורף וברוח טובה. ניסיון של צעירי הפלוגה לעשות לי זובור נוסף זכה לתגובה הרבה פחות אוהדת (ואולי גם לאף מדמם כזה או אחר...).

הסיפורים על הפלוגה-אחות שלנו בגזרת יהודה (סחלב) הרבה יותר מופרעים, החבר'ה שם אכלו שירות יותר קשוח וההתנהלות היתה בהתאם.


אגב, תומר (פותח האשכול) הגיע לכאן לבקשתי ובהמלצתי - תרגישו חופשי לשתף אותו. המידע שהוא מבקש מיועד אך ורק לעבודה אקדמית מאוזנת נטולת פניות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הייתי מחלק את הזובורים לשתי קבוצות:
אירועים חד פעמיים (טקסיים) בעלי אופי משפיל. כל יחידה והשטות שלה.בעיני אלו הזובורים הפחות חמורים למרות שבדרך כלל הם אלה שמגיעים לעיתון.
לקבוצה השניה הייתי קורא "זובורים שקטים" והם הכי מסוכנים. מדובר על שגרה לוחצת לאורך זמן בתנאים קשים על יחיד או קבוצה (צעירים ותיקים למשל) שמייצרת מתח נפשי ופיסי גבוה . הסכנה בקטגוריה הזאת היא שאין שום אירוע סף שמצריך התערבות פיקודית, ובחלק מהיחידות זה נהפך לנורמה.
בגדודי חיר למשל בסוף שנות התשעים זו הייתה תופעה נפוצה בפלוגות מסייעות. הטלת מטלות משפילות (טאטוא של רחבה פלוגתית באמצע סופת חול במדבר יהודה, או הכנת סלט מסייעת דק -דק במשך שעות לאחר חזרה ממארב בלבנון עם הפסקת שמירה בשג באמצע, שליחה של צעירים באמצע הלילה על חשבון שעות שינה בפעילות מבצעית להכין טוסטים במטבח לותיקים) הייתה חלק מהשגרה.
המלצה תמצא כמה בוגרי גולני משנות ה90 יהיה לך חומר לשני ספרים.

קו פרשת המים היה כשהתפרסמו זובורים לא אנושיים והיו פציעות וכדו'
אמצע או סוף שנות ה-90'
עד אז היו אירועי חניכה או זובורים שהתבצעו ללא נזק ולאף אחד לא היתה בעיה
הצרה מתחילה היכן שהותיקים הפכו את החניכה לארוכה מדי (חודשים יעברו עד שיניחו לך)
אצלנו לא היתה מסורת מטומטמת כמו בגולני (שחיילים שם ירדו לחייהם של הצעירים)

הערה חשובה
כשיש כזאת מרירות פנימית אצל החייל שעובר השפלה במשך חודשים, הוא לא יכול לתפקד כהלכה

איך אתה יכול להלחם כתף אל כתף עם הטינופת שמתעללת בך? יום אחרי יום

כל הכיף שביחידה שהתנדבת להגיע אליה, נרמס

למי יש חשק לחזור אחרי חופשה לבסיס כזה

זובור (עד כמה שאני יודע) היה ברוב היחידות אירוע חד פעמי
הצרה מתחילה כשזה זובור מסוכן פיזית או נפשית או שזה זובור מתמשך

אלו הם מקרים שגורמים לפוסטראומה והרס החיים כולם
ואם כן, אז בשביל כמה חודשים בצבא להרוס במו ידיך את כל החיים?

אצלנו הזובור היה בהגעה של הצעירים - למשך כמה שעות טירטור ובלבולי שכל (הותיק הערס מתחלף עם הדרגות של הממ וצורח בזמן הראיון המדומה)

טחינת צעירות הייתה אירוע ארוך כמעט 8 חודשים.
ארבעה חודשים בתור צעיר, ועוד ארבעה כצעיר בכיר. מדובר במסורת בזויה שפגעה קשות בפעילות מבצעית בעיקר בלבנון. התופעה הייתה חריפה מאוד בגולני אבל הייתה קימת גם בצנחנים.
התחושה שלי בתור חייל הייתה שסגל הפיקוד הבכיר מעדיף להתעלם מהענין, כל עוד הפלוגות תפקדו ברמה כזאת או אחרת.
היו כמה מפים שניסו להילחם אבל מהר מאוד הרימו ידיים. בני גנץ בזמנו פרק את מסייעת 202בתור מחט בגלל מרד ותיקים, והביא את אורי אזולאי זל לשקם את הפלוגה. זה המקרה שהכי זכור לי.

היי, תודה על התגובה, האם יש מקרה אישי שהיית מוכן לספר עליו בראיון אנונימי?

אם יש יחידה אחת שיכולה לקחת בזכות את התואר "הפלוגה הכי פסיכית בצה"ל", אני חותם בשתי ידיים על הפלוגה הרובאית של גדוד 13 בגולני - AKA "שליחי השטן". בפלוגה הזאת לא היו לא דין ולא דיין בעיקר לא סמכות פיקודית - ומי שהכיר את הרכב הגדודים והמשימות בתקופת אמצע-סוף שנות ה90 יכול גם להבין איך נוצר כזה סיר לחץ, שהתגלמו בה מלוא הבוז והבושה לכל דבר שמריח כמו סדר ומדרג פיקוד תקינים. החבר'ה האלה לקחו את המושג "גאוות עניים" למקום הכי קיצוני וחשוך, ולהלן רשימת הישגים חלקית שלהם מתוך טקסט שמצאתי פעם ברשת:
- בזמן השמעת ההמנון הלאומי, אחד החיילים החליף את הקלטת לשיר "הזמיר" של זוהר ארגוב.
- ריססו גז מדמיע בתוך מכוניות של משטרה צבאית והיכו שוטרים.
- ירו לעבר ביצים בחוות יענים כדי לראות אם הביצים קופצות "כמו בסרטים".
- פירקו מחסניות לעבר מי הכנרת כדי לראות אם הכדורים חוזרים בחזרה.
- עשו זובורים ועונשים לצעירים כמו ניקיון שירותים בחושך באמצעות אמצעי לראיית לילה.
- השחיתו רכב סיור כדי לא לצאת למשימה בצפון.
- ערכו מטווח "פרטי" על עמוד חשמל בג'נין ותכננו לקחת נגמ"ש בלא אישור כדי להיכנס לסיור בג'נין.
- הוותיקים חיבלו במכונה לשטיפת כלים, כדי שהצעירים ישטפו כלים בידיים.
- סמל בפלוגה מנע מזון מחיילים כעונש.
- בתוך 4 שנים נרשמו בפלוגה 5 מקרי מרד של חיילים. רובם נשלחו לכלא הצבאי לתקופה ממושכת, שני מ"פים הוחלפו.

באמצע חודש פברואר 2003 צ'יקו תמיר בתפקידו כמח"ט גולני החליט ש-enough is enough ובהחלטה פיקודית (ראויה מאוד לטעמי) פירק את הפלוגה ופיזר את חייליה בפלוגות האחרות של הגדוד. היות וצ'יקו, לוחם של לוחמים שגדל בחטיבה מלמטה, לא חשוד כבעל אינטרסים זרים - אפשר להבין כמה רחוק החיילים שם הלכו כדי לזכות לתגובת-נגד כה קיצונית.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אי-שם בשנת 2000. לא זוכר מאיזה גדוד היו הגולנצ'יקים, אבל הסיפורים שהיו מספרים לי על יחסים בין ותיקים לצעירים... צעירים שמחממים את האסלה לותיקים (יושבים עליה כמה דקות כדי שלא תהיה קרה כשהוותיק רוצה ללכת לשירותים), או כשותיק רוצה ללכת למקלחת/שירותים הוא מחכה בפתח החדר שלו, וכמה צעירים מגיעים עם אלונקה, הותיק שוכב בה והם מרימים אותו עד לאן שרצה להגיע...
בטח היו עוד דברים הזויים שסיפרו לי ושכחתי, אבל גולני תמיד היו אלה שלקחו את הסאדיזם הזה כמה צעדים קדימה.
מצד שני, לא זוכר שהיו לנו ממש זובורים בפלוגה שלי (שיריון) כשסיימנו מסלול ועלינו למבצעית. כן היו קוראים לנו לנקות ולסדר אחרי כל פעילות של הפלוגה, כולל לפרוק ולהעמיס ציוד, אבל ככל שזכור לי גם היו ותיקים שהיו עוזרים לנו (אם כי לא כולם כמובן), אבל כל זה היה ממש קצר כי המחזור שלי למשל הגיע למבצעיות ובתוך שבוע וקצת כבר עלינו ללבנון (באמצע הקו שלנו גם היתה הנסיגה מלבנון) ומכיוון שבמוצבים פעלנו במתכונת צוותית - כלומר בכל מוצב היה צוות אחד או שניים - לא היו ממש עיניינים של ותיקות, כולם עשו הכל.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

עקרונית אני יכול להבין את העניין של ותיקות - אחרי כמה שנים של טחינת תחת בפעילות קשה סיזיפית ולרוב לא הירואית ולא מוערכת, הדבר היחיד שמבדיל בין חייל צעיר לותיק מחוץ לפעילות הוא רק הפז"ם. כל זמן שההבדלה הזאת נעשית בצורה מכבדת וסבירה אין איתה בעיה - טקסיות ואתוס הם מנוע חברתי ופסיכולוגי חזק מאוד.

אבל מכאן ועד המקום הקיצוני והדפוק שאליו החבר'ה של גולני (ולמיטב זכרוני גם גבעתי) לקחו אותו, יש פער עצום. זובור חברי בקטנה כדי לחגוג עליה בדרגה תפקיד או פז"ם זה בסדר גמור, לשבור קרשים על אנשים או לשבור אנשים כמו קרשים זאת כבר נקודת קיצון כל כך מופרעת שמבחינתי באמת ראויה לענישה מחמירה בהתאם. את הזובור שלי סיימתי מחוייך ומאושר במקלחת, לחשוב שמישהו באותו הגיל ואותו הפז"ם כמו שלי שוכב ברמב"ם כי פירקו לו את הצורה במכות בעמדה של מוצב רק כי עלה בדרגה - מצטער, זה כבר באמת נשגב מבינתי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מה שמעניין, המלחמה ב"ותיקות-צעירות" לא התחילה אצלינו כתוצאה מאיזה זובור, יותר מזה, גם לא זכורים לי זובורים אצלינו (גד' 51 פל' הרובאית ומאוחר יותר תאג"ד אוג' 04), אלא כתוצאה מתאונת דרכים שבה נהרג בנמ"ח - אריאל בן שאנן ז"ל. מה שכן, השורשים של התאונה היו נטועים עמוק בתרבות ה"ותיקות-צעירות" - שני בנמ"חים ישנו בהאמר סיור כשהוא עצר ליד המוצב, (כי אם אתה צ'ונג או צעיר או אפילו קצת צב"ח בותיקה, אתה ישן בממוצע שעתיים ביממה ואז משלים את זה איפה שרק אפשר - בסיור, בפילבוקס וכו') בזמן שהשניים ישנו, הנהג ומפקד הסיור יצאו ואת מקום הנהג תפס חייל ותיק (לא זוכר אם היה ל"א או מ"א), שהיה אותה עת בחמ"ל וכנראה מאס קצת לשבת מול מכשירי הקשר, הוא היה ללא רשיון נהיגה ולפי שמועות קצת שיכור מיין פתישים, והחליט לעשות סיבוב שנגמר כמו שהוא נגמר.
אז כמו שאמרתי, זובורים כזובורים - מעין טקסים או עונשים על בסיס פז"ם לא היו לנו, אלא אם אני שוכח משהו, אבל הייתה טחינה בלתי נגמרת: שמירות - תורנות מטבח - שמירות - זמן איכות עם הרס"פ - שמירות - "אלף אווווכל! אלף-אלף אווווכל!" - שמירות - עוצם לרגע את העיניים סופסוף במיטה - שמירות - תורנות נקיונות - שמירות - ולא שמת לב, אבל עברו 16-17 יום מאז החזרה למוצב ואתה שוב יוצא הביתה.
בגדול, אם לא התאונה הקשה, לא נראה שהחברה לקחו את זה קשה מדי, כולם תמיד ידעו שעוד מחזור ועוד מחזור והתנאים נהיים יותר נוחים וכו'.


אה, והקמנו אוהל נאפ"ל (אוהל 10) באמצע שלולית בשיא הגשם, אבל זאת הייתה כבר טחינת צעירות בתאג"ד


אגב, מישהו זוכר באיזה גדוד היה את האירוע זריקת רימון עשן לתוך מכולה שהיה בה מ"מ שהובילה לפירוק הפלוגה?

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

תודה רבה על התגובה,
האם היית מוכן לראיון אנונימי לטובת המחקר על הדברים שציינת?

היה שזה נועד לתת לצעיר מה לשאוף אליו.

שנים שחיילים עושים מה שעושים, צריך לתת להם תחושה של "התקדמות" ולתת להם את ה"אור שבקצה המנהרה".
אני זוכר את ההרגשה הדיכאונית בטירונות, כשהייתי בטוח שכל השירות הצבאי שלי הולך להראות ככה (תיזוזים, מסדרים, דיסטאנס, שמירות ומטבחים) וכשעלינו לגדודים רווח לי להבין שהמצב משתפר עם הזמן.
אז כשאתה צעיר בפלוגה, צריך להמשיך ולתת לך את ההרגשה הזו ש"המצב ישתפר", ואם אתה חפ"ש - אין דרך פשוטה יותר לתת לך הרגשה של שיפור כשכל מחזור שעובר המעמד שלך משתפר, וזה על רגל אחת העיניין של ותיקות.
לצאת נגד כל אלמנט כזה זה טפשי, יש מסורות וזה בסדר שתהיינה במיוחד כשהן לא מזיקות וכשכולם מחייכים בסוף ומקבלים את זה ברוח טובה. לא כך כאשר הן מוגזמות, כמובן.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

יש לשבור קרשים על אנשים ויש לשבור קרשים על אנשים.

שבירת שדריות על אנשים הייתה פעולה די סדירה בסדיר שלי. במצטבר בטח שברו עליי, שברתי על אחרים וראיתי אחרים שוברים אחד על השני עשרות, אולי מאות שדריות (אולי אני מגזים, אבל זה קרה הרבה). על הירכיים, על הכתפיים, לפעמים על הראש ואני חושב שאני אפילו זוכר פעם אחת על הבטן של נגביסט שרירי בצורה מוגזמת.

זה היה אקט של ראבק טהור. האם עכשיו אני חושב שזה מטומטם? כמובן. אבל אז גם הייתי סוגר קתות של נגבים עם הראש אז לא הייתי משהו בשיקול דעת.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

היי, תודה על התגובה, האם תהיה מוכן לבצע ראיון על הזכרונות שלך מכך?
הראיון כמובן אנונימי

אני אחדד. לא היה מדובר בזובור. זה היה קטע של ראבאק. זה לא רק מפקדים-חיילים או ותיקים-צעירים, זה כולם לכולם בכל שלב של השירות בערך מהטירונות ועד הרובאית.

הזובור הכי חמור שאי פעם נתקלתי בו היה כשהרס"פ הכריח אותי לעשן LM לייט שהוא הביא מהשק"ם הפלוגתי אחרי קאדר בסוף הכשרת נגב מאולתרת. היה לסיגריות האלה טעם של גרביים רטובות.

בכלל לא זוכר שאי פעם נתקלתי בזובורים. בלי סוף קאדרים, לא מעט "טחינת צעירות" (ברמה סופר לייט, תמיד באווירה טובה ולעולם לא ע"ח מקצועיות או מבצעיות), אבל לא זוכר זובורים (אלא אם מחשיבים כשכמה חבר'ה מהפלוגה גנבו את העציץ של הרופא של גדוד 52 בנחל עוז כי הוא התנהג אלינו כמו כלבים ואז מפקד האוגדה צ'יקו תמיר החרים את הפסל של צ'יקו הקוף של פלוגת קופי הדממה השכנה של גדוד 13 כי חשב שהם עשו את זה, או כי הוא חשב שזה עלבון שהם קראו לקוף על שמו).

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

תודה רבה על התגובה, האם תהיה מוכן להתראיין ראיון קצר ואנונימי על המיקרים שאתה מכיר עבור המחקר?

https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...188#post3418817

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

מישהו מתנגד לנכונות של המשפט הבא?

"בכל היחידות הלוחמות בצהל יש חניכה בדרגה כזאת או אחרת ויש יחידות שלא חונכות אלא עושות זובור ביום ההגעה של ה-ROCKY ואחכ הוא בחברה כמו כולם - שווה
הטקסים הבעיתיים זה החניכת צעירים הארוכה שהחייל ממשיך לסבול כטירון ובתוספת בזיון
יעברו עליו חודשים עד שירד הכתם מפח הזבל
ואז תתקבע בו תחושת נקם לגיוס הבא"

זובור חד פעמי כמו בשייטת או בחלק מיחידות הסיור שאני מכיר טוב, שהזובור הוא טקס של כמה שעות, והוא מתקבל באהבה גם ע"י החניך"

המקרה ב188 הוא נדיר ולא מייצג את גדודי השיריוןן האחרים

ואגב, הכל תלוי במדיניות של המ"פ מג"ד - לא בעיה לרסן ולהגביל בלי לבטל להם את התענוג להוסיף הוראות של דרך הזובור שיתבצע - כמו בכל פעילות ביחידה.

לא ידוע לי שיש הוראה או נוהל לגבי הדבר הזה אז האחריות הופכת להיות פיקודית

לא לעצום עיניים

להראות להם סירטונים של לוחמים שנפצעו קשה
לעורר עם קצת כריזמה של מג"ד... מה הבעיה?

שיעשו כמו בסיירת גולני בשנות התשעים
כל מפקד שהגיע העיף 2 מהותיקה וחזר השקט

או שלא קיבל זימון לפ"מ הקרובה - חרא של עונש

זה נבע בעיקר מאופי השירות: לא היו פלוגות שעשו מסלול, או פלוגות שהגיעו אליהן צעירים והשתחררו ותיקים, אלא כל חצי שנה היחידות פורקו והוקמו מחדש.

למשל: גמרנו טירונות, חלק מהחיילים נשלחו להיאחזויות וחלק לגדודי בט"ש שהוקמו מחדש עם הסגל הקיים והחיילים החדשים.
כעבור חצי שנה החיילים שעשו בט"ש עברו להיאחזויות ולהיפך, והיחידות שוב הוקמו מחדש.
לאחר מכן המשיכו לקורס מ"כים או לנחל המוצנח, וכך גם גדוד 50 בחטיבת הצנחנים היה מוקם מחדש בכל חצי שנה, ואם הייתה פורצת מלחמה בדיוק בשבוע המעבר - החטיבה הייתה יוצאת לקרב עם גדוד אחד פחות.
חסרונות יש הרבה, אבל אף פעם לא היו צעירים וותיקים.

בסדיר הייתי בשיריון,
זובורים היו בקטנה בקבלת סמל היה איזה שפיכת מים, המהדרים היו שמים קצת יותר קצת כאפות וחיוך.
מבחינת וותיקות, פטור משמירות ותורנויות לסמלים על העבודה על הטנק לא היה ממש הבדל.
בתור מפקד צעיר במבצעית המ"פ ציפה ממני לתת לפחות שבת אחת לסמל כדי להראות שאני בעניינים.
עבר בשלום.

היום אני עושה מילואים בחטיבת גולני כעת במפחט אבל עד לפני שנתיים בגדוד (לא משנה איזה)

לפני כ 4 שנים הגעתי לתא"פ בגלדיולה, עם הירידה מהשיירה קיבלה את פני מוזיקה רועשת בלופ שאסור היה להנמיך כי יש צעירים שבדיוק עלו לפלוגה שנמשכה כמה שעות והזכירה את צפון קוריאה.
בערב עשו לצעירים איזה טקס ועל האש וקיבלו אותם לפלוגה
לא ראיתי השפלות של צעירים.
והיה לצעירים מלא זמן פנוי שאותו הם בזבזו על עישון נרגילה ושירי רובאית גרועים.
בשאר הזמן הם שברו שמירה בעמדות, קצת ניקו, קצת עשו מטבחים וצבעו כל דבר שלא זז מספיק מהר בצהוב ירוק.
רק כשהיה מקרה אמת התברר שלאמצעי הטרמי אין סוללות כבר מתחילת הקו.
הוותיקים באותו הזמן היו במועדון היעודי להם ושיחקו בפלייסטיישן.
הדבר העיקרי שהוותיקים עשו זה להחזיק את החמל בצורה גרועה מאוד, למרות ישיבה קבועה בחמל היה להם חוסר היכרות משווע של הגזרה. אבל לפחות הם ניצחו בשש בש.
כל הרמה המקצועית של החיילים היתה ירודה מאוד.
ברגע שהיה מקרה אמת התפקוד היה מתחת לכל ביקורת. לזכותו של המ"פ הוא לפחות הודה בזה.

שנה אחרי זה הייתי במוצב השכן (ברח לי השם שלו) עם פלוגת הנדסה במסלול שהיתה פשוט מדהימה גם ביום יום וגם במקרה של אירוע אמת.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

לפי מה שהצלחתי להבין בין השורות - התקופה שאתה כותב עליה, היתה כבר נקייה מזובורים כמעט בכל היחידות

זאת לאור התאונות והתלונות שפורסמו בכלי התקשורת

(ידוע לי שהעסק קצת דעך מאז שאני הייתי מ"כ 87-92)

טועה?

אתה היית בטיסן? פלסר? כי כתבת שעברת למפחט גולני

בשיריון הייתי בין 96 ל 2000 הייתי במשתא ובקצביה
בחטיבת גולני אני מילואימניק מ 2014

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

טקס קבלה ליחידה חה"ן 35
אחרי הטירונת ומיד אחרי מסע כומתה מגיעים ליחידה עוברים בשביל עם הרבה כאפות של הצוותים הבוגר, סמלים וסמ"רים. הרבה קמח, ביצים, שמן, פירוטכניקה וחזיזים.
טקס השבעה על אי הפרעת מנוחת הצוותים הבוגרים הכלול, הכרזה על השבועה "הנני מתחייב לא להפריע את מנוחת הלוחמים הבוגרים בין השעות 14:00 ל16:00" והחתימה,
שני סמלים עם עזרה מכניסים את הטירון עם הראש למטה לתוך דלי גדול מפינת כיבוי אש עד פרפורי טביעה.
חזרה לשביל הנ"ל את כאפות מחליפות טפיחות חזקות של חברות וקבלה על השכם והגב.
טקס קבלת כומתה רק סמל הצוות מכפף.
מקלחת
רגילה להתאוששות.
הכל באהבה והבנה...שאנחנו כצוות צעיר לא נחזור על השטויות האלה...
עמדנו במילה והפסקנו את כל מה שלא מכבד.
כולל את הפלת כל המשימות המצחינות על הצעירים בלבד במשך המסלול.

היי, תודה רבה על התגובה, האם תהיה מוכן לעשות ראיון אנונימי לצורך המחקר?

לא זוכר את כל הפרטים אבל היה אירוע של התעללות קשה בגבעתי באמצע-סוף 80',שנגמר במוות של חייל (התאבדות?) בהדחה והורדה בדרגה של המ"פ שלכאורה התעלם מה"מסורות" בפלוגה.
על מה שקרה בגולני של השנים האלה אפשר לכתוב אינציקלופדיה ולא עבודה.

תודה רבה על התגובה... האם תהיה מוכן לשתף מנסיונך והידע שלך לטובת המחקר בראיון אנונימי?

באחד הבסיסים שלנו בדרום היה בלון. היות וזה היה מתקן צבאי יקר הוצב לידו שומר.
פעם הוזמנתי לתדריך ושיבוץ השומרים. נבחר חייל שזה אך הגיע לבסיס וזאת היתה השמירה הראשונה שלו.

האחראי על השיבוצים אמר לו שהוא יהיה שומר הבלון ועליו לחתום על חרמונית והוא יעלה עם הבלון לכמה ימים....

החייל התחיל לבכות שהוא סובל מ"פחד הגבהים" ולא מסוגל להיות בגובה. לאחר כמה רגעים כולם קמו וחיבקו אותו והרגיעו שלא יבכה והוסבר לו שאף אחד לא עולה וזאת היתה רק "קבלת פנים" לחייל חדש.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

שאלה לפותח האשכול - מהן ההגדרות שאתה משתמש לזובור? מה נכלל במחקר ומה לא נכלל?

לפי הבנתי זובור (מהמילה הערבית זוב - להכניס ז*ן למישהו) אמור בהגדרתו להיות אירוע חד-פעמי, כך ש"טחינת צעירות" במשך חודשים ארוכים עד שמגיעים צעירים חדשים אולי לא נכנס להגדרה הזו, וגם סתם התעלקויות והתעללות רנדומלית מצד ותיקים לצעיר התורן לא נחשב זובור

אני מכיר שתי הגדרות לזובור :

1. טקס חניכה "HAZING" או העברת מקל - כמו שציינו באשכול הזה אירוע לציון סיום קורס או הסמכה, או בהגעת מחזור חדש, זה אמור להיות הצד היותר "כיפי" שכולם עוברים ביחד כחלק מהתגבשות וקבלת החדשים אל המסגרת ומי שלא מעוניין בדרך כלל עוזבים אותו בשקט

2. ענישה כלפי אדם ספציפי שרוצים להראות לו שהוא לא רצוי או שהוא עשה משהו לא טוב - פה כבר נכנסים לתחום ה"התעללות" או השפלה חמורה יותר או פחות - למשל "שמיכה", מכות, קשירת הבחור לעץ עם איזולירבנד וכו'.
אם אני לא טועה כשעבריינים מדברים על זובור או כיפה אדומה הם מתכוונים להגדרה השנייה

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)