הייתי בבית קפה, וכשהתיישבתי לשולחן, פוץ אחד שישב בשולחן מאחוריי תקע גרעפס, פעמיים (ולא, זה לא מצחיק!). הסתובבתי אליו, לא אמרתי דבר, אך המבט שלי אמר הכל. הפוץ הגיב ב"מה, פוסטמה, מפגרת". לא עניתי, וטוב שכך, זה היה רק מחריף את התקרית. הרי ברור כשמש שמדובר באדם מתוסכל, ממורמר ומסכן, שרק חיפש מישהו שלא נראה מאיים כדי להוציא עליו את התסכולים מחייו העלובים.
גועל נפש Indeed.
כמה עלוב נפש הוא האדם הזה, שלא רק שהוציא גזים במקום ציבורי, אלא הוסיף חטא על פשע וקילל אותי כי העזתי להסתובב ולהסתכל עליו? אני פשוט נדהמת בכל פעם מחדש מהשפלות המוסרית שאנשים במדינה הזו מגיעים אליה, עברו כבר 6 שעות מהתקרית, ואני עדיין נסערת.

זה תלוי איזה גרעפס..
אם זה קטן שמתפלק או רועם ומופגן. 😬

בכל אופן, הקללות שלו בהחלט היו ראויות לתגובה
אבל אחת מאופקת שמעמידה אותו במקומו
אם התגובה היא התפרצות זועמת שרק מלהיטה את הרוחות, אז טוב שלא קרתה.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

חולקת עליך בקשר ל"תלוי איזה גרעפס", ות'כלס - לא ממש בא לי להרחיב בעניין הזה.
בקשר לשאר - לא, אני חושבת שלא להגיב היה הדבר הנכון לעשות. כאילו, ברור שיצא לי לאכול את הלב קצת על המקרה ההוא ב-3 ימים שעברו מאז ויצא לי לחשוב על כמה דברים שיכולתי לומר, כמו: "אומייגוד, מישהו חייב להודיע ל'איתנים' שברח להם מטופל", או: "אני לא אמרתי כלום, אבל עכשיו אני אומרת!" ועושה בידי סימן של "משוגע" על יד הרקה שלי. נו, ברוך, איזה דבר טוב היה יכול לצמוח מזה? גורנישט. רק רע, תאמין לי.

אם כך הוא בוחר להתחיל שנה, זו בעיה שלו, לא שלי. הוא סתם קוף-אדם עלוב שרע לו בחיים, ואני מאחלת לו בכל ליבי שימשיך לסבול אפילו יותר, ושהקארמה תתחשבן איתו בהפוכה ללסת.

איזה דביל. יש בארצנו הקטנטונת יותר מדי ערסים ואידיוטים כאלה.
בסופו של דבר הבנאדם דוחה וכנראה רק אנשים מסוגו מתחברים אליו.
אחרי תקלים כאלה אני מבואסת איזה יום או יומיים אבל בסופו של דבר תמיד מרחמת עליהם..