כן, יש עוד זמן, אנחנו רק ב-9 באוגוסט, אבל למי אכפת?
רק אתמול היא נרדמה בזרועותיי בזמן ששרתי לה כשהייתה בת חודש, ביום של הבריתה שלה, והנה - שש שנים טסו להן, והאפרוחית (בפעם האחרונה שכיניתי אותה כך, היא הגיבה ב:"אני לא אפרוחית, אני גדולה!") שלי צמחה לה.
מה אאחל לך, אהובה קטנה שלי?
שתהיי תלמידה טובה, מקובלת על חברייך, שהמורים שלך יהיו טובים ואכפתיים וידעו לעזור לך לטפח כישרונות, לגרות את המוטיבציה שלך לממש את הפוטנציאל הגלום בך כדי שתגיעי להישגים נאים בחיים... בשבילי זה כבר מאוחר מדי, אני חוששת. באוקטובר 2022 שוב אחליף עשור וימלאו לי 40, אני כבר לא אהיה קירה רדינסקי, אפילו לא קרוב. השלמתי עם זה. אף אחד לא בוחר לאיזה הורים להיוולד, ולא לכל אחד יש את הכוחות הפנימיים לדחוף את עצמו קדימה בחיים ולהגיע רחוק. זה עצוב, אבל זה מה שיש. מקווה שעבורך ועבור אחיותייך זה יהיה אחרת.
מעבר לכך, באמת שאני מאחלת לשלושתכן עתיד טוב, חרף ההתחממות הגלובלית וחרף הפיכתה של ישראל למדינה צפופה יותר ויותר. שתהיו מאושרות, כל אחת בדרכה.