https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%...A7%D7%99%D7%9F/

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כמה הערות:
1. בין בעלות הברית (בעיקר ארה"ב ואנגליה, אבל לא רק) היה שיתוף פעולה טכנולוגי (וגם כללי), מה שגרם לשיפור מהיר יותר ממדינות הציר בטכנולוגיה. הגרמנים בד"כ לא שיתפו ידע טכנולוגי עם בעלות הברית שלהם.
בנוסף בגלל הנאצים, מדענים מלאומים רבים (יהודים ופולנים למשל) תרמו רבות למאמץ המדעי של בעלות הברית. אני לא בטוח שהיה מאמץ כזה במלחמה שאינה טוטלית.
2. לגבי ההשקעה הגדולה של ארה"ב ובריטניה במפציצים כבדים וארוכי טווח, ההשקעה כן השתלמה בשני היבטים חשובים - הסטת משאבים רבים של גרמניה להגנה על עריה דבר שסייע בעקיפין לברית המועצות, וסיום המלחמה עם יחסית מעט הרוגים (מנהיגי בריטניה לא רצו חזרה של אבידות מלחמת העולם הראשונה).
3. אין הערכה רבה לביצועי צבא האיטלקי במלחמת העולם השניה, אבל הצי האיטלקי כן תרם למאמץ הציר באזור הים התיכון וגרם אבידות לא מעטות לבעלות הברית.

ציטוט:

לגבי ההשקעה הגדולה של ארה"ב ובריטניה במפציצים כבדים וארוכי טווח, ההשקעה כן השתלמה בשני היבטים חשובים - הסטת משאבים רבים של גרמניה להגנה על עריה דבר שסייע בעקיפין לברית המועצות, וסיום המלחמה עם יחסית מעט הרוגים (מנהיגי בריטניה לא רצו חזרה של אבידות מלחמת העולם הראשונה).

טכנית, אני מדמיין שבמקום X מפציצים כבדים בריטניה וארה"ב היו בונות 2X מטוסי מוסקיטו ו- P-38 לייטנינג, שהיו זמינים קרוב לתחילת המלחמה, ושולחים אותם להלום בצפון אירופה ואולי גם בעומק גרמניה. ההשפעה הישירה והעקיפה היתה גדולה יותר, וכניראה בפחות אבידות.

אינני יודע מה היחס בין מיון והכשרת שני טייסי מוסקיטו/לייטנינג למיון והכשרת צוות שלם של מפציץ כבד, כולל שני טייסים.

-----------------------------------

לעניין המאמר- הבעיה הישראלית היא, שכמו בצרפת, במיקרה של מלחמה כוללת- לא יהיה זמן לגמישות. המלחמה תיגמר לפני שהצדדים יספיקו להתאים את עצמם אסטרטגית.

לכן, צריך לשמור על יכולת לא להפסיד במלחמה כוללת, ובמשאבים שנשארו- להפעיל חדשנות.

בתחילת המלחמה לאותם מטוסי קרב לא היה את הטווח להגיע למקומות שציינת ובטח שלא לשאת פצצות במשקל שיגרום נזק משמעותי לאורך זמן. וזה בלי לדבר על כניסה לקרבות אויר, משך הגיחה, ושרידות לאש נ"מ.

מוסקיטו יכול היה, להבנתי, לשאת 1-2 טון פצצות לברלין.
2 טון זה בערך מה ש- B17 יכול לשאת לטווח הזה.

ברגע שפותחו מטוסי קרב טובים עם מיכלי דלק חיצוניים שיכלו ללוות את המפציצים, השתמשו בהם כדי להשמיד את חיל האוויר הגרמני ולקראת סוף המלחמה (היה כבר פחות חיל אוויר גרמני) להשמיד כל מטרה רלוונטית.
במלחמה כ"כ ארוכה היה הרבה זמן ללמוד ולהשתפר גם טקטית וגם טכנולוגית.
דרך אגב, הצבת חיילים (במיוחד חיל אוויר) של בעלות הברית בברית המועצות כנראה היתה מקצרת את המלחמה, אבל היתה התנגדות גדולה של סטלין לכל הנושא.
מקרה אחד שאני מכיר הוא מפציצים שהמריאו מבריטניה/צפון אפריקה ונחתו בברית המועצות וגם זה דרש הפצרות מהסובייטים. הפסיקו לעשות את זה כי הגרמנים הפציצו את השדות בברית המועצות.

מאמץ ההפצצה העמוקה הוא, בעיני, אחד הדברים הפחות חכמים שביצעו בעלות הברית. דומני שקראתי פעם שהעלות שלו להן בכוח אדם ובמשאבים היתה גדולה מאלו שהמאמץ הזה שלל מגרמניה. אמנם, אפשר לטעון שלאנגליה וארה"ב היתה עדיפות משמעותית בשני התחומים האלה ולכן גם מאזן כזה עשוי להיות, בחשבון הכולל, כדאי; אבל קשה לי לראות בזה תרומה מהותית למאמץ המלחמתי. דומה שחלק גדול מזה היה נעוץ בכלל במקום אחר - ברצון להרגיע את סטאלין, כתחליף לפתיחת חזית שניה באירופה. בכל מקרה, לדעתי, אם כבר משקיעים משאבים בהיקף הזה מוטב היה להשקיע אותם בפיתוח אמצעים ותו"ל שיאפשרו תקיפה מדויקת ויעילה יותר נגד מטרות איכות מאשר לשלוח מאסות של מפציצים להפצצות שטיח, שמספקות יותר את רגש הנקמה מאשר את התועלת הצבאית.

מתי היו בפועל "אמצעים ותו"ל שיאפשרו תקיפה מדויקת ויעילה יותר נגד מטרות איכות"? אולי בשנות ה-60׳ (מצלמות מונחות טלויזיה). ארה"ב השקיעה הון עתק באיני חושב שאפשר היה לדחוס מו"פ של דור לשנים ספורות.

בדיעבד, אפשר היה לוותר על ההתקפות הגדולות של 44׳, להעביר הרבה יותר ציוד לבריה"מ (ואולי גם כוחות?), ולהטיל ב-45׳ פצצות אטום על יפן וגרמניה. כמיליון בריטים ואמריקאים היו ניצלים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור מתי היו בפועל "אמצעים ותו"ל שיאפשרו תקיפה מדויקת ויעילה יותר נגד מטרות איכות"? אולי בשנות ה-60׳ (מצלמות מונחות טלויזיה).

למעשה, הן בגרמניה והן בארה"ב, כבר היו פצצות מונחות ב-1944. נעשה בהן שימוש מוגבל אך מאד אפקטיבי. אני מניח שאילו לא הסתיימה המלחמה ב-1945, היינו רואים שימוש גובר והולך בחימוש מונחה מדויק.

אכן היו פצצות מונחות. היתה אפשרות לפתח כוונות מדוייקות יותר ותו"ל הטלה גם עבור פצצות לא מונחות, ואמצעי ניווט מדוייקים יותר ועוד. כנ"ל לגבי חימוש יעודי לפגיעה במטרות מוקשחות או תת-קרקעיות (פגיעה ביציאה ממנהרת רכבת אפקטיבית וקשה לתיקון הרבה יותר מפגיעה בצומת רכבות) שגם הוא היה כבר קיים ברמה מסויימת. באופן כללי, החשיבה של הפצצות השטיח לא היתה חשיבה חכמה של זיהוי נקודות כובד ופגיעה בהן; כך, למשל, הגיחה הנועזת של פורצי הסכרים זכתה להתנגדות עיקשת, וגם אחריה לא היתה מחשבה להמשיך בהפצצות קונבנציונליות יותר כדי להשלים את המלאכה ולמנוע שיקום של מה שניזוק, ולכן התבזבזה. בכל זאת, היא דוגמה מרשימה למה אפשר לעשות בפיתוח גם של אמצעים (הפצצה המקפצת, אמצעים לטיסת לילה בגובה קבוע מעל מים וכו') וגם של תורה כדי להשיג מטרה ספציפית.

אילו טכניקות וטכנולוגיות אפשר היה לפתח?
פצצות טלויזיה- להבנתי היו תלויות בהמצאת הטרנזיסטור.
מגבירי אור כוכבים דור א', עם תאורת א"א- מסורבלים מדי להטסה. אולי טובים לניווט בלילה.
מערכות ניווט רדיו- לא מכיר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור פצצות טלויזיה- להבנתי היו תלויות בהמצאת הטרנזיסטור. .

לא מדוייק.

כאמור, היו פצצות מונחות. דוגמה אחרת - מערכות ניווט אינרציאליות. הגרמנים פיתחו מערכת כזו עבור ה-V2, כך שניתן היה לפתח אותה גם בטכנולוגיה של ימי המלחמה; מערכת כזו היתה עשויה להקל משמעותית על הגעה מדוייקת ליעד הפצצה (במיוחד בלילה או בתנאי מז"א גרוע). אני חושב שהשאלה העיקרית היא לא שאלת הכיוונים הטכנולוגיים, אלא שאלת החשיבה האסטרטגית: האם הבכירים מחפשים כיצד להגביר את הדיוק ולהפציץ בצורה היעילה ביותר, או כיצד להגדיל את כמות התקיפות והחימוש שמוטל - brute force. עם בכירים כמו האריס הבריטי או קרטיס לה-מיי האמריקאי, אני חושב שהמגמה לא היתה הגדלת הדיוק, ולכן שאלת הטכנולוגיה פחות רלבנטית.

ל-v2 היה דיוק של ק"מ ספורים, במעוף של כ-5 דקות.
איך אתה גוזר מכך דיוק נדרש למפציץ?
מתי היו מערכות אינרציאליות מדויקות למספר ק"מ לאחר שעתיים (מטוס סילון מאנגליה לברלין)?

DZZ: תודה! שכחתי את הטלויזיה בעידן השפופרות. התערבבה לי עם המערכות בעלות הסריקה המכנית.
מדוע, אם כן, פצצות טלויזיה הופיעו רק בשנות ה-60׳ ולא כבר בשנות ה-50׳? ברור שהמעצמות התרכזו בנשק גרעיני, אבל אני מניח שהיה ברור שתהיה מתישהוא עוד מלחמה מוגבלת כמו קוריאה.

מלחמת קוריאה וכן מלחמות אחרות בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה עשו שימוש נרחב למדי בכלים ישנים מאחר והתקציבים "התייבשו", מלבד פיתוח מואץ של מטוסי סילון. השימוש הנרחב בכוונות טובות יותר ובחימוש כגון רקטות א"ק נחשבו למספיקות לצרכים. ההתעוררות האמיתית באה במלחמת וויטנאם בה נוכחו האמריקאים שהם לא רק סופגים אבידות רבות מאש קרקעית, אלא שמטרות איכות כגון גשרים עומדות היטב בפני הפצצות סטטיסטיות. הם פיתחו טילים נהוגים ידנית (בולפפ, למשל) שלא ממש ענו על הצרכים. הפתרון הממשי בא עם השימוש בפצצות מונחות לייזר (PAVEWAY) וטלביזיה (HOBOS).
יש בכל זאת להזכיר כי לגרמנים היו הצלחות מרשימות גם עם חימוש מכוון בבקרת רדיו בקו ראיה, נגד מטרות קרקע וים. שוב - אני מניח שאם מלחמת העולם הייתה נמשכת - היינו רואים שימוש גובר באמצעים מדוייקים. נכון שלכל מערכת יש אינרציה, אך סימני השינוי ניכרים בסופה של המלחמה. מה שדי הציל את המצב, זה הכאוס והפוליטיזציה ששרר במערכות המו"פ הגרמניות. דוגמה בולטת לכך היא הכנסתו לשימוש של מטוס המסרשמיט 262 שבא באחור של כשנה. את הקרדיט ניתן לזקוף במידה רבה להחלטות שגויות ל היטלר, וחלק למלחמות שבין ווילי מסרשמיט וארנסט היינקל ואחרים.

ציטוט:

יש בכל זאת להזכיר כי לגרמנים היו הצלחות מרשימות גם עם חימוש מכוון בבקרת רדיו בקו ראיה, נגד מטרות קרקע וים.

ההצלחה הגדולה ביותר למיטב ידיעתי הייתה כנגד מטרות ימיות בחזית האיטלקית, וגם שם הייתה קצת עזרה מאלת המזל שהאירה פנים מבחינת מזג האוויר וריכוז נמוך של מטוסי אויב, מה שנתן לגרמנים תנאים די אידיאלים באופן יחסי להפעלת החימוש.
גם טכנולוגית השיבוש האלקטרוני של בעלות הברית עדיין לא הייתה אפקטיבית דיה לחסימת הנחיית הרדיו בין המפעיל לחימוש.
אדפטציה מתאימה של בעלות הברית בהמשך המלחמה,הן בריכוז מספק דיו של מגננה אווירית והן בשיפור של יכולת השיבוש האלקטרוני, הפחיתו את אחוזי הפגיעה של חימושי הMCLOS הגרמנים המדוברים באופן משמעותי.
לגבי שימוש כנגד מטרות קרקעיות, הפריץ X, שהיה החימוש המדויק היחידי אשר היה מתאים להפצצה של מטרות מן הסוג הזה, הציג אחוזי פגיעה די נמוכים למיטב ידיעתי.
כלומר, גם אם היו פגיעות מוצלחות במטרות קרקעיות כאלו או אחרות, מדובר היה באחוז נמוך מתוך סך השימוש הכולל בו.

למיטב ידיעתי וידיעתי צרה בנושא של היסטוריה של חימוש מונחה, הגרמנים השתמשו בטכנלוגית רדיו כדי להנחות מפציצים במשימות לילה, שבעקיפין על ידי ניווט מדויק יותר העלה את דיוק ההפצצות לא את החימוש עצמו.

מה שציינת התרחש בתקופת "הבליץ" הגרמני על בריטניה בשנים 1940-41, שהוביל בסופו של דבר לאפיזודה המכונה "The battle of the beams", שבו בסופו של דבר ידם של הבריטים בפיתוח אמצעי שיבוש כנגד מערכות הניווט הגרמניות שהזכרת הייתה על העליונה.

אני דיברתי על החימושים המונחים הגרמנים הנשל 293 ופריץ X, אשר הצלחתם הגדולה ביותר הייתה כנגד כלים ימייים בחזית האיטלקית בשנת 1943.

ציטוט:

מדוע, אם כן, פצצות טלויזיה הופיעו רק בשנות ה-60׳ ולא כבר בשנות ה-50׳? ברור שהמעצמות התרכזו בנשק גרעיני, אבל אני מניח שהיה ברור שתהיה מתישהוא עוד מלחמה מוגבלת כמו קוריאה.

מעבר ל"בצורת" התקציבים שהגיעה בסוף המלחמה שDZZ ציין בדבריו, סיבה משמעותית נוספת לחוסר מוטיבציה להמשך מו"פ בתחום הנ"ל והעדפה לדבוק בשיטות הקונבנציונאליות הייתה שאחוז הפגיעות של החימושים מונחי הטלוויזיה שזכו להיות בשימוש מבצעי היה נמוך במיוחד.
כפי שציינת בעצמך, הטרנזיזסטור טרם הומצא, וטכנולוגית הטלוויזיה הזמינה דאז הייתה בכללותה בחיתוליה - מסורבלת, מסובכת ,יקרה ובעלת איכות גרועה.
באשכול הבא למשל, ישנה תמונת סטילס מתוך נקודת המבט של מפעיל הכטב"מ "המתאבד" TDR-1, הממחישה את האיכות הגרועה של מצלמת הטלוויזיה (ניתן גם לצפות בסרטון).

https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...highlight=tdr-1


בנוגע לשימוש כנגד גשרים, דווקא חימוש מונחה פרימטיבי בשיטת MCLOS שהיה בעל יכולת תימרון באזימוט בלבד (או בקיצור AZON) הציג את התוצאות הטובות ביותר, כאשר לזכות פצצות הAZON נזקפה הצלחה בהשמדת 14 גשרים בבורמה.
בחזית האירופית התוצאות היו הרבה יותר מעורבות, עקב מגבלות מזג האוויר שהיה הרבה פחות נוח משמעותית.

במלחמת קוריאה הAZON הוזעק "למילואים", הפעם בגירסא משופרת, שכללה שליטה בטווח+אזימוט, RAZON, אולם התברר שהגשרים הקוריאנים מאסיבים מדי עבור פצצות 450 ק"ג.
הפתרון היה להוציא מהבוידעם את פצצות tallboy הבריטיות בעלות משקל ה5 טון ממלחמה"ע 2, ולהסב אותן לגירסא מונחית באמצעות מערכת ה RAZON הנ"ל.
לזכות הנ"ל, שזכה לכינוי TARZON, נזקפה השמדה של 6 גשרים במהלך המלחמה, אבל מדובר היה בתפוקה נמוכה ביחס ללוגיסטיקה הכרוכה באופרציה של התפלץ הנ"ל ומערכת ההנחייה שלו.
כמובן שגם מזג האוויר ומטוסי אויב הגבילו משמעותית את יכולתיו של מפעיל החימוש (כאמור MCLOS, שיטה די פרימטיבית ומוגבלת).

בונוס: שימוש בhellcat שהוסב למשימת "התאבדות" כנגד גשרים צפון קוריאינים.
גם כאן ניתן להתרשם מאיכות תמונת הטלוויזיה הגרועה שעומדת לרשות המפעיל מרחוק, בדומה לTDR-1 ממלחמה"ע 2:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

למי שרוצה להעמיק קצת בנושא - אני ממליץ על שלושה ספרים (מני רבים):

לגבי מערכות אינרציאליות: האוייב הגדול של מערכת אינרציאלית הוא הדריפט - תזוזה קטנה אבל קבועה, שלאורך זמן מקטינה את הדיוק בצורה גדלה והולכת. יתרון אחד עצום של מפציץ על טיל הוא שמפציץ מצוייד בנווט, שיכול לבצע במהלך הטיסה תיקון שמאפס את המערכת ומחזיר אותה לדיוק טוב. מערכות הניווט שעמדו לרשות בעה"ב בשנים הראשונות של המלחמה יכלו לתת מענה מבוסס רדיו עד טווח של כמאתיים מייל; אם אתה יכול לאפס את המערכת אחרי מאתיים מייל תוכל להגיע לדיוק הרבה יותר טוב מאשר מערכת ללא איפוס. בטיסת לילה אפשר לאפס גם לפי כוכבים, בטיסת יום לפי נ"צ ידועות שניתן לזהות.

הקישור לא פעיל.

הקישור הנכון הוא
https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%...A7%D7%99%D7%9F/

אני מוכרח להודות שמשלל הדוגמאות (המעניינות מאד, כל אחת בפני עצמה) לא הצלחתי להגיע למסקנה כלשהי. דומה שיש חדשנות שמצליחה, יש שנכשלת; מצד אחד כדאי לשלב אלמנט חדש כמו המכ"ם במערכים ותיקים, מצד שני אלמנט חדשני בודד שלא נמצא בתוך מסגרת כוללת של חדשנות שמתאימה לו תורת לחימה ומכשירה את כלל הכוחות לעבוד איתו עלול לגרום יותר נזק מתועלת; ובסופו של דבר, אנחנו יודעים רק בדיעבד מה הצליח ומה נכשל (ואז מוצאים הסברים, במבט לאחור, למה זה עבד וזה לא). כמובן, גם זה שמשהו עבד או נכשל הוא תוצאה לא רק של ההשקעה של הצבא או המדינה שבנתה אותו, אלא גם של התאמתו לסיטואציה הצבאית שהתפתחה בסופו של דבר בלחימה, והיכולת של האוייב לתת לו מענה מראש או תוך כדי לחימה. בקיצור, נראה לי שקשה למצוא כאן לקח מובהק; המסקנה שצריך גמישות היא בוודאי נכונה, אבל היא מסוג הדברים שנכונים תמיד.

השורה התחתונה היא שאין מתכון.
יש המון נסיבות, הבדלים ודמיונות, אנשים ומגבלות, ואין מתכון.
פשוט אין.
וזה דווקא משפט שחוזר מספר פעמים במאמר ועולה מן הציטוטים וסיכומי הביניים במאמר, באופן מאוד אמיתי בעיני.
אין תחליף לשיקול דעת מונחה ערכים,
בתוספת סקרנות, ספקנות וחשדנות בריאה.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

זה לא האמצעי,
זה השילוב של אמצעי ודוקטרינה מתאימה שמנצלת את היתרונות שלו ושל הכוח שמפעיל אותו.
אם אחד מהם חסר המערכת בכללותה לא עובדת.

https://www.maarachot.idf.il/2022/%...95%D7%9C%D7%9D/

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תענוג לקרוא!

סתם לסקרנות- למה לכסות כזה נושא רחב במאמר אחד? גם צוללות, גם מטוסים, בכל המעצמות?

ואם כבר - בכותרת המאמר מובטחים זרקורים, איפה הם?

מקווה שזו התקלה הכי גרועה בו.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

גם צוללות וגם מטוסים הם חלק מהדברים שהשפיעו בהחלט על הלחימה הימית, וראיתי צורך להתייחס לתפיסות מרכזיות שלדעתי צריכות קצת תיקון.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

קראתי את המאמרים המעניינים - תודה! כמה הערות קצרות, אולי חורגות מתחום הדיון שהגדרת במאמרים, אולי לא, אני לא בטוח (מצטער אם אני כותב דברים לעתים כסוג של אקסיומות ללא הוכחות, אבל זה לא מאמר מדעי...):
1. כשמדברים על "חדשנות" (בייחוד בהקשר מדעי/טכנולוגי), חשוב לקחת בחשבון את הבסיס לחדשנות שכזו, שהוא אזרחי במהותו, דהיינו, ראשית, מערכת חינוך טובה (על ההגדרה של טובה אפשר להתווכח עד אין קץ, לפעם אחרת); ושנית - מערכת אקדמית טובה, הן להוראה ובעיקר למחקר (שוב, מה זו "טובה" - גם נושא לדיון/ויכוח). זה הבסיס.
2. האלמנט האזרחי לא מתחיל/נגמר בחינוך+מחקר אקדמי, אלא קשור גם באופן הדוק לחדשנות במגזר הפרטי (שבתורו תלוי - בחלק גדול, לא בהכל - באותו חינוך+מחקר אקדמי).
3. היסטורית, לא פעם מירב החדשנות מגיע דווקא מכיוונים "פרטיים", ואז מחלחל על או מנוכס ע"י הממשל/הצבא.
4. דווקא כאשר המגזר הפרטי/אזרחי (כולל חברות פרטיות וכולל אקדמיה) חופשי יותר, לרוב זה נותן לו מינוף לחדשנות יתר (אל מול הכתבת דרישות מהממשל). בהקשר זה, מה שציינת לגבי השקעה פחותה בביטחון בחלק מהמדינות שאיפשרה השקעה ב"אזרחי", משמעה גם אפשרות התפתחות גבוהה יותר במגזר הפרטי וכו'.
5. היכולת לייצר סינרגיה בין האזרחי/פרטי לבין הצבא קריטית לפיתוחים צבאיים.
6. לאחר שפותחה טכנולוגיה צבאית כלשהי, ציינת בצדק את הנושא הקריטי של הצטיידות, הטמעה, אימונים (אני לא בטוח אם כך ניסחת זאת, אבל נראה לי שעל זה לא נתווכח). חלק קריטי שקשור בכך הוא תחזוקה שוטפת. מן הסתם זה יכול גם להביא אותנו לדיון בימ"חים, אבל אני אציין, רק כדי להוסיף משהו קטן היסטורי לדיון, דווקא דוגמא מסין של המאה ה-19, ובה אסיים:
בשנות ה 60' של המאה ה-19, סין הבינה שהיא מפגרת משמעותית בטכנולוגיה צבאית ,וספציפית, בכל הקשור לספינות תותחים. בגדול, סין אז החלה בתכנית אדירה של פיתוח והצטיידות בספינות תותחים (קיטור), שהייתה מוצלחת למדי. אולם, שלוש דוגמאות ממה שקרה עם התכנית הזו עשויות להמחיש או לתת עוד נדבך לדיון הנוכחי:
א. באמצע שנות ה-80' של המאה ה-19, כאשר הספינות שסין בנתה נכנסו לקרב מול חיל הים הצרפתי, הן הפסידו הפסד מר, צורב ומהיר. הסיבה העיקרית - צרפת כבר היתה בטכנולוגיה הבאה (שרק נוסתה מול הסינים בהצלחה רבה) - טורפדו. רוצה לומר, שיפור טכנולוגי לא יכול להיעצר, גם לא לעשור.
ב. באמצע שנות ה-90', כעשור לאחר מכן, התחוללו קרבות אדירים בין הצי הסיני לצי היפני. שניהם החלו מנקודה דומה 2-3 עשורים קודם לכן. הצי הסיני היה גדול בהרבה. אולם, הצי היפני ניצח באופן חד וברור. מדוע? סיבה אחת לכישלון היתה שיפן בנתה צי לפי תורת לחימה מתקדמת יותר, שהתבססה על ספינות קטנות יותר, מהירות יותר, עם קצב אש מהיר יותר. זה עבד. אבל,
ג. אחת הסיבות המרכזיות לכישלון הצי הסיני המפואר היתה - תחזוקה. בשל שחיתות פוליטית, בייחוד עשור שקדם למלחמה, אמצעי הלחימה המתקדמים יחסית לא היו מתוחזקים כלל; החיילים לא מאומנים כראוי; והתחמושת - לא מספיקה וכושלת (למשל - קציני התחזוקה המושחתים לקחו לכיסם תקציבים לייצור פגזים, וכך, הפגזים היו חלולים ולא יצוקים ומלאים, והסבו מעט מאוד נזק גם כשעוד היו בנמצא).
כמובן שכל הנושא הקודם (חינוך, אקדמיה וכו') רלבנטי להבנת הכישלון, אבל לא אכנס לזה כעת.
תודה על המאמרים!

דבריך מאד מעניינים, גם בדוגמאות ההיסטוריות שאתה מביא אבל אפילו יותר מכך בדיון אודות הקשר המשולש אקדמיה-תעשיה-צבא (אייזנהואר, כמדומני, טבע את הביטוי military-industrial complex והוא התכוון לסכנה שבשילוב הזה, אבל הקשר עם האקדמיה גם הוא משמעותי - במדינה שנושאי הבטחון מרכזיים בה, גם האקדמיה היא בעלת תפקיד מרכזי הן בבנין היכולת הצבאית והן בעידוד חדשנות). הדינמיקה שבין הרכיבים האלה היא מורכבת; אני חושב שלא היה זה מקרה שתעשיית ההיי-טק הישראלית החלה לצמוח בערך בסוף שנות השמונים - תחילת התשעים, לאחר סגירת פרוייקט הלביא ששחררה למשק מספר גדול של מהנדסים ועובדים טכניים (היו, כמובן, גם סיבות אחרות שלא כאן המקום לדון בהן).

הקשר הזה, אולי, מרמז שניתן, בחשיבה נכונה, למנף את הצרכים הבטחוניים כדי לקדם באמצעותם את האקדמיה ואת הכלכלה האזרחית - למשל, באמצעות עידוד יזום ומובנה של מו"פ אזרחי, ולעתים גם ייצור, בתחומים שעשויים להועיל למערכת הבטחון על ידי הפניית תקציבים שממילא נדרשים לה, אל המו"פ הזה. כדי להבהיר את כוונתי אתן דוגמה מתחום הקרוב ללבי, תעשיית המעגלים המשולבים (שבבים אלקטרוניים).


בשנים הראשונות לאחר המצאת הטרנזיסטור, השתמשו בו כרכיב דיסקרטי על גבי לוח, כפי שמחברים קבלים ונגדים. אבל ככל שהמעגלים הפכו מורכבים יותר, היו יותר ויותר רכיבים, עלויות הייצור עלו והאמינות ירדה. לקראת סוף שנות החמישים הומצא המעגל המשולב, הלא הוא השבב - שאיפשר להדפיס על גבי פיסת סיליקון אחת מספר גדול של רכבים בבת אחת ונתן רמת אמינות גבוהה בהרבה. הבעיה היתה שתהליכי הייצור היו יקרים ודרשו השקעה התחלתית גדולה, יחסית ברכישת מכונות - כאשר לא היה שוק מובטח עבור הרכיבים. כדי להוזיל את העלויות היה צורך בלקוחות רבים; כל עוד העלויות היו גבוהות, לא היו לקוחות, וכך התחום דשדש. ואז הגיע המרוץ לחלל (שאמנם לא היה צבאי ממש, אבל ללא ספק חפף מבחינות רבות את התחום הצבאי). עבור לווינים וחלליות היה צורך במעגלים ברמת אמינות מוחלטת; המחיר כמעט לא היווה שיקול. וכך, בלי תכנון וכוונה, נולד שוק עבור השבבים - והשוק הזה נתן להם את הדחיפה שהם נזקקו לה, וכתוצאה בהמשך הפך את ארה"ב למובילה העולמית בטכנולוגיות המידע. כלומר, הפניית תקציבים, שבמונחי תכנית החלל כולה היתה זעירה, הולידה אפקט דרמטי על כלכלת ארה"ב והעולם כולו. תהליך דומה לזה, אם הוא מתבצע במודע, יכול להפוך מדינה כמו ישראל למובילה בתחומים ספציפיים - גם בשוק האזרחי; לכך נדרשת עבודה שתנתח את צרכי מערכת הבטחון וכיצד ניתן להשתמש בתקציבים הקיימים בה כדי להשיג את האימפקט האקדמי-תעשייתי-כלכלי המרבי.

תודה על התגובה. לגבי שת"פ מערכת הביטחון-המערכת האזרחית (אקדמיה+תעשייה) בארץ, זה כבר ממילא קורה שנים רבות. תמיד יש מה לשפר, כמובן, אבל זה קיים בהחלט (וגם על עניין חובת השירות הצבאי ותרומתו לאקדמיה+תעשייה בארץ דובר רבות). אבל מעבר לזה - כוונתי כאן היא שאחד הקטליזטורים החשובים לחדשנות (שבהחלט יכולה להגיע גם לשימושים ביטחוניים אבל גם לא) הוא החופש לחקור מחקר בסיסי אקדמי ללא הנחייה או הכוונה של מערכת ביטחונית. אתן דוגמא שמתחברת לדוגמא שנתתי קודם לגבי סין של המחצית השניייה של המאה ה-19: כשסין הבינה את נחיתותה בטכנולוגיה צבאית אז, הנחת המוצא שלה היתה שכל מה שהיא צריכה לעשות זה להשקיע במדע יישומי וטכנולוגיה, כאלה שאפשר ישירות לתרגם, לצורך העניין, לספינות תותחים. בדיוק חוסר ההשקעה במדע בסיסי, בהקמת אקדמיה שבה חוקרים חופשיים לקבוע את מחקרם, ובחינוך רחב יותר - כל זה היווה תוך זמן קצר מרכיב נוסף בנחיתותה של סין כעבור עשורים בודדים, למרות ההשקעה.

לגבי השבבים - זו באמת דוגמא טובה ומאוד רלבנטית. משום שלמרות מה שתיארת על עלייתה של ארה"ב בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים בתחום, מי שבאמת השכילה למנף את התחום הזה מאז אמצע שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 היא כמובן טאיוון, שהיא המובילה העולמית כרגע, וחלק מהותי מכל סיפור "מלחמת השבבים" שמתנהלת כיום. אבל זה לסיפור אחר...