06-06-2021, 11:59
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,666
|
|
|
אתמול לפני 54 שנה...
יום שני 05061967 (ליד אופקים בנגב) שעה 07:30 לפתע שומעים רעש מחריש אוזניים, כולנו עוזבים הכל ויוצאים מהחורים. רואים מטוסים חולפים מעלינו בגובה נמוך מאוד, כולם חמושים, רואים בבירור את הפצצות מתחת לגוף וכנפיים (אפשר לראות את פני הטייסים המביטים אלינו) אנו מצדיעים להם.
מביטים מסביב ורואים את כל צבא ישראל, מתחילים להסיר את רשתות הסוואה ושומעים כבר הצתת מנועים של הרכבים. עוד לא נישמעה הפקודה "סדין אדום" עדיין דממת אלחוט מוחלטת....
... אבל כולנו מבינים שנפתחים דפי ההיסטוריה חדשה של האזור...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)
אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם
לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה
אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
