22-10-2020, 01:48
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.12
הודעות: 302
|
|
אני שותף רק לחלק מדבריך. כרגע לא ארחיב לגבי "שעת נעילה" אך אעיר לגבי "1917". אני כהיסטוריון צבאי אשר פרסם ספרות מחקרית על 2 מלחמות העולם לא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק מעליבות העלילה בסרט זה.
לא היה צורך לשלוח חיילים רגלים למסירת הודעה לאיזה גדוד שעומד לתקוף ולכאורה לפי הסרט מנותק מקוו החפירות. לא היה דבר כזה. שאריות גדודים מצאו עצמם מנותקים ומבודדים רק לאחר התקפה, אפילו כשהצליחה ובוודאי כשנכשלה. בדרך כלל חידשו את הקשר לעורף על ידי רצים קדימה ואחורה בשטחי ההפקר לאחר שעות רבות בדרך כלל בלילה. ולעניין, ב-1917 תקשורת באמצעות מטוסים הייתה עניין שבשגרה. סך הכל נדרש היה לשלוח מטוס לעבר הגדוד שיטיל את ההודעה. לא הייתה בעייה לשני הצדדים לחצות את הקווים באוויר.
הסרט בעיני מבין סרטי המלחמה הגרועים שראיתי. הייתה התפעלות של מבקרים משיטות צילום חדשניות, (שוטים ארוכים וכדו') אך ספק רב אם ידעו משהו על היסטוריה צבאית.
כן, אני אוהב את החופש האמנותי בספרות, בטלביזיה והקולנוע המבוססים על רקע מלחמתי. זה חלק ניכר מן הספרות והדברים שאני צופה בזמני החופשי. לא רק זאת היא אף פוקחת לי עיניים בצד המחקרי. אך ציפיותי מן המחבר או הבמאים היא לשמירה סבירה של האוטנטיות ההיסטורית, וכן גם הטכנית. בזה עמדו סופרים רבים, החל מטולסטוי ב"מלחמה ושלום". ואסילי גרוסמן, ב-Life and Fate על המלחמה במזרח במלחמת העולם השניה. אלה הם קלאסיקה ספרותית, אך גם סופרים פחות רבי תהילה הגיעו להישיגים בלתי מבוטלים. כך גם בסדרות וסרטים אם כי לא רבים מאד.
אגב מישהו הזכיר "אחים לנשק". קראתי בשעתו את האוטוביוגרפיה של Winter, מפקד פלוגת "איזי" בסדרה. ובכן כמעט כל האירועים שהוא מתאר בספרו מופיעים בדייקנות מופתית בסדרה. החל מההתקפה על התותחים הגרמנים שירו על החוף, ו"כלה" בסצנה בה וינטר יורה בחייל גרמני, נער המסתכל בו חסר ישע. מידת הדייקנות הטכנית והאפיזודית בסדרה גבוהה מאד, ואינני רואה מקבילה לה בפרק הראשון של "נעילה". מה היה הקושי להציג את ההרעשה הארטילרית לאורך הקוו שנמשכה שעות, הרי זה נעשה בכל סרט מסוג ד. כך שקהלני ולוחמים אחרים ששמחים עתה שמציגים את שעבר עליהם לציבור שלא ידע את יוסף, לא יצטרכו לומר שהיה הרבה יותר קשה ממה שמוצג.
ולמה זה חשוב, כיוון שקרב עמק הבכא וכל לחימת השריון ביומיים הראשונים בצפון הוא קרב יוצא דופן מאד בתולדות ההיסטוריה הצבאית, גם בשל השלכותיו האסטרטגיות. מעטים הקרבות בהיסטוריה הצבאית ביחסי כוחות כאלה עם השלכות אסטרטגיות שבהם המעטים השיגו בלימה והטו את הכף. המקרה הדומה שעולה כרגע בראשי הוא גדוד גלוסטר בקוריאה שבלם דיביזיה סינית והחזיק מעמד מספיק שעות כדי להבטיח נסיגת הכוחות האמריקנים לכיוון סיאול לאחר מתקפת הפתע הסינית. אנטוני פאראר-הוקלי, מפקד הגדוד, זכה ב-V.C. כך גם קהלני. קהלני, יאנוש, בן-שוהם, רפול, ראויים ליותר מאשר נפנוף הפאה של אשכנזי.
נערך לאחרונה ע"י זיגפריד ששון בתאריך 22-10-2020 בשעה 01:52.
|