זה התחיל עוד ביסודי,
בעודי ילד שמתעלם מהבעיות של עצמו ודיי אוהב ללעוג על אחרים.
באיזשהו שלב גיליתי שלועגים לי ואחד הילדים צבט לי בפטמה בלעג על כך,
אני הבנתי מכך שזה מושא ללעג ובאיזה מקום כבר הבנתי שזה צנעת הפרט שקשורה למין הנשי, שאני לא משתייך אליו.
אבל במובן מסויים אני צריך להתבייש מזה כי זה מה שיש לי.
בפועל מרבית הייסודי הלכתי עם 2 חולצות עלי, 2 חולצות T דקות, גם למנהלת לא עניתי למה.
כל זה במטרה להסתיר זאת.

בתיכון דיי נרגעה התופעה וגם דיי התפשרתי עם זה שסגרתי עם עצמי,
שאם אורך הציצי לא עובר את אורך הבטן אז זה פשוט מעיד על כך שאני בן אדם שמן, או שזה משהו טבעי.
גם מישהי הספיקה ללעוג לי ש "הציצי שלי יותר גדול משלה...", בתגובה אמרתי לה "את בטח מקנאת בי..."

בגדול חלפו הרבה מים מאז,
אף פעם לא אהבתי את המבנה הפיזי שלי, והבנתי שאין לי מה לעשות גם אם אני מאוד ירצה.
כן הבנתי שאני כן יכול להתנגד לתסכול של עצמי, וכן להסתלבט לא רק על אחרים אלא גם על עצמי ולהראות שגם הדברים שמפריעים לי, אני יכול להביע בהומור.
וכמו כן לגונן על עצמי מקהילה או מאנשים אחרים ולא להיות חייב כלום לאף אחד

טוב אין לי מה להסתיר, ואם יש לי אז זה אישי שלי ועליו אני כבר אשמור.

כן

האמת שלגמרי יש מה לעשות ואם אתה מרגיש לא בנוח ניתוח זריז וקליל יסדר את זה לכל החיים.

חבל להרגיש רע כשלא חייב, יש לנו מלא דברים אחרים להתבאס מהם

לחצי מהאנושות יש כאלה והן מסתדרות לא רע.
לך על הסרת שיער