 |
24-04-2020, 23:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.01.20
הודעות: 4
|
|
קיץ 1994 מבצע "תיק מסמכים א" של סיירת גולני בלבנון
חברים יקרים,
בעקבות הקבוצה החדשה על לבנון, פירסמתי שני פוסטים על מבצעים בלבנון.
הנני מנצל את במה זו, ולכתוב כאן.
תיק מסמכים א' סיירת גולני
רק מה שאני יודע..או מה שאני חושב שאני יודע, ויש שאני יודע ולא מספר
זו הפעם הראשונה שמוזכר המבצע הזה, לא קיים ברשומות ובזיכרון הקולקטיבי הישראלי, זולת בזיכרון שלנו...ושל משפחתו של סמיר סואידן ביעטר.
לא ביקשתי אישור, אין צנזורה. יש לי היתר 95.
טוב מתחילים.
שרגא, אוגוסט 94 סיירת גולני
מבצע "תיק מסמכים א"
הסיפור מתחיל שנתיים קודם לכן, הילדה אביה אליזדה בת ה 5 ממושב "גרנות" נהרגת כתוצאה מירי תלול מסלול מלבנון.
בעקבות פעולות מודיעין יודעים מי החוליה שירתה, יודעים מי מפקד החוליה, ומתחילים לאסוף מל"מ.
הוותיקה שלנו יוצאת למבצע ראשון "איילת השחר", ומנסים לחסל את סמיר סואידן באזור הכפר יעטר, הורגים כמה. אבל לא את סמיר.
המבצע לא צלח ואנו חוזרים לשם מס' חודשים אח"כ.
בתדריך לקראת מבצע, מסתבר לי שאני נושא את אחד המטענים.
( אחד משבעה!)
המטענים, דמויי אבן מקומית שהבאנו דוגמאות מהן (צילום וכו' שבועות קודם לכך) שוקלים כ 20 ק"ג, ואני מטוליסט...רגיל כמובן שהחברים הכבדים יעמיסו עלי עוד כי: "אחי, אתה פק"ל קל".
מוצא את עצמי סוחב את הפק"ל שלי, גם את השרשירים ל רפי עם ה RPD, וגם את המטען.ו 9 ליטר מים.
בקיצור 90% משקל גוף. נו סיירת גולני.
תחילת הליכה עם משקלים, לא אפרט את הציר, אבל כולם מכירים את השקיף, שם שמעורר יראה בקרב רבים מהלוחמים.
באמצע הציר, עצירה, "זיהו תצפיתן באל-חוקבאן". מנצלים את העצירה לאגירת כוח, "כל שניים מימיה", וניקור קל.
המשך תנועה, חציית קו אדום ותחילת טיפוס לעבר הרכס והכפרים כפרא ויעטר.
מגיעים כ 200 מ' מנקודת ההערכות, סריקת תיילים עם LPL וכניסה לעמדת הזינוק לעבר העמדות שהייה, עמדות שיחים במבצע הזה.
עם תחילת הסריקה מרחוק של האזור, התחיל לעלות חצי ירח, שמאיר לנו את המדרון הפונה לכפר יעטר, מתחוור לנו שאת האזור פקדה שריפה מס' ימים לפני, ומהשיחים שהיינו אמורים להתמקם בהם נותרו שאריות מפוחמות.
דיון קצר של הקודקודים, ומוחלט להתמקם בשיחים אחרים, הבעיה הנוספת כמובן היא, שלא נותרו לנו כמעט שיחים עבוטים על מנת שנוכל לגזום מהם חומר לבניית העמדה.
מתחילים להתחלק לעמדות, אנחנו בעמדה הכי צפונית.
הרעיון הוא: הטמנת שבעה מטענים לאורך ציר הנסיעה של סמיר, מעט לפני העיקול. והתמקמות של 170מ' מהעיקול ו 40 מ' מעל (בגובה).
יורדים להטמין המטענים, המטען שלי הכי דרומי,תזכרו את זה בהמשך.
אין מאושר ממני להיפטר מהמשקל העצום הזה, ואני מרגיש קל רגליים בעקבות הורדת שליש משקל.
עולים חזרה לאזור ההיטמעות, בעמדה שלי מ' וש' "בנאים", ואני ושמעון "מביאי חומר", נתנו לשני האנשים הזרקנים של הצוות להביא חומר, ולהזכירכם, אין חומר. שריפה לפני שבוע, כן? תזכרו את זה בהמשך.
נכנסים לעמדה המצ'וקמקת באזור השעה 04:00 ומתחילים להתארגן לשהיית יום.
המודיעין שהתכוננו לפיו, היה, שסמיר יצא מביתו סמוך לשעה 18:30 לביירות.
אחרי ה"פעל" עליו, יוותרו כמה עשרות דקות של אור,ובחסות החשיכה נחזור לארץ.
סביב השעה 07:20, אני מוריד חולצה צבאית רטובה, מתחיל לעלות על ביגוד יבש ואז מקבלים דיווח שסמיר יוצא מהבית ותוך דקה אצלינו (המבצע ממש בפאתי הכפר, 200 מ' מקו בתים ראשון, סיירת גולני, כן?)
דיווח בקשר "היכון לפעל!" אני עדיין בלי חולצה, מ' מתכונן עם הנשק צלפים שלו יחד עם ש', שמעון לועס סנדוויץ' ומפקד העמדה מאזין.
מזהים את הריינ'גרובר הלבנה של סמיר על הכביש, ואז מתקבלת הפקודה:"פעל!"
פיצוץ אדיר של המטענים, פטרייה עצומה של אש עפר ואבק עולה לשמיים, ואחרי מס' שניות משתרר שקט.
את השקט מבליחות פתאום צרחות מכיוון הרכב, שאנו מזהים אותו נטוי בצד הכביש עם מכסה מנוע מועף, פתוח ומסתיר את תא הנהג.
סמיר יוצא ומתחיל לרוץ בדילוגים מצד לצד לכיוון מטע זיתים כ 30 ' מאחור ובכיוון הכפר.
מבקשים אישור ירי צלפים ובאיחור מה מקבלים אותו (הרעיון היה חיסול באמצעות מטענים והעלמות, לא להשאיר טביעת אצבע של צה"ל על החיסול).
מ' וש' עם הצלפים בשתי העמדות האחרות מתחילים לירות על סמיר שנפגע ותוך מס' שניות נבלע בתוך המטע ומוסתר מהעיניים שלנו.
אני כמובן ללא אטמים, מ' משמאלי יורה ירי מהיר של 7.62 (מאז אני שומע טנטונים באוזן שמאל).
עכשיו נעצור רגע ואזכיר לכם: ה"פעל" המקורי היה אמור להיות בשעת ערב, השעה כעת 07:25, כוח של סיירת גולני נמצא חוצה קו אדום, אור יום, בפאתי הכפר יעטר כאשר נותרו 12 שעות עד לאפשרות נסיגה "חשאית" ומאובטחת חזרה לארץ.
נמשיך..
תוך מס' דקות מתחילים לעלות פעילים של החיזבאללה על הגגות ומתחילים לירות 360 מעלות.
בתוך הכפר מתארגנות חוליות שמתחילות לרדת לכיוון העיקול ומתחילים להתארגן גם תצפיתנים שצופים לכיוון השלוחה עליה אנו נמצאים.
אחרי כחצי שעה אנו מזהים למטה (זוכרים, כ 170 מ' מאיתנו) כוח ס"פ שלהם, עם ביגוד מלא: שכפץ, קסדה, מיגון פנים, ואולי אפילו דקר...אני לא זוכר.
הס"פניק מתחיל לסרוק את הטרסה בה הטמנו את המטענים ולבסוף מגיע לאזור מטען הדרומי ביותר (זוכרים של מי? מי סחב אותו?).
פתאום אנו רואים אותו מקיש על סלע...מתלבט..מתרחק...וחוזר.
מסתבר שהמטען שסחבתי לא התפוצץ. לא אלאה בפרטים ואמשיך...בקיצור, הצליח לנטרל אותו, מי שמבין יודע למה.
במקביל מתחילים לירות לכיוונינו ולכיוון הכללי מקלעי גוריונוב וסתם קלאצ'ים. הם לא יודעים שאנחנו שם, ואנחנו מתכווצים בעמדות מפחד, יודעים שתוך שניות פוגעים בנו.
מתחננים ביננו לבין עצמנו שיתחילו להפעיל מעטפת, או את "המסק"רים בבירנית" או את "יש לכם טייסת פנטום ברמת דוד לטובתכם" (עאלק).
אך מפקד הכוח ארז, בקור רוח מדהים מורה לנו שאין לפתוח באש כל עוד הם מגששים ואינם יודעים בוודאות שאנו שם.
החיזבאללה מארגן חוליות לסריקה של השטח והן מתחילות לעלות לעברנו.
תוך כדי, אני, מהפחד שלא אצליח להתרומם עם המשא שאני נושא, שולף סקלפל ומתחיל לפנצ'ר את שלושת האינפוזיות הענקיות (9 ליטר) על מנת שלא אסחב סתם מים בנסיגה.
מודיעים לנו שחוליית סריקה נמצאת קרוב לעמדה שלנו, ואני שולף את אקדח ה FN שנשאתי איתי. (פחדתי אפילו להרים את המטול מהחשש שיראו אותו!).
אנו שרועים בעמדה עם הפנים לכיוון הכפר, מצד ימין אמורה להגיע חוליית הסריקה, מביטים אחד על השני ומחכים...
יודעים שאין סיכוי לצאת ללא נפגעים אם הם עולים עלינו..
בינתיים בארץ, על מנת שלא לחשוף את הכוח, לא ממריאים המסקרים, וכמובן שום פאנטום, העניינים כרגיל על הגבול.
נמשיך.
עם חלוף הדקות, מסתבר שחוליות הסריקה פספסו אותנו, והירי מהכפר מתחיל להתמעט.
נכנסים לשגרת ספירת הדקות עד לחשיכה..ומפה אני זוכר רק את ההליכה חזרה לארץ.
ומה עם סמיר?
סמיר נותר בחיים עם 5 פגיעות של 7.62.
ללא אוזן, פגיעה קשה ברגל.
בן דודו נותר הרוג ברכב.
אנחנו נחזור כעבור מס' חודשים לאותו מקום..אבל לארץ נחזור עם הרוג.
אבל זה לפוסטים הבאים |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
