יש לי בעל אוהב ויש לנו 2 ילדים מתוקים. עבודה נפלאה ודירה מרווחת ונעימה.
הכל היה טוב עד הרגע בו ישבתי בהפסקה בעבודה עם לימור, החברה הטובה ביותר שלי, שסיפרה לי על "מתקשרת" מדהימה שיודעת הכל! ושכנעה אותי גם לפגוש אותה.
אני לא מאמינה בשטויות ולכן כמובן לא הלכתי, אבל אחרי יומיים שוב שיחה עם לימור והפעם הצליחה לשכנע אותי "היום זה בלי תור, זה שינה לי המון בחיים. את תברכי אותי..." ועוד כל מיני שכנועים.
מאחר והמתקשרת מתגוררת סמוך לעבודה, אז ניגשתי. בחורה נאה. בית מלא אנרגיה טובה ונרות על השולחן. התיישבתי מולה היא הניחה חפיסת קלפים. בחרתי כמה קלפים היא הפכה אותם סמוך לנר.
"אני רואה שבעלך בעבודה שלו הוא הרוח השולטת. בלעדיו העסק נופל"
זה נכון. כשהיה במילואים העסק כמעט קרס ולולא ההכוונה הטלפונית מצידו, העסק היה נופל.
"בעלך בוגד בך יקירה. את הבאת לביתך את החברה הטובה ביותר שלך והם החליפו מבטים ומאז הם בקשר. אני מקבלת שאתן עובדות יחד"
חשתי שכל הדם מתנקז למצחי. לימור החוצפנית. סמכתי עליה ובאמת כאשר הבאתי אותה לבית שלי היה כימיה ביניהם. צחוקים וחיוכים.
"ממליצה לך שלום בית. הוא בעל נפלא ואוהב ילדים" סיימה המתקשרת ואני מנסה להסתיר את הסחרור הגואה בתוכי.
הגעתי הביתה נסערת וחיוורת. הוא היה במקלחת. הכנתי לעצמי קפה מנסה להירגע. הוא יוצא. זרק אליי "היי מאמי מה נשמע?" הוא לא יודע שאני כבר יודעת הכל. נכון ללימור אין ילדים עדיין אז אולי הגוף שלה מושך יותר. חשתי שאני שווה כקליפת השום. עולמי חרב בתוכי.
"אני חייב לצאת" אמר "קיבלתי טלפון מהרואה חשבון שחסרים דוחות ועלינו להגיש אותם עד מחר. מאמין שעד חצות אסיים עם זה"
הוא התלבש ואני כבר הבנתי על איזה "דוחות" הוא הולך לעבוד. אבל, אולי אני טועה. מי זאת בכלל המתקשרת הזאת? עוד אני מהססת והוא ניגש לנשק לי קודם שיצא. בושם ריחני נדף ממנו. הבושם שאני קניתי לו ומישהי אחרת הולכת להתבשם מריחו. עצרתי בעצמי. הוא יצא ואני אחריו. בשקט.
הוא נוסע ואני נוסעת אחריו במרחק סביר שלא ירגיש בי. אחרי 20 דקות החנה סמוך לבית מלון. אני בקושי נושמת. למה? חבל בכלל שאני יודעת. הייתי ממשיכה את החיים לצידו באשלייה אבל לפחות שמחה. הוא נכנס ללובי המלון. היו די אנשים בכדי שלא יחוש שאני אחריו. הנה לימור קמה מכורסא בלובי. כולה זורחת מאושר לקראת אישי שלי. כמה צבועה היא הצליחה להתל בי כ"כ הרבה זמן. אוי איזו טיפשה אני. איך האמנתי שהיא החברה הכי טובה והכי דואגת. הם צעדו יחד לכיוון המעליות של המלון ואני אחריהם. אני בקושי הולכת. הגוף מאיים לבגוד בי. רגלי כושלות. לא הם לא נכנסו למעלית, יש דלת ליד המעליות והם נכנסו בעדה. . הדלת נסגרה. המתנתי חצי דקה ובזהירות פתחתי את הדלת. אין לי אוויר לנשום. נכנסתי. חושך. מה קורה כאן? הם התקמצנו לקחת חדר והחליטו להיות באולם חשוך? לפתע האורות נדלקים "יומולדת שמח!!!" המון מכרים צרחו לקראתי בבת אחת. האולם היה מלא בלונים ואביזרי נשף ושולחנות עמוסי מטעמים. כולם מביטים בי בצחוק עצום.נהנים מההלם שעלי. אבל המון שמחה. איזו מטומטמת אני. 2 הילדים שלי רצו אליי וחיבקו אותי. מרוב סחרור אפילו לא בדקתי בחדריהם אם הם כבר ישנים. אני בוכה. עצביי לא עומדים בזה יותר. בעלי הגיע, מחבק. "טיפשונת. חשבת שאת הכי חכמה בעולם?" לימור נישקה אותי "מזל טוב יקירתי. מקווה שעדיין תישארי החברה הכי טובה. חשבנו על רעיון מקורי ובעלך הציע. כששמעתי הסכמתי בתנאי שיהיה באולם גם רופא. אני הייתי מתה במקום, או הורגת אותך"
אמא שלי עמדה מולי ספק מחייכת ספק מודאגת. לבסוף חיבקה אותי ואמרה "רעיון מטומטם! תראו את הבת שלי. היא חיוורת כמו סיד"
אכן, רעיון מטומטם. חשבתי. מעניין כמה שיערות לבנות יתווספו לי בגלל היומולדת הזה.

שיט, כבר ציפיתי למספר טלפון של המתקשרת...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון