חברים. בין שלל מלחמת ששת הימים נמצאו הרבה מקלעי נ.מ בעלי שניים ובעלי ארבעה קנים, בקטרים של חצי אינץ (ד.ש.ק) 14.5 מ"מ , 23 מ"מ ובקטרים נוספים. זאת על פי הדוקטרינה הסובייטית של פעם "לתפור את השמיים". הגדולים יותר מהמקלעים .תותחים הורכבו על חצובה המאפשרת תנועה במישור האופקי ו(סבסוב) והאנכי (עלרוד) , וכן מושבי פח לצוות. בין המקלעים הפשוטים יותר, שבה את עיני מקלע. בעל קנה/צמד קנים אשר על חזיתו הייתה שבכה ועליה דמות פשטנית של מטוס בגודל סנטימטרים ספורים. איני יודע אם זה חלק מהכוונת או שימש לתכלית אחרת.
בערוץ ההיסטוריה, בסרט על מלחמת 67 הבזיקה לרגע בברור תמונת המקלע/תותח. היש למי מכם זיכרון, מידע או תמונה? בנוסף, מדוע לדעתכם רוסיה אינה מייצרת ומקלעים, הנטענים אוטומטית על פי העיקרון של מכת גזים על ראש קנה (0.3 אינץ' ו 0.5 אינץ' המערביים) ואינה מייצרת תמ"קים הטוענים ונועלים על פי עיקרון ההכבדה (ץת"ק עוזי)?.

לשאלתך השניה : מה זה "מכת גזים על ראש הקנה"?
המקלעים שהזכרת עובדים על עקרון הרתע הקצר.
מי אמר שהרוסים לא השתמשו בעקרון ההכבדה?

למשל:

חיפוש בגוגל אודות ערך "מכת גזים על ראש קנה" יוביל ל"מקלע בראונינג M2" . שם, בשדה מצד שמאל: יופיע בשדה התחום במלבן: פעולה מכת גזים על ראש קנה



מעל 3 מיליון[4]
מידע טכני
קליבר {\displaystyle \ 0.5\ {\mbox{BMG}}\ (12.7\times 99\ {\mbox{mm}})} \ 0.5\ {\mbox{BMG}}\ (12.7\times 99\ {\mbox{mm}})
12.7x99 מ"מ נאט"ו, 0.50 BMG
פעולה מכת גזים על ראש קנה
הזנה שרשיר, כדורי BMG 0.5
כוונות כוונת ברזל, אפשרות לכוונת טלסקופית
אורך כולל 1,650 מ"מ[2]
אורך קנה 1,143 מ"מ (45 אינץ')
משקל מלא 38 ק"ג (ללא חצובה), חצובה 20 ק"ג[2]
קצב אש 550 כדורים לדקה[2]
מהירות לוע 930 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 1,800–2,500 מטר[2]
טווח מקסימלי כ-7,000 מטר[3][2]

זה למעשה עיקרון הרתע הקצר.
מאז ה-PPSH לא יוצרו ברוסיה עבור הצבא כלי נשק עפ"י עיקרון ההכבדה.
בנוגע לתבנית דמות האווירון, מתחזקת בראשי הדעה כי זה אלמנט של ייפוי. גם התמ"ק שאחרי מיודעינו בעל התוף עם 41 כדורים, היה בעלת מחסנית מעוקלת ונאמר עליו שקושט בסממני יופי להאדיר ולנסוך גאווה בחייל, עד שחדלו מכך. אחרי המלחמה, הרוסים יצרו כלי נשק בעלי גימור פחות גס ויותר אסטטי. גם טופולב אמר שהמטוסים הטובים ביותר הם גם היפים.
מכיוון שאיני רואה את חזית המקלע שבתמונה, איני יכול לאשר שאכן זה המבוקש. בכללותו הוא דומה לזה שבזכרוני. שבת שלום.

א. הבנתי את כונתך בעניין מכת הגזים. זה ביטוי אומלל ולא מקובל, הנובע אולי מתרגום לא מיומן דיו.
השימוש בעקרון הרתע הקצר פחת עד מאד עם הכנסתם של כלים מונעי בוכנת גזים. לשתי השיטות יש יתרונות וחסרונות ועל זה נכתב כבר הרבה.
לרגע חשבתי שאתה מתכוון למשהו אחר: היו מספר קטן של כלים, רובם ניסיוניים, שהופעלו ע"י גזים מהלוע.

ב. לגבי עקרון ההכבדה - אתה צודק. הרוסים הפסיקו את השימוש בקליבר 9 מ"מ לתמ"ק עם הכנסתם לשימוש של SKS ו-AK-47. השימוש בהכבדה טוב רק לתחמושת חלשה יחסית היות והמסה הרוטעת עומדת ביחס ישיר לעצמת הרתיעה. נכון שישנה גם שיטה של הכבדה מעוכבת, אך הנטייה הכללית היא להשתמש בבוכנת גזים.

ג. רצית תמונה מהחזית? בבקשה.

מקלע ''0.5 בראונינג ממאן לרדת מבמת ההיסטוריה, 87 שנים מאז שהוחל השימוש בו, והוא המקלע הכבד הראשי בצבאות מערביים רבים. הוא נפוץ למרות שהטיפול בו מסובך והוא נדרש לתאומי קנה וירי. וגם עובד על עיקרון המכנס הסגור, שאינו מאפשר לבית הבליעה להתקרר בין ירי לירי. לדעתי היתרון ביחס למקלע עם בוכנת גזים, כי הכוח הדוחף את הסדן אחורה, הוא בכיוון ציר הקנה ולא מתחתיו או מעליו בהתאם למיקום צינור הגזים, וכך פוגע בדיוק.
להמחשה, הרובים דראגונוב וקלאשניקוב חולקים אותו מבנה של חלקים נעים, אלא שבדראגונוב הבוכנה נפרדת מהמכלול (כמו ברומ"ט FN). , ומעבירה למכלול רק כוח ולא מומנט. זאת כדי לשפר הדיוק.
ביחס לעיטור האווירון, אצטרך לחכות לשידור חוזר בערוץ ההיסטוריה.