28-04-2019, 13:21
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,940
|
|
הרמן קאהן לא פיתח טקטיקה, אלא ניתח טקטיקות אפשריות
במצב בו מלחמה-כוללת משמעה - השמדה-כוללת של שני הצדדים.
הוא ניתח את כיווני ההתפתחות האפשריים בתחום הלוחמה - שלא יובילו להשמדה כזו.
והניתוח שלו היה מדוייק מאוד.
במצב שנוצר - אין אפשרות "להכריע" את היריב בלוחמה ישירה,
ולכן האפשרות היחידה שבאמת אפשרית - היא ניצול חולשה של האוייב להשגת הישגים טקטיים מצטברים.
בדיעבד - גישה זו נכונה באופן כללי ללוחמה: לארה"ב לא משתלם לתקוף את קובה או וונצואה מרגע שהן נחלשו מספיק.
לדרום-קוריאה אין הישגים פוטנציאלים ממלחמה, ולכן ההישג היחיד שהיא יכולה להגיע אליו הוא החלשת הצפון עד להתמוטטותו או הפיכתו לבלתי-רלוונטי (בעוד הדרום צומח באופן מהיר תוןך ניצול הכלכלה הקפיטליסטית).
ציטוט:
במקור נכתב על ידי strateg
בשלב הראשון, מכוון התוקף את המכה הראשונה כלפי יעד שאיננו בעל ערך וניתן להכלה ע"י היריב הרציונאלי.
בשלב שני, מיד לאחר המתקפה מגיש התוקף אולטימטום ליריב, כדלהלן:
אם הנתקף (מדינת ישראל) ינקוט בפעולת תגמול, יפעיל המתקיף את כוחו נגד ערך שלא ניתן להכלה (ערים, תחנות כוח, שדות תעופה, בתי חולים, במקרה שלנו). המתקיף אומר שהנזק שהוא עצמו יספוג יהיה קטן יחסית, היות וכבר נקט באמצעי הגנה (פינוי מחבלים) והוא מוכן לפעולת התגמול. המתקיף ידגיש כי עריו של המותקף טרם פונו והן בנות ערובה הנתונות לחסדי התוקף. לכן "מציע" המתקיף למותקף לא להפעיל פעולת תגמול ולהכיל את המתקפה, כדי שלא יסבול נזק גדול.
תימרון זה אפשרי רק אם המתקיף יודע כי פעולת התגמול תיווצר לאחר השהייה של התייעצות ושיקול דעת. שיקול הדעת של המותקף הוא המאפשר למתקיף ליזום תימרון של סחיטה לאחר תקיפה.
דווקא בשל קיום התייעצות מסודרת מגדיל המותקף את פגיעותו.
|
הניתוח שלך שגוי:
התוקף מכוון למטרה טקטית,
כזו שהאוייב יהיה מוכן להקריב (כי אין לו תועלת מהסלמה)
לעומת מטרה אסטרטגית - שמשמעה הפסד חד-צדדי (למשל - טילים גרעיניים בקובה, בתקופה בה טווח הטילים מהווה מגבלה)
הוא מנצל את פגיעותו של הצד השני - שלא יכול להסלים את הלחימה ללוחמה-טוטאלית בשל מתקפה מינורית.
הצד השני יכול לשלוח עוד מאותו דבר - אבל פגיעותו תוביל אותו להפסד.
אם בשחמט תשלח את המלכה למתקפה על כל אובדן פיון - תאבד את המלכה.
לי נראה שאתה מזהה באופן שגוי לחלוטין את האיום:
חמאס אולי מוגדרים כיותר קיצוניים - אבל הם מבודדים ולא יכולים לייצר איום מהותי על ישראל,
בשונה מאוד מהפת"ח,
שזוכים לסיוע בינלאומי רב, וחותרים לכיוון זה בדיוק.
המתקפות של ישראל - לא מיועדות להשמיד כל חייל בעזה, ולא כל מפקד בעזה (משימות בלתי-סבירות בהתחשב בתמיכת האוכלוסיה),
ובוודאי לא כל מבנה בעזה (מה שיוביל לנזק אדיר לישראל מצד בעלות-הברית של פת"ח בעולם)
הן מיועדות לייצר את אותה החלשה הדרגתית, שמונעת מחמאס הזדמנות "לשבירת-כלים" או ברית-זמנית בין פת"ח לחמאס:
במצב שנוצר,
חמאס יכול להוביל את אוכלוסיית-עזה במסלול החלשות מתמשך,
או להפוך לתאום של פת"ח (חמאס נכשל לייצר פגיעה מהותית בישראל, בעוד פת"ח מצליח).
והפיכתו לתאום של פת"ח ממונפת - ללחץ כבד על ממשלת פת"ח.
|