|
17-05-2018, 15:13
|
|
|
חבר מתאריך: 18.05.07
הודעות: 1,200
|
|
נראה לי שהנך מבולבל קצת עם ההסטוריה, או מבלבל בטעות את צד"ל בנושא.
צד"ל התפרק בשל בריחה של צה"ל את לבנון בהפתעה גמורה, מבלי לתכנן את המהלך במסודר.
יציאה בלילה אחד בבום בוקר יום בהיר. הציבה עובדה גמורה. הפתיע את דצ"ל עצמו שהחזיק
שם רק בגלל הסיוע של צה"ל מסביב, אך משצה"ל הסיר תמיכתו מה ציפינו ?
התפרקותו של צד"ל היתה הערכה שתקרה (ואכן קרתה). הגאון הצבאי ומנהיג המדינה בעת ההיא
הוא זה צריך לתת הסבר ולשכנע אותנו היום, מדוע לדעתו פעל חכם אז. לא אני.
מהטעות הטירונית שלו, אני לא אסיק מסקנות שגויות לגבי כשלון של הקמת צד"ל אז,
אם מישהו מנסה לטעון שזה כשלון.
הכשלון הוא מי שנהל את אופרצית הנסיגה כפי שניהל. ללא הנסיגה צד"ל היה קיים עד היום.
עכשיו לדוגמא אחרת:
ישראל הקימה את חמאס שפגע קשות ואנושות באש"ף. לראיה הוא העיף אותם מעזה.
אלא שזה קם על יוצרו (ישראל) לאחר מכן. וזה גם בסדר.
צריך מדי סבב להקים ארגון חדש אחר, שידפוק את קודמו, ולצפות שהוא יבגוד אחרי זה בישראל.
כל עוד אנו מקבלים זאת בהבנה מלכתחילה, אז אין הפתעות ואין מצב של אי עמידה בציפיות מקדימות.
כשהסבב נגמר כך שהארגון האחרון שהקמנו דפק את הארגון הישן,
אז חוזר סבוב חדש. מקימים את הארגון הבא בתור שדופק את הקודם.
מעין מעגל אינסופי אם תרצה.
העיקר הוא שכל הזמן יהיה עיסוק מתמיד בקרב כוחות אויב - שנלחמים אלה באלה.
העיקר שדם ישראלי לא נשפך. אנחנו רק נממן את המלחמה שם ונחרחר ריב ומדון.
העלות זניחה לעומת העלות שאנחנו נלחמים בעצמנו ובכוחותינו, גם במונחי כסף, גם במונחי
אבדן אנושי, וגם במונחי דעת קהל עולמית.
הנני מעוניין לחסוך את כולם יחדיו, ולהסית את שיטת הלחימה לרבדים שהם הרבה יותר זולים
ונוחים לנו.
וכפי שנאמר - הטעון שיקום הארגון הקודם על יוצרו מבחינתי יילקח בהנחת עבודה כרונית,
אנו נצפה לכך, וזה עדיין אינו שומט את הקונספט משימוש מתמיד בו במעגלים מחזוריים האחד
אחרי השני מדי כמה שנים.
אתן דוגמא מעניינת מתורת המשחקים:
נגיד שיש בסוריה בעיות, וישראל היתה מתערבת בזמן - כשסוריה היתה עוד בשלב שרוסיה לא נכנסה
לזירה וישראל יכלה להכנס שם ללא מפריע. ישראל בשלב הראשון היתה תומכת בכוחות שנגד אסד,
אך ברגע מסוים שכוחותיו של אסד היו נחלשים מדי ועוד מעט מתפרקים, היתה מתחילה בדסקרטיות
גם לסייע לאסאד למגר את מי שנגדו, עד ששוב המאזן היה מופר וידו של אסאד היתה על העליונה.
ככה מעת לעת להחליף צד, ו/או לתמוך בשני הצדדים בו זמנית מבלי שהם מודעים לכך, לספק לשניהם
מודיעין, נשק, ותחמושת - להרוג אלה באלה.
ובתחבולות תעשה לך מלחמה.
היינו יכולים לייצר מעגל הרסני שמחסל שם רבבות לוחמים, מצב לוחמה אחד ארוך שאינו נגמר, מה
שמבטיח לנו ישראל שקט אצלנו בכל התקופה הזו (כולם בסוריה הרי עסוקים האחד בשני - אין זמן
לגורמים מבחוץ).
ולאחר מספיק שנות שחיקה בכל קצוות הגורמים שבסוריה, לא היה נשאר שם כלום.
שכונה אחת מחוקה מהרס נוראי ומוות בכל פינה.
ואם ניתן היה להמשיך מצב שכזה למשך עשרות שנים, דיינו.
הגיע העת לעבור לשיטות עבודה, באסטרטגיה ובכלים לשלב הבא.
שלב שהוא מתוחכם יותר, בסדר גודל מאשר לחימה בנאלית שבלונית של צה"ל פרונטלית מול אויב.
ישנן הרבה טכניקות להפעלת כח, מבלי להשתמש בצה"ל ישירות.
עוד רעיון שעולה לי מהר בראש, יש היום כמה גורמים שחמאס נלחם בהם בעזה. למשל ג'יהד אסלמי,
למשל כוחות סלפיים. ומה הבעיה שישראל תאמץ בדסקרטיות את אחד או יותר מהם, ותתחיל לסייע
וללמד אותם איך לכסח את החמאס ? בכסף, נשק, מודיעין, הכוונה, וגם סיוע חיצוני עם מכות של חיל
האויר למשל.
אינני משלה עצמי לרגע, שהם יחזרו להכנס בנו לאחר שיסימו עם החמאס.
אבל, זו חלק מהנחת העבודה שתארנו מעלה. כשיגיע השלב הזה, שיכול לקרות עוד שנים (ואולי רבות),
נתפוס את הארגון הבא ונאמץ אותו במקומם, וככה המעגל ישמר.
מעביר פוסט זה לקוראים בתור טריגר - לפתוח את המחשבה ולהתפלפל עימה.
איננו ממציאים את הגלגל פה, השיטה מוכרת וידועה עם הרבה שימושים בהסטוריה.
האמריקאים עשו אותה עם הצלחה מרשימה באפגניסטן. הם הרימו את כוחות המוג'הדין שהדפו
את ברית המועצות מאפגניסטאן. אז עשור אחרי קבלנו את אלקאידה. וזה גם בסדר, הסכון מאלקעידה
לעומת ברית המועצות הוא קטן בסדר גודל - אל לנו לשכוח זאת.
נערך לאחרונה ע"י nec_000 בתאריך 17-05-2018 בשעה 15:19.
|
|