כחלק מההערכות הכללית לתקיפה המשותפת, שני חילות האויר ממשיכים בהיערכות והידוק שיתוף
הפעולה:
לימוד הדדי, יצירת שפה משותפת, היכרות שיטות עבודה אלה של אלה, בניית סנרגיה של ממש
על מנת להביא את ביצועי חילות האויר לעבודה כשל ישות אחת.
מטה נקבל הצצה לאימון בקיץ האחרון מעובדה:
באמון זה עובדים עם פלטפורמות זהות של שני החילות. מטרת זהות הפלטפורמות היא
על מנת שגיחה משותפת תתאפשר, בזכות "יכולות תאומות" של כלים (טווח, משקל, חימוש....)
*בכדי לבצע גיחה תאומה משותפת, השילוב הנכון והאפקטיבי ביותר הוא מטוסים מאותו סוג.
אימונים מקבילים נעשים גם בין טייסות F16 של שני הצדדים, וגם פה מאותה סיבה בדיוק.
בסופו של דבר ההיערכות שאנו ערים לה בשנים האחרונות, נועדה להביא את שני הצבאות
(האמריקאי והישראלי) לרמת תאום גבוה ושילוביות כזו, שתאפשר למצות את פוטנציאל שיתוף
הכוחות עד למקסימום האפשרי.
כחלק מעבודת התאום מפתחים שפה אחודה בכל שרשרת התהליך, שהיא למעשה הכרחית על מנת
למנוע טעויות ותאונות. שהיא נחוצה על מנת לעשות את אותו הדבר בדיוק בצמידות צוותים.
על מנת שיתאפשר לדבר מערכות אלו עם אלו והחלפת נתונים מצד לצד, ויכולת לעבוד צוות משולב
בפיקוד אמריקאי או ישראלי פעם כך ופעם כך. שני הצדדים - כאילו היו מבנה כח אחד.
בקשר מדברים אנגלית מה שנעשה אצל הצוותים לתהליך שקוף. הדבר מצליח עד כדי כך
שהטייסים העובדים זה לצד זה, לאחר מספר ימי אימון כבר חשים שהם שייכים לאותה טייסת ממש,
כאילו עושים זאת מיומם הראשון בקריירה.
האמריקאים המתארחים מקבלים אצלנו כבוד וחום משפחתי, לעיתים עד כדי דמעות של רגש ושמחה,
תחושה של שותפות גורל. הם מתארחים בבתינו הפרטיים ואחרי מספר שבועות מרגישים כבני משפחה
שלנו. מדהים לראות את הסגנון היותר דיסטנסיבי שמרני המקובל בעם האמריקאי - זה ששומר כבוד
ומרחק, נשחק אט אט עד שלבסוף ולפני שהם חוזרים לביתם, לא שמו לב אבל קבלו משהו מהאופי
החם הפתוח והפילפלי שלנו הישראלים. מה שנקרה "נפתחים".
כל אחד מהם שעובר אצלנו, חוזר לארה"ב לאחר מכן עם רשמים חזקים. הם כבר לא אותם אנשים.
יצוין כי מאז עלייתו לשלטון של טראמפ שיתופי הפעולה של המדינות עשו קפיצת מדרגה של ממש.
ראינו זאת באמונים משותפים אינטנסיביים הנערכים משך תקופות ארוכות, לעיתים מעל חודש!
לא רק באויר, כי אם גם של כוחות קרקעיים, כוחות ימיים, ועוד....
ברמה האישית רואה אני בזאת כבוד ענק וזכות - להיות שם לצד בני בריתנו האמריקאים
שמעמדם וכבודם כמי שהצילו את העולם מעצמו ממש בשתי מלחמות העולם במאה שעברה, לא ישכח.
האמריקאים שבאים אלינו הם אנשים ראויים מא' ועד ת', והם באים לכאן בראש ובראשונה עם הבנה
ומתוך שליחות - שהם באים לתת כתף לבני משפחה. זו אינה הצגה, או תחושה של אילוץ "כי בקשו"
מהם - אז הם מצטלמים ועושים כאילו טובה. זה בא מהלב ומרגישים זאת.