23-07-2017, 19:59
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,953
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ai22
הוא פיטר את התובע שחקר פרשיה שהיה מעורב בה (ווטרגייט), כמו גם את כל הפקידים והיועצים שהתבטאו כנגדו בנושא.
זה עורר את זעמם של הרבה מאנשי מפלגתו - מה שהבטיח את הדחתו, למרות שהיה רוב רפובליקאי בבתי הנבחרים.
כשניקסון הבין את זה - הוא התפטר.
אנשי מפלגתו ממש לא טיפשים.
הם הבינו שהיצמדות עקשנית לנשיא מושחת תבטיח את זיהויים כמושחתים - ופגיעה אנושה במפלגה כולה,
ומרגע שחבר מושבעים (ולא שופטים שמאלנים) קבעו את אשמתו - גורלו נחרץ.
אז הוא התפטר, מחליפו העניק לו חנינה חודש לאחר מכן, והסיפור נקבר.
|
רוח הדברים נכונה, אבל רבים מהפרטים שכתבת, אינם.
ראשית, קצת רקע (בקיצור נמרץ):
עפ"י החוק האמריקני, בית הנבחרים הוא הגוף המוסמך לפתוח בהליך הדחה ואילו הסנאט הוא הגוף המוסמך לשפוט את המועמד להדחה ולקבוע את גזר דינו.
במילים אחרות, בית הנבחרים הוא התובע המגיש את כתב האישום הממליץ על הדחה בפני הסנאט, ואילו זה האחרון משמש בתפקיד השופט והמושבעים אשר מחליט על זיכוי או הרשעה.
כלומר, הדחה בפועל של נשיא תתרחש רק במידה והסנאט ירשיע אותו.
לשם פתיחה בהליך הדחה בבית הנבחרים דרוש רוב רגיל.
לשם השגת הרשעה בסנאט, והדחה בפועל, דרוש רוב של שני שליש.
במקרה של ניקסון, לדמוקרטים היה רוב בשני הבתים, אולם הרוב שלהם בסנאט לא הגיע ל2/3 הדרוש לשם הרשעה.
המצב השתנה לאחר ציוויו של ביהמ"ש העליון על ניקסון למסור את הקלטות שיחותיו מהחדר הסגלגל, שבעקבותיו פורסמה קלטת "האקדח המעשן" שבו ניקסון מתועד בבירור בניסיונותיו לטייח את חקירת פרשת ווטרגייט.
לאחר פרסום הקלטת, לרפובליקנים בסנאט באמת לא הייתה ברירה והם הודיעו שהם יצביעו בעד ההדחה, וכך, ביחד עם הרוב הדמוקרטי, היה מתקבל רוב ה2/3 הדרוש.
בנקודה זו ניקסון כבר הבין שהכל אבוד מבחינתו והתפטר.
ניקסון מעולם לא עמד למשפט בסנאט והפרוצדורה נעצרה עוד בבית הנבחרים.
הוועדה השופטת של בית הנבחרים הצביעה בעד שלושה סעיפי הדחה אך לא הספיקה להעבירם להצבעה כללית במליאה לפני התפטרותו של ניקסון, ולאחר שהתפטר הקונגרס לא ראה טעם להמשיך בהליכי ההדחה והם בוטלו.
עם זאת, ניקסון עדיין היה חשוף לתביעה במישור הפדרלי, אולם זכה לחסינות מתביעה שכזו לאחר החנינה שהעניק לו מחליפו פורד שהזכרת.
|