באתר האינטרנט בשפה הרוסית Detaly פורסם לאחרונה ראיון ארוך עם סא"ל בדימוס אלי דקל, ששימש בעבר כראש ענף מחקר השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ"ן. כותרת הראיון הינה "איום המלחמה עם מצרים הוא אמיתי".
לדברי דקל Google Earth מאפשר לו היום, כאזרח, לבצע מעקב שוטף אחר עבודות פיתוח התשתית הצבאית והאזרחית במצרים. המסקנה שלו היא כי מצרים רואה בישראל את היעד העיקרי למלחמה הבאה, ואת רוב ההשקעות בפיתוח התשתית הצבאית היא משקיעה בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ.
דקל מביא שתי דוגמאות:
א. במצרים יש כ-30 שדות תעופה צבאיים וכיום היא מרחיבה 4 שדות תעופה – כולם במרחב קהיר – סיני. עבודות ההרחבה כוללות סלילה מסלולים חדשים ובניה של כ-50 דתק"ים. מבין העבודות בתחום זה מצביע דקל על העבודות לשיקום והרחבת שדה התעופה ברפידים לצרכים צבאיים – עבודות המהוות הפרה בוטה של הסכם השלום
ב. בסיני נבנתה תשתית לכ-150 מחנות גדודיים – זאת לעומת כ-30-35 מחנות המותרים לבניה עפ"י הסכם השלום
במהלך הראיון טוען דקל כי גופי המחקר השונים לא מנצלים את הפוטנציאל הטמון בצילומי אוויר לקבלת מידע אמין להבנת המתרחש באזורנו. לדוגמא: חוקרי ההיסטוריה נשענים על מסמכים וראיונות אך לא טורחים לבדוק את ממצאיהם בצילומי אוויר.
דקל כתב את הספר "מודיעין תלוש מהקרקע - הצלחה וכשלון בעבודת המודיעין הגיאוגראפי"
להלן הקישור לראיון
http://detaly.co.il/podpolkovnik- pra nmv"k -eli-dekel-ugroza-vojny-s-egiptom-vpolne-realna/

שדה הקרב העיקרי של מצרים היום הוא אכן בזירה המזרחית שלה, אבל לא נגדנו כי אם נגד גרילה וטרור בסיני.
הגיוני שהם יעבו את הנוכחות הצבאית שלהם מזרחה בגלל זה, עוד יותר הגיוני לאור החשיבות של אבטחת התנועה האזרחית בתעלת סואץ.

לגבי הביקורת שלו על חוסר שימוש בצילומי אוויר\לווין, אני לא בטוח שזה נכון להיסטוריונים שיודעים לעבוד מול מחשב אבל בכלל לא אתפלא אם יש ארכיונים מלאים בתוצרי גיחות צילום שמעלים אבק בזמן שהיסטוריונים מתקוטטים על המצאות כח X במקום Y על סמך יומן מבצעים מרוט או פתק ישן. הבעיה כאן היא היכולת והכישורים ללמוד מתצ"א והעובדה שלהערכתי לא בוצעה כמעט דיגיטציה של כל הארכיונים האלו.

ביום עיון שהתקיים בתאריך 25/08/2015 ואשר הוקדש לנושא "הצבא המצרי" טען דקל כי מרבית התשתית הצבאית בסיני (שנבנתה בממדים החורגים מאוד מהסכם השלום) – נבנתה עוד לפני שנורה הכדור הראשון של ארגוני החבלה על צבא מצרים. לכן הטיעון שלך הקושר את בנית התשתית לאיום המחבלים אינו מעוגן בעובדות.
בכל מקרה לי זה נשמע מוזר שלצורך מלחמה במחבלים בונים תשתית של 150 מחנות גדודיים!
כמו כן לא ברור לי מדוע יש צורך לבנות/להרחיב 4 שדות תעופה, מה 30 שדות התעופה הקיימים זה מכבר לא מספיקים כדי להילחם בדעא"ש?
להלן הקישור להרצאה שהוזכרה לעיל:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

סיני מהווה בטן רכה ואזור שמהווה מסתור ופעילות של קבוצות טרור שונות נגד ישראל והצבא המצרי. בגלל הסכם השלום המצרים לא יכלו להפעיל כח יעיל כנגד הטרוריסטים השונים ובזמנו ישראל אישרה את החריגות.
חלק חשוב מהכנסות מצרים באות מתיירות וסיני זו אחת הפנינים. התיירות נפגעה בעיקבות פעילות טרוריסטים וסביר להניח שהמצרים ירצו לחדשה. אם אכן מנסים לחדש זה ידרוש נוכחות צבאית מסיבית, פריסה רחבה ויכולת להניע כוחות למצבורי טרור.

הבדווים של סיני, מלכי המדבר, בדומה לבדווים שלנו, יודעים להיות נחמדים אבל ממזרים לא קטנים. ברגע שמורידים מהם את העינים אוהבים להתעסק ולהרוויח באזורים האפורים: הברחות, פשיעה קטנה וסיוע לטרור. צריך לשים עין גם עליהם.

ואם למיצרים יש תיאבון הייתי נותן להם את כלא קציעות ורצועת עזה. הם ידעו לטפל בחברים יותר טוב מאיתנו.

איך פתאום זה הפך ל150 גדודים?
האם נבנו תשתיות ל30 גדודים בשנה וחצי האחרונות?
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...ad.php?t=597179

מה שגם אז היה חסר - זה באילו שנים התשתיות נבנו. אם נבנו בשנות ה80, או במאה ה21?
יש לכך משמעות רבה לשאלה - מה כוונות מצרים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הנביא הכפול כמו כן לא ברור לי מדוע יש צורך לבנות/להרחיב 4 שדות תעופה, מה 30 שדות התעופה הקיימים זה מכבר לא מספיקים כדי להילחם בדעא"ש?

הרחבת שדות התעופה סביב קהיר נעשית בעקבות בעיות עומסים קשות בתעופה האזרחית.
לפי מה שבדקתי בזמנו, אותם שדות תעופה שמורחבים משמשים באופן דואלי לשימוש צבאי ואזרחי - או שמדובר בשדות תעופה צבאיים שמסיבים עכשיו לשימוש אזרחי, ובמסגרת זו - מרחיבים ומאריכים את הנתיבים כך שיוכלו לטפל במטוסים מסחריים, ובונים דת"קים למטוסים החדשים שנקנים.

30 המנחתים הקיימים שאינם סמוכים לקהיר - גם פחות מתאימים לשימוש אזרחי וגם נמצאים במיקום לא מתאים.

150 מחנות גדודיים-
הנתון הזה נראה לי מוכר.
הוא מובא באשכול שפתח "הנביא הכפול" לפני כשנתיים, ושם מתוארים 120 מחנות גדודיים והכפלה של התשתיות הצבאיות בסיני (אינני יודע אם מדובר בתיאור חופף או לא) בשנים 2007-2010.
משמע שהרבה מתהליכי הבינוי הללו הם בני קרוב לעשור. אגב, זה יוצא גם קודם ל"אביב" הערבי וללחימה הפעילה בסיני. יש להניח ששיקולי המדיניות המצרית עברו משהו בשנים האחרונות.

קישור לאשכול:
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...ad.php?t=595636

שדות תעופה במרחב קהיר- סיני-
הנתון הזה נראה מורחב מידי.
אשמח אם הנביא הכפול יפרט כמה מהתשתיות נבנו במרחב קהיר וכמה במרחב סיני.
הרי אלו שני מרחבים שונים, ולהבנתי הדלה מרחב קהיר (כמרחב אווירי) רלוונטי לסיני כפי שהוא רלוונטי לאזורים אחרים.
ועוד דבר- מה אתה מגדיר כמרחב קהיר? עד היכן אתה תוחם אותו בצפון? בדרום? ובעיקר במערב?
הרי לא יעלה על הדעת שתתייחס, למשל, לבסיס במדבר המערבי כאל "מרחב קהיר" ולפיכך כמאיים על ישראל. זה כמו להתייחס לאל עריש כבסיס אופרטיבי ללוב.

הרחבת שדות תעופה- האם הרחבה של 4 שדות מתוך 30 תואמת את קצב הגידול של חיה"א המצרי? הרי עסקאות רכש של מצרים הן דבר ידוע, ופורסמו גם בפורום הזה (הוצאה משירות של מטוסים ומצב אחזקה הם, כמובן, נתונים שלא מופיעים כאן ואינני יודע עד כמה הם גלויים אם בכלל. בכל מקרה אלו נתונים חשובים להערכת קצב הגידול).

תצ"א מול ראיונות-
תצ"א מראה יכולות. ראיונות מרמזים (בקירוב מסוים אך ודאי לא מדויק) על כוונות.
להגיד שמצרים יכולה להלחם בנו זה דבר אחד
להגיד שהיא רוצה להלחם בנו זה דבר אחר, וזה לא בהכרח ניתן להסקה מכמות תשתיות ומקצב גידול תשתיות.

(הכי חשוב: אני לא רואה עצמי כמבין יותר מהכותב. חלילה. אני רק שאלה, מקווה שלפחות שאלתי את השאלות הנכונות. אשמח לתיקונים ולהערות)

עד שהגבתי...
כבר כתבת את הדברים (שמדובר בתשתיות שלפחות בחלקן קדמו ל"אביב" הערבי)

השאלה שלי היא האם תשתיות בנות עשור מייצגות כוונות מלחמה לימינו?
וכן האם "מרחב קהיר" רלוונטי אופרטיבית רק מולנו?

מעניין. אבל תסביר לי- מה יש להם לבוא פה בחמסין הזה?
צריך להיות מניע כלשהו.



לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן..

לא מצליח לחשוב אפילו על דבר אחד.

למצרים אין יכולת לנצח את צה״ל, הם יודעים שלצה״ל יש יכולות אטומיות.

אז על מה אנחנו דנים עכשיו?

מה גם שישראל קרובה מאוד לנורמליזציה עם מדינות ערב המתונות - כאשר העיקרית שבהן היא ערב הסעודית שהיא כאמור בעלת הברית הגדולה ביותר של מצרים.

הרבה מים זרמו בסואץ׳ מאז הפעם שהם נלחמו איתנו, קשה לי להאמין שהם יעדיפו להפר את הסכם שלום, להסתכסך עם מדינות ערב, וכל זה רק בשביל לצאת למלחמת התאבדות מול הצבא החזק ביותר באיזור.

אבל צריך לדעת - על מה בעצם מדובר,
לרדת לפרטים הקטנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion מה גם שישראל קרובה מאוד לנורמליזציה עם מדינות ערב המתונות - כאשר העיקרית שבהן היא ערב הסעודית שהיא כאמור בעלת הברית הגדולה ביותר של מצרים. הרבה מים זרמו בסואץ׳ מאז הפעם שהם נלחמו איתנו, קשה לי להאמין שהם יעדיפו להפר את הסכם שלום, להסתכסך עם מדינות ערב, וכל זה רק בשביל לצאת למלחמת התאבדות מול הצבא החזק ביותר באיזור.

מהצד השני - עומד העניין - שגם סעודיה והמפרציות מתחמשים במהירות,
ואם היום נוצרת קואליציה אזורית צפופה, שבונה תשתיות משותפות, וכל אחד מרכיביה מתחמש במהירות אדירה - מחר אנחנו עלולים למצוא עצמנו בצד הלא-נכון של הקואליציה הזו.

בעיה למשל - אפשר למצוא בכך שגם היום, 38 שנה לאחר חתימת ההסכם, מצרים מחזיקה כוחות באותו מבנה ארמיות שהיה לה לפני 49 שנה,
כאשר מפקדות 3 גייסות מפוזרות בגזרות אחרות,
וסד"כ של 2 ארמיות, 2/3 מצבא מצריים, שהוא בהחלט גדול יקר ומתקדם לצרכי מדינת-עולם-שלישי - ממוקם וממוקד באזור הסמוך לסיני.

כך שזה יהיה נאיבי לטעון שישראל לא היתה לאורך רוב אותם 4 עשורים,
איום הייחוס העיקרי של צבא מצריים.

משמעות איום יחוס מתקשר לבניית הכח, מודיעין כללי, תוכניות מבצעיות לתרחישים ומשחקי מלחמה. כך גם בישראל.
לכן שומרים סדכ מתאים. אבל רוב הכח הקרקעי יושב בימחים. הטייסים שאינם עסוקים בבטש או אימונים יכולים לתכנת, קציני המבצעים מעדכנים חיצים על רק על מפות. אתה לוקח בחשבון מרחב זמן הפעלה מול תנועת כוחות ומרחב וכולם שמחים מכל יום של שקט.
המשמעות של איום מלחמה שונה לחלוטין. אין שום סיבה לחשוב שפניה של מצרים לפעילות התקפית נגד ישראל במדדי זמן ומרחב רלבנטיים.
תפיסת הבטחון נעה בין היערכות למערכה ל"מערכה בין המערכות". באיום מסוג מסוים סטייל אירן חיזבאלה סוריה דעש חמאס תפעיל יותר "מערכה שבין המערכות" כי יש איום ברור ומיידי, זה מקדם טכנולוגיות בהיבט הרחב, משפר יכולות, עולה הרבה שווה כסף וחוסך דם. בחזית המצרית באיום שאיננו טרוריסטים מסוגים שונים, חבל על כל דולר .

150 גדודים - זה סד"כ של ארמיה,
וזה שמצרים מבצעת תכנון קונקרטי, כולל בניית תשתיות אופרטיביות לשהות קבועה של סד"כ של ארמיה בסיני, לצד רכש נ"מ מודרני ומטוסים מודרניים ממגוון יצרניות,
אמור לעורר חשש,
מיוחד אם זה דבר שנעשה במאה ה21, ולא ספיח משנות ה80 או ה90.

התרחיש הראשון שעולה לראש - הוא הגעה לפיתרון מול האיום האיראני, ושילוב כוחות סעודי+מפרציות+מצרים,
שיאתגר משמעותית את צה"ל שהסד"כ שלו צומצם והותאם להתמודדות מול טרוריסטים, רקטות, ומדינה מרוחקת.

וחשוב מכך,
אם התוכניות-מגירה של המצרים כוללות מבצע כזה,
ברמה שזה האיום המשפיע ביותר על התקצוב, הרכש, ובניית התשתיות,
תוכניות המגרה הישראליות - צריכות להכניס איום כזה לרשימת איומי הייחוס המובילים. כרגע, לפחות באופן רשמי, נראה שזה לא המצב.

ואולי המצרים אומרים לעצמם שאם שר הבטחון של ישראל איים עליהם בהרס סכר אסואן אולי לישראל יש שאיפות לכבוש מחדש את סיני ולכך הם נערכים ?
בכל מקרה מה מדינת ישראל צרכה לעשות ? להקים מחדש שתי אוגדות שריון ? לשקם את אוגדת החלודה ?

והכנות המתמקדות במיגונו, כולל נ"מ, שדרוג שדות תעופה ודת"קים סמוכים.
נראה שההכנות ותוכניות ארוכות טווח מתמקדות בסיני.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cu1 בכל מקרה מה מדינת ישראל צרכה לעשות ? להקים מחדש שתי אוגדות שריון ? לשקם את אוגדת החלודה ?

1. לנסות לנצל את ארה"ב והסיוע למצרים כמנוף לבלימת מירוץ החימוש המתהווה

2. להחזיר לסדיר את מרכבה 2. העברתה למילואים בלבד מטרתה לסייע להוצאתה משירות ולהמשך קיצוץ הסד"כ מ2000 ל1440 (לפי וויקיפדיה).

3. להגביר את היקף ייצור טנקי מרכבה חדישים, שעד כה יוצרו בהיקף המינימלי האפשרי. זאת - כפיצוי על הוצאת המגח משירות (800 טנקי מגח 6+7 לפי וויקיפדיה).

4. החזרה של "איום מצד מדינה חזקה" לרשימת איומי הייחוס, ואימונים בהתאם.

[ QUOTE=ai22]
והכנות המתמקדות במיגונו, כולל נ"מ, שדרוג שדות תעופה ודת"קים סמוכים.
נראה שההכנות ותוכניות ארוכות טווח מתמקדות בסיני.

2. להחזיר לסדיר את מרכבה 2. העברתה למילואים בלבד מטרתה לסייע להוצאתה משירות ולהמשך קיצוץ הסד"כ מ2000 ל1440 (לפי וויקיפדיה).

3. להגביר את היקף ייצור טנקי מרכבה חדישים, שעד כה יוצרו בהיקף המינימלי האפשרי. זאת - כפיצוי על הוצאת המגח משירות (800 טנקי מגח 6+7 לפי וויקיפדיה).

4. החזרה של "איום מצד מדינה חזקה" לרשימת איומי הייחוס, ואימונים בהתאם.
[/QUOTE]

בעיקרון השקעה בטנקים היא שגיאה שמתייחסת לבנית כוח לפי מלחמות העבר. טנק זו פלטפורמה פגיעה, חשופה, קלה לגילוי, מוגבלת, שיורה לטווח 5 קמ במגבלות תאי השטח משום שזקוקה לקו ראיה. הפעלת עוצבה משוריינת דורשת הרבה לוגיסטיקה שמהווה חולשה משביתה. אם אין לך שאיפות לתפוס שטח אין טעם להשקיע בבנית יכולות מבוססות עוצבות משורינות.

יש חלופות להיערכות הגנתית להשמדת עוצבות משורינות שמסכנות פחות חיילים. בנוסף בהיבט מאמצי הייצור טנק זה טכנולוגיה נמוכה שלא תורמת את הערך המוסף של פתוח תעשיה מתוחכמת ויישום של טכנולוגיה.

במילים אחרות המידע לא זמין ובצדק. אף אחד לא יפרסם נתונים מדויקים של יכולות חכמות של ייצור ופריסת אמצעי השמדת עוצבות משורינות או עצירתן בהיבט הגנתי מבחינת חימוש, טווחים כמות אמצעי שיגור, ואני לא חושב שיציגו את המידע באופן ״רישמי״. בשביל זה משלמים להם משכורת ואם הם עושים בלגן יש לנו בעיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi בעיקרון השקעה בטנקים היא שגיאה שמתייחסת לבנית כוח לפי מלחמות העבר. טנק זו פלטפורמה פגיעה, חשופה, קלה לגילוי, מוגבלת, שיורה לטווח 5 קמ במגבלות תאי השטח משום שזקוקה לקו ראיה. הפעלת עוצבה משוריינת דורשת הרבה לוגיסטיקה שמהווה חולשה משביתה. אם אין לך שאיפות לתפוס שטח אין טעם להשקיע בבנית יכולות מבוססות עוצבות משורינות.

היום ברור שהטנק אינו פלטפורמה פגיעה, אלא פלטפורמה שהוזנחה, ונדרשה לו תוספת-טכנולוגית (מיגון אקטיבי, דיגיטציה, ומצלמות).
היא מאפשרת שליטה בשטח גדול עם כמות קטנה יחסית של כח אדם והרוגים - מה שמחוייב מול איום של כח-אדם אדיר בסדר גודל של ארמיה.
ישיבתו בשטח מאפשרת כח-אש גדול בעלות-נמוכה,
בעיית קו-הראיה, פחות משמעותית כשיש דיגיטציה ורכישת-מטרות באמצעים אחרים.
ובעיית הטווח - היא נושא של אגד-תותחנים מתמרן (מה שבעשורים האחרונים זוכה לעדיפות נמוכה מאוד), או פלטפורמה הנושאת טילים (מה שזוכה יותר לעדיפות, וכנראה ברובו לא נחשף).

אם נסתכל על מטרות:
מטרתה הראשונת של אוגדה משוריינת - היא תמרון להבאת כח האש הדרוש לסילוק עיקר האיום, מניעת אספקה ותמרון של מה שנותר.
מטרה המשנית - היא שמירה על צירי אספקה פתוחים לאורך תקופה זו.
שליטה לאורך זמן-ממושך מחייבת הקמת אוגדות נוספות - אבל את זה אני לא רואה כמטרה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi יש חלופות להיערכות הגנתית להשמדת עוצבות משורינות שמסכנות פחות חיילים. בנוסף בהיבט מאמצי הייצור טנק זה טכנולוגיה נמוכה שלא תורמת את הערך המוסף של פתוח תעשיה מתוחכמת ויישום של טכנולוגיה.

עיקר האיום אינו מכמויות טנקי-המערכה שבידי מצרים וסעודיה (שאינן מרשימות) אלא מכלל הכוחות.
אבל אם תחשוב על ההתמודדות מול כוחות בסדר גודל של 20 אלף חיילים בעזה או לבנון, ובהיקף טנקי-המערכה של דאע"ש, תבין הבעיה אינה בטנקי המערכה.

החלופות - הן חלקיות:
השמדת סד"כ כזה מהאוויר בחמ"ם מגיע בעלויות אסטרונומיות, שישראל ככל הנראה - לא מחזיקה, לא מסוגלת להחזיק, ולא מסוגלת להביא ברכבת-אווירית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi במילים אחרות המידע לא זמין ובצדק. אף אחד לא יפרסם נתונים מדויקים של יכולות חכמות של ייצור ופריסת אמצעי השמדת עוצבות משורינות או עצירתן בהיבט הגנתי מבחינת חימוש, טווחים כמות אמצעי שיגור, ואני לא חושב שיציגו את המידע באופן ״רישמי״. בשביל זה משלמים להם משכורת ואם הם עושים בלגן יש לנו בעיה.

כאן הטעות:
ישראל פרסמה את הפחתת יכולות השריון לחצי (כאמור - יורד מ2800 לפני הוצאת המגח משירות ל1400 כאשר יוציאו גם את מרכבה2 סופית מהמילואים),
כאשר חלק גדל והולך ממנו מיועד לשימוש בחזית אחרת,
והדבר משליך לרעה על התנהלות צבא מדינה סמוכה.

אתה מתמקד בטעות בטנקי המערכה שבידי האוייב - טעות קשה בקונספציה.
ולכן מפספס את תפקידו של הטנק כאשר האוייב לא מסתמך עליהם בלעדית בכל שלב-לחימה.
תסתכל צפונה ואולי תבין.

יש שני נושאים שעולים מתוך הבקורת שלך על קיצוץ כמות הטנקים.
1. ניתן להבין ממך על שגזרת מהקיצוץ שיש התעלמות מאיום. ניסיתי להגיד שאני לא חושב שיש התעלמות. גם אם קיצצות בטנקים לדעתי כל מודיעין על איום בזירה הקרובה מכוסה ע"י אמצעי מיוחס, שלא חייב להיות גדוד טנקים, אלא אם כן השתנה משהו בתפיסת ההפעלה ואני לא מודע לו.
2. לגבי טנקים- היתרונות שפירטת לא שיכנעו אותי. למשל:
מיגון אקטיבי דיגיטציה ושינוי מערכות הירי במקום תותח, רלבנטיים לכל רכב, לא בהכרח לטנק.

קבלת החלטה להעביר משאבים לייצור של טנק בהשוואה לחלופות (כמו חימוש מדויק ארוך טווח או כלים בלתי מאוישים או כלי שיריון קל, פתרונות ניידים) זו החלטה בעייתית. צריך לקחת בחשבון גם לוגיסטיקה, קצב הייצור וגמישות בשינוי פס יצור.
התעלמת ממרכיב הערך המוסף:
כשאתה מפתח פריט בטכנולוגיה מתקדמת הערך המוסף מבחינת ערך כח האדם והידע מהווה מינוף משמעותי גם אם לא יעשה שמוש . להשקיע בשריון פלדה, מזקום, צריח מסתובב במשקל עשרות טונות, מערכת ירי מוגבלת, וכל זה מולנאיום מצרי ובספק גדול אם יכנס אי פעם להפעלה, נראה לי שימוש לא נכון בכסף.

תפיסה, החורגת בהרבה מישראל - שעידן הטנק נגמר. זה הוביל להעדר השקעה בזרוע היבשה ולמצבו העגום אז.
בישראל המצב השתנה מאז, אבל בחלק גדול מהעולם לא, ולכן הפער שישראל תפסה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi יש שני נושאים שעולים מתוך הבקורת שלך על קיצוץ כמות הטנקים. 1. ניתן להבין ממך על שגזרת מהקיצוץ שיש התעלמות מאיום. ניסיתי להגיד שאני לא חושב שיש התעלמות. גם אם קיצצות בטנקים לדעתי כל מודיעין על איום בזירה הקרובה מכוסה ע"י אמצעי מיוחס, שלא חייב להיות גדוד טנקים, אלא אם כן השתנה משהו בתפיסת ההפעלה ואני לא מודע לו.

ההתעלמות היא מאלמנט מסויים באיום - השפעתו על חידוש מרוץ-חימוש מול מדינות שכנות והסלמה פוטנציאלית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi 2. לגבי טנקים- היתרונות שפירטת לא שיכנעו אותי. למשל: מיגון אקטיבי דיגיטציה ושינוי מערכות הירי במקום תותח, רלבנטיים לכל רכב, לא בהכרח לטנק.

זה לא המצב. אין בכך כל טעם בכל הנוגע לרכב-לא ממוגן למשל.
גם בשטח שאינו רווי בנ"ט מתקדם - אין טעם במיגון אקטיבי,
ובשטח שאינו עירוני - לא השקיעו במצלמות, כי רק כשעיקר הסיכון הוא מצלפים מרגמות וכו', התו"ל השתנה למדפים סגורים, הדבר נהיה רלוונטי.
והיות והדגש עבר - מאוייב המתבסס על טנקי מערכה לאוייב שאינו מסתמך עליהם ככח העיקרי (מצב הקיים גם במצרים, שלא העלתה משמעותית את היקף השריון) זה רלוונטי מאוד לאיום.
בפועל - ישראל החליטה על השקעה גורפת במיגון אקטיבי, שיפור משמעותי בדיגיטציה ובמצלמות מתוכנן כעת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi קבלת החלטה להעביר משאבים לייצור של טנק בהשוואה לחלופות (כמו חימוש מדויק ארוך טווח או כלים בלתי מאוישים או כלי שיריון קל, פתרונות ניידים) זו החלטה בעייתית. צריך לקחת בחשבון גם לוגיסטיקה, קצב הייצור וגמישות בשינוי פס יצור. התעלמת ממרכיב הערך המוסף: כשאתה מפתח פריט בטכנולוגיה מתקדמת הערך המוסף מבחינת ערך כח האדם והידע מהווה מינוף משמעותי גם אם לא יעשה שמוש . להשקיע בשריון פלדה, מזקום, צריח מסתובב במשקל עשרות טונות, מערכת ירי מוגבלת, וכל זה מול איום מצרי ובספק גדול אם יכנס אי פעם להפעלה, נראה לי שימוש לא נכון בכסף.

כפי שאמרתי - אם יש לכך השפעה על מוכנות האוייב למלחמה,
הדבר חורג משמעותית מאותם מינופים - עלות מלחמה פוטנציאלית עם מצרים מאיימת לגמד השקעות אלו.
מלבד זאת,
חצי מהשינוי בהיקף הכח - נובע מהוצאת טנקי המרכבה2 מהסדיר, שתוביל להוצאתו ממילואים, כשהעלות היא בעיקר כ"א סדיר ופחות רכש.

ולגבי ההשקעה - ככל הנראה גם מלחמה מול עזה, לבנון או סוריה תחייב תמרון דומה, והיתירות רק תסייע לתמרון אפקטיבי וסיום מהיר.
טנק הוא נשק וורסטילי - ולא להפך.

ההתמקדות שלך בחמ"ם ארוך טווח - מראה שעדיין פיספסת את הנקודה:
שימוש בחמ"ם ארוך טווח לא נותן מענה יעיל לאיום חי"ר, בוודאי לא כזה שמצוייד בנשק רקטי בעצמו.
אם תיקח את סדר הכוחות של מצרים - מדובר על כח גדול בסדרי גודל ממה שהתרגלנו אליו בלבנון ועזה.

[QUOTE=ai22]
והיות והדגש עבר - מאוייב המתבסס על טנקי מערכה לאוייב שאינו מסתמך עליהם ככח העיקרי (מצב הקיים גם במצרים, שלא העלתה משמעותית את היקף השריון)


שאלה - האם אתה יכול לפרט, מניין אתה שואב את התובנה, כי "צבא מצרים אינו מסתמך על השריון ככוח העיקרי" וממתי הצבא המצרי הפסיק את התהליך של מעבר מצבא המתבסס על כוחות חי"ר לצבא ממוכן ומשורין.

ai22 למה אתה לא משיב לשאלות שנשאלתה, ומגיב בשאלה?
התשובה לשאלתך היא: ראשית תאזין היטב להרצאתו של אל"מ (מיל') פסח מלובאני (המופיעה לעיל באשכול זה), א"כ תאזין לדיון שהתפתח לאחר ההרצאה, אולי תלמד כמה דברים חדשים.

לאחר כל זאת תקרא מה התחדש מאז ההרצאה עד היום בנושא הרכש המצרי.
בין היתר ממליץ לקרוא את הכתבה בקישור הבא: https://nzivnet.com/brief/10047

אתה מאוד מהיר להסתמך על מקורות מפוקפקים לחזק את עמדתך , כמו שנאמר באשכול אחר, ציטוט מבלוג של משהוא שמסמך על איזה ציטוט מטוייטר לא מזוהה הוא לא בדיוק מקור מוסמך.

פסח מלובני הוא חוקר אמין ורציני, לפחות כך חושבת מערכת הביטחון. זה לא איזה בלוגר אלמוני.

סלחה , אבל הלינק מופנה לא להרצאה של פסח אלה לבלוגרים שמסתמך בעיקר על תרגומי ציוצי טיוייטר ממקורות עוד יותר עלומי שם.

הכותב הנכבד Cu1 מטיח באתר האינטרנט "נציב.נט" את האשמה, כי הידיעה בדבר המגעים של מצרים לקבלת רשיון לייצר 1000 טנקי T-90 היא ידיעה המתבססת על "תרגומי ציוצי טויטר ממקורות עוד יותר עלומי שם". אינני יודע על מה מבוססת קביעה זו, ואני חושש, שהכותב הוא זה שמפיח אמרי שפר מבלי לבדקם.
באתר החדשות הרוסי "עיתונות חופשית" מתייחסים לנושא יצוא וייצור טנקי T-90 לארצות המזרח התיכון בכובד ראש. האתר מביא ציטוט מהדו"ח המסכם לשנת 2016, של פעילות המפעל לייצור טנקי T-90 Zavod Vagan המצוי בהרי אורל. (הדו"ח פורסם ביולי 2017). הדו"ח מפרט מי הן המדינות, שעימן מתנהל משא ומתן לרכש/לייצור טנקי ה- T-90. מצרים נמנית על המדינות המוזכרות בדו"ח. המאמר מנתח באריכות את דו"ח המפעל ואת הסיכויים להגשמת תחזיות המפעל, ומשתף בניתוחיו מומחים שונים בנושא. ראה קישור https://svpressa.ru/war21/article/176293/

צבא מצרים, המונה אלפי טנקים, נשען בעיקרו על טנקי פטון ועל טנקי אברהמס (רובם המכריע של הטנקים הסובייטיים הישנים ייצא מהשירות). טנקים אלה, עונים לצרכים שוטפים של מצרים (בטחון פנים/מחבלים ו"אויבים" כגון לוב וסודאן). העניין שלי הוא לא בטנקים, אלא במגמה של מצרים בהנהגתו של סיסי לקנות אמל"ח מתקדם "בלי חשבון". עצם העובדה שמצרים מגלה עניין בטנקים מתקדמים, היא זאת שצריכה להדאיג אותנו ולעורר תהיות באשר לכוונותיו, וזאת גם אם עסקת הטנקים לא תצא לפועל.

למען הגילוי הנאות אין לי כל קשר לאתר האינטרנט "נציב.נט - מודיעין ממקורות גלויים" ולמרות זאת אני ממליץ בחום, לקרוא את אשר הוא מפרסם. כמובן שזה לא אומר שיש לקבל את תגליותיו ללא עוררין. אזהרת שימוש זו נכונה לכל פרסום מודיעני – גם אם הוא מגיע מאמ"ן.

אני אצטט מה שעניתי באשכול אחר:

ציטוט:

זה שנציב כתב את זה בבלוג שלו עוד לא הופך את זה לנכון. זה רק אומר שדובר ערבית כלשהו, עלום שם, כתב שטות בטוויטר שלו ונציב תרגם. מה שידוע נכון לעכשיו, זה שהתקיים משא ומתן להקמת מפעל שבו יורכבו טנקי T-90, כפי שזה נובע מדו"ח פעילות של UVZ לשנת 2016. מספר הטנקים לא מופיע שם וכך גם תוצאות משא ומתן.

וזה UralVagonZavod, כמה כבר קשה לצטט בלי שגיאות?
נציב לא סתם משתמש במקורות גלויים, הוא גם פוסל בבוז הערות, גם כאשר מפנים אותו למקור של "הידיעות הבטחוניות" שהוא מביא כאשר הן עוברות שבעים ושבע גלגולים של טוויטרים בערבית.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

כשבמקורות הגלויים מדובר על 500 טנקים בייצור מצרי, שחלקם יועברו הלאה.

אל תנסה להשתמש כאן בעובדות אם זה לא משרת את המטרה. אחרת גם אתה תחשד כמטיח סתם עובדות (למרות שגם אתה נכבד)

"500 טנקים" ו"יועברו הלאה", גם הם כרגע בגדר שמועה מבוססת יותר או פחות (אני נוטה להאמין כי 'פחות') ונשענת ברובה על פרשנויות (ובמקרה של "יועברו הלאה" זאת פרשנות שלך, כנראה, כי זה לא מופיע בכתבה שצירפת). אם מתייחסים למידע ודאי וגלוי, אז זהו רק דו"ח פעילות רשמי של המפעל שלא מדבר על כמות, אלא רק על פרוייקט הקמת מפעל.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

ונחתמו הסכמים למכירת חומרי-גלם להרכבת 500 טנקים, לא לאלף טנקים.
כך שנשמע - כאילו אותם 500 טנקים נספרו פעמיים: פעם אחת כטנקים שנרכשו, ופעם שנייה כטנקים שיורכבו במצרים - למרות שמדובר באותם טנקים.

"יועברו הלאה" זה אכן פרשנות. זה מופיע בכתבה, אבל לא ברור אם ההסכמים נחתמו.

ציטוט:

המפעל, הוא מפעל הרכבה, ומצריך הזמנת חומרי-גלם ונחתמו הסכמים למכירת חומרי-גלם להרכבת 500 טנקים, לא לאלף טנקים. כך שנשמע - כאילו אותם 500 טנקים נספרו פעמיים: פעם אחת כטנקים שנרכשו, ופעם שנייה כטנקים שיורכבו במצרים - למרות שמדובר באותם טנקים.

יש לך הוכחות לזה? ישנו דו"ח/הפנייה למכרז מקוון/סריקות או דיווחים על הסכמים? אם לא, אז שוב בגדר שמועה ותו לא.
אני שוב חוזר, מה שידוע בוודאות, וזה רק על פי הדו"ח של UVZ, ואני מצטט ומתרגם:

ציטוט:

- Работа над проектом по созданию структуры по послепродажному обслуживанию и ремонту танков Т-90МС/МСК у заказчика «414» (Кувейт. - прим.). - Работа над проектом по созданию предприятия по лицензионной сборке танков Т-90С/СК у заказчика «818» (Египет. - прим.).

א. התבצעה עבודה על פרוייקט הקמת תשתית תחזוקה לטנקי T-90MS/MSK אצל הלקוח "414" (כוויית).
ב. התבצעה עבודה על פרוייקט להקמת מפעל להרכבת טנקי T-90S/SK ברשיון אצל הלקוח "818" (מצרים).
כלומר, נניח בצד את העובדה שמדובר על Work In Progress על פרוייקטים, מדובר אפילו בדגמי טנקים שונים! או שאתה מצפה שבמצרים ייוצרו דגמי S/SK, אבל ברגע שיחצו את הגבול הכווייתי יהפכו בן רגע באורח נס לדגמי MS/MSK?

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

סלחה שאני משתדל להשתמש בעובדות ולא בשמועות (500 טנקים בהזמנה , זה המספר שהאתרים הרשמיים מדברים עלהם). אני מסכים שהרבה יותר קל להפריח חציי אמיתות באוויר בהסתמך על מקורות שונים ומשונים ואם זה מתברר לא נכון תמיד אפשר למחוק או לקבור תחת הרבה ידיעות אחרות , תיק דבקה למשל שיכלל את זה לכמעט אומנות . אבל העיקר להגיד "אני פרסמתי ראשון"
עכשיו , לצבא המצרי אלפי טנקים מודרניים ? כי אבהרהמס יש להם בערך 1000 , אלה אם אתה מחשיב את הפטונים כטנק מודרני נראה על פניו שכיום לישראל יש יותר טנקים מודרנים ממצרים , כך שאלפי טנקים מודרנים זה קצת לא מדוייק.
ועכשיו לשאלה האמיתית
כולנו מסכימים שנשיא מצריים מחפש כל דרך לחזק את צבא מצריים ולהפוך אותו לחזק ומודרני יותר.
אנחנו גם יכולים להסכים על ההשקעה הצבאית בחצי האי סיני ובאזור קהיר.
וכמובן שישראל וצה"ל בתוכה צריכים להיות מודעים וערוכים
השאלה כמובן מה המטרה , וברשותך נתמקד במטרות מול ישראל ונניח בצד לרגע את הדיון האם למצריים קיימים איומי נוספים שמצדיקים גידול הצבא.
האם המטרה היא הגנה על סיני והכנת צבא גדול מספיק לאיים על ישראל שלא תחשוב להכנס שוב לסיני ?
האם המטרה היא להיות מעצמה שיכולה לאיים על ישראל כדי שתפעל בדרך שנראית למצריים בעזה נניח ?
האם המטרה לכבוש את הנגב ודימונה כדי להסיר את היכולות הגרעניות מישראל כביכול ?
או המטרה לכבוש את כל מדינת ישראל ולדחוק את תושבייה היהודיים לים ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הנביא הכפול לאחר כל זאת תקרא מה התחדש מאז ההרצאה עד היום בנושא הרכש המצרי. בין היתר ממליץ לקרוא את הכתבה בקישור הבא: https://nzivnet.com/brief/10047

בנוסף בקישור מדובר על שדרוג T-72 שאין למצרים, כשכנראה הכוונה היא ל T-62 שיש למצרים.

עוד בנוסף,
חלק מ500 הטנקים המדוברים - מיועדים עבור כווית ורק יורכבו במצרים.
https://regnum.ru/news/2296664.html

ולשאלתך:
עודף בנתונים מפוקפקים ללא מקורות מוביל למצב שבו צריך לעצור את ההרצאה כל דקה ולהתחיל לחפש מקורות,
לא אפקטיבי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 תפיסה, החורגת בהרבה מישראל - שעידן הטנק נגמר. זה הוביל להעדר השקעה בזרוע היבשה ולמצבו העגום אז.

עידן הטנק לא נגמר, אבל. עידן קרבות שב"ש הקלסיות נגמר. בנוסף השתנתה התפיסה האסטרטגית שגורסת הרתעה בדמות תפיסת שטחים נרחבים, סטייל סיני, שחייבה כוחות שיריון. הרי אם אתה מכין אוגדות שיריון, בהכרח תכין תוכניות קרב שיגיעו למכשול ולאיום הישראלי על נכס מצרי משמעותי, קרי לתעלה. בהכרח תבנה מערך אספקה (תחמושת ודלק) פגיע שיתמוך במאמץ ובהכרח תבנה סביב האספקה מערך הגנה, ובלי להרגיש שקעת בהשקעה לא חכמה: השיריון ילך לאכסנה יבשה ושרפת את הכסף שיכולת להשתמש בו גם כדי לקדם וגם לתת מענה לאיום בדרכים משולבות ואחרות. אפשר להגדיר מטרה מצומצמת מול איום יחוס מצרי, מענה שיביא להשבתת כל רכיב מאיים, טנק או אחר ובכך לצמצם ולהקטין את התלות בשיריון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 ההתעלמות היא מאלמנט מסויים באיום - השפעתו על חידוש מרוץ-חימוש מול מדינות שכנות והסלמה פוטנציאלית.

בדיוק להיפך. שריון זה משהו שאי אפשר להסתיר לפיכך ברגע שאתה משקיע בשריון אתה מחדש את מירוץ החימוש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 זה לא המצב. אין בכך כל טעם בכל הנוגע לרכב-לא ממוגן למשל. גם בשטח שאינו רווי בנ"ט מתקדם - אין טעם במיגון אקטיבי, ובשטח שאינו עירוני - לא השקיעו במצלמות, כי רק כשעיקר הסיכון הוא מצלפים מרגמות וכו', התו"ל השתנה למדפים סגורים, הדבר נהיה רלוונטי. והיות והדגש עבר - מאוייב המתבסס על טנקי מערכה לאוייב שאינו מסתמך עליהם ככח העיקרי (מצב הקיים גם במצרים, שלא העלתה משמעותית את היקף השריון) זה רלוונטי מאוד לאיום. בפועל - ישראל החליטה על השקעה גורפת במיגון אקטיבי, שיפור משמעותי בדיגיטציה ובמצלמות מתוכנן כעת.

מדובר על מיגון אקטיבי ברכבים רלבנטיים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 כפי שאמרתי - אם יש לכך השפעה על מוכנות האוייב למלחמה, הדבר חורג משמעותית מאותם מינופים - עלות מלחמה פוטנציאלית עם מצרים מאיימת לגמד השקעות אלו. מלבד זאת, חצי מהשינוי בהיקף הכח - נובע מהוצאת טנקי המרכבה2 מהסדיר, שתוביל להוצאתו ממילואים, כשהעלות היא בעיקר כ"א סדיר ופחות רכש. ולגבי ההשקעה - ככל הנראה גם מלחמה מול עזה, לבנון או סוריה תחייב תמרון דומה, והיתירות רק תסייע לתמרון אפקטיבי וסיום מהיר. טנק הוא נשק וורסטילי - ולא להפך. ההתמקדות שלך בחמ"ם ארוך טווח - מראה שעדיין פיספסת את הנקודה: שימוש בחמ"ם ארוך טווח לא נותן מענה יעיל לאיום חי"ר, בוודאי לא כזה שמצוייד בנשק רקטי בעצמו. אם תיקח את סדר הכוחות של מצרים - מדובר על כח גדול בסדרי גודל ממה שהתרגלנו אליו בלבנון ועזה.

אני לא מתמקד בחמ"ם ארוך טווח אלא רואה בו פריט בסל. אני מתמקד בשינוי תפיסה. לי נראה שהשקעה בטכנולוגיות לחימה מתקדמות שומרת על ההשקעה ומחזירה את עצמה בגדול. לדוגמא: לחסל מחבל עם חמ"מ ארוך אולי לא עושה שכל מבחינת עלות תועלת אבל: בפיתוח חמ"מ ארוך פיתחת יכולות וידע שיחזירו את עצמן בדרכים אחרות. הפיתוח תורם למדינה ערך מוסף שמהווה נדבך מרכזי בתמהיל העוצמה וגם תורם להרתעה (למשל ישראל מקבלת הילה של מייצרת קסמים טכנולוגיים שמשפיעים על ההרתעה).
לפגיעה במטרת טנק (לדוגמא) תצטרך משהו שמגיע לקירבה קריטית עם המטרה ומשמיד. זה לא משנה אם זה קליע שבא מטנק, טיל ממשגר או מכלי טייס או משהו אחר. כשאתה בונה מפת דרכים לפיתוח הטכנולוגיה, לפתוח חמ"מ כמשל יש מן הסתם מפת דרכים עשירה עם הסתמכות על ידע נצבר וגמישות של פסי הייצור. טנקים זה מפת דרכים דלה ופסי יצור ללא גמישות טכנולוגית.
דיברת על כשל מלחמת לבנון, אז לדעתי אתה מתעלם כמה דברים:
הכשל גם במלחמת לבנון וגם במבצע האחרון בעזה הוא שנכנסת קרקעית, יצאת אחרי מספר שבועות וספגת הרוגים בכמות בלתי סבירה למשימת כניסה ויציאה.
זה קורה כי צבא מעצם מהותו זה ארגון סופר שמרני ורק שינויים טכנולוגיים מאלצים שינויים במבנה האירגוני תיפעולי שמתאימים אותו למציאות משתנה. את המתח המיבני בין אירגון שמרני והשינוי הטכנולוגי אי אפשר לפתור בזמן לחימה ומכאן הכשלון. למשל, חאמס ירה טילים שיצרו כעס והפעילו לחץ על הממשלה שהטילה על הצבא לפתור את הבעיה. הצבא מסתכל ימינה שמאלה, אין פתרון ייעודי אז פועל כמו פעם: מחלק לגזרות ומטיל על חטיבת גולני לטפל בסג'עיה. חטיבת גולני בעלת מבנה אירגוני ותפיסת הפעלה שמרנית שלא השתנתה הרבה במהלך 40 השנה האחרונות, רוצה להילחם ולהצטיין, אבל תפעל כפי שיודעת: בסופו של דבר תגרר לאן שהחמאס רצה, תניע כוחות פנימה, הכוחות יספגו אש ופצוצים, החטיבה תספוג נפגעים, ואולי זה הכשל. חטיבת גולני כמשל לא יודעת להתמודד עם אתגר סג'עיה וצריך משהו אחר, מבנה אחר, תפיסה אחרת. תשווה עם כיפת-ברזל: הפתיעה, היכתה בהלם ונתנה מרחבי תמרון. השינוי הטכנולוגי הוא זה שיוצר הכרעה והרתעה, ולא "תמונת נצחון" מזויפת. השינוי גורם לאויב לחוש חסר אונים שמתמודד עם משהו גדול מכוחותיו. העברת המוקד חזרה לטנקים זה בבחינת לחזור לאחור.

אם אין שב"ש ואין תמרון, והטנק מאויים מאוד בנ"ט, ושהנשק המונחה יעשה את רוב העבודה - התפיסה הייתה שתפקידו נגמר.

בפועל,
כמו שרואים למשל בסוריה - תפקיד השריון חשוב מאוד,
לצורך תפיסת שטח או מניעת הספקה - הוא חיוני והכרחי.

אם תתעלם מאיום משמעותי - ולא תכין תוכניות, ולא תתאמן, תצטרך להתחיל לאלתר אספקה בזמן מלחמה. ולא בהכרח להוביל הכל: אולי לשדוד תחנות דלק ומאגרים תת-קרקעיים.
אולי חורניות אופיינית תצליח, אולי זה יגמר בעשרות אלפי הרוגים.

כפי שאמרתי - אחסנה יבשה אינה בהכרח בזבוז,
אם החלופה היא שהצד השני תופס אותך כחלש ולכן מכין עצמו למלחמה,
כל כוננות בדרך חלופית - תגרום לבזבוז רב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi בדיוק להיפך. שריון זה משהו שאי אפשר להסתיר לפיכך ברגע שאתה משקיע בשריון אתה מחדש את מירוץ החימוש.

אם דבריך היו נכונים - קיצוץ השריון לחצי היה גורם למצרים להבין שהאיום ירד ולהפסיק את ההשקעה בכיוון,
מהנתונים שעלו פה - התמונה הפוכה: קיצוץ זה גרם למצרים להבין שיש להם יכולת להגיע לעליונות קרקעית שישראל לא תוכל להתמודד איתה, ולכן להגביר משמעותית את השקעתם.
התרופה הזולה ביותר לכך - היא להחזיר את טנקי מרכבה2 לגדוד סדיר - מה שימנע את הוצאתם משימוש.
תרופה נוספת - היא שימוש בפסי היצור הנוכחיים, ולהחליף את מדיניות ההורדה למינימום - במדיניות שמטרתה לשחזר סד"כ.
2 תרופות אלו - יכולים לשמר את הסד"כ כך שיחזור לרמה שמנעה חימוש מהיר בקרב מצריים.
וכך לעצור חימוש מהיר - שהתפרקות מהירה משריון גרמה.
הדבר גלוי - ולכן בדיוק אפקטיבי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi אני לא מתמקד בחמ"ם ארוך טווח אלא רואה בו פריט בסל. אני מתמקד בשינוי תפיסה. לי נראה שהשקעה בטכנולוגיות לחימה מתקדמות שומרת על ההשקעה ומחזירה את עצמה בגדול. לדוגמא: לחסל מחבל עם חמ"מ ארוך אולי לא עושה שכל מבחינת עלות תועלת אבל: בפיתוח חמ"מ ארוך פיתחת יכולות וידע שיחזירו את עצמן בדרכים אחרות. הפיתוח תורם למדינה ערך מוסף שמהווה נדבך מרכזי בתמהיל העוצמה וגם תורם להרתעה (למשל ישראל מקבלת הילה של מייצרת קסמים טכנולוגיים שמשפיעים על ההרתעה).

אתה רואה בו את הפריט היחידי בסל - וזו הבעיה.
כשיש "מלחמה" מול אוייב קטנטן, שימוש בחמ"ם זה יקר מאוד - אבל יכול לטפל בחלק גדול מהבעיה.
וגם אז - הגעת למצב שחלק מהמלאים הגיעו לקו האדום.
אבל כשמדובר על איום בסדר גודל גבוה פי 10 ומעלה - הפטנט הזה לא יעבוד,
ואם הכוונת את הכוחות שלך לך שכל בעיה ניתן לפתור אם שופכים עליה מספיק כסף,
תקבל צבא-צעצוע שלא מסוגל להתמודד עם איומים.

וזו הבעיה עם "תמהיל העוצמה" שהעדר תמרון יוצר: האויב מבין שמדובר בצבא שלא מסוגל לתמרן, ולכן שמדובר בצבא חלש, שחייב לשפוך כסף על בעיות כדי להמשיך להתעלם מהן.
מה שגורם נזק אדיר להרתעה, כיוון שבשלב מסויים - הכסף והחימוש הסופר-יקר נגמרים, ונשארים רק עם צבא חלש, שלא מסוגל לתמרן ולהתמודד עם איום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi למשל, חאמס ירה טילים שיצרו כעס והפעילו לחץ על הממשלה שהטילה על הצבא לפתור את הבעיה. הצבא מסתכל ימינה שמאלה, אין פתרון ייעודי אז פועל כמו פעם: מחלק לגזרות ומטיל על חטיבת גולני לטפל בסג'עיה. חטיבת גולני בעלת מבנה אירגוני ותפיסת הפעלה שמרנית שלא השתנתה הרבה במהלך 40 השנה האחרונות, רוצה להילחם ולהצטיין, אבל תפעל כפי שיודעת: בסופו של דבר תגרר לאן שהחמאס רצה, תניע כוחות פנימה, הכוחות יספגו אש ופצוצים, החטיבה תספוג נפגעים, ואולי זה הכשל. חטיבת גולני כמשל לא יודעת להתמודד עם אתגר סג'עיה וצריך משהו אחר, מבנה אחר, תפיסה אחרת.

מה שקרה - זה שהצבא טיפל בבעיה באופן מעולה,
עקב בעיות לוגיסטיות ותפעוליות, שיש לתחקר ולהוביל להפחתתן, התרחשו מספר תקלות שגרמו למותם של 7 חיילים, כיתור האזור הושלם, והאוייב הגיע למצב שבו כל תקיפה נגד ישראל הובילה לכמויות אש מרתיעות, בזמן שצה"ל פועל בחופשיות מוחלטת בשטח בנוי בצפיפות (שטח פעולה קשה מאוד לכל הדעות). והמשימה הסתיימה בהצלחה, עם כמות נמוכה מאוד של הרוגים.

אבל בגלל שהיו 7 הרוגים נכנסת לפאניקה - והתחלת לטעון שאותן חטיבות שביצעו את המשימה בהצלחה מסחררת, אסור בכלל לתמרן,
ושצה"ל חייב לפעול רק באופן לא אפקטיבי,
מה שיוביל באופן וודאי - לחוסר יכולת להשיג אפילו מטרות מינימליות.
הכל - בגלל 7 הרוגים.

בצוק איתן 68 חיילים הרוגים ומעל 1500 פצועים. מלחמה בין כח קטן, שהוא יותר מיליצית גרילה מצבא, בלי ציוד ואמצעים, מול הצבא הישראלי העצום והיקר. אל תקטין את הנזק ואל תהפוך את זה לנצחון היסטרי.

לא נכנס לנתוח נקודתי, ובלי להכנס לנתוח התוצאה המדינית, לי יש ציפיה אחרת. אנחנו מכירים את השטח ורצועת עזה לא נעלמה. היא שם ותישאר שם. אני מצפה להשקעות זמן רב לפני ההתמודדות הבאה, בעיקר לפריסת טכנולוגיה שתייצר שינוי: מודיעין טוטאלי, הטמנת אמצעים מסוגים שונים, כלים לא מאוישים שיסכנו פחות חיילים, שינוי תפיסת הפריסה לרבות בשטחי כינוס, התמודדות עם התווך קרקעי להגנה ותקיפה, כן, גם יותר חממ. אין לי הערות לגבי התווך האווירי, שם יש שליטה חזקה. זה ענין של סדרי עדיפויות ואני שמח לראות שינויים בכיוון.

ביום פקודה בפני הצבא צריכות להיות אלטרנטיבות. השינוי האירגוני בסיירת מטכ"ל למשל הוא שינוי מבורך, יותר השקעה בפתוח לוחמים בעלי יכולת טכנולוגית במקביל ליכולות לחימה.

לעצם ענין השריון ומצרים, חיזוק טכנולוגי של כח שיריון מוקטן עדיף בעיני מהמון טנקים. השקעה ביכולות משולבות יהיו בעיני מכפיל כח משמעותי ויהיו בעלי יכולת השמדה רבה יותר מאשר עוד מילואימניקים לא מאומנים שמתרוצצים עם טנקים פרמיטיביים. אבל ידרשו השקעות בטכנולוגיה במקום להשכיב פלדה וספיחים בימחים.

ארה"ב שנלחמה מול אוייב דומה, עם ציוד דומה, בסדר גודל דומה הקיזה דם עשור ולא הגיעה לתוצאות טובות יותר.
במלחמה, מתגלים כשלים, מופקים מסקנות, ויישומן יפחית את היקף ההרוגים בפעם הבאה.

וחמ"מ אינו תחליף לאמצעים אחרים, לפעמים הוא נותן תוצאות טובות יותר - לפעמים הוא לא תורם דבר, ורק מרוקן את המאגרים ותקציב צה"ל.
החשיבה שניתן להילחם רק בעזרת מטוסים ולוחמי סיירות - מיושנת ובלתי-רלוונטית.
כאמור - החשיבה שהובילה להשקעת-חסר, ולחוסר יכולת להשיג מטרות בלבנון 2.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rpi לעצם ענין השריון ומצרים, חיזוק טכנולוגי של כח שיריון מוקטן עדיף בעיני מהמון טנקים. השקעה ביכולות משולבות יהיו בעיני מכפיל כח משמעותי ויהיו בעלי יכולת השמדה רבה יותר מאשר עוד מילואימניקים לא מאומנים שמתרוצצים עם טנקים פרמיטיביים. אבל ידרשו השקעות בטכנולוגיה במקום להשכיב פלדה וספיחים בימחים.

במבחן התוצאה - נראה שצבא מצרים לא מסכים איתך - ולכן נוצרה הבעיה.
מלבד זאת - עיקר השינוי מגיע מטנקים שעלות שדרוגם לרמה מודרנית אינה גדולה.
יותר זול לשדרג טנק שרמתו גבוהה מלכתחילה לרמת דיגיטציה, סבירה מאשר לבנות חדש,
ולא כל הטנקים נדרשים התמודד עם אותן רמות סיכון.

נשק מונחה יקר צריך שפע מטרות איכות.
העדרן של מטרות איכות - מוביל לבזבוז אדיר של טיל שעולה 100 אלף יורו כדי לחסל לוחם אוייב, מקום פגז שעולה אלף יורו.
ולצורך רכישת מטרות - צריך כיסוי מודיעיני בזמן אמת, לא תמיד יש וזה יקר לא פחות.

מבחינה זו,
שפע כלי לחימה איכותיים עם אמצעים שנותנים אותו מודעין בזול, ונותן כח אש אדיר בזול - מאפשרים לבצע את המשימה בעלויות סבירות,
ולכן להשיג את המטרות.

הבעייה במלחמת לבנון השניה עם הטנקים לא היתה חוסר בהם או במערכת הגנה אקטיבית אלה בהפעלה לא נכונה של הטנקים ברוב המקרים.

במיוחד חוסר באימונים של כוחות גדולים, הבוחנים יכולות תמרון למשל.
אלו נבעו מחוסר אמון שיעשה בהם שימוש, כי עידן הטנק נגמר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cu1 הבעייה במלחמת לבנון השניה עם הטנקים לא היתה חוסר בהם או במערכת הגנה אקטיבית אלה בהפעלה לא נכונה של הטנקים ברוב המקרים.

השקעה במערכות הגנה ובשדרוג הדיגיטציה המצלמות (עבודה במדפים סגורים המתאימה לשטח עירוני ואיומי צלפים ומרגמות במקום שב"ש),
בעיקר מעידה עד שינוי תפיסתי:
מבינים שעידן הטנק לא נגמר, ועד כמה ההשקעה נדרשת כדי לשמר את מקום הטנק במערכה.

המצרים השיגו את מטרותיהם המדיניות למרות ההפסד הצבאי ב-73. אין שום דבר שמונע מהם לחזור על כך.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

את זה ממש לא הבנתי.

באין צדק- את כל הדיון הזה מוטב להעביר לפורום "תאוריות קשר וחופש המידע" ותו לא.

מה לא ברור? הטענה שהמצרים בטוח יפסידו בכל עימות צבאי ובגלל זה אין סיכוי שהם יפתחו בו לא נכון - המצרים הפסידו צבאית אבל זכו במטרות המדיניות שלהם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בתשובה לשאלות המגיבים שהופנו עד כה (שאלות הטען קשר ועוד מגיבים), עונה דקל
1. הרחבת שדות תעופה צבאיים.
כל שדות התעופה הצבאיים שהורחבו בשנים האחרונות מצויים במרחב קהיר - סיני כדלקמן:
א. ש/ת ג'אנקליס – כ-26 ק"מ ממערב לתעלת סואץ
ב. ש/ת כתמיה – כ-76 ק"מ ממערב לתעלת סואץ
ג. ש/ת ביר ערידה – כ-120 ק"מ דרומית מערבית לראס סודר
ד. ש/ת קהיר מערב – כ-40 ק"מ ממערב לקהיר וכ-150 ק"מ ממערב לתעלה
ה. ש/ת רפידים במרכז סיני (באזור שלפי הסכם השלום אמור להיות ריק מנוכחות צבאית)
המצרים אמנם מעלים את הטענה כי השדות: בכתמיה, קהיר מערב, ורפידים נועדו לענות על צרכי התיירות, אבל מה לעשות ומעולם לא אותר בשדות אלה מטוס נוסעים אזרחי אחד. גם אם בין צילום לויאן אחד למשנהו נחת שם בכל זאת, אי פעם מטוס אזרחי, בשביל זה לא צריך לסלול מסלול חדש, אפשר להשתמש במסלולים הקיימים... המצרים לא נדרשים לתת תשובה על השאלה מדוע התיירות למצרים זקוקה לדתק"ים חדשים בשדות אלה...
למצרים יש מתיחות בגבולה עם לוב, אבל שם הם מסתפקים בשדות הקיימים ולא בונים מסלולים או דתק"ים חדשים
2. מחנות קבע בסיני
בראיון לאתר האינטרנט אומר דקל כי בסיני נבנו מחנות קבע לכ-150 גדודים – זאת לעמת המספר 120 אותו נקב בהרצאה שניתנה בתאריך 25/08/2015 (ראה לעיל). התשובה לפער היא פשוטה:
א, המצרים בנו לפחות עוד 19 מחנות גדודיים חדשים (שנים מתוכם הם בספק)
ב. 11 המחנות הנוספים הם מחנות ישנים שהורחבו או שלא נתגלו בספירה הקודמת.
דקל מדגיש כי חלק מהכיסוי הצילומי של גוגל, הוא מיושן ובהחלט סביר להניח כי בסיני מצויים מחנות נוספים שלא נמנו עד עתה. מאידך גיסא מחנות ישנים שננטשו – אינם כלולים בספירה.
3. בראיון לאתר האינטרנט ברוסית ניתנו רק שתי דוגמאות על הפעילות הצבאית המאסיבית של המצרים לבניית מתקני תשתית צבאיים לקראת התמודדות עם ישראל. התמונה המלאה רחבה הרבה יותר, וכוללת בין היתר: מחסני דלק ותחמושת, בניית מחסני ענק לאמל"ח, מתקני אימונים משוכללים ועוד ועוד ועוד.
4. הראיון עסק במתקני תשתית צבאיים אבל לא ניתן להתעלם מהרכש המאסיבי של מטוסים, צוללות, מסוקים, נושאות מסוקים ועוד ןעוד ועוד.

נשמע לי כמו מדינה שיודעת שבמזרח התיכון הגודל כן קובע. מצרים מנסה למצב את עצמה כמעצמה איזורית בעיקר כתשובה לאיראן וזרוע האוויר היא אחד האמצעים המתקדמים ביותר. אני בטוח שישראל גם ברשימה אבל מצד שני מצרים הוכיחה לפחות ב40 שנות שלום קר שאיו לה ענין בלחמם את הגזרה עם ישראל.

מאז שגוגל עדכנו את התמונות, אולי כבר גמרו לבנות ואולי התחילו עוד.
כאן רואים 4 מהם, עוד 4 בקצה הצפוני
למי ששכח את מלחמת יום הכיפורים, צריך להתכונן לפי מה שיש לאויב בשטח, ולא לפי מה שחושבים שהוא חושב

ממליץ לראות את התמונות והאמאמרים הספציפיים שאליהו מצרף בקבוצה בפייסבוק להמחשה ויזואלית של הדברים:
https://www.facebook.com/groups/162...%99%D7%94%D7%95

עוד נקודה ששווה לזכור היא שהצבא במצרים הוא לא רק זרוע ביצועית בטחונית. החונטה הצבאית במצרים שולטת בכמעט חצי מהכלכלה - מפעלים, בינוי, תשתיות, מסחר ומה לא, ובמדינות בהן המצב כזה, הצבא זוכה לבניין כח שחורג מאיומי ייחוס חיצוניים או פנימיים.
אפשר לייחס לפחות חלק מההשקעות המצריות בתשתיות וכ"א צבאי לעיוות הזה בכלכלה המצרית - הצבא מייצר ואוכל כסף גם כדי לשמר את מקומו כמוקד עוצמה בשלטון.

מה שבאתי לכתוב.

הפונקציה הפוליטית של הצבא שונה שם לחלוטין מאשר אצלנו.

בהקשר זה, בניית תשתיות כלכליות, תשתיות מסחר-ימי, נפט, ותעשיה-כבדה - מעצימה את הצבא, גם כלכלית וגם צבאית,
בניית בסיסים ריקים בלב המדבר, בשטח מפורז - מחלישה את הצבא כלכלית, כדי לחזקו צבאית.

הסיבה העיקרית לבניית תשתיות מלחמה מובהקות, שאינה איום-ישיר,
היא הפניית תשומת-לב האזרחים לאפשרות מלחמה עם ישראל,
והפנייה כזו, לצד תשתיות שנועדו לכך - אינם התפתחות חיובית.

תוסיף לזה את רמת האנטישמיות והחינוך לשנאה כלפי יהודים במצריים ותראה מה קיבלת

לא ממש ברור לי איך הגעתם לזה...
הרי מצרים תלויה לחלוטין בארה"ב,לא?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי grish22 לא ממש ברור לי איך הגעתם לזה... הרי מצרים תלויה לחלוטין בארה"ב,לא?

בערך.

מה שכן הם ממש תלויים בסעודים, והסעודים התחילו לחבב את האויב הציוני.

מה שהופך את כל האשכול הזה למיותר.

אה.
לפני 82 הם לא שרדו כמדינה.
צריך לעדכן את ספרי הההיסטוריה.
גם הם גם אנחנו וכל מדינה אחרת תסתדר גם בלי הסיוע האמריקאי ושומדבר לא מונע מהם לקחת את הכסף ביד אחת ולהתכונן לעימות איתנו ביד השניה.
ראסמית עם סעודיה יש לנו כלום ושום דבר, ועם חיבה לא הולכים למכולת במיוחד לא עם לא עם חיבה של מדינה שממנת טרור והפצה של הווהביזם כבר שנים ברחבי עולם.
מה שהיה אתמול לא נכון להיום ולא יהיה נכון מחר.
בריטניה וצרפת נלחמו אחת בשניה כ100 שנים, האם היום קיימת סבירות למלחמה?
האם ישאר כך לנצח?
תפקידו של הצבא והמדינה להערך לכלל האיומים האפשריים ולתת להם מענה מתאים.
הפגנת חולשה מעודדת את התוקפן וחוזק אסרטיביות והחלטיות מאריכות את השלום.
לא צריך להיות היסטריים אך גם לישון בעמידה זה לא כדאי...
בשנות שירותי סוריה היתה האיום מספר 1 צבאית, האם גם היום זה כך?

באפריל 2017 קיימה דיביזיה 9 שריון המצרית תרגיל האש חיה. בסיום התרגיל נערכו הכוחות למסדר שצולם ומופץ ביוטיוב.
דיב' 9 שריון הוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים והיא אחת מ- 4 דיביזיות השריון שאני מכיר בצבא מצרים (אולי יש עוד ואני לא מודע לכך). להלן כמה מאפייני אמל"ח של דיביזיה זו. כל הטנקים הם אברהמס M1; החטיבה הממוכנת מצוידת בנגמ"ש M113; באגד החת"ם הדיביזיוני יש; שני גדודים M109A, גדוד מטל"ר MLRS, גדוד טילי נ"ט קורנט. בדיביזיה יש כמובן כוחות נוספים שלא פורטו.
להלן הקישור לסרטון:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גדוד המטל"ר אינו מצוייד בMLRS, אלא במשגרי מטל"רים זחליליים 40 קניים. (כנראה 122 מ"מ מסוג כלשהו). בכלל, כמות הארטילריה בדיויזיה הזאת קטנה בהרבה ממה שהכרנו ביום כיפור.

.

אתה צודק, גדוד המטל"ר בדיב' 9 אינו MLRS אלא מטל"ר זחלילי 40 קנים. בהמשך אתה אומר "הארטילריה בדיביזיה זו קטנה בהרבה ממה שהכרנו ביום כיפור" האם אתה יכול לפרט את סוגי החת"ם ומספר הקנים שהיה לדיביזיות השריון המצריות ביום הכיפורים.

לפי מיטב הזכרון, לכל אחת משתי דיוויזיות השריון הייתה חטיבת ארטילריה שכללה 3 גדודי 122 מ"מ D-30 עם 18 קנים לכל גדוד וכן גדוד מטל"ר BM21. כן היה גדוד שדה (או מרגמות כבדות) בחטיבה הממוכנת. במסדר כאן, אנו רואים 2 גדודים קניים של 12 קנים כל אחד וגדוד מטל"ר.

.

המטל"ר 122 הזחלי היחיד בצבא המצרי זה הגרוטאה הזאת שהם ייצרו אצלם לבד. לקחו משגר BM21 הורידו מהמשאיות זיל המקוריות שעליהן הותקן, והתקינו על גורר תותחים ענתיקה משנות השישים. כנראה רצו להרויח עבירות בשטחי מדבר וקיבלו קקמייה שלא נוסעת כמה קילומטרים בלי להיתקע ולשפוך מנוע. הכלי שבתמונה זה תמונת מכירות שהם פרסמו לפני הרבה שנים, ההבדל היחיד מאז הוא שהיום הכלים האלה בצבע חול ולא הסוואה.

ציטוט:

לקחו משגר BM21 הורידו מהמשאיות *זיל המקוריות שעליהן הותקן

*אוראל

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty