אז ככה, בזמן האחרון יצא לי להסתובב ה-מ-ו-ן בעיר (כי בניגוד לאופי "אשרי יושבי ביתך" שהיה לי פעם, כיום אני פשוט לא מסוגלת לשבת בבית, אני חייבת לצאת, לעלות על אוטובוס ולנסוע לאנשהו, להסתובב, לראות אנשים, לנשום אוויר), ולא מוצאת חן בעיניי התמונה שהתגלתה לעיניי: רוב רובם של החילונים התנדפו מפה והותירו את העיר לבליל מוזר של חרדים, דתיים אמריקאים, דתיים צרפתיים, בני נוער מופרעים ורעשניים מ"תגלית", ערסים ופעילי להב"ה (). רחוב עמק רפאים, שבעבר היה שוקק, נראה היום כמו השם שלו: בר מינן. גם הפאבים של נחלת שבעה ריקים למדי, והיחידים שיושבים בהם הם תיירים (תודה לישו?)... מתחם הרכבת עזוב ועצוב כמו אני לא יודעת מה... בקיצור, ממש מדכא.

הערב, תוך כדי עוד הסתובבות התחלתי לחשוב לעצמי: אולי הגיע הזמן שגם אני אנטוש את הספינה האפורה והעצובה הזו? אחרי הכל, שלושה מבין ארבעת האחים שלי כבר לא גרים פה מזמן... בתל אביב הכל קורה, הכל פתוח ויש הרבה יותר מבחר (גם של בחורים?), אבל היא יקרה מדי למחייה. אני מודה שחיפה מאוד מצאה חן בעיניי, היא יפה, האוכלוסייה בה הרבה יותר הטרוגנית והיא ממש לא חור בניגוד לבאר שבע, אבל... אני בשום אופן לא הולכת לחזור על טעות באר שבע: לא הולכת לעשות שום מהלך אימפולסיבי, פזיז וטיפשי, בייחוד לא כשסוף סוף יש לי עבודה קבועה וגם דירה במחיר מאוד זול יחסית לירושלים, בלי עין הרע. אני לא אהיה טיפשה ואזרוק את הדברים האלה בשביל הרצון לשינוי, לא בזמן הקרוב, בכל אופן. אבל היי, מותר לכל אחד להשתעשע במחשבות על שינוי, לא?

בכל אופן, הערב ברכבת הקלה נתקלתי במישהו שעבד איתי פעם והוא הציע להכיר לי מישהו, בחור נמוך כמוני ושומר שבת שגר פה בשכונה, עניתי שאני מסכימה (כי זהו, ימי הבררנות שלי נגמרו. כמו אדם שהיה מובטל הרבה זמן, אני לא פוסלת שום דבר) הוא נתן את המספר שלי לבחור שהתקשר אלי, דיברנו קצת וביום ראשון נדבר שוב כדי לקבוע פגישה

GL
מקווה שתצליחי להסתדר עם אדם דתי

חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.


ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו

לדעתי זה דווקא מגניב שיש תיירים בכל מקום, זה מרגיש כאילו אתה בחו"ל

Ramboli

אני חושבת שזה חשוב שתמצאי לך חיים