(חדשות ערוץ 2)

מהפכה בסיירת מטכ"ל: כל הלוחמים - קצינים
בצבא מסיימים לגבש בימים אלה מהלך שבסופו כל הלוחמים בסיירת מטכ"ל ייצאו לקורס קצונה מזורז. מטרת המהלך: לשמר ידע ומקצועיות. הרמטכ"ל צפוי לאשר את המהלך בקרוב
ניר דבורי | חדשות 2 | פורסם 26/11/16 21:31

פרסום ראשון: סיירת מטכ"ל כפי שאנו מכירים אותה עומדת בפני מהפכה, לפיה כל הלוחמים ביחידת העילית יידרשו בקרוב גם להיות קצינים ויוחתמו לשלוש שנות קבע נוספות. בכך תהפוך הסיירת ליחידת קצינים שכל הלוחמים בה יהיו קצינים.

באגף המודיעין ואגף כוח אדם נשלמת בימים אלה עבודת מטה שנועדה להכשיר ולעשות את השינוי המשמעותי ביחידה. הסיבה העיקרית למהלך: היחידה מבצעת כיום מבצעים עם ציוד ויכולות טכנולוגיות, והמיומנויות שנדרשות מהלוחמים הן גבוהות במיוחד. בשל כך זמן ההכשרה וההתמקצעות מתארך. בצבא שואפים לכך שאותם לוחמים, שהוכשרו באופן ייחודי וייעודי, ימשיכו לשרת בצבא ולתרום - ושלא ישתחררו לאחר שלוש או ארבע שנים, דבר שיוביל לאובדן ידע.
----------------------
הכתבה המלאה:
http://www.mako.co.il/news-military...1e12a851004.htm

בקרוב הדבר יפורסם- לא רק בסיירת מטכל מתבצע שינוי ארגוני, יחידת עוקץ הופכת ליחידת קבע עם מחזור גיוס חד שנתי החל מ2017.

איך זה הגיוני אם הדרישה לשרות שלהם רק עולה לצמצם מספר מחזורי גיוס?

אומנם היחידה מצמצמת מחזורי גיוס אך כל צוות ותיק יחתום בין שנה לשנתיים קבע, דבר שישאיר את הסדכ על אותה מצבה אך יעלה את רמת המקצועיות של הלוחמים והכלבים.

למה לא להאריך את משך שירות הקבע במקום להכשיר את כולם כקצינים בקורס מקוצר? לדעתי יש כאן גם פוטנציאל לערעור סמכות פיקודית בצוותים למרות הבדלי הדרגות.

NZSAS

קודם כל אני מסכים עם אישפוז - אין כאן מסורת של נגדים ויכולת לפצות אותם בהתאם (אולי חוץ מחיל הים בצוללות).
לגבי ערור סמכויות - כאן לדעתי אין בעייה משמעותית , סיירת מטכ"ל היתה שנים אנומליה בנושא הזה , מפקד היחדה היה עד לפני זמן קצר סא"ל אבל ביחידה עצמה היו אנשים עם דרגות זהות למפקד היחדה בלי בעייה.

בתוך היחידה לא נראה לי שתהיה בעיית משמעת. כבר היו אצלם מקרים שבהם סמ"רים קיבלו פיקוד על צוותים (טל רוסו, לדוגמא) ונראה לי שכמעט בכל מבצע שלהם שפורסם היו קצינים שהצטרפו בתור לוחמים מן המניין. בקיצור - ככל הנראה היררכיית הפיקוד אצלם במקרים לא מעטים בנויה על בסיס פונקציונלי ולאו דווקא על פי סדר הדרגות היבש. מה שעוד יותר מעורר את התהיה בשביל מה הם צריכים ברזלים על כל לוחם?

מסכים ,אבל כמו שאמרת היום להשאיר בצה"ל נגד לקבע של שלש שנים מראש או קצין, הרבה יותר קל קצין.
בנוסף אני מניח שיש מחשבה שהסיכוי שקצין שיוצא מהיחידה ימשיך קבע ביחידה אחרת הרבה יותר גדול מהסיכוי של נגד. כלומר , אם האנשים בסיירת מטכ"ל כל כך אכותיים בו ונפיץ אותם לכל הצבא בדרגי פיקוד זוטר/ביניים (סרנים/רבי סרנים)

לא ברור לי הצורך הזה "להמציא את הגלגל מחדש" כשבשאר העולם זה עובד מצוין עם נגדים עתירי נסיון מבצעי שמשרתים במשך שנים. הרעיון להפיץ קצינים כאלה שעברו קורס מזורז ליחידות אחרות בהמשך מעורר חלחלה

NZSAS

אין שום ערעור בדרגות וחלוקת התפקידים והסמכויות ברורה לכולם.

כבר נכתב כמה פעמים בעבר שקצינים שהגיעו מחוץ ליחידה הצטרפו למבצעים לצורך למידה כחפ"שים, למרות עברם הקרבי והפיקודי המוכח.לחלקם הוצמד לוחם כצמד ברזל.

אמנם אין לי מושג מה הייתה כל עבודת המטה שהובילה להחלטה הזו אבל לי זה נראה כמו להמשיך ולחזק נטיה די דפוקה בצה"ל של לא לבנות מעמד סמלים ונגדים חזק ולפזר במקום זה קצינים זוטרים בכל מקום.
כאן זה כבר מגיע לשיא. למה בכל העולם מי שנחשב למרכז ידע ואפילו מפקד מסגרות קטנות הוא נגד ותיק (גם לוחם, לא רק מקצועי) ואצלנו מתעקשים לשים ברזלים על כתפיים בתור פרס?

קצין זה הכשרה ומעמד שמטרתם פיקוד והתקדמות בשדרה הפיקודית. מה הטעם בצוות של מפקדים? קטונתי. חוץ מלספק איזה שהוא פרס וצ'ופר מעמדי אני לא רואה בזה שום יתרון. אפילו חסרון מסויים, במקרים בהם אותם "קצינים" יזרמו ליחידות השדה הרגילות עם ותק בקצונה אבל הכשרה סמלית ומקוצרת בפיקוד ואפס נסיון בו.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

לפחות, כן
והיום גם בעל תואר ראשון

מסודר וקבוע...

אז סיירת מטכ"ל יכולה גם להיות במודל הזה ביותר קטן..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

טייס נמצא במגע רב עם חיילים ונגדים שלא כפופים לו-
למשל צוות טכני ואנשי מבצעים ומנהלה בבסיס. אם הוא היה סמ"ר או רס"ל, זה היה מקשה עליו במקצת. האם לוחם "רגיל" בסיירת מטכ"ל צריך כל הזמן דברים מחוץ ליחידה?

אבל לפי מה שלמדתי מספרים של אנשי היח' הללו שנכתבו עליהם, הם אכן עובדים מול המון גורמים אחרים...

אבל אני חושב שהנק' של בניין הכוח ויצירת יחידה מקצועית הרבה יותר - היא משעותית יותר כאן מכל רובד אחר.

כנראה רוצים להפוך את היחידה למעין "מקום עבודה" יוקרתי..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

כל טייס הוא קצין ולזה אני יכול למצוא הצדקה כל שהיא בכך שטייס במקרים רבים צריך לקבל החלטות פיקודיות לבד, בסיטואציות שבהגדרה משתנות במהירות כה רבה ומתפזרות על מרחב כה גדול שהוא לא יכול להסתמך על הפיקוד של המוביל בשטח או המשל"ט בעורף.
מצופה ממנו לקבל את ההחלטות האלו, והוא גם אמור לעמוד מאחוריהן במקרה של פשלה.
ואגב, ההכשרה שלו מתאימה לזה, ולכן גם הוא עונד סיכת צ"א (שמעידה שעבר הכשרות מתאימות לקצין טיס) על הדש ולא סיכת מ"מ, לעומת זאת מה שמציעים במקרה של מטכ"ל זה שכל הלוחמים יעברו קק"צ מקוצר ויקבלו סיכת מ"מ למרות שלא באמת יוכשרו או יתפקדו כמפקדי מחלקות.

לדעתי, אינפלציית הארונות בצה"ל פוגעת בצה"ל, ובקצינים.

מפקד צוות הוא מפקד צוות , דרגתו לא חשובה .

א. לא ממש חדש. בעבר הרבה לוחמים קיבלו דרגות קצונה וקצינים רבים עברו קק"צ מזורז לצורך הענין.יש כאן כנראה הסדרה של נוהג היסטורי עקום עם התאמה למציאות המשתנה.

ב. כוח האדם ביחידה הוא מהאיכותי שיש בצה"ל, תרבות הנגדים לא מתאימה לחברה האלה וזה לא דבר שישאיר בצבא. קצונה שנותנת אופק ותנאי שירות היא הפתרון היחידי.

ג. ההשוואה ליחידות אחרות בעולם לא מתאים. הקב"א וצורת השירות כמעט הפוכים.

למה בדיוק אתה מתכוון בתרבות הנגדים ?
בו ונראה מה קורה בצבאות אחרים כמה נגדים כאלו יש ביחדות מיוחדות לעומת קצינים ... התרבות שלהם לא בסדר ?

NZSAS

זה נושא ענק. בכוונה כתבתי "לא מתאים" ולא טוב או רע.

במודל הקיים בצה"ל, כולם כמעט הופכים לסמלים וזו צריכה להיות דרגת פיקוד זוטר ולא דרגת פז"ם.

במציאות הקיימת בצה"ל קצינים הם מפקדים בפועל ומסתייעים בסמלים. הדרך היחידה לשמר כוח אדם איכותי בקבא"ות הגבוהות הוא דרך מסלול הקצונה.

כמובן ההבדל הקריטי הוא האפשרות שיש לצה"ל לקבל אנשים מקב"א שצבאות אחרים יכולים רק לחלום עליהם ולא משנה איזה תנאים תציע. לאנשים כאלה קורצת האזרחות אחרי שירות החובה ומסלול קצונה אטרקטיבי הוא הדרך לשמרם.

בעבר ביחידות כאלה חילקו דרגות קצונה ואנשים היו תקועים בין מילואים ארוכים, למילואים בתנאי קבע או חזרה קצרה לשירות קבע. נראה שמנסים להסדיר כאן את הענין.

בצבאות אחרים,זו עבודה שאתה יכול לבחור, בהתאם למאפיינך האישיים את מסלול השירות: חפ"ש, נגד או קצין. קצין היא דרגת ניהול וגם בדרגות הנמוכות הם צריכים את הנגדים.

גם ביחידות זרות מיוחדות מצוינות, הלוחמים רוצים להיות חפ"שים כי הם אוהבים את המקצוע וממשיכים שנים עם הענין כל עוד הגוף והמוטיבציה מאפשרים. מהיכרות עם היחידות שלנו, זה לא דומה ולכן לא מתאים.

מהיכרות אישית עם יחידות זרות וצוותים ביחידות המיוחדות שלנו, אומר לך שאני מעדיף את המודל שלנו. יש רק יחידה זרה אחת שאנשיה ברמה הדומה לצה"לית וגם שם ההבדלים במנטליות/תרבות ארגונית יהפכו אותה ללא מתאימה למודל הצה"לי.

האמת, זה נשמע יותר כמו חשיבה מאולצת "מחוץ לקופסא" מאשר פתרון רציונאלי. אולי אי שם בפיקוד יחגגו את ה"פתרון היצרתי" כפי שרק סיירת מטכ"ל יודעת לייצר... אבל לדעתי זה סתם התחכמות טיפשית.

רוצים שלוחמים בסיירת מטכ"ל ישארו בקבע יותר זמן? תחתימו אותם מראש על יותר זמן.
רוצים לפנק אותם בתנאים? תמציאו סעיף שלישותי כמו "תוספת יחידה מטכלית" ותפנקו אותם בשכר ובתנאים.
אבל להפוך את כולם לבעלי דרגות קצונה? מה הפואנטה? ברגע שהפכת ל"קצין" אתה בהגדרה חייל טוב יותר מ"נגד"? נוסף לך שכל בקודקוד? שריר בזרוע? יהלום לקצה?
בטיס - קל להבין את זה. טייס הוא מפקד כלי טיס - פלטפורמה שדורשת מעבר להבנה הטכנית גם הבנה צבאית מעמיקה. פלטורמה בעלת יכולות אסטרטגיות - וההכשרה בהתאם.
קצין חי"ר - שוב, נדרשת הכשרה צבאית כדי שיבין את הפואנטה של המשימה שלו בתוכנית הגדולה. שיבין איך עובדת המערכת, שיבין את הרעיון והשיטה מאחורי החשיבה הצבאית...

אבל "לוחם על" צריך להיות בהגדרה "קצין"?!

** אבל אם זה יתפוס - למה שלא כל סיירת תייצר צוות קצינים? כל גדוד מחלקת קצינים... וכו...?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Devilito ** אבל אם זה יתפוס - למה שלא כל סיירת תייצר צוות קצינים? כל גדוד מחלקת קצינים... וכו...?

זה בוודאות יחלחל לשייטת 13 ואולי גם לשלדג.

*אני גם חושב שמדובר במהלך שיגרום לזילות בתואר הקצין.

אבל מצד שני צריך גם להבין את צה"ל שחשוב לו מאוד למצוא דרכים חדשות להגדיל את תקציב הצבא.

בלי לזלזל באף טייס, אבל האקסיומות כאילו כל בוגר קורס טייס (נווט או טייס) הוא בעל יכולות אסטרטגיות ולכן יש לצ'פרו בתואר אקדמי, דרגת סגן ואופק שירות לרב סרן, הן פשוט לא נכונות.

את התהליך שאולי קורה כרגע בסיירת ייצר חיל האוויר:צריך אנשים איכותיים, שיעברו הכשרה ארוכה ויישארו במערכת הקבע למספיק שנים כדי להפיק מזה תועלת. כל מיני תירוצים על מנהיגות באוויר ויכולות אסטרטגיות זה מענין אבל לא רלבנטי.

אולי לאור המצב הנוכחי שיש צוואר בקבוק בדרגות הביניים בח"א ומבקשים מטייסים לקצר חתימה, כדאי לשקול פיחות במעמדם האסטרטגי?

כשחיל האוויר האמריקאי היה צריך טייסי מסוקים כי הם הופלו יותר מהר מתהליך ההכשרה, אז כל חייל שהתנדב עבר קורס הטסה מזורז והטיס כנגד. היום כשחא"א לא מצליח לגייס מספיק טייסים, אז הוא משפר תנאים, דרגות, מלגות וכו'.

בוויכוח כאן חסר המון מידע לגבי מה תהליך ההכשרה של חייל ביחידה, לפני ואחרי המסלול, מה תחומי האחריות המבצעית שיוטלו עליו כמה זמן המערכת מצפה ממנו להחזיר תפוקה בצורה מיטבית. וגם, אולי לשבור את המעגל של צוות סדיר מתגייס, עובר הכשרה ארוכה, מבצע (או לא) ואחר כך משתחרר כדי שצוות חדש יתכונן (אולי) לאותה המשימה? אולי הצוות הראשון יישאר בקבע ויהיה מוכן לבצע בפחות זמן/ הכנה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי vitaman בלי לזלזל באף טייס, אבל האקסיומות כאילו כל בוגר קורס טייס (נווט או טייס) הוא בעל יכולות אסטרטגיות ולכן יש לצ'פרו בתואר אקדמי, דרגת סגן ואופק שירות לרב סרן, הן פשוט לא נכונות. את התהליך שאולי קורה כרגע בסיירת ייצר חיל האוויר:צריך אנשים איכותיים, שיעברו הכשרה ארוכה ויישארו במערכת הקבע למספיק שנים כדי להפיק מזה תועלת. כל מיני תירוצים על מנהיגות באוויר ויכולות אסטרטגיות זה מענין אבל לא רלבנטי. אולי לאור המצב הנוכחי שיש צוואר בקבוק בדרגות הביניים בח"א ומבקשים מטייסים לקצר חתימה, כדאי לשקול פיחות במעמדם האסטרטגי? כשחיל האוויר האמריקאי היה צריך טייסי מסוקים כי הם הופלו יותר מהר מתהליך ההכשרה, אז כל חייל שהתנדב עבר קורס הטסה מזורז והטיס כנגד. היום כשחא"א לא מצליח לגייס מספיק טייסים, אז הוא משפר תנאים, דרגות, מלגות וכו'. בוויכוח כאן חסר המון מידע לגבי מה תהליך ההכשרה של חייל ביחידה, לפני ואחרי המסלול, מה תחומי האחריות המבצעית שיוטלו עליו כמה זמן המערכת מצפה ממנו להחזיר תפוקה בצורה מיטבית. וגם, אולי לשבור את המעגל של צוות סדיר מתגייס, עובר הכשרה ארוכה, מבצע (או לא) ואחר כך משתחרר כדי שצוות חדש יתכונן (אולי) לאותה המשימה? אולי הצוות הראשון יישאר בקבע ויהיה מוכן לבצע בפחות זמן/ הכנה?

אני חושב שעשית קצת סלט וכתבת כמה דברים שלא קשורים לדיון.
לגבי הטייסים - לא אמרתי שכל טייס הוא בעל יכולות אסטרטגיות. כתבתי שהמטוס הוא מערכת אסטרטגית - ההבדל עצום בעיקר בגלל שזה שני משפטים שונים.
הנגזרת מהמשפט שאני כתבתי היא כזו (לפחות בעיני) - עוצמה של חיל אוויר בפרט או של צבא בכלל לא נמדדת בקרב אוויר בודד (דוגפייט תותחים קלאסי).קרב טנקים פרטני או בהתקלות בודדת. עוצמה נמדדת ביכולת מערכתית - תכנון והוצאה לפועל של מהלכים בקנה מידה גדול (מבצע אופרה/מוקד/you name it). בשביל להוציא לפועל פעולות כאלה מורכבות צריך לא רק יכולת טכנית גבוה בהפעלת אמל"ח אלא בעיקר יכולת אנלטית גבוה, משמעת גבוה, כוח אדם סופר איכותי שיכול לתכנן משימות מורכבות תוך התחשבות במגוון עצום של פרמטרים. כדי להביא את כוח האדם הזה - חיל האוויר מעביר את הטייסים שלו קורס שמקנה יותר מיכולת טכנית. התואר הראשון למשל - ולדעתי יגיד לך זאת כל בוגר אוניברסיטה (ואני בכללם) - מקנה לך בעיקר כלים שמאפשרים יכולת ללימוד עצמי, כלים לפתרון בעיות בכלים אנלטיים (הדבר הכי חשוב), הרחבת אופקים במגוון תחומים. אלא כלים שבסופו של דבר משפרים בעיני את יכולת קבלת ההחלטות של הטייס בתכנון מבצע, ניהול מלאי בשגרה, ניהול טייסת וכו'... לכן, חיל האוויר פשוט מכשיר קצינים שינהלו אותו. וזה מה שהטייסים עושים חוץ מלהטיס מטוסים.

לגבי המטכליסטים - אם במהלך עבודת המטה הגיעו למסקנה שנדרש תוכן נוסף בהכשרה... שבמקרה חופף תכנים שעוברים בבה"ד 1 - שיעבירו את המטכליסטים את הקורס המדובר.
במהלך השירות שלי כקצין ביחידת שדה ראיתי כל כך הרבה קצינים מטומטמים שרק אלוהים יודע איך הם סיימו בה"ד 1. אין לי ספק שאם תיקח צוות בסיירת מטכ"ל תגלה שכמעט כל אחד שם זה חומר לקצונה. ובסבירות לא קטנה כל אחד שם יכול להיות קצין נהדר. הבעיה שהחבר'ה שסיימו איתי בה"ד 1 אשכרא הלכו לפקד על חיילים - לעשות עבודה של קצינים... יתכן מאוד שהם עשו את זה בצורה גרועה - אבל עדין עשו עבודה של קצין. החבר'ה של סיירת מטכ"ל הולכים לעשות עבודה של אנשי צוות בתוך צוות. הם לא הולכים לעשות עבודה של קצינים. לכן, אין שום סיבה שהם יוגדרו ככאלה.

** לא חושב שהצבא קטנוני ברמה של "לטייסים יש מעילים, לשייטת יש שעונים אז למטכל יהיו דרגות" אני אתן קרדיט לפלאפלים ולחרבות שבמטה.

אין שום סלט חוץ מזה שבצה"ל כדי לצ'פר מישהו ולתת לו אופק שירות איכותי אתה צריך ללכת על מסלול קצונה.

ואין שום דבר אסטרטגי במסוק. אולי לצוות היחידתי שיושב בתוכו ומוסע למשימה האסטרטגית שלו.

כמו שלטייס ולנווט יש דרגות קצונה בצוות אוויר של שניים, ארבעה או חמישה אנשים, אז אולי גם לצוות האסטרטגי שהוסע ליעדו אווירית והמשיך יבשתית בכלי רכב אחר יש מקום לקצין נהג, קצין נווט, מפקד כלי הרכב, קצין מפעיל מערכת/קשר ומפקד המשימה (או סגנו)?

בסיום הקבע הראשוני הקצינים הללו ייבחרו אם להשאר במערכת הצה"לית או היחידתית. מי שימשיך לפיקוד קרבי ייצטרך להוכיח שעבר הכשרה וביצע תפקידי פיקוד קרבי בפועל. באופן מסורתי ביחידה, מפקדי צוותים בפועל עשו קק"צ חי"ר והאחרים בחרו במגוון נתיבי קצונה אחרים אך לרוב לא המשיכו לפיקוד מחוץ ליחידה.

אני מבין את הכיוון שלך והוא נכון בעיקר: מי שרוצה לשחק בנבחרת חייב לקבל את התנאים מראש. אבל, זה צריך להיות נכון לכולם.

מי שרוצה להינות מהזכות להטיס את המטוסים הכי טובים בעולם ועל הדרך רישיון טייס ומקצוע לאזרחות אולי לא צריך את כל ההטבות המוצעות כרגע (כולל מעיל עור למרות ששנים הקוקפיט כבר סגור)? או, למה כל לוחם בשייטת מקבל מייד בסוף המסלול רס"ל (ושעון)?

במשך שנים לוחמי היחידה היו הצנועים והכי פחות מתוגמלים מכולם. סיימו מסלול ארוך (בלי לספר לאף אחד ובלי כנפי דאווין), קיבלו במקרה הטוב ספר (והפניה לאורטופד בשביל הגב), חתמו קבע בתור סמ"ר והארכו אם צריך. המציאות הכללית, צה"לית והיחידתית אולי השתנתה וכנראה שזה כבר לא מתאים.

כמה שהיא יותר גדולה ותופסת יותר מקום על החזה במדי הא׳, הלוחם יותר מאושר.

אתה צריך לראות איך נראים לוחמים משייטת 13 שיוצאים על א׳ ברכבת בתקופת החגים.

הם יותר גאים מטווס בתקופת הייחום.

ומצד שני סיירת מטכ"ל מסתובבים בלי סיכה.

אז תרגיע, אנחנו לא סובלים טוקבקים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מסכים איתך.

הצבא היחיד בעולם בו כל הטייסים קצינים ובמקום לתקן את זה יוצרים עיוות נוסף ישנה. ומה זה בדיוק קורס קצינים מזורז?
תאר לך שיחידה מטכלית אחרת שגדולה בכמה מידות ממטכל מבחינת כמות הלוחמים תאמץ את אותו רעיון.
מה שעובד ביממ יכול לעבוד במטכל לדעתי משהו מחפש קיצורי דרך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Jaguar890 הצבא היחיד בעולם בו כל הטייסים קצינים.

ראשית, נכון שבעבר היו טייסים שאינם קצינים, גם בצה"ל וגם בצבאות אחרים. עם השנים, הבינו בחילות האוויר שהמורכבות של פלטפורמת הטיסה, כמו גם ההשפעה של כלי טיס, אינה דומה לאף כלי אחר שמופעל בידי חייל בודד, שניים או שלושה. אי לכך הטייסים קצינים.
אם ניסית להשוות לארה"ב, ששם יש טייסים שאינם קצינים, ההשוואה אינה במקומה. ראשית, ה"לא קצינים" אמנם אינם commisioned officer אבל הם warrant officer שזו דרגת ביניים בין הנגד הבכיר לבין הקצונה ה"רגילה". ההתייחסות אליהם היא כשל קצינים.
למיטב ידיעתי, המעמד הזה (WO בעבר וכיום CWO) אינו קיים או שאינו נפוץ בזרועות האוויר והים כאיש צוות אוויר, אלא נפוץ בעיקר באווירית ה-ARMY. בויטנאם, למשל, רבים מבין טייסי המסוקים היו WO/CWO.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

1. תקופה מסויימת היתה מגמה בחיל האויר להציע מסלול טייס-לוחם ומסלול פיקודי.
משום מה ח"א הפסיק עם הרעיון (לי לא ידוע מדוע).

אולם ידוע לי לפחות על שני חברים שלי שעזבו את ח"א כי לא טסו מספיק (לטעמם).
"אני מתקדם בדרגות ולבסוף מסדר תורנויות וחופשים. לא בשביל זה סיימתי קורס טייס".

בחילות אויר זרים אפשר לראות "זקנים" טסים מבצעית קבוע עם נסיון אדיר כאשר הצעירים רואים בהם דמויות לחיקוי.

2. צבאות אנגליה וארה"ב מתבססות בעיקר על שדרת מפקדים זוטרים בדרגות רב"ט - רס"ר בכל חילות השדה. הקצינים יודעים ומעריכים זאת ומסתמכים כמעט ללא עוררין על נסיונם הרב.

לא ממש רואה סיבה לשים ברזלים על הכתפיים, כמו שנכתב כבר כאן, זה לא יעשה מהם לוחמים טובים יותר. מה? כל מטכ"ליסט הוא חומר פיקודי על יחידתו או יחידות אחרות?

צריך לחשוב בכוון אחר כיצד להשאיר אותם לשירות קבע ארוך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טומי בן ארי מה? כל מטכ"ליסט הוא חומר פיקודי על יחידתו או יחידות אחרות?.

בעיקרון כן.

באופן עקרוני המבדקים ליחידות מיוחדות כוללים בתוכם גם מבדקים להתאמה לפיקוד עקב צרכי היחידות והעבודה הנדרשת (עבודה בצוותים קטנים למשל)

לא יותר טוב מניסוי סטטיסטי. (אני נכנס עכשיו לכוננות ספיגה)

אני מניח שכולנו - ללא יוצא מן הכלל - נתקלנו בנושאי דרגות קצונה שלחלוטין אינם מתאימים לפקד. מכאן שאבחון מראש (במיון) לא ממש מצליח.

בשונה מכך, מטכ"ליסט לאחר שנה-שנתיים פעילות בפירוש יכול להיות מובחן כחומר לפיקוד (או לא)

כתב כאן חבר כי צ"א לא מקבל פיקוד אוטומטי על לוחמים, אלא רק אחרי שנים של הוכחת יכולת, כאשר הוא כבר לפחות סרן רס"ן.

אגב ידוע כי ח"א עושה נסיונות: מכניס לקורס כאלה שלא עברו את המיון. וראה איזה פלא, חלק מהם מצליח לא רע. (ואנא אל תבקשו ממני מסמכים חתומים ע"י מח"א.....)

מדוע הפסיקו את מסלולי צ"א נפרדים (לוחם / מפקד)?

לא אתפלא אם שקלו לתת למטכ"ליסטים (במקום או בנוסף) תואר אקדמאי לקראת סוף החתימה.
ניראה שכל מי שתהליך ההכשרה שלו ארוך ויקר צה"ל מחתים אותו לקבע על מנת לממש את ההשקעה.
דרגות קצונה ותואר אקדמאי כבר הפכו להיות חלק מהעניין הזה כי התחרות מול השוק האזרחי גדולה.
בכלל זה אנשי צ"א ועתודאים.

בכוונה לא כתבתי חובלים כי הם מפקדים בשטח מהיום הראשון, אנשי צ"א לעומתם הופכים למפקדים רק אחרי כמה שנים כשהם מוסמכים להיות מובילים.

לגבי עתודאים - רק מי שנמצא במסלולי היוקרה ברקים, תלפיות וצמרת יוצאים לקורס קצינים כחלק מתהליך הכשרתם.
עתודאים רגילים מקבלים דרגות קמ"א, אחרי הלימודים רק אם המקצוע שהם ישובצו אליו דורש קצונה הם יצאו לקורס.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אבל לקצינים יש תנאי קבע הרבה יותר טובים משל נגדים, וגם מסלול קידום אחר.

לכן הגיוני שאם מושכים עו"ד \ רופא מהאזרחות, ינסו להעניק לו את המסלול האטרקטיבי ביותר, אחרת פשוט אנשים לא יגיעו.

בגדול זה נכון, גם מעמד חברתי.
וזה נכון לא רק לרופאים ועו"ד אלא גם למהנדסים שעובדים כתף אל כתף עם מהנדסי התעשיות הביטחוניות ורואים את ההבדלים בתנאים.

לגבי המטכ"ליסטים, לא יודע מה הסיבה להקצין את כולם, אני מניח שזה נועד לתת להם סוג של דירבון לחתום יותר קבע על מנת לממש אותם טוב יותר בכוח הסדיר של צה"ל ולא ככוח מילואים.
אלה אנשים צעירים בתחילת שנות העשרים שלהם שרוצים כמו כולם מקצוע, לימודים, קריירה ומשפחה.
כאנשי מילואים זה במוקדם או מאוחר יתנגש עם צרכי הצבא כי הם בצורה הכי טבעית יעדיפו את האקטואליה שלהם קודם.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

"לתת למטכ"ליסטים (במקום או בנוסף) תואר אקדמאי לקראת סוף החתימה"-
עמותת הבוגרים כבר סגרה את הפינה הזו (-:
"מעבר למיזם "להעז", מחלקת העמותה כ-120 מלגות לימודים מדי שנה לבוגרי היחידה שתורמים סך כולל של יותר מ-20 אלף שעות תרומה לקהילה בשנת המלגה. "

http://www.themarker.com/career/1.2880979


אגב, זה אומר שיש לפחות 30-40 "בוגרי היחידה" כל שנה; או שהם מממנים גם תארים מתקדמים.
אם אלו לוחמים בלבד, זה יותר ממה שהייתי חושב.

ראשית זה יפה שיש עמותה שתומכת בבוגרי היחידה, זה דבר שאפשר לראות גם ביחידות אחרות.
לא חושב שאפשר להקיש ממספר המילגות על כמות האנשים שמשתחררים כל שנה מהיחידה, הרי לא כולם ישר מתחילים ללמוד.
יש כאלה שמושכים שנה, שנתיים ויותר עד שמתברגים למסלול בחיים (זה מין באג מובנה בעם שלנו).

אגב, גם מפעל הפיס תורם כל שנה כ 1000 מילגות ללוחמים וזה כולל גם את בוגרי היחידה (במבחנים סוציו-אקונומיים כמובן)
http://www.pais.co.il/Scholarships/...holarships.aspx

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

תקנים ת"ש כסף קידום.
מסלול שונה לחלוטין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang לגבי עתודאים - רק מי שנמצא במסלולי היוקרה ברקים, תלפיות וצמרת יוצאים לקורס קצינים כחלק מתהליך הכשרתם. עתודאים רגילים מקבלים דרגות קמ"א, אחרי הלימודים רק אם המקצוע שהם ישובצו אליו דורש קצונה הם יצאו לקורס.

עשית פה קצת סלט + לא דייקת בעובדות:
1. תלפיונים הם לא עתודאים
2.אחרי עבודת מטכל שנעשתה לפני שנים רבות , עתודאי= קצין, ומעל 90 אחוז מהעתודאים הם קצינים, וכאשר עתודאי מסרב לצאת לקצונה פוגעים בו בתנאים (לימודי תואר שני, שמירות וכו)

שום סלט, תלפיונים הם לא עתודאים אבל הם במסלול אקדמי.
זה לא משנה צורת ההכשרה, בסופו של דבר הם הולכים להיות חלק מהמערך הטכנולוגי של צה"ל כקצינים בוגרי בה"ד 1 אקדמאים.

לא יודע מאיפה הבאת 90%, אבל עתודאים רגילים שמסיימים את הלימודים שלהם מקבלים דרגת קמ"א ואז הם משובצים לתפקיד כלשהוא, אם התפקיד מצריך קצונה הם יצאו לקורס ואם לא אז ימשיכו לתפקד כקמ"א עד ההזדמנות הראשונה להכשיר אותם כקצינים (זה כולל את מסלול פסגות).

בתחום הטכנולוגי רק חניכי מסלול ברקים יוצאים לקורס קצינים בבה"ד 1 כחלק מתהליך ההכשרה שלהם - בפגרת הקיץ בין שנה ב' לשנה ג'.
השלמה חילית הם עושים רק לאחר השיבוץ בהתאם ליחידה אליה שובצו אחרי הלימודים.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang שום סלט, תלפיונים הם לא עתודאים אבל הם במסלול אקדמי.

יש הבדלים מהותיים בין המסלולים, לכן אי אפשר להגיד אותם באותו משפט, כפי שאי אפשר להגיד טייס ועתודה (אף על פי ששניהם עושים תואר).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang לא יודע מאיפה הבאת 90%, אבל עתודאים רגילים שמסיימים את הלימודים שלהם מקבלים דרגת קמ"א ואז הם משובצים לתפקיד כלשהוא, אם התפקיד מצריך קצונה הם יצאו לקורס ואם לא ימשיכו לתפקד כקמ"א עד ההזדמנות הראשונה להכשיר אותם כקצינים (זה כולל את מסלול פסגות).

המסלול הוא הפוך ממה שאתה מתאר, עם החזרה לשירות (בסוף לימודיך) שולחים אותך לקקצ ורק בחזרה מקקצ (אם זה בסיום או בנפילה) משבצים אותך לתפקיד.
מאיפה אני מביא את זה- אני בוגר עתודה אקדמאית, השתחררתי כסרן לפני תקופה לא רבה מהצבא, אז אני אומר את זה מניסיון, וממה שנאמר לנו ממדור עתודה אקדמית + מנטם (הגוף שאחראי לעתודאים בזמן השירות).

נכון תלפיונים וחבצלות הם לא עתודאים, אלה מסלולים אחרים אבל השורה הסופית היא זהה - קצינים אקדמאים!
נסגור את הפינה הזו?

לגבי עתודאים ודרגת קמ"א, לא יודע מה היה בתקופה שלך אבל היום לא פשוט להוציא אותם לקק"צ (תלוי בתפקיד ובפז"מ) כי יש לא מעט ורובם רוצים להשתבץ בתחום המקצועי אותו למדו.
יש תקופה לא קטנה שהם מתפקדים כקמ"א בתקופת שירות החובה שלהם ואפילו נכנסים לשירות הקבע ומקבלים דרגת קא"ב.
כעתודאי אני בטוח שניתקלת בהם, כניראה שהיית חלק מאלה שהיה צריך להוציא אותם לקק"צ, אבל זה לא אומר שזה נכון לגבי השאר.


כאמור, רק חניכי ברקים וצמרת (עתודה רפואית) יוצאים לקק"צ במהלך הלימודים שלהם.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

השתחררתי לפני חצי שנה, אז התקופה שלי היא מה שקורה עכשיו.

יש הבדל בין כמות המסיימים היום לבין התקופה בה אתה סיימת (לפני כ 6 שנים?).
גם ברמה העניינית וגם ברמה הטכנית צה"ל לא יכול להוציא את כולם מיד לקק"צ, לכן חייבים לווסת את זה לאורך זמן.
השאיפה כמובן היא להוציא את כולם לקק"צ גם בכדי שיוכלו להפיל עליהם כל מיני תפקידי קצין לא קשורים ולא רק את התפקיד אליו שובצו.
אתה מוזמן לבדוק את כל זה במדור העתודה האקדמית.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אומנם סיימתי קקצ לפני שנים לא מועטות, אבל ראיתי מה קורה עם מחזורי העתודאים שמגיעים ליחידה, והתהליך שהם עוברים לפני שהם משובצים לתפקיד.
ועובדתית, חוץ מבודדים, כולם שובצו לתפקיד הראשון רק אחרי שסיימו קק"צ.
ושוב אני חוזר, גם ממדור עתודה זה הנתונים שתקבל, וזה מה שהם מספרים לכולם "עתודאי= קצין".
בתפקיד האחרון הייתי בצוות שהורכב כולו מסרנים (כולל הרשצ).
אז אני באמת לא יודע מאיפה אתה מביא את העובדות שלך, וחבל שאתה לא מוכן לקבל שהעובדות שלך לא נכונות.

אין כאן שאלה של נכון/לא נכון, הדברים שלך ושלי לא מנוגדים, אבל לטעמי אתה מסתכל על התמונה שחור/לבן מידי.

כל העתודאים מיד אחרי הלימודים יהיו קצינים וישובצו בתפקיד אותו למדו - זו שאיפה שמדור העתודה שם לפניו ובעידן הנוכחי עובד על זה הרבה יותר מאשר בעבר.
האם הגיעו לזה? עדיין לא ולכן יש כל מיני פטנטים ביניים כמו קמ"א/קא"ב
אני ראיתי ואני מניח שגם אתה ראית !

באתר העתודה החדש יש התחייבות מפורשת של צה"ל לשיבוץ במקצוע הנילמד ותפקיד ראשון בדרגת סגן.
לא זוכר שראיתי את זה באתר הקודם, זה מעיד על רצינות הכוונות
http://atuda.org.il/

יש גם את אתר העתודאים, קרא את המלצות שלהם (זה ממש לא מצחיק)
http://atudaim.org.il/%D7%A2%D7%AA%...9E%D7%99%D7%AA/

ועוד דבר לא פחות חשוב, לא כל העתודאים רוצים ו/או יכולים לצאת לקק"צ

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אז מגייסים מטכ"ליסטים בגיל 18, ואחר שנים מעטות ביחידה רוצים להפוך את כולם לקצינים כדי לשלוח אותם לפקד על יחידות אחרות בצבא?

זה לא אמור להיות הפוך? קודם שירות 5-10 שנים ביחידה לוחמת כלוחם מן השורה, ורק לאחר צבירת הנסיון והתבגרות, ביצוע המיון ומעבר ליחידות ה- Tier1 ?

חוצמזה כל ההתיחסות פה לקצינים לא נכונה - אין אף קצין ביחידות השדה שמסוגל לארגן ולהשיג דברים לחבר'ה שלו יותר מהקומבינות של הרס"פים והנגדים.

מישהו אמר פעם:
The NCO corps is the backbone of the army

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אלו ארגונים שונים, ועדיין אני משער שיש דמיון מסוים ברמה בה כל לוחם מתמקצע לקראת פעילות מסוימת ולא ברמה גנרית של צלף/חובש/קשר/נהג וכו'.

האם "לוחם" שם (מאבטח, רכז- איך שנקרא האדם בדרג המבצעי בכל יחידה) מקביל לחפ"ש או לקצין בצה"ל הגדול? הוא צריך לעבור קורס פיקודי לפני קידום?

בשב"כ וב 504 יש בתחום הזה שני תפקידים עיקריים:
- מאבטחים: ב 504 אלה לוחמים בסדיר שעוברים מסלול לוחם מלא (רובאי 07) עם גולני, הקידום והתנאים כמו כל לוחמי חי"ר בצה"ל.
בשב"כ אלה בוגרי יח' קרביות בצה"ל שעוברים קורס מאבטחים אחיד (התפקיד ניקרא לוחם מבצעים), הקידום והדירוג בהתאם לזמן התיפקוד שלהם ביחידה, זה לא מסלול קריירה (חלק גדול ביחידה הזו סטודנטים).
- סוכני שטח: ב 504 לרוב אלה קצינים בקבע שזו גם הקריירה שלהם, התנאים והדרגה עולים עם השנים.
בשב"כ אלה רכזי שטח שזו הקריירה שלהם, התנאים והדירוג עולים עם השנים.

במוסד מטבע הדברים התפקידים שם שונים.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

בקיצור, נראה שבמטכ"ל החליטו שכל הלוחמים שלהם יהיו מעכשיו "רכזי/סוכני/פעילי [operatives בלעז] מטכ"ל" עם דרגת קצונה (-:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור בקיצור, נראה שבמטכ"ל החליטו שכל הלוחמים שלהם יהיו מעכשיו "רכזי/סוכני/פעילי [operatives בלעז] מטכ"ל" עם דרגת קצונה (-:

סוג של...
רק שאצל הרכזים והסוכנים זו קריירה עם כל המשתמע מכך ואצלם זה עדיין שירות מוגבל בזמן.
מה תאכלס יוצא להם מזה עוד לא הבנתי? משפר קצת את תנאי השכר, משפר קצת את המעמד וזה עוד קצת מגניב, לא יותר מזה.

לעניות דעתי צה"ל היה צריך לעשות איתם ועם ש.13 מה שעשו עם בוגרי חובלים וטיס - במקום או בנוסף להכניס לתהליך ההכשרה שלהם גם את אותם מסלולים אקדמאים ובהתאם להאריך להם את תקופת הקבע.
צה"ל גם היה מרוויח, מקבל לוחמים עם אופק שירות ארוך יותר ורגועים יותר (השאלה מה הלאה? תמיד מהדהדת והזמן לא מחכה לאף אחד).

גם ככה במדינה שלנו עד שמשתחררים מהצבא, גומרים לטייל, להתלבט וללמוד לרוב מגיעים לגיל 25-26 ואז איכשהוא מתחילים להתברג לאותו מסלול ממנו צומחת קריירה (בהמשך/במקביל כמובן הקמת משפחה, רכישת דירה וכו')
בעולם החופשי זה קורה לצעירים כ 4-5 שנים מוקדם יותר.

המטכ"ליסטים/ש.13 משלמים מחיר יקר יותר, בגלל המסלול הארוך והחתימה לקבע, אצל מי מהם שלא ממשיך קריירה בצבא זה נמשך עוד כ 3-4 שנים.
לא נעים בגיל 28-29 להתחיל לחפש קריירה כשיש לך תחרות עם צעירים יותר (גם אם חסכת קצת בקבע).

אז לפחות שיפטרו אותם מנושא התואר הראשון, זה אמנם יאריך את מסלול ההכשרה שלהם בשנה אבל יחסוך להם את 3-4 שנות הלימוד אחרי השחרור.
צה"ל יודע את זה ולכן עשה זאת עם החובלים והטייסים שלו, צריך להרחיב את זה לכל מי שמסלול ההכשרה שלו ארוך והוא למעשה לא חלק מהצבא הרגיל.

מה גם שהיום עם הרעיון של לממן לכל לוחם לימודים אקדמאים זה יותר קל מבחינה כספית, פשוט סדר הזמנים משתנה.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אני לא יודע מה יש היום אבל בעבר היו מסלולים כלל צה"ליים כאלה (קבע לשלוש שנים +תואר) שנועדו לעודד אנשים טובים לחתום קבע ארוך יותר עד קצונת הביניים. בעבר חלק גדול מקציני הקריירה ביחידות האלה חתמו על מסלול זה. רוב מפקדי הצוותים נשארים מפקדי הצוות לאורך כל הסדיר של הצוות ולפעמים גם במילואים, לפיכך עלה הצורך לתת להם אופק שירות של שלוש שנים קדימה.

זה לא כל כך דומה. אם נניח בצד את העובדה ששב"כ\מוסד הם גופים אזרחיים ונתרכז בהשוואה ל-504, אז שם (לפי מה שפורסם) מפעיל הוא מפקד הפעולה בשטח. גם אם יש לו מעטפת של אבטחה וליווי, הוא המפקד של המפגש.
לעומת זאת, לוחמי סיירת מטכ"ל פועלים בצוות תחת מפק"צ. לא כל אחד מהם אמור לקבל החלטות פיקודיות בשטח.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/347180

שירות מקוצר, יציאה כוללת לקצונה ושילוב לימודים אקדמיים. בסיירת מטכ"ל מציגים את המסלול החדש - "סייר לוחם", אשר נועד להתאים את הניסיון המקצועי של לוחמי היחידה המובחרת לאתגרי העתיד.
אלון תשובה, מערכת אתר צה"ל.

בתום עבודת מטה ממושכת של גורמים באגפי המודיעין, התכנון וכוח האדם, ולאחר אישור הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט וראש אמ"ן הרצי הלוי - יצא לדרך מסלול השירות החדש של לוחמי סיירת מטכ"ל: "סייר לוחם". מדובר במסלול ראשון מסוגו בצה"ל, המהווה פריצת דרך בהכשרת הלוחם. במסגרת השינויים, שחלו כבר עם גיוס אוגוסט האחרון, קוצר משך ההכשרה מ-20 חודשים ל-16 חודשים. קיצור הזמנים, מסבירים באגף המודיעין, מהווה ייעול מבצעי של פרק שירות הלוחמים, ומאפשר פעילות ממושכת ורציפה יותר במהלך השירות הסדיר. לדבריהם, מדובר בשינוי הכרחי לאור המציאות המשתנה ומורכבות המשימות עמן מתמודדים לוחמי היחידה.

https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%...98%D7%9B%D7%9C/









כמה הערות:
1. המושג "סייר לוחם" אינו חדש - חשיפתו לציבור היא כן.
2. זאת הפעם הראשונה מאז 2006 בה נחשפות תמונות רשמיות של לוחמי ס. מטכ"ל לתקשורת.
3. רוב הסיכויים שמדובר בלוחמים במסלול.
4. התמונה השניה מעלה הרבה מאוד שאלות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

"4. התמונה השניה מעלה הרבה מאוד שאלות."

בעבר הרחוק היתה מסורת ביחידות האלה שבסיום מסלול/סדרות מסוימות, היו עומדים הלוחמים בשורה ונותנים מחסנית נותבים לשמיים יחד. שורת שרוולי מדי הא' מאחורי הלוחמים זו כנראה "יד בטיחות" ששומרת שמי שיורה לא יפול בטעות לאחור תוך כדי הירי. "אמצעי בטיחות" מודרני שלא היה קיים בעבר. כמו גם המעקה מלפנים

למה יש חשש שיפלו אחורה?

שים לב להבדלים בנעליים בין התמונה השלישית לרביעית שצולמה באותו המקום. לוחמים אחרים.

וגם לסוגי הנשקים, השיפ"צורים וכו'...

"I love the smell of napalm in the morning"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'ומפי שים לב להבדלים בנעליים בין התמונה השלישית לרביעית שצולמה באותו המקום. לוחמים אחרים.

לוחמים אחרים באותו טור, החיילים האחרונים בתמונה השלישית הם אלה שמצולמים בתמונה האחרונה. הראשונים נראים כמו חבר'ה במסלול, מאחוריהם צוות סדיר (לא ותיק).

בתמונה השניה והרביעית יש לוחמים עם שעון על יד ימין. אצל אנשים כאלה שום דבר לא קורה "סתם", מישהו יודע מה הסיבה?

השעון גם הפוך.
ניחוש שלי - יד שמאל שלו כנראה לא זמינה להצצות חטופות. אז השעון עבר יד לפוזיציה יותר נוחה.

מה שלא צוין בכתבה האם במסגרת 16 חודשי ההכשרה יש עדיין מקום לטירונות בצנחנים ל4 חודשים. כך שזמן המסלול נטו הוא שנה אחת שזה ממש קצר. עוד נתון מתבקש הוא ש16 שבועות ניווט במסלול כנראה יקוצצו משמעותית
ודרך אגב התמונות נראות כמו טירונות יחידה. אלא אם כן זאת הצגה לצלמים

"כך למשל לוחמים ביחידות שייטת 13, סיירת מטכ"ל ושלדג יידרשו לשרת 8 שנים, מתוכם שנתיים ושמונה חודשים של שירות החובה, שנתיים לימודים אקדמאיים בכל מקצוע שיבחרו על חשבון הצבא ויתר התקופה ישרתו בקבע בתקופה אחידה, בניגוד לתקופות הקבע המדורגות עליהם הם חותמים היום.

המהלך כבר החל השנה בסיירת מטכ"ל, יימשך במחזורים הקרובים בשלדג ובשייטת 13, ובצה"ל צופים שבעקבותיו יגויסו פחות לוחמים ליחידות אלה מאחר שאלה שיגויסו ישרתו לאורך יותר זמן. "


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5016373,00.html

זו ראשית המעבר לצבא מקצועי -משך שרות ארוך = פחות מגוייסים, פחות השקעה בהכשרה = יותר כלכלי + יותר מקצועי

בשלב הבא נראה מהלכים דומים בחלק מחטיבות החי"ר והשריון -( נגדים / קצינים) בכל מקום בו ההכשרה יקרה וההתמקצעות לוקחת זמן הפתרון זהה - 3 שנים קבע בתמורה ל- שנתיים לימודים. כן, גם לנגדים.

לפחות בנוגע לשריון, הלוואי.
זה היה נכון פעם, והיום עם מרכבה סימן 4 זה נכון שבעתיים-
יכולות השו"ב והאמצעים הטכנולוגיים בטנק הזה דורשים זמן רב למיצוי, הרבה מעבר לשירות סדיר של שנתיים (אחרי הכשרה) שכולל נגיעה מזדמנת פעם בתקופה בטנקים (בין קו חי"ר פה לקו חי"ר שם), והסדירניקים משתחררים כשהם לא שולטים בטנק ברמה שהחבר'ה אצלנו היו שולטים בסימן 2 דאז.
אני עובד עם הסדירניקים האלו ואני רואה אותם פעם בכמה חודשים, זה פשוט לא שם.

רק במילואים, ורק כי אנחנו מעמידים רף גבוה מאוד, אנחנו מתחילים למצות את הטנקים לגמרי, ולעקוף את ההבנה שזה לא סימן 2/מג"ח עם תותח גדול יותר ומזגן.
אין לי ספק שמוקדי ידע ותיקים, אפילו מחלקתיים, יכולים לשדרג בהרבה את המוכנות של פלוגת טנקים שכזו, ולמצות בצורה יעילה יותר את השו"ב הלא מנוצל שלה כרגע.

מנסיון אישי - הקצינים אצלנו שהיו שנים בהכשרה הם האנשים היחידים שמצליחים לשלוט בכל האמצעים הטכנולוגיים בטנק, וגם זה אחרי מספר שנות מילואים לא מבוטל שממוקד טנקים ושו"ב. הייתי שמח לראות עוד כאלו, ולא רק יחידי סגולה.

הצורך הוא אבי ההמצאה \ מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף

הצורך הוא אבי ההמצאה \ מאת גל פרל פינקל

הספר "קוסמי הנשק" מתאר כיצד הפכה ישראל למעצמה צבאית ולאחת המובילות בפיתוח אמצעי לחימה. אך לצד פיתוח הפיתרונות הטקטיים יש להתייחס גם למהלכים שיפתרו את האתגרים האסטרטגיים.

הרמס 450 מתוצרת אלביט בטיסה, (מקור: ויקפדיה).

... כשקוראים את הספר הוא מצטייר כעוד מהדורה של "מדינת הסטארט אפ"(Start-up Nation), גרסת התעשיות הביטחוניות. לשיטתם של המחברים בישראל קיים זלזול מופגן בפורמליות, בנהלים ובביורוקרטיה. זה קיים בצבא, בעסקים ובשאר מערכות הממשל. כדי להמחיש זאת מצוטט בספר מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף עידו נחושתן, בהתייחסות לטיסה שביצע באף-16 במהלכה שימש כנווט. הטייס היה קצין צעיר כבן 25. "אין דרגות בתא הטיס" (עמוד 20), אמר נחושתן למחברים. בספר מצטיירים קציני צבא ואנשי עסקים ישראלים כמי שנכונים יותר לקחת סיכונים בהשוואה למקביליהם במדינות מערביות. כך למשל מובא סיפור של נפתלי בנט, כיום שר החינוך וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, אשר "שירת כקצין בסיירת מטכ"ל ובמגלן, שתי יחידות המתמחות במבצעים חשאיים עמוק מעבר לקווי האויב. בגיל 21 בנט כבר הוביל 100 חיילים במבצעים בלבנון" (עמוד 166). כיזם היי-טק צעיר הציג בנט את התוכנה שפותחה בחברת ההזנק שלו לבנק בניו-יורק. בעוד ששותפיו היו מלאי חששות היה בנט רגוע, שהרי בניגוד לתקופה בה פעל בלבנון בפגישה העסקית הזו איש לא ימות או יעלה על מטען.

מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, האלוף (מיל') אודי שני, אמר למחברים כי יתרונה של ישראל מגיע משילוב של שלושה יסודות. "יש לנו אנשים חדשנים, ניסיון קרבי כדי לדעת לְמה אנחנו זקוקים, ושימוש מבצעי מיידי לְמה שאנחנו מפתחים, מכיוון שאנחנו נמצאים כמעט תמיד במצב של מאבק"(עמוד 32). כדוגמה מביאים המחברים את סיפורו של המהנדס עמית וולף, שעשה את שירותו הצבאי כלוחם ביחידה המובחרת מגלן. כתוצאה מכך הבין וולף "דרך הרגליים" את הצורך המבצעי של הכוחות לדעת מה מסתתר מאחורי הפינה או הגבעה הבאה והגה את פיתוח המל"ט "פנתר" של התעשייה האווירית המסוגל להמריא ולנחות אנכית. החיבור הזה מסייע רבות למערכת הביטחון הישראלית, כמו גם למאמצים המדיניים, במה שהמחברים מכנים "דיפלומטיית הנשק" במסגרתה סוחרת ישראל באמצעי הלחימה שפיתחה ומייצרת אגב כך בריתות אסטרטגיות וקשרי מסחר. הצד השני של המשוואה הוא העובדה שזה נובע מצורך חיוני. דוגמה לכך היא טיל הפופאי, טיל מונחה מדויק שמגיע לטווח של מעל 100 קילומטרים. "אם ישראל לא תייצא את הפופאי, רפא"ל לא תוכל להרשות לעצמה לפתח ולייצר אותו" (עמוד 230). כלל זה נכון כמעט לכל מערכת נשק מתקדמת שפיתחה ישראל.

הטכנולוגיה היא לא העיקר

למרות הפתרונות הטכנולוגיים פורצי הדרך מבקשים המחברים להדגיש כי בסופו של יום עיקר המענה לאתגריה הביטחוניים של ישראל נותר היתרון האנושי. להמחשה מתארים המחברים שורת אירועים מן האינתיפאדה השנייה. בפברואר 2003 נכנס תא"ל גדי איזנקוט לתפקידו כמפקד אוגדת יהודה ושומרון. אחת ההחלטות הראשונות שלו היתה להוציא את הטנקים מהאזור, משום שלתפיסתו העליונות הצבאית שהושגה באמצעותם פעלה לרעת צה"ל. "באותם ימים הגה מי שלימים נבחר להיות הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל את המשפט: "את הטרור צריך לנצח עם אם-16 ולא עם אף-16". איזנקוט האמין כי ניתן להשיג הרתעה באמצעות הנכונות להסתכן ולהילחם. טכנולוגיה יכולה להיות מרשימה מאוד, אבל בסוף, הממד האנושי ורוח הלחימה הופכים לפעולה משפיעה נגד הטרור" (עמוד 256).


כרזת הסדרה "פאודה" בנטפליקס, (מקור: IMDB).

שנה מאוחר יותר נדרש איזנקוט לאשר מבצע במרחב השומרון שנדמה שכאילו יצא מסדרת הדרמה והמתח "פאודה" (שבקרוב תשוב לעונה שנייה), שעסקה בצוות מסתערבים בשטחים. נוכח מידע שהתקבל אודות מקום הימצאו של מבוקש בכיר שעשוי היה להימלט בכל רגע, נדרש מפקד האוגדה להחליט אם לאשר לכוח בן ארבעה מסתערבים, חלקם מחופשים לנשים, להיכנס לשטח ולנסות לעצור את המבוקש, מבלי שיהיו ברשותם כוחות חילוץ זמינים. "תא"ל איזנקוט החליט לאשר את המבצע למרות הסיכון הרב. הכוח נכנס ללב השטח הפלסטיני, עצר את המבוקש ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. אחרי שנים סיפר איזנקוט שהבין כי למרות החשש לאשר את הפעולה, לא נותרו המסתערבים לבד בשטח. מעליהם ריחפו שלושה כלי טיס בו זמנית, אמצעי איסוף מתקדמים ממספר רב של כיוונים ותצפיות נוספות כולל סוכנים בשטח. מבחינתו של מפקד האוגדה, ידעו ארבעת המסתערבים לטפל במידת הצורך גם בשמונה מחבלים חמושים. העליונות הטכנולוגית-מודיעינית סייעה בהחלטתו, אך הרמה המקצועית של המסתערבים וניסיונם המבצעי הכריעו בשאלה" (עמוד 258).

למרות ההבנה הזו נראה כי בעשרות השנים האחרונות התמקד צה"ל בעוצמת החומר ואמצעי הלחימה, ובחיפוש מענה טכנולוגי לבעיות המבצעיות, דוגמת האיום הרקטי ואיום המנהרות. אך כפי שהוכח גם במלחמת לבנון השנייה וב"צוק איתן", צה"ל חייב לשפר את מוכנותו בתחום המקצועי של הפעלת התמרון המהיר ללב מערכי האויב ולעומק, כמו גם בפיתוח החשיבה היצירתית והתחבולנית, שכן בסופו של דבר הלוחמים בקצה שפועלים בשטח האויב הם מי שמשיגים את ההכרעה. השינוי, מציינים המחברים, ניכר עם מינויו של איזנוט לרמטכ"ל, שכן הוא תרגם את ניסיונו באיו"ש ובהמשך כראש אמ"ץ ב-2006, לכדי תכנית בניין כוח רב-שנתית "שכללה השקעה ניכרת בשילוביות מבוססת רשת, סייבר, גרף אימונים ברור וקשיח ומדדי כשירות עבור הלוחמים באוויר, בים וביבשה, כדי שכוח קטן של צה"ל ינצח כוח גדול. זה עתיד הלחימה של צה"ל" (עמוד 259). עיקרון זה עומד גם מאחורי המהלכים שמקדם כעת הרמטכ"ל לשיפור תנאי השירות של לוחמי החוד המתמרנים לשטח האויב, כמו גם להתמקצעות יחידות העילית (סיירת מטכ"ל, שלדג, 669 ושייטת 13) שישרתו שירות ארוך בהרבה, בדומה לטייסים, ואף ירכשו השכלה גבוהה.


כוח צה"ל בתרגיל, (צילום: דו"צ).

הספר מרתק ומתאר תהליכי מחקר ופיתוח מרשימים במיוחד. עם זאת מוטב היה שהמחברים יקפידו על העובדות והפרטים. השר בנט למשל, לא היה בן 21 (בדיוק בתום הכשרתו כקצין) כשהוביל חיילים כה רבים בלבנון ולקהלני לא היו כ-150 טנקים בפיקודו בקרבות ב-1973, אלא הרבה פחות. חסרה גם קצת ביקורת בספר, על סוגיות כמו מכירת ידע ביטחוני ואמצעי לחימה ישראליים ללקוחות מפוקפקים בדרום אמריקה ובאפריקה, ובהם לדרום סודאן בעת מלחמת אזרחים. כאמור, הצורך הוא אבי ההמצאה וכפי שהספר מתאר צרכי הביטחון של ישראל חייבו אותה לפתח מערכות נשק מתקדמות ולפעול כל העת באופן יצירתי ותחבולני. מנגד, הצורך אף פעם לא היה מציאה גדולה. כל עוד זו המציאות מוטב שיהיו בידי ישראל פתרונות נקודתיים, אבל כדאי גם לפעול לשינוי המציאות הזו לטובה.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 15.09.2017)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 15.09.2017)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)