"לקראת פרסום הדו"ח הסופי, הצפוי בסוף נובמבר, קיים המבקר סדרת שימועים, חלקם "דרמטיים". הדו"ח אמור להתפרסם בעיתוי בעייתי במיוחד, לקראת ההחלטה על מינוי סגן הרמטכ"ל|"

מה שמענין בכתבה היא זהותם של המתמודדים על תפקיד סגן הרמטכל
- רמטכל בעידן אביגדור ליברמן:
כוכבי, תורגמן, זמיר

יצאו בחוץ: האלופים גולן וניצן אלון (לא מפתיע)
http://www.haaretz.co.il/news/polit...emium-1.3098129

הכתבה במלואה
במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית גוברת הדריכות לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן". אחרי חול המועד צפוי משרד המבקר להפיץ למבוקרים טיוטה "כמעט סופית" של הדו"ח, ועל פי לוח הזמנים המתוכנן, אמור הדו"ח הסופי בהחלט של המבקר להתפרסם במחצית השנייה של נובמבר הקרוב.
הטיוטה הראשונית של הדו"ח, שהופצה בשלבים מהאביב האחרון, כללה ביקורת קשה על הכנות צה"ל להתמודדות עם מנהרות חמאס ברצועה. המבקר מתח ביקורת גם על אי־שיתוף הקבינט במידע ובהערכות המלאות בדבר איום המנהרות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שספג בטיוטה ביקורת אישית קלושה, הקדיש בכל זאת חלק ניכר מסבב הפגישות שערך בקיץ עם עיתונאים להשגותיו על מסקנות המבקר.

ראש הממשלה דוחה את מסקנת המבקר כי הקבינט לא שותף בפרטי האיום וכי המענה המבצעי שהוכן למנהרות, בידיעת נתניהו ושר הביטחון הקודם משה יעלון, היה לקוי וחסר. הוא גם ניהל ויכוח פומבי בעניין עם יריביו הפוליטיים, השר נפתלי בנט וחבר הקבינט בזמן המלחמה יאיר לפיד.

בד בבד, שיגר צה"ל מסמך תשובה בן מאות עמודים לטיוטה הראשונה של המבקר, יוסף שפירא. המבקר וראש החטיבה הביטחונית במשרדו, תת־אלוף במילואים יוסי ביינהורן, קיימו סדרת שימועים — שכמה מהם תוארו כ"דרמטיים" — עם המבוקרים ועורכי דינם. מפגש כזה התקיים גם עם ראש הממשלה ואנשיו. ייתכן עדיין סבב שימועים נוסף, בתחילת החודש הבא, לבקשת אחדים מן המבוקרים, שסביר שיהיה להם עניין לדחות את פרסום הדו"ח ככל האפשר, בטיעונים שונים.

מעיון בטיוטת הדו"ח נראה כי שני הקצינים הבכירים שצפויים לספוג את מרב הביקורת על תפקוד הצבא הם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ וראש אמ"ן בזמן המלחמה, האלוף אביב כוכבי. גנץ הוא אחראי מרכזי להכנה החלקית של הצבא לאתגר המנהרות. על אמ"ן נמתחה ביקורת שדנה גם בפערים בהבנת איום המנהרות וגם בתחזיות השגויות שלו בדבר כוונות חמאס תוך כדי הלחימה. בחלק מהמקרים נראה שהמבקר קיבל את עמדת שב"כ, שהיו לו מחלוקות חריפות עם אמ"ן בזמן המלחמה.

גנץ, שסיים את כהונתו בפברואר 2015 ומוזכר מדי פעם כמי שעשוי להיכנס לפוליטיקה בעתיד, הוא מטרה נוחה מבחינת הדרג המדיני. הסטת האש אליו תאפשר לראש הממשלה ולשרים להשתחרר מחלק מהאחריות — ותקשה על הצטרפותו לזירה המפלגתית בהמשך.

עבור כוכבי, כיום אלוף פיקוד הצפון, ייצא הדו"ח הסופי בעיתוי בעייתי במיוחד. בתקופה הקרובה אמורה להתקבל החלטה על מינוי סגן הרמטכ"ל, תחנה הכרחית בדרך לבחירה ברמטכ"ל הבא, שאמור לרשת את מקומו של גדי איזנקוט ב–2019. כל עוד היה יעלון בתפקיד שר הביטחון, נחשב כוכבי המועמד המוביל לשני התפקידים (בייחוד לאחר שסגן הרמטכ"ל הנוכחי, האלוף יאיר גולן, לחץ על מנגנון ההשמדה העצמית שלו בנאומו ביום השואה האחרון). אבל עמדתו בסוגיה של השר הנוכחי, אביגדור ליברמן, היא עדיין תעלומה.

ביקורת חריפה על אמ"ן בדו"ח הסופי עשויה לפגוע בסיכויי כוכבי, ומטבע הדברים מתנהל כעת קרב חפירות עיקש עם המבקר על ניסוחים שייכללו בגרסה המחייבת. מי שיוצא נקי יחסית מהדו"ח הוא אלוף פיקוד הדרום בזמן המבצע, סמי תורג'מן. אנשי המבקר התרשמו שהפיקוד זיהה את איום המנהרות מוקדם יותר והקדיש לו יותר משאבים ועיסוק מזרועות אחרות בצבא. גם תורג'מן, הנמצא כעת בחופשת לימודים, מתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל. מועמד נוסף הוא מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, אם כי ליברמן מרבה להביע באחרונה התפעלות גם מאלוף צעיר יותר, אלוף פיקוד הדרום הנוכחי אייל זמיר.

לקחים מהירים

בזמן שהצבא שקוע במגננה מול המבקר, גובר החשש במטה הכללי כי הדו"ח הסופי ירכך את הביקורת על הדרג המדיני וימקד את העיסוק בצה"ל. אבל אפילו אם כך יקרה, ספק אם קו ההגנה שהציג נתניהו בתדרוכים העיתונאיים משכנע. ראש הממשלה מסתמך על שורת ישיבות בקבינט שהוזכר בהן איום המנהרות ומציג ציטוטים שלו מסיורים שערך בצבא, שבהם ביקש לזרז את הטיפול בבעיית המנהרות. מנגד טוענים יריביו בין השרים כי הדיונים בקבינט היו שטחיים והמנהרות הוזכרו בהם רק באופן שולי. בנוסף, בהנחה שהמבקר צודק והצבא נערך באופן לקוי, השאלה היא איפה היה הדרג המדיני כשנדרש פיקוח ומעקב אחר הכנות צה"ל.

בדיון הזה משתלב הדיווח של הכתב הצבאי של גלי צה"ל, טל לב־רם, שפרסם אתמול לראשונה את מסקנותיו של צוות תחקיר צבאי בראשות האלוף יוסי בכר, שבחן את סוגיית המנהרות לאחר המלחמה. העבודה הנרחבת של האלוף בכר דומה במסקנותיה לממצאי תחקיר "הארץ" בפרשת המנהרות, שפורסמו באוקטובר 2014. לפי בכר, ערב היציאה למבצע היו המנהרות ההתקפיות "בחזקת נעלם" למרבית מפקדי הכוחות המתמרנים; צה"ל בנה באופן לקוי את מוכנות הכוחות למנהרות וכך פגע בתפקודם בלחימה והאריך את המבצע ל–50 יום; ואילו החטיבות המתמרנות יצאו למשימה זרה להן, שחרגה בצורה ניכרת מהתוכניות המבצעיות שעמדו לרשותן.

מסקנות התחקיר מלמדות שבהשוואה לדרג המדיני, צה"ל מיהר להפיק את הלקחים הדרושים מהמלחמה ולפעול לתיקון הליקויים. העבודה שנעשתה מאז — הגדלת יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, בניית מתקני אימונים, רכישת אמצעים לטיפול במנהרות ועדכון התוכניות המבצעיות — אמורה להשלים את רוב הפערים שהתגלו במלחמה. אבל בה בעת, היא גם מעמידה בספק את טענת נתניהו, שההיערכות לאיום המנהרות היתה טובה וכי הצבא דאג להכין את הכוחות כראוי למשימה, בהתאם להנחיות ראש הממשלה.

בתוך כך דיווח אתמול "ידיעות אחרונות" שהממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני בוועדת הכנסת לביקורת המדינה, עשויה לנסות ולהטיל איפול צנזוריאלי על פרסום הדו"ח. זהו רעיון שמדאיג את משרד המבקר, אך צפוי להיתקל גם בביקורת מהותית מכיוונים אחרים. יותר משנתיים לאחר הקיץ העגום של "צוק איתן", סביר שרוב הציבור כבר שקוע בעניינים אחרים. ובכל זאת, במערכה צבאית שבה נהרגו 67 חיילים ושישה אזרחים בצד הישראלי, ושהיתה רחוקה מלהסתיים בהכרעה לטובת ישראל — נדמה שהאינטרס הציבורי מחייב פרסום רחב ככל האפשר של מסקנות המבקר.

שכתבה משתמשת בעיקר בהנחות, "חששות", וכד' זהי כתבה שלפחות הפרשנות שלה נגזרת מאג'נדה ברורה.
דוח המבקר כאשר יגיע ונקווה שיפורסם ישפוך אור ברור ואז נדע כולנו סוף סוף מי פישל ואולי למה. עד אז אלה כתבות יחצ"ניות במקרה הטוב או מומצאות בחלקן לצורך אג'נדה של הכותב/עיתון.

"גילויים דרמטיים", אפשר לחשוב שנושא המנהרות התגלה רק בצוק איתן ואמ"ן פישל שלא ידע על זה..

יעלון בזמן שהיה רמטכ"ל קיבל מלנגוצקי (יועץ המנהרות שלו) המלצות בנושא והתעלם.
http://www.maariv.co.il/news/new.as...=EE&0r9VQ=EHLJG

גנץ בחוץ אז מי החייל שנשאר לשכב על הגדר? כוכבי

כתבה משנת 2008 בביטאון מערכות בנושא מנהרות
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112335.pdf

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang "גילויים דרמטיים", אפשר לחשוב שנושא המנהרות התגלה רק בצוק איתן ואמ"ן פישל שלא ידע על זה.. יעלון בזמן שהיה רמטכ"ל קיבל מלנגוצקי (יועץ המנהרות שלו) המלצות בנושא והתעלם. http://www.maariv.co.il/news/new.as...=EE&0r9VQ=EHLJG גנץ בחוץ אז מי החייל שנשאר לשכב על הגדר? כוכבי כתבה משנת 2008 בביטאון מערכות בנושא מנהרות http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112335.pdf

עובדתית לנגוצקי צודק, אחרת היה ציוד הנדסי מתאים בכמויות המתאימות לטיפול בבעיה ולא רק לדגימות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Jaguar890 הכתבה במלואה במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית גוברת הדריכות לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן". אחרי חול המועד צפוי משרד המבקר להפיץ למבוקרים טיוטה "כמעט סופית" של הדו"ח, ועל פי לוח הזמנים המתוכנן, אמור הדו"ח הסופי בהחלט של המבקר להתפרסם במחצית השנייה של נובמבר הקרוב. הטיוטה הראשונית של הדו"ח, שהופצה בשלבים מהאביב האחרון, כללה ביקורת קשה על הכנות צה"ל להתמודדות עם מנהרות חמאס ברצועה. המבקר מתח ביקורת גם על אי־שיתוף הקבינט במידע ובהערכות המלאות בדבר איום המנהרות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שספג בטיוטה ביקורת אישית קלושה, הקדיש בכל זאת חלק ניכר מסבב הפגישות שערך בקיץ עם עיתונאים להשגותיו על מסקנות המבקר. לא ברור למה טויטת דו"ח שממוענת לאנשים מסוימים וגופים מסוים בכדי לקבל את תגובתם ואולי עוד חומר בנושאים ספציפיים שהם שנויים במחלוקת, מתפרסמת פעם אחרי פעם והמדליפים לא נענשים. ראש הממשלה דוחה את מסקנת המבקר כי הקבינט לא שותף בפרטי האיום וכי המענה המבצעי שהוכן למנהרות, בידיעת נתניהו ושר הביטחון הקודם משה יעלון, היה לקוי וחסר. הוא גם ניהל ויכוח פומבי בעניין עם יריביו הפוליטיים, השר נפתלי בנט וחבר הקבינט בזמן המלחמה יאיר לפיד. "בד בבד, שיגר צה"ל מסמך תשובה בן מאות עמודים לטיוטה הראשונה של המבקר" כלומר בהחלט היו יותר מכמה נקודות מחלוקת פעוטות, "יוסף שפירא. המבקר וראש החטיבה הביטחונית במשרדו, תת־אלוף במילואים יוסי ביינהורן, קיימו סדרת שימועים — שכמה מהם תוארו כ"דרמטיים" — עם המבוקרים ועורכי דינם" [I]לאן הגענו שקציני צהל צריכים להגיע לבירור סביר להניח שעובדתי עם עורך דין? זה רק אני או שהמשפיזציה הורידה את המדינה מהפסים?. מפגש כזה התקיים גם עם ראש הממשלה ואנשיו. ייתכן עדיין סבב שימועים נוסף, בתחילת החודש הבא, לבקשת אחדים מן המבוקרים, שסביר שיהיה להם עניין לדחות את פרסום הדו"ח ככל האפשר, בטיעונים שונים. מעיון בטיוטת הדו"ח נראה כי שני הקצינים הבכירים שצפויים לספוג את מרב הביקורת על תפקוד הצבא הם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ וראש אמ"ן בזמן המלחמה, האלוף אביב כוכבי. גנץ הוא אחראי מרכזי להכנה החלקית של הצבא לאתגר המנהרות. על אמ"ן נמתחה ביקורת שדנה גם בפערים בהבנת איום המנהרות וגם בתחזיות השגויות שלו בדבר כוונות חמאס תוך כדי הלחימה. בחלק מהמקרים נראה שהמבקר קיבל את עמדת שב"כ, שהיו לו מחלוקות חריפות עם אמ"ן בזמן המלחמה. חילוקי דעות על עיבוד התמונה המודיעינית היא חיזיון נפוץ ואחת הסיבות שיש כמה גופי מודיעין, ואם יש חילוקי דעות בדיעבד יהיה טבעי שאחד צודק יותר מהשני או שאנחנו במחלקת הסימולציות של מה אם.. גנץ, שסיים את כהונתו בפברואר 2015 ומוזכר מדי פעם כמי שעשוי להיכנס לפוליטיקה בעתיד, הוא מטרה נוחה מבחינת הדרג המדיני. הסטת האש אליו תאפשר לראש הממשלה ולשרים להשתחרר מחלק מהאחריות — ותקשה על הצטרפותו לזירה המפלגתית בהמשך. עבור כוכבי, כיום אלוף פיקוד הצפון, ייצא הדו"ח הסופי בעיתוי בעייתי במיוחד. בתקופה הקרובה אמורה להתקבל החלטה על מינוי סגן הרמטכ"ל, תחנה הכרחית בדרך לבחירה ברמטכ"ל הבא, שאמור לרשת את מקומו של גדי איזנקוט ב–2019. כל עוד היה יעלון בתפקיד שר הביטחון, נחשב כוכבי המועמד המוביל לשני התפקידים (בייחוד לאחר שסגן הרמטכ"ל הנוכחי, האלוף יאיר גולן, לחץ על מנגנון ההשמדה העצמית שלו בנאומו ביום השואה האחרון). אבל עמדתו בסוגיה של השר הנוכחי, אביגדור ליברמן, היא עדיין תעלומה. ביקורת חריפה על אמ"ן בדו"ח הסופי עשויה לפגוע בסיכויי כוכבי, ומטבע הדברים מתנהל כעת קרב חפירות עיקש עם המבקר על ניסוחים שייכללו בגרסה המחייבת. מי שיוצא נקי יחסית מהדו"ח הוא אלוף פיקוד הדרום בזמן המבצע, סמי תורג'מן. אנשי המבקר התרשמו שהפיקוד זיהה את איום המנהרות מוקדם יותר והקדיש לו יותר משאבים ועיסוק מזרועות אחרות בצבא. גם תורג'מן, הנמצא כעת בחופשת לימודים, מתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל. מועמד נוסף הוא מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, אם כי ליברמן מרבה להביע באחרונה התפעלות גם מאלוף צעיר יותר, אלוף פיקוד הדרום הנוכחי אייל זמיר. לקחים מהירים בזמן שהצבא שקוע במגננה מול המבקר, גובר החשש במטה הכללי כי הדו"ח הסופי ירכך את הביקורת על הדרג המדיני וימקד את העיסוק בצה"ל. אבל אפילו אם כך יקרה, ספק אם קו ההגנה שהציג נתניהו בתדרוכים העיתונאיים משכנע. ראש הממשלה מסתמך על שורת ישיבות בקבינט שהוזכר בהן איום המנהרות ומציג ציטוטים שלו מסיורים שערך בצבא, שבהם ביקש לזרז את הטיפול בבעיית המנהרות. מנגד טוענים יריביו בין השרים כי הדיונים בקבינט היו שטחיים והמנהרות הוזכרו בהם רק באופן שולי. בנוסף, בהנחה שהמבקר צודק והצבא נערך באופן לקוי, השאלה היא איפה היה הדרג המדיני כשנדרש פיקוח ומעקב אחר הכנות צה"ל. בדיון הזה משתלב הדיווח של הכתב הצבאי של גלי צה"ל, טל לב־רם, שפרסם אתמול לראשונה את מסקנותיו של צוות תחקיר צבאי בראשות האלוף יוסי בכר, שבחן את סוגיית המנהרות לאחר המלחמה. העבודה הנרחבת של האלוף בכר דומה במסקנותיה לממצאי תחקיר "הארץ" בפרשת המנהרות, שפורסמו באוקטובר 2014. לפי בכר, ערב היציאה למבצע היו המנהרות ההתקפיות "בחזקת נעלם" למרבית מפקדי הכוחות המתמרנים; צה"ל בנה באופן לקוי את מוכנות הכוחות למנהרות וכך פגע בתפקודם בלחימה והאריך את המבצע ל–50 יום; ואילו החטיבות המתמרנות יצאו למשימה זרה להן, שחרגה בצורה ניכרת מהתוכניות המבצעיות שעמדו לרשותן. לדעתי אין קשר בין המנהרות להתמשכות הלחימה. הססנות וחוסר חתירה להכרעה וניצחון בהחלט כן לדעתי בעיקר מצד הדרג המדיני אבל לא יודע מה קרה מאחורי דלתיים סגורות. מסקנות התחקיר מלמדות שבהשוואה לדרג המדיני, צה"ל מיהר להפיק את הלקחים הדרושים מהמלחמה ולפעול לתיקון הליקויים. העבודה שנעשתה מאז — הגדלת יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, בניית מתקני אימונים, רכישת אמצעים לטיפול במנהרות ועדכון התוכניות המבצעיות — אמורה להשלים את רוב הפערים שהתגלו במלחמה. אבל בה בעת, היא גם מעמידה בספק את טענת נתניהו, שההיערכות לאיום המנהרות היתה טובה וכי הצבא דאג להכין את הכוחות כראוי למשימה, בהתאם להנחיות ראש הממשלה. בתוך כך דיווח אתמול "ידיעות אחרונות" שהממשלה, באמצעות הרוב הקואליציוני בוועדת הכנסת לביקורת המדינה, עשויה לנסות ולהטיל איפול צנזוריאלי על פרסום הדו"ח. זהו רעיון שמדאיג את משרד המבקר, אך צפוי להיתקל גם בביקורת מהותית מכיוונים אחרים. יותר משנתיים לאחר הקיץ העגום של "צוק איתן", סביר שרוב הציבור כבר שקוע בעניינים אחרים. ובכל זאת, במערכה צבאית שבה נהרגו 67 חיילים ושישה אזרחים בצד הישראלי, ושהיתה רחוקה מלהסתיים בהכרעה לטובת ישראל — נדמה שהאינטרס הציבורי מחייב פרסום רחב ככל האפשר של מסקנות המבקר.

ציטוט:

"יוסף שפירא. המבקר וראש החטיבה הביטחונית במשרדו, תת־אלוף במילואים יוסי ביינהורן, קיימו סדרת שימועים — שכמה מהם תוארו כ"דרמטיים" — עם המבוקרים ועורכי דינם" [I]לאן הגענו שקציני צהל צריכים להגיע לבירור סביר להניח שעובדתי עם עורך דין? זה רק אני או שהמשפיזציה הורידה את המדינה מהפסים?

מסכים איתך. המשפטיזיציה זו רעה חלה שפשתה גם בצה"ל. ברגע שלטעות הפך לפלילי, וועדות חקירה מתעסקות בעיקר ב"עריפת ראשים", חיילים וקצינים נאלצים להסתובב עם עורך דין צמוד שיספק להם הגנה משפטית. עצוב, אבל זה המצב.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

האם אני היחיד שנזכר במדיניות ישראל לפני מלחמת יום הכיפורים? לפני המלחמה היו סימנים שמעידים על יכולות ערבית לפתוח במתקפה רבת עצמה נגד ישראל. המודיעין העריך שאין כוונות לפתוח במתקפה, הדרג המדיני קיבל הנחה זו כנכונה ב 100%, התעלם מהאפשרות שהנחה זו שגויה, ולא ביצע הכנות מספיקות כדי להדוף את המתקפה. זה מזכיר את הערכת המודיעין שלחמאס אין כוונה להשתמש במנהרות ולכן אין צורך לצאת לפעולה על מנת להרוס אותן למרות שיכולת התקיפה של חמאס דרך המנהרות קיימת ומסוכנת. נראה שיש אנשים שחושבים שלקהילת המודיעין יש יכולת על טבעית של טלפתיה וחיזוי עתידות וכשהמודיעין אומר שאין כוונה למתקפה אז אין שום סיכוי שתהיה מתקפה ואפשר ללכת לישון. האם אביב כוכבי הוא אלי זעירא החדש? חנן שי השאיר עלי רושם מאוד חיובי. להלן חלק ממאמר שכתב באתר "מידה":

ציטוט:

קולמוסים רבים עוד יישברו בניסיון לפצח מה גרם לתקלה בחשיבת ההנהגה האסטרטגית, אך גם ללא מחקר מעמיק ניתן להצביע על שתי סיבות להיווצרותה. הסיבה הראשונה – שילוב מסורתי של היבריס, יומרה ותמימות, שגורמים למודיעין ולמנהיגות שמקבלת את הערכותיו לשוב וליפול למלכודת ניחוש האינטרסים של היריב, כוונותיו ומצב תודעתו; זאת במקום הערכה קברניטית־פיקודית של יכולות היריב, דרכי הפעולה האפשריות הפתוחות בפניו ודרך פעולה אפשרית שלו שמסכנת אינטרסים שלנו יותר מאחרות, ושלקראתה יש להיערך בעדיפות ראשונה. ליקוי חמור זה עמד בתולדותינו ביסוד אין סוף תקלות מבצעיות, בהן לדוגמה ההתכוננות למלחמת העצמאות, שבמהלכה נטען כי "לא סביר שמצרים תוותר על מטרותיה האנוכיות באפריקה בשביל מלחמת התערבות בארץ ישראל", ואילו על עיראק נטען שלא תתערב "בשל הסכנה המתמדת של התמרדות הכורדים"; אבטחת הנבחרת באולימפיאדת מינכן נכשלה, בין השאר, משום שהתבססה על ההנחה התמימה ש"כאן רוח אולימפית ושום דבר לא יקרה"; ערב מלחמת יום הכיפורים, המודיעין "העריך" כמעט עד רגע פרוץ המלחמה, ומפקדי הצבא קיבלו את "הערכותיו", ש"יש לו [לאסד] עמוק בתודעה [את] העדיפות האסטרטגית הישראלית [ולכן לא יעז לתקוף]", וכן, ש"המצרים… ממש חרדים…[ולכן] הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה"; ב'יום הנכסה' 2011 הצליחו מאות מפגינים מעבר לגבול הסורי לפרוץ את גדר הגבול ולחדור באין מפריע למג'דל שאמס, משום שלטענת מפקדים "לא היו הערכות מודיעיניות [מוקדמות] על כוונות המפגינים לחדור למג'דל שאמס"; וב'צוק איתן' העריך השב"כ זמן קצר לפני פיגועי המנהור, ש"אסטרטגית לחמאס אין כוונה להשתמש במנהרות".

בתור אחד שעדיין לא היה בתכנון בזמן מלחמת יוה"כ, ישבתי וקראתי את העדויות של ועדת אגרנט בארכיון צה"ל (http://www.archives.mod.gov.il/page...granat2/exb.asp).
יש לי כמה מסקנות מקריאת העדויות, אבל הדבר המדהים שהבנתי הוא שהמודיעין (אמ"ן) כן התריע על סבירות גבוהה למלחמה אבל תוך שנה-שנתיים (הם חשבו שהמצרים יחכו למצב שבו יהיו להם עוד 2-3 טייסות של מטוסי הפצצה כדי לאיים על העורף הישראלי).
כלומר בלי קשר להתרעה על התאריך לפתיחת מלחמה, גם אמ"ן חשב שיש סבירות גבוהה למלחמה תוך שנה עד שנתיים.
המחדל האמיתי הוא של הדרג המדיני/צבאי הבכיר שלא התכונן למלחמה, כי גם אם מלחמת יוה"כ היתה מתרחשת ב-74, צה"ל לא היה מתפקד בצורה הרבה יותר מוצלחת.

זעירא אמר שתהיה מלחמה רק כשלמצרים יהיה נשק יותר מתקדם. הוא אכן טעה בעיתוי המתקפה. אני חושב שמודיעין לא יכול לחזות דברים מסוימים ולכן באשר למלחמת יום הכיפורים אני לא מטיל על זעירא את רוב האחריות לכשל. המודיעין באותה תקופה סיפק מידע די טוב על היכולות של האויב אבל נכשל בחיזוי הכוונות. ספק אם כוונות זה משהו שניתן לחזות. אכן האשמה היא על הדרגים הבכירים מקבלי ההחלטות ופחות על אלי זעירא לדעתי. אשר למלחמה ב 2014, לפי הבנתי, היו גורמים בכירים שהמליצו לא לפעול נגד המנהרות כי הם העריכו שלחמאס אין כוונה לתקוף דרכן. זו גישה שדי מזכירה את הזחיחות של 1973. אם זה הקו שהוביל כוכבי, אז אני לא בטוח שהוא מתאים להיות רמטכ"ל למרות שהוא היה מהדוחפים בזמנו למבצע "חומת מגן" וזה עומד לזכותו.

. באיזו שהיא נקודת זמן ב48 שעות שקדמו למלחמה - צבי זמיר פנה ישירות לדרג המדיני לעדכנם על המלחמה שבפתח כולל העדכונים על פינוי משפחות הדיפלומטים הרוסים וכמובן ההתראה החמה שהגיעה ממרואן. למעשה הנחת העבודה הייתה שהמוסד צודק ואמן טועה
כך שעיקר האחריות על פעולות המנע של צהל בשעות שקדמו לפתיחה באש הן על משה דיין שסרב לבקשת דדו לגייס מילואים בכמות נרחבת וגולדה שעצרה תקיפת מנע של חיל האוויר שהמטוסים מניעים על המסלול.

זה נכון אך ביותר מדויק תמצית הכשלון המודיעיני של אמ"ן הוא הכשל בהסקת המסקנות מהעובדות בחלקן ידיעות מפורשות שניתנו להם.
תמצית הכישלון של זעירא נובעת מזחיחות של כלל הפיקוד העליון והשתקת קולות שונים מהמערכת ואי הבאתם לידיעת הדרגים המדיניים-בכך מנע מהם אפילו את צילו של הספק.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=479&loc=9

בניגוד לטענתו של של רפפורט אני פחות רואה בעיה בהכנות של צה"ל לפני מלחמת 2014 ברמה הטכנית והטקטית נגד המנהרות. גם אם עושים הרבה אימונים ממוקדי תרחיש זה לא אומר שלא תהינה אבדות בקרב. גם אם לא עושים מספיק אימונים עדיין אפשר להשיג את המטרה על ידי ריכוז מאמץ עתיר כוח אדם גם כשאין 100% מיומנות מקצועית. את עיקר הבעיה אני רואה בהמלצת הרמטכ"ל וראש אמ"ן לא לטפל במנהרות אחרי שכבר פרצה המלחמה, כי להערכתם אין לחמאס כוונות להשתמש בהן למרות שהיכולת להשתמש קיימת ומסוכנת. זו גישה חסרת אחריות לפיה ניתן לחזות את כוונות האויב ולהימנע מלנקוט את הצעדים ההכרחיים כדי לסכל מתקפה הרסנית שלאויב יש יכולת לבצע. זה מה שגרם לכשל המשמעותי ביותר של מלחמת יום הכיפורים, אי גיוס המילואים בזמן. זה מה שגרם להשתהות בהחלטה להרוס את המנהרות. כוכבי ראוי להערכה חיובית על העברת המודיעין הטקטי בזמן אמת לגייסות הלוחמים אבל ייתכן שכאן הוא כשל.

"התודעה גוברת על הידיעה"\ מאת גל פרל פינקל

"התודעה גוברת על הידיעה"\ מאת גל פרל פינקל

מסקנות ממצאי דו"ח פנים-צה"לי שבחן את מוכנות הכוחות למבצע "צוק איתן" מעידות, ככל הנראה, על כשל חוזר ממערכות קודמות של הכרת האיום ללא הבנתו.

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 26.10.2016)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מאמר יפה,
בתמצית מתקיים המשפט הנדוש שהצבא מתכונן למלחמה הקודמת ולא הבאה.

אני רואה ככשל את הזנחת אימוני זרוע היבשה בתקופת גנץ ואת הקטנת כוח המילואים הרגלי בתקופת איזנקוט. לדעתי זה חלק מאותה אסטרטגיה כושלת של "הלם ומורא". ניסיון להביא לשינוי כוונתו של האויב להמשיך ולהילחם באמצעות תקיפות אוויריות וארטילריות שיפגעו במוטיבציה שלו. זה במקום מאמץ לחסל את היכולת של האויב להסב לנו נזק משמעותי, מה שאפשרי רק על ידי תקיפה משולבת אווירית-קרקעית. גנץ כנראה לא הבין את זה לפני המלחמה ושוב הוזנחה זרוע היבשה כמו בתקופה שלפני 2006. נראה שעד היום מנסים להמשיך את מבצע "דין וחשבון" למרות שהשיטה נכשלה שוב ושוב. זה לדעתי הכשל העיקרי בהכנות שלפני המלחמה. אשר להכשרת הכוח לצורך טיפול במנהרות, אני בספק אם ניתן להכשיר את צה"ל להתמודד באופן אופטימלי עם כול סוג אפשרי של איום ספציפי במסגרת מגבלות המשאבים. גם נגד חיזבאללה בלבנון, גם נגד הפלשתינים ביו"ש וגם נגד חמאס ברצועה. לדעתי מספיק שלכוח תהיה כשירות בסיסית של לחימת רגלים וזה יספיק להתמודד עם קשת רחבה ומגוונת של איומים. יחד עם זאת צריך להבין שהמפתח לפתרון הבעיה כשמדובר בהתמודדות עם ארץ לחימה מורכבת: בנוי, עתיר מנהרות, ובמקרה של לבנון, גם הררי, הוא שימוש במסה גדולה ביותר של לוחמים רגלים שתהפוך כול אבן עד לחיסול אחרון לוחמי האויב, חשיפה של אחרונת המנהרות, ואיסוף של אחרון הקלצ'ניקובים. כוח קטן מדי ביחס לגודל הארץ שאותה צריך לנקות ולאבטח לא יוכל לעמוד במשימה גם אם המיומנות שלו תהיה מאוד גבוהה. לעומת זאת, כוח גדול מספיק יוכל לבצע את המשימה גם אם הוא לא יהיה מיומן לטפל באיום הספציפי. כמה מיומנות נגד מנהרות יש לחיילים המצרים שהורסים את מנהרות ההברחה ברפיח? כמה מיומנות נגד מנהרות הייתה לחיילים האמריקנים שלחמו באי איוו-ג'ימה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר כוח קטן מדי ביחס לגודל הארץ שאותה צריך לנקות ולאבטח לא יוכל לעמוד במשימה גם אם המיומנות שלו תהיה מאוד גבוהה. לעומת זאת, כוח גדול מספיק יוכל לבצע את המשימה גם אם הוא לא יהיה מיומן לטפל באיום הספציפי. כמה מיומנות נגד מנהרות יש לחיילים המצרים שהורסים את מנהרות ההברחה ברפיח? כמה מיומנות נגד מנהרות הייתה לחיילים האמריקנים שלחמו באי איוו-ג'ימה?

זאת ראיה פשטנית אם לא גרוע מכך. לפי היגיון זה, אפשר גם לשלוח מילואימניקים של פקע"ר לעשות עבודת חי"ר - הם אולי לא כוח מיומן אבל יש המון מהם...

המצרים לא סובלים אבידות כי הם עובדים בשיטת אדמה חרוכה. הסיבה היחידה שהעולם לא נופל עליהם היא שהאוכלוסיה באיזור הנתון היא או תומכת דאעש או תומכת חמאס או "סתם" מבריחי סמים ונשק - לא בדיוק מישהו שמחזיק לובי בקונגרס או בפרלמנטים של אירופה. ועל האבידות האיומות ונוראות של האמריקאים באיוו-ג'ימה אני אפילו לא אתחיל לדבר, נסתפק בזה שבחרת דוגמה ממש(!) גרועה...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

לפי היגיון זה, אפשר גם לשלוח מילואימניקים של פקע"ר לעשות עבודת חי"ר

התכוונתי שאם רוצים באמת לנצח צריך לשלוח לקרב את כול מי שעבר טירונות+אימון מתקדם. כדי שלא יהיו חסרים כאלה צריך לאמן כמה שיותר חיילים בלוחמת רגלים כשהם בשירות חובה סדיר ובנוסף, אימוני רענון תקופתיים לאחר מכן. במלחמת הקוממיות צה"ל הגיע בשיא כוחו ליותר מ 100,000 אלף חיילים מתוך קהילה יהודית של 600,000 אנשים. מאז האוכלוסייה היהודית של ישראל גדלה לבערך 6,000,000 אבל אני לא בטוח שצה"ל על חיילי מילואיו גדל באותו יחס, אחרת היו לנו מליון חיילי סדיר + מילואים. בהנחה שרבע מהצבא על מילואיו הוא לוחמים רגליים, זה היה יכול להיות מספיק כדי לנקות את רצועת עזה מאויב ומאמצעי לחימה וזאת בהנחה שגם מיומנות הפרט של רוב לוחמי האויב לא גדולה במיוחד, ורוב התושבים לא יילחמו כלל כי אין לכולם נשק. יכולת הכרעה הייתה קיימת ב 2014 אך לא מומשה עקב תחזיות קשות מאוד של אבדות רבות לחיילי צה"ל ולפלשתיניים שאינם לוחמים. אבל עדיין זה היה אפשרי. אם היו עושים את זה במלחמה של 2008 זה גם היה הרבה יותר קל כי אז כמות הלוחמים הפלשתינים הייתה הרבה יותר קטנה מאשר ב 2014 ואז גם היה אפשר למנוע את המלחמה של 2014, על ידי מניעת האימון וההתחמשות של חמאס וסיכול חפירת המנהרות.

ציטוט:

ועל האבידות האיומות ונוראות של האמריקאים באיוו-ג'ימה אני אפילו לא אתחיל לדבר

אתה חושב שאם היינו ב 2014 הולכים למהלך של ניקוי הרצועה מכול כוח האויב ומכול אמצעי הלחימה היינו משאירים שם 6000 הרוגים כמו שהאמריקאים השאירו באיו-ג'ימה? אני לא בטוח. באיוו ג'ימה האמריקאים הם אלה שבסוף ניצחו אחרי הכול. בטח שלא היו יכולות להיות לנו אבדות כול כך כבדות במלחמה של 2008 שם הייתה הזדמנות שלא ניצלנו. עיקר הבעיה אצלנו היא במוטיבציה להכריע אצל הצמרת ולאו דווקא המדינית ופחות במיומנות ובציוד של הלוחמים בסדיר ובמילואים. כמו כן צבא המילואים קטן מדי. במלחמה המטרה היא לנצח ואם לא יישלחו מספיק חיילים לא יהיה ניצחון. לעומת זאת אי אפשר להתכונן ב 100% כשירות ל 100% מכול האיומים האפשריים במגבלות המשאבים הקיימת. וגם אם הצבא ב 2014 היה כשיר ב 100% ממה שאפשר, עדיין תיגרמנה אבדות משמעותיות. הכשרה יכולה לצמצם את האבדות במידה מה אבל לא למנוע אותן כליל. אז השאלה צריכה קודם כול להיות איך מנצחים ורק אחר כך איך עושים את זה במינימום נפגעים ידידותיים ובלתי מעורבים.

שימשיכו להשתמש ב-dowsing sticks לגלות מטענים, וזה מה שימשיך לקרות...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

לכניסה מלאה וטיהור עמוק יש השלכות כבדות מבחינת הרוגים - ולכן אישור למבצע כזה לא יכל להתקבל (אולי זה השתנה עכשיו עם שר הביטחון החדש, אבל אני בספק).

ככל הידוע לי - אייזנקוט ממשיך את הקו של גבי אשכנזי - שהחזיר את אימוני המילואים.
במסגרת התוכנית הרב-שנתית הוא גם הבהיר שלהשקפתו תמרון והכרעה הם בהחלט המבחן שבו הצבא צריך לעמוד בשעת מבחן.
שיקולים אלו גם מצאו ביטוי בתר"ש.

מה שראינו במלחמה - שיכולות הלוחמה המשולבת הבשילו, ושצריך להרחיב את השימוש בכוחות הקרקע.
אבל צריך כוחות מאומנים מצויידים באופן מתאים, ולא המונים ללא אימון שמסתדרים עם מה שיש.
ולכן הגישה התחלפה - מהרבה מילואים מאומנים ומצויידים באופן גרוע - לפחות מילואים שנדרשים לאפקטיביות.

הצבא בהחלט נדרש להתמודד עם קשת רחבה, זה בדיוק מה שקרה ב2006 - ושם הייתה הבעיה.
הפתרון הוא לא דווקא מאסות - אלא דווקא התמקצעות: בשנים האחרונות ההנדסה הקרבית הורחבה כדי לתת מענה טוב יותר לבעיה.
למאסות יש חיסרון גדול - הם גם מציבים עלות גבוהה יותר ומתמשכת (שמקשה על התמשכות המערכה) וגם שימוש כפי שתיארת משליך על איכות התכנון וכמויות ההרוגים.

איסוף אחרון הקלאצ'ניקובים, והחלפת ההנהגה - הם החלטות פוליטיות, שספק רב אם יתקבלו.
הבעיה חורגת מהמימד הצבאי, והמחיר הרב שיגבה לא יתרום לפתרון הבעיות אלא להפך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר כמה מיומנות נגד מנהרות יש לחיילים המצרים שהורסים את מנהרות ההברחה ברפיח? כמה מיומנות נגד מנהרות הייתה לחיילים האמריקנים שלחמו באי איוו-ג'ימה?

בדיוק - שתי דוגמאות אלו הם כישלון בקונטסקסט המדובר - וגבו מחיר כבד למרות תועלת נמוכה.
"המחיר ששולם באנשים עבור השגת אי קטן, שכוח אל, חסר תועלת כבסיס לצבא וחסר תועלת לצי כנמל עגינה... [ניתן לתהות] אם אותו סוג של בסיסי אוויר היה ניתן להשגה באמצעות כיבוש מקומות אסטרטגיים אחרים במחיר נמוך יותר."

ציטוט:

ככל הידוע לי - אייזנקוט ממשיך את הקו של גבי אשכנזי - שהחזיר את אימוני המילואים.

הוא החזיר את האימונים ואף הגביר אותם למי שיישאר במילואים. יחד עם זאת הוא גם שחרר הרבה מאוד מילואימניקים לגמרי כי לא היה אפשר לשמור על כשירות שהיא מספיקה לדעתו. לדעתי זאת טעות וגם לדעתו של גרשון הכהן, כי זה עלול ליצור מחסור במסה קריטית של כוח לוחם.
http://www.israeldefense.co.il/he/c...%99%D7%95%D7%AA

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר אני רואה ככשל את הזנחת אימוני זרוע היבשה בתקופת גנץ בגני הפרטי לא ראיתי דבר כזה אפילו להפך. ו לדעתי מספיק שלכוח תהיה כשירות בסיסית של לחימת רגלים וזה יספיק להתמודד עם קשת רחבה ומגוונת של איומים. ומה יעשו עם המיקוש המטענים המכשולים והמנהרות? כמה מיומנות נגד מנהרות יש לחיילים המצרים שהורסים את מנהרות ההברחה ברפיח? הכשרה וציוד אמריקאי. מסביבות 2008 אם זכרוני אינו מטעה אותי מה ההכשרה שלהם היום לא יודע. כמה מיומנות נגד מנהרות הייתה לחיילים האמריקנים שלחמו באי איוו-ג'ימה? היה להם ציוד נגד ביצורים להביורים טנקי להביור רימונים ומטענים, האם אתה חושב שהציבור הישראלי היום מוכן לספוג את מספר ההרוגים באיוו-גימה? להזכירך היו יותר מ6000 הרוגים. לא לדבר על זה שלא היו את כל היתרונות שציוד לחימה מודרני מקנה למגן.

ציטוט:

היה להם ציוד נגד ביצורים להביורים טנקי להביור רימונים ומטענים, האם אתה חושב שהציבור הישראלי היום מוכן לספוג את מספר ההרוגים באיוו-גימה? להזכירך היו יותר מ6000 הרוגים. לא לדבר על זה שלא היו את כל היתרונות שציוד לחימה מודרני מקנה למגן.

בסוף האמריקנים ניצחו באיוו ג'ימה. האם ההחלטה לכבוש את האי הזה הייתה שווה את המחיר זו כבר שאלה אחרת. גם האבדות שנגרמו לצה"ל במלחמה 2014 היו קלות למדי בהשוואה לאבדות שנגרמו לאויב ואת המנהרות חוצות הגבול בסוף הרסו. אז משימה ספציפית זו הושגה במחיר נפגעים נמוך יחסית. השאלה היא מה היה יכול להיות יחס האבדות במידה וישראל הייתה הולכת לכיבוש וניקוי הרצועה שכן אז היה צריך להרוס את מנהרות הלחימה הפנימיות. אני לא חושב שהשיפורים בציוד לחימה נותנים דווקא יתרון למגן. הציוד הישראלי המתקדם שבזכותו התאפשרה הלחימה מוכוונת המודיעין של אביב כוכבי שיפרה את יחס אבדות לטובת ישראל להערכתי.

עם כל הכבוד לאביב כוכבי אף אחד לא המציא כלום.
כל טירון עם חצי מוח יודע שעדיף לירות לאיפה שאתה יודע שיש אויב ולא סתם לשיחים.
לדעתי אתה מערבב קצת מהתורה של קלאזוביץ שלעניות דעתי הוכחה כחסרת תועלת במלחמת העולם הראשונה,
וכחסרת ביסוס בשניה.
בפן השני החלטה ואישור תוכניות התקפיות יותר הן בסמכות הקבינט-להם אני מעריך שהוצגו האפשרויות ולמעט עופרת יצוקה(למיטב זכרוני) לרוב בחרו שאפילו לא לבצע את החלק הבסיסי לתוכנית כמו שלך -בידוד גזרות פעולה.

ציטוט:

בפן השני החלטה ואישור תוכניות התקפיות יותר הן בסמכות הקבינט

ולמה הקבינט החליט כמו שהחליט, שלא ללכת לכיבוש כלומר לניקוי הרצועה והחזרת השליטה בה לידי ישראל? כי קצין בכיר במטה הכללי. כנראה כוכבי הציג להם מצגת עם תחזיות להרג המוני של חיילי צה"ל ואזרחים פלשתינים והרס עצום ברצועה. האם זה מה שבאמת היה קורה אם היו הולכים לכיבוש הרצועה? אני לא בטוח. אבל אני דווקא כן בטוח שאם היו עושים את זה ב 2008 האבדות הישראליות היו יכולות להיות קלות מאוד. לא כבשנו את הרצועה ב 2008 ואפשרנו לחמאס להתעצם ולחפור מנהרות. האם הדרג המדיני בלם ב 2008 את הצבא? לא נראה לי. הצבא אפילו לא ביקש לכבוש את הרצועה. לא שר הביטחון ברק שבא מהצבא כרמטכ"ל לשעבר. לא הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי. לא אלוף הפיקוד גלנט. זה הכשל העיקרי במה שיכולנו לעשות ולא עשינו לפני המלחמה ב 2014. הרבה יותר משמעותי מאי הכשרה של הכוח להתמודדות עם מנהרות. אם היו מסיימים ב 2008 את העבודה היינו מונעים מהם מראש לחפור את המנהרות.

מיטוט ארגון הטרור ברצועה יגרום להתאחדות שתי הטריטוריות הפלסטיניות, ויגרום לפגיעה מדינית קשה יותר.
ב2008 כנראה שהיו שיקולים אחרים.

הלקח מאיוו ג'ימה הוא שגם אם אוייב נמצא במקום מסויים - לא חייבים לתקוף אותו רק כדי לתקוע דגל ולהגיד "ניצחנו".
ה"ניצחון" הזה קירר מאוד את המוטיווציה האמריקאית להילחם ביפנים, ותרם להעדפת התקיפה האטומית.

ציטוט:

מיטוט ארגון הטרור ברצועה יגרום להתאחדות שתי הטריטוריות הפלסטיניות, ויגרום לפגיעה מדינית קשה יותר.

זו חתיכת תאוריית קונספירציה יהודית מתוחכמת במיוחד, מזכיר את מה שכתוב ב"פרוטוקולים של זקני ציון". מדינת ישראל משמרת בכוונה את שלטון חמאס ברצועה כדי לפגוע ביחסי הציבור של הפלשתינים ולהראות לעולם מה קורה כביכול בכול פעם שישראל מבצעת נסיגה ולמה אסור לסגת מיו"ש לגבולות 67. ברית חשאית בין חמאס לישראל נגד פתח. מזימת המאה. אולי אפשר להרחיק לכת עוד צעד עם התאוריה הזו ולומר שהיהודים, סליחה, ממשלת ישראל סייעו בזמנו לחמאס להשתלט על הרצועה ולהפיל את שלטון הפתח. אני לא זוכר ששמעתי כאלה דברים אפילו מחברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת. אם זה אכן נכון, והדבר הזה ייחשף, אז זה יהיה הסוף של יחסי החוץ של מדינת ישראל.

ציטוט:

הלקח מאיוו ג'ימה הוא שגם אם אויב נמצא במקום מסוים - לא חייבים לתקוף אותו רק כדי לתקוע דגל ולהגיד "ניצחנו"

איו ג'ימה אכן היה אי בעל חשיבות זניחה לכיבוש אמריקני. אבל השטח ממנו אפשר לשגר רקטות על ישראל, שזה רצועת עזה, יו"ש, וכן חלקים מסוריה ומלבנון, הוא בעל חשיבות רבה לכיבוש על ידי ישראל. לכן ללא קשר לנושא של זכויות מוסלמיות או יהודיות להתיישבות באותם אזורים, חיוני שאזורים אלו יהיו תפוסים בידי צה"ל. ואשר לכשירות הבלתי מספיקה של צה"ל ב 2014 להתמודד מול המנהרות, זוהי אכן נקודה שהייתה צריכה שיפור. השיפור לאחר מכן התבטא בהכשרה של חטיבות חיל הרגלים למשימות הנדסיות ושהיכולת הזו לא תהיה רק נחלתם של מספר קטן של חיילים בעלי כומתה כסופה. זו גישה נכונה לדעתי. למרות זאת האבדות ב 2014 לא היו קשות במיוחד בהשוואה לאבדות חמאס והמנהרות חוצות הגבול נהרסו. כך שלמרות החוסר בכשירות של הכוח לטפל במנהרות, המחיר לא היה נוראי והמטרה הושגה. זה כשל קטן יחסית לעומת הכשל הגדול עליו הצבעתי.

אבל זה גולש לתחום הפוליטי.
לצד טענות בטחוניות, ישראל טוענת שהשלטון הפלסטיני כלל אינו לגיטימי, ולכן לא יכול להקים מדינה:
1. הוא לא שלטון נבחר (הבחירות החופשיות האחרונות התקיימו לפני עשור, והזוכה בהם היה החמאס)
2. אין לאותו שלטון שליטה בשטח שהוא מתיימר אליו - חלקו תחת שליטה ישראלית וחלקו תחת שליטת חמאס, מה שגורם לו לעבור מלכתחילה על אמנות האו"ם.

בתקופת ההפיכה, פת"ח סירב לשתף פעולה עם צה"ל להשבת הרצועה לשלטון פלסטיני,
והוא מתמיד בסירוב זה, תוך ביצוע קמפיין בינלאומי נגד ישראל בכל מבצע צבאי בגדה.
כך שבנוסף לכך שמבצע כזה יחזק מאוד את מעמדה של הראשות הפלסטינית ופת"ח,
היא תגמול לישראל - ביצירת מתקפה דיפלומטית קשה.
וגם חברי הפת"ח שנשארו בעזה - עוסקים בהברחת אמל"ח ומתקפות על ישראל
כל זה אומר - שגם לאחר המהלך שאתה מתאר - ישאר שלטון עויין בעזה שיחתור להחזרת האיום על ישראל.
כך שהאינטרס המדיני של ישראל - הוא בהמשך פיצול זה.

פיצול זה גם מאפשר אופציה מדינית של הטמעות: שבו עזה תטמע במצריים,
וחלק משטחי יו"ש יטמעו בישראל ובירדן.
או לחלופין - קיבוע המצב הקיים.
[QUOTE=אספרסו קצר]איו ג'ימה אכן היה אי בעל חשיבות זניחה לכיבוש אמריקני. אבל השטח ממנו אפשר לשגר רקטות על ישראל, שזה רצועת עזה, יו"ש, וכן חלקים מסוריה ומלבנון, הוא בעל חשיבות רבה לכיבוש על ידי ישראל. לכן ללא קשר לנושא של זכויות מוסלמיות או יהודיות להתיישבות באותם אזורים, חיוני שאזורים אלו יהיו תפוסים בידי צה"ל./QUOTE]למיקום וטופולוגיית רצועת עזה (בדומה ליו"ש והגולן) אכן חשיבות אסטרטגית,
אבל אם אין תכנון ליום שאחרי - אין לכך משמעות:
אם אין לך מוטיווציה להשאר בחלקים מעזה לאחר המבצע - לניקוי השטח מאמל"ח אין שום משמעות.

[QUOTE=ai22]אבל זה גולש לתחום הפוליטי.חלק מהסיבות היו פוליטיקה בינלאומית חלקן מקומית ולדעתי כן היתה החלטה אסטרטגית שלא למוטט את שלטון חמאס לדעתי דווקא בחזקת העדפת השטן שמכירים על זה שלא מכירים ולא כל כך מסיבות חוזות עתיד כאלה ואחרות-כלומר העדיפו את הוודאות ההרתעה וההסכמות שידעו שניתן להגיע אליהן על אי הוודאות.

בתקופת ההפיכה, פת"ח סירב לשתף פעולה עם צה"ל להשבת הרצועה לשלטון פלסטיני,
והוא מתמיד בסירוב זה, תוך ביצוע קמפיין בינלאומי נגד ישראל בכל מבצע צבאי בגדה.
לא מדויק, שישראל פועלת נגד ארגוני האופוזייה לפתח הם אפילו משתפים פעולה מודיעינית במבצע שובו אחים היות והפגיעה בתשתית חמאס ביוש היתה משמעותית אפילו מנעו הפגנות.


פיצול זה גם מאפשר אופציה מדינית של הטמעות: שבו עזה תטמע במצריים,הסיכויים לזה בערך 0. גם המצרים מבינים טוב טוב עם מי יש להם עסק.
וחלק משטחי יו"ש יטמעו בישראל ובירדן.אותו סיכוי -חוסיין היה חכם מספיק כדי לסרב לקבל את השטח בחזרה ועבדללה מכיר טוב את סיפורי אביו על ספטמבר השחור.
או לחלופין - קיבוע המצב הקיים. אני לא יודע-זו נטיה אנושית לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה-לאללה הפתרונים.

ציטוט:

הייתה החלטה אסטרטגית שלא למוטט את שלטון חמאס לדעתי דווקא בחזקת העדפת השטן שמכירים על זה שלא מכירים

אבל אם ישראל הייתה מחליטה לנקות את הרצועה מאמצעי לחימה, להרוג או לשבות את כול לוחמי האויב ולחזור לשלוט בכל הרצועה כמו שהיה לפני הסכמי-אוסלו אז לא יהיה שם אף אויב. מוכר או לא מוכר. צפוי או לא צפוי. מורתע או לא מורתע. לא חייבים להעביר אחר כך את השליטה הצבאית לידי פתח ההפכפך. אפשר לתת לרשות הפלשתינית לנהל את העניינים האזרחיים אבל הכוח הלוחם שיתפוס את השטח יהיה ישראל. בהסכמי אוסלו קוראים לזה שטח B.

אשר ליכולת הלחימה שהפגין צה"ל ברצועה, אתם חושבים שהמחסור בכשירות מספקת להתמודדות עם המנהרות גרם לנפגעים רבים אצלנו שניתן למנוע?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר אבל אם ישראל הייתה מחליטה לנקות את הרצועה מאמצעי לחימה, להרוג או לשבות את כול לוחמי האויב ולחזור לשלוט בכל הרצועה כמו שהיה לפני הסכמי-אוסלו אז לא יהיה שם אף אויב. זה פיקציה זה בעצם להגיד גם בלי שמצאתי נשק אני שם במעצר את כל הגברים בגילאי הלחימה ואני גם אאטום את הרצועה הרמטית להברחות. מוכר או לא מוכר. צפוי או לא צפוי. מורתע או לא מורתע. לא חייבים להעביר אחר כך את השליטה הצבאית לידי פתח ההפכפך. אפשר לתת לרשות הפלשתינית לנהל את העניינים האזרחיים אבל הכוח הלוחם שיתפוס את השטח יהיה ישראל. בהסכמי אוסלו קוראים לזה שטח B. זה דורש את שינוי הסכמי אוסלו.שוב עניין פוליטי לא צבאי. אשר ליכולת הלחימה שהפגין צה"ל ברצועה, אתם חושבים שהמחסור בכשירות מספקת להתמודדות עם המנהרות גרם לנפגעים רבים אצלנו שניתן למנוע? היו נפגעים בעיקר בגלל חוסר העברת מידע ומודעות לכך שהאויב יכול לצוץ גם כמה קילומטרים מאחורי קווי המגע, וצריכים להתנהג במשמעת קרב ולא בשגרה.

ציטוט:

זה פיקציה זה בעצם להגיד גם בלי שמצאתי נשק אני שם במעצר את כל הגברים בגילאי הלחימה ואני גם אאטום את הרצועה הרמטית להברחות.

כמו שכבשו את הרצועה ב 1967 אפשר היה ב 2008 לנקות אותה מנשק כמעט כליל, להרוס את כמעט כול מנהרות ההברחה ברפיח מה שייאלץ כנראה פינוי והריסה של חלק מהעיר אבל שיעשה בצורה מסודרת. לאחר ביצוע של מאמץ חד פעמי לניקוי הרצועה מכלי נשק, ישראל יכולה לחזור ולשלוט שם כמו שהיה לפני הנסיגה ב 1994. לא צריך יהיה להכניס לגולאג את כול הגברים בגילאי לחימה בשביל זה. באותה תקופה של האינתיפאדה הראשונה האוכלוסייה המקומית לא הייתה מורתעת במיוחד אבל כמות הנפגעים הישראליים הייתה קטנה ביותר. אפילו לא הייתה גדר שהפרידה בין הרצועה למדינת ישראל כי גם לא כול כך היה צריך. היעדר הכשירות של הכוח להתמודדות מול מנהרות הוא כשל קל יחסית, שעלה באבדות קלות יחסית. ולא הייתי עורף ראשים בצבא בגלל זה אבל אני רואה בכך נושא שאפשר לשפר במסגרת משאבים מוגבלים. הכשל הגדול זה שאפשרנו להם מראש לחפור את המנהרות, להצטייד באמצעי לחימה, ולאמן חיילים.
כמו כן, יש לי תהייה לגבי ניהול הלחימה ב 2014 על ידי ישראל. ראינו שלכול חטיבה היו את הנגמש"ים הכבדים שלה. לגולני היו נמרים ולכול השאר היו אכזריות. אולי היה עדיף שהיו תוקפים בכול פעם יעד אחר עם כול הנגמ"שים הכבדים שיש לנו על אותה עיר במקום תקיפה במקביל של כמה ערים ברצועה, מה שגרם לכך שבכול אזור לחימה היה מחסור בנגמ"שים כבדים בעת המתקפה הישראלית על אותה עיר, כי צי הנגמ"שים הכבדים פוצל בין היעדים השונים. כמו כן עלה בדעתי שאפשר היה להשתמש בטנקי המרכבה 2 3 ו 4 כנגמ"שים כבדים. מוציאים מהם את התחמושת הכבדה ויש שם מקום לחיילים רגליים. אם אני לא טועה אפשר לדחוס עד 4 רגלים בטנק נוסף על הצוות. מח"ט הנח"ל בזמן המלחמה ההיא אמר שכינון ישיר לא עוזר בשטח בנוי אז כנראה שהיעדר תחמושת 105mm ו 120mm בטנקים זה משהו שאולי היה אפשר להסתדר בלעדיו אבל אז היה אפשר להוביל יותר רגלים בבטחה עד מקום הפריקה שלהם.
http://www.israeldefense.co.il/he/c...%99%D7%9E%D7%94
זה הרושם שאני קיבלתי מקריאת חומר על המלחמה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון ואשמח אם תתקנו אותי.

ה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר כמו כן, יש לי תהייה לגבי ניהול הלחימה ב 2014 על ידי ישראל. ראינו שלכול חטיבה היו את הנגמש"ים הכבדים שלה. לגולני היו נמרים ולכול השאר היו אכזריות. אולי היה עדיף שהיו תוקפים בכול פעם יעד אחר עם כול הנגמ"שים הכבדים שיש לנו על אותה עיר במקום תקיפה במקביל של כמה ערים ברצועה, מה שגרם לכך שבכול אזור לחימה היה מחסור בנגמ"שים כבדים בעת המתקפה הישראלית על אותה עיר, כי צי הנגמ"שים הכבדים פוצל בין היעדים השונים.

מרגע שלקחו לחטיבה את הנגמ"שים והגיעה משימה דחופה - הסתדרו עם מה שיש,
ונהרגו 13 חיילים.

ריכוז הכח במקום אחד עושים - כשחסר לך כח אש,
במבצע הזה הייתה כמות עצומה של כח אש (טנקים בנקודות שולטות, ארטילריה מסייעת ונשק מונחה),
אבל לחיילים היו חסרים נגמ"שים.

הרעיון שלך (טנקים כנגמ"ש מאולתר) נשמע מעניין (למרות שלטנק יש עמידות פחות טובה מנגמ"ש ללא צריח - ולכן בעל פחות נקודות כשל, כשאין מסתדרים עם מה שיש),
אבל מראש היו חסרים גם טנקים בכח הנכנס, (ובמהלך התמרון היו כשלים בטנקים שהיו ובסופו של דבר, הנגמ"שים נכנסו ללא ליווי טנקים).

[QUOTE=אספרסו קצר]כמו שכבשו את הרצועה ב 1967
ממליץ על ספרו של דוד מימון "הטרור שנוצח " והוא עוסק בדיכוי הטרור ברצועת עזה בשנים 71-72 הקמת סיירת רימון וכו'.ככה שלא ממש טיהרו את השטח וגם לדעתי הטרור חזר די דומה לבפרסומת למשחה אנטביוטית ואגינלית( בוקר טוב! הפטריה שלך חזרה!!!) בשות ה80.

מה שאומר שאחרי כל ההרג,
צה"ל יצטרך לשלוט בעצמו על כל ההבטים של החיים בעזה, באופן קבוע,
או להשאיר נציגי חמאס שישלטו, תוך כדי ארגון לוחמה נגד צה"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר אשר ליכולת הלחימה שהפגין צה"ל ברצועה, אתם חושבים שהמחסור בכשירות מספקת להתמודדות עם המנהרות גרם לנפגעים רבים אצלנו שניתן למנוע?

ביחס לחלופה שהצעת - היו ממש מעט נפגעים.

נהרגו 67 חיילים, 5 אזרחים.
13 מהם בנגמ"ש M113 שנקלע למארב נ"ט, ובקרב שהתפתח בנסיון חילוץ.
לפחות 15 הרוגים בתקיפות פצמ"רים ורקטות (כמעט כולם ממרגמות).
כך שהתמודדות טובה יותר עם המרגמות והרקטות, והימנעות משימוש בנגמ"שים גרועים - יכלו לחסוך עד שליש מההרוגים.

לעומת זאת:
5 נהרגו בשל חוסר התמודדות טובה עם המנהרות.

ציטוט:

מה שאומר שאחרי כל ההרג, צה"ל יצטרך לשלוט בעצמו על כל ההיבטים של החיים בעזה, באופן קבוע,

אבל זה מה שהיה עד אוסלו וזה גם לא עלה כול כך הרבה למשק הישראלי. כול השירותים הממשלתיים והסוציאליים שישראל תספק לפלשתינים ימומנו מהמסים שהם ישלמו. לא משלם המסים הישראלי. פקידים בכירים ישראלים יעסקו רק בניהול המערכת. הכלכלה הפלשתינית וגם הישראלית תצמחנה עקב תעסוקה בישראל של הרבה מאוד מתושבי הרצועה ולא יהיה צורך בכול כך הרבה חיילים וציוד יקר ששומרים על גבול הרצועה. השאלה היא כמה הרס והרג ייגרם אם יחליטו עכשיו לכבוש את הרצועה. לפי דעתי בנושא הצבאי מול חמאס הזמן משחק לטובתנו ואפשר לדחות את המתקפה על הרצועה בכמה שנים במקום לפעול באופן מיידי. הסיבה לכך היא משטר א-סיסי במצרים שצמצם באופן ניכר את ההברחות ברפיח. בזמן שהם לא מסוגלים להצטייד בטילי קורנט, ברקטות, במרגמות ובפגזי מרגמה, אצלנו בונים עוד כלי רכב כבדים עם הגנה אקטיבית מסוג נמר, איתן ומרכבה סימן 4. אז אנחנו מגדילים מול חמאס את הפער האיכותי בכמות ובאיכות. הם יכולים לכול היותר לאמן לרמת נוחבא יותר מאנשיהם אבל זה לא יכול להוות תחליף לנשק מתקדם. זה בניגוד למצב מול חיזבאללה שהזמן משחק לרעתנו ולכן את חיזבאללה אני מציע לתקוף עכשיו ואת חמאס רק בעוד כמה שנים.

דבר ראשון - כי עד אוסלו השטח לא היה רווי בנשק (ויקח המון זמן מאמץ והרוגים למצוא את כל הנשק שהוסלק).
כך שההתמודדות הייתה עם נשק מאולתר ואבנים - לא עם נ"ט מעולה ושפע מרגמות ונק"ל.

דבר שני - היה לך שת"פ עם גורם מקומי שביצע את רוב ניהול הצרכים המקומיים.
היום חמאס עושה את זה, ומי שינסה להחליף אותו - כנראה ירצח ע"י אנשי חמאס (ולכן פת"ח לא מתנדבים לעשות זאת).

כדי שהפלסטינים יממנו את השירותים - תצטרך לגבות מהם מס.
יקח המון זמן עד שהשלטון שלך שם יהיה יעיל מספיק לצורך זה (20 שנה אחרי 67 ניסו מהלך כזה - וזה לא היה הצליח).
את אותם חיילים וציוד שהיום שומרים על גבול הרצועה - תצטרך בתוך הרצועה (כמו שהיה לפני הנסיגה), אבל לצורך ניהול יומיומי - תצטרך הרבה יותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר לפי דעתי בנושא הצבאי מול חמאס הזמן משחק לטובתנו ואפשר לדחות את המתקפה על הרצועה בכמה שנים במקום לפעול באופן מיידי. הסיבה לכך היא משטר א-סיסי במצרים שצמצם באופן ניכר את ההברחות ברפיח. בזמן שהם לא מסוגלים להצטייד בטילי קורנט, ברקטות, במרגמות ובפגזי מרגמה, אצלנו בונים עוד כלי רכב כבדים עם הגנה אקטיבית מסוג נמר, איתן ומרכבה סימן 4. אז אנחנו מגדילים מול חמאס את הפער האיכותי בכמות ובאיכות. הם יכולים לכול היותר לאמן לרמת נוחבא יותר מאנשיהם אבל זה לא יכול להוות תחליף לנשק מתקדם. זה בניגוד למצב מול חיזבאללה שהזמן משחק לרעתנו ולכן את חיזבאללה אני מציע לתקוף עכשיו ואת חמאס רק בעוד כמה שנים.

פה אתה נוגע בנקודה נכונה:
בזמן שאין לוחמה, ישראל צומחת כלכלית, מנצלת את כספי המיסים להצטיידות, שתעניק לנו נקודת פתיחה טובה יותר במערכה הבאה.
וזה נכון לגבי לבנון אפילו יותר (בזמן שישראל פורחת כלכלית - בלבנון נמצאים במלחמת התשה קשה בגבול סוריה).

וגם בלבנון - בלי שותף מקומי שיעשה סדר אחרי המלחמה (כמו שבאשיר ג'ומייל היה אמור לעשות, ובלעדיו נשארנו בלי תוכנית פעולה ממשית) - לאחר המלחמה האוייב יתחמש מחדש, כך שלאיסוף נשק - לא תהיה תועלת כלל.

לגבי העניין הכלכלי: זו נקודה נכונה,
ולכן זו אפשרות פעולה סבירה - בגדה (לכך התכוונתי כשדיברתי על היטמעות),
אבל - זה עניין פוליטי.
ובנוסף - כל עוד אתה לא מממש זאת בהצלחה ביו"ש (שם קיימים קשרים כלכליים צמודים עם ישראל) - אין בכלל מה לדבר על עזה,
אם ביו"ש (שם יש לך אינטרס גבוהה משמעותית, עם בערך אותה כמות אוכלוסיה) אתה לא מממש זאת - אין מה לדבר על עזה.

ציטוט:

וזה נכון לגבי לבנון אפילו יותר (בזמן שישראל פורחת כלכלית - בלבנון נמצאים במלחמת התשה קשה בגבול סוריה).

אני לא בטוח. משלוחי הרקטות כנראה ממשיכים להגיע מאיראן לחיזבאללה והמשגרים החדשים ממשיכים להיות מוצבים בטווח ירי מערי ישראל. אז לא בטוח שהזמן משחק לטובתנו.

ציטוט:

וגם בלבנון - בלי שותף מקומי שיעשה סדר אחרי המלחמה (כמו שבאשיר ג'ומייל היה אמור לעשות, ובלעדיו נשארנו בלי תוכנית פעולה ממשית) - לאחר המלחמה האוייב יתחמש מחדש, כך שלאיסוף נשק - לא תהיה תועלת כלל.

לא חייבים שותף מקומי באופן מיידי. אפשר בהתחלה לנקות את השטח מנשק ומאויב שאוחז בו. כשגייסות ישראליים הם אלו שמוצבים באופן בלעדי בארץ שנוקתה ואובטחה. כך היה ביהודה שומרון ורצועת עזה לפני אוסלו. רק חיילים ישראליים ואוכלוסייה מקומית שאינה אוהדת אבל חסרת יכולת להילחם בצורה אפקטיבית. בשלב השני יחל שיתוף פעולה עם האוכלוסייה המקומית על ידי קמפיין ציבורי שקורא לשיתוף פעולה עם ישראל, וכן רקימת קשרים עם מנהיגים מקומיים ושבטיים. החמולה היא המפתח ובסיס הסולידריות בחברה המוסלמית הפטריארכלית. בשלב השלישי תקום ממשלה פרו ציונית עם צבא שמצויד אך ורק בנשק ללוחמה נגד מרידה. צבא שיוכל להגן על הסדר הפנימי במדינה אבל שלא יהיה לו נשק שיוכל לאיים על מדינת ישראל, וישתף פעולה עם צה"ל שישאיר כוחות במדינה השכנה או בחלק ממנה. הייתה לנו בזמנו ליישם את המודל שהצעתי בלבנון אבל בגלל שהיה קצת קשה, בחרנו לנטוש את המשימה במקום להשלים אותה והמחיר הוא הכמות האדירה של רקטות שמכוונות כרגע לעבר ישראל. כיבוש שטחים מאוכלסים בערבים הוא משהו שצריך לראות לא רק כאתגר אלא גם כהזדמנות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי itamars2 אבל זה גולש לתחום הפוליטי.חלק מהסיבות היו פוליטיקה בינלאומית חלקן מקומית ולדעתי כן היתה החלטה אסטרטגית שלא למוטט את שלטון חמאס לדעתי דווקא בחזקת העדפת השטן שמכירים על זה שלא מכירים ולא כל כך מסיבות חוזות עתיד כאלה ואחרות-כלומר העדיפו את הוודאות ההרתעה וההסכמות שידעו שניתן להגיע אליהן על אי הוודאות.

זה לא עניין של "לא מכירים" - אלא שהתמיכה בפת"ח בעזה נמוכה מאוד, וגם הפת"ח בעזה משתתף בהפגזת ישראל ברקטות ומרגמות.
מה שאומר - שכל חלופה (גם ה"מלאך") גרועה בדיוק כמו מי שאתה מדיח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי itamars2 בתקופת ההפיכה, פת"ח סירב לשתף פעולה עם צה"ל להשבת הרצועה לשלטון פלסטיני, והוא מתמיד בסירוב זה, תוך ביצוע קמפיין בינלאומי נגד ישראל בכל מבצע צבאי בגדה. לא מדויק, שישראל פועלת נגד ארגוני האופוזייה לפתח הם אפילו משתפים פעולה מודיעינית במבצע שובו אחים היות והפגיעה בתשתית חמאס ביוש היתה משמעותית אפילו מנעו הפגנות.

השת"פ המודיעיני הוא בגדה בלבד (למנוע הפיכה נוספת).
פת"ח לא רוצה שום קשר למבצעים של צה"ל בעזה - ובמהלך מבצעים אלו הוא מפעיל את התשתית הדיפלומטית שלו לגינוי ישראל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי itamars2 פיצול זה גם מאפשר אופציה מדינית של הטמעות: שבו עזה תטמע במצריים,הסיכויים לזה בערך 0. גם המצרים מבינים טוב טוב עם מי יש להם עסק.

אל תהיה בטוח שתהיה להם ברירה.לטרור בסיני יש קשרים הדוקים לארגוני הטרור בעזה,
מרגמות רקטות וצלפים בעזה ניתן לכוון לא רק לשטח ישראל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי itamars2 וחלק משטחי יו"ש יטמעו בישראל ובירדן.אותו סיכוי -חוסיין היה חכם מספיק כדי לסרב לקבל את השטח בחזרה ועבדללה מכיר טוב את סיפורי אביו על ספטמבר השחור. או לחלופין - קיבוע המצב הקיים. אני לא יודע-זו נטיה אנושית לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה-לאללה הפתרונים.

גם שם לא בהכרח תהיה ברירה,
אבל השאלה היא לא האם זה יקרה,
אלה האם מעדיפים להשאיר זאת כאופציה,
או מעדיפים מדינה פלסטינית.
זו כאמור - שאלה פוליטית, ולא שאלה צבאית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 זה לא עניין של "לא מכירים" - אלא שהתמיכה בפת"ח בעזה נמוכה מאוד, וגם הפת"ח בעזה משתתף בהפגזת ישראל ברקטות ומרגמות. מה שאומר - שכל חלופה (גם ה"מלאך") גרועה בדיוק כמו מי שאתה מדיח. לאור הנטיה שלהם לקפוץ ראש מרבי קומות בכלל לא בטוח שהם היו אלה שמחליפים את חמאס לגבי החלק הראשון מסכים. השת"פ המודיעיני הוא בגדה בלבד (למנוע הפיכה נוספת). פת"ח לא רוצה שום קשר למבצעים של צה"ל בעזה - ובמהלך מבצעים אלו הוא מפעיל את התשתית הדיפלומטית שלו לגינוי ישראל. רשמת "תוך ביצוע קמפיין בינלאומי נגד ישראל בכל מבצע צבאי בגדה" ןלזה התייחסתי. אל תהיה בטוח שתהיה להם ברירה.לטרור בסיני יש קשרים הדוקים לארגוני הטרור בעזה, מרגמות רקטות וצלפים בעזה ניתן לכוון לא רק לשטח ישראל. גם שם לא בהכרח תהיה ברירה, אבל השאלה היא לא האם זה יקרה, אלה האם מעדיפים להשאיר זאת כאופציה, או מעדיפים מדינה פלסטינית. זו כאמור - שאלה פוליטית, ולא שאלה צבאית. לא הבנתי איך מה שאתה כותב מוביל להטמעות במצרים. אחת מהסיבות לסגירת המעברים ממצרים לעזה היא שיתוף הפעולה בין גורמים ברצועה לטרוריסטים בסיני. אתה חושב שהמצרים יכנסו לרצועה?

מדובר על נושא פוליטי - על בחירה פוליטית, "להקיא" את עזה, ועל בחירה לא "לבלוע" אותה חזרה.

ציטוט:

לא הבנתי איך מה שאתה כותב מוביל להטמעות במצרים. אחת מהסיבות לסגירת המעברים ממצרים לעזה היא שיתוף הפעולה בין גורמים ברצועה לטרוריסטים בסיני. אתה חושב שהמצרים יכנסו לרצועה?

הסיבה העיקרית לסגירת המעברים מלכתחילה - הייתה שהמצרים לא סמכו על חמאס - ודרשו שפת"ח יפקח על המעברים בצד העזתי (דרישה שחמאס סירב לה), כדי למנוע מצב שבו הגבול מתפוגג ותקיפות מעזה יפגעו ביחסי מצריים-ישראל (כפי שהיה בתקופת הפאדיון).
ומצד שני - במצרים גם לא טיפלו באגרסיביות במנהרות, כי זו לא הייתה בעייה חמורה מצידם.

אבל רואים שהיום מצרים משקיעה מאמץ כדי למנוע מלוחמים ונשק לעבור בין הצדדים,
כי עכשיו הזרימה היא גם בכיוון ההפוך (נשק מוברח מעזה לסיני).
מאמץ כזה יכול לההחרפת המאבק - ולמצב שבו הלוחמים עוברים לעזה ונלחמים ממנה במצרים.
ולכן אמרתי - מרגמות ניתן להפנות גם דרומה.

הטרור בסיני, ממוקד ברובו בצפון סיני - שטחים הקרובים לגבול ישראל שבהם גרים בדואים ופלסטינים.
מצרים לא יכולה "להקיא" את סיני,
ובידוד הגדה יכול להביא לאותו סוג לוחמה שמעזה מנהלים נגד ישראל,
ולכן עלולה להישאר ללא ברירה - אלא "לבלוע" את עזה.

הם לא בולעים את סיני איך יבלעו את עזה.
זה לא מסתדר.
קצת WISHFUL THINKING.
לחשוב שמישהו אחר יבוא לחלץ אותנו מהבוץ.

זה בהחלט לא היה בגלל חוסר באנשי צבא/חיילים.
אבל מה בחיים האמייתים זה לא כמו RED ALERT וזה לא מספיק לזרוק מספיק כוחות שהם כבר ינקו את השטח ויכבשו אותו.
שלא לדבר על העובדה שבחיים האמיתיים מאחורי כל חייל כזה יש חיים שלמים.

לזריקת כוחות חצי מאומנים במאסות על שטח מסויים כדי שיטהרו אותו יש שם - בשר תותחים.

גם אם הכשירות היא לא 100% עדיין אפשר לנצח. כמובן שעדיף שהכשירות תהיה כמה שיותר גבוהה, לכול החיילים, אבל לא תמיד זה מה שאפשר להשיג ואם רוצים לנצח, עדיף לשלוח לקרב מסה של חיילים גם אם הם לא ברמה של ה SAS. צריך לאמן לוחמים רבים ככול האפשר לפני המלחמה אבל לאחר שהמלחמה התחילה, לכמות יש לפעמים חשיבות יותר גדולה מאשר לאיכות. כרגע לא מאמנים בעת שלום מספיק לוחמים רגליים וזה יוכל לגבות מאתנו מחיר כבד אם נצטרך לרכז מאמץ. היעדר ניצחון מול חמאס וחיזבאללה יכול להביא לשיתוק ממושך של החיים התקינים בארץ בעת מלחמה וזה יגרום לאנשים להגר מפה בסוף.

יש די והותר חיילים כדי לכתר את עזה, לתקוף נקודתית, ולהשמיד כל מי שנחשף מתנגד לתקיפה.
ואפילו תקיפה רחבה בהרבה - לא בעייתית.
יש יותר בעיה בגלל שיטת האסקלציה שבה נוקטים (כיתור והערכות איטיים תוך כדי תקיפה אווירית, עד שמגיעים למסה קריטית לצורך תקיפה קרקעית רחבה),
ואז נשאר מעט זמן לפעילות והוא גם מקוצץ בגלל הפסקות אש זמניות.

אבל לצורך המטרות שהצעת - יש בעיית מחסור קשה,
יש צורך בכמות גדולה מאוד של חיילים, לאורך הרבה מאוד זמן,
העלות אדירה,
והתועלת נמוכה.
והפיתרון שהצעת גרוע בהרבה מכל נזק שעזה עצמה עלולה לגרום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר היעדר ניצחון מול חמאס וחיזבאללה יכול להביא לשיתוק ממושך של החיים התקינים בארץ בעת מלחמה וזה יגרום לאנשים להגר מפה בסוף.

עד כה - חמאס וחיזבלה התקשו להביא למצב שבו לוחמה מולם גורמת לפגיעה מורגשת במשק (מפעלים דחו הזמנות, והשלימו לאחר המלחמה).
כך שהמצב שאתה מתאר - רחוק מאוד מהמציאות הנוכחית.
אם זה יגיע לרמה כזו התגובה יכולה להחמיר.

ציטוט:

יש צורך בכמות גדולה מאוד של חיילים, לאורך הרבה מאוד זמן,

כמה חיילים היו ברצועה לפני אוסלו? לדעתי פחות מ 10,000. מאמץ חד פעמי עתיר כוח אדם של הרבה מאוד חיילים שינקו את הרצועה פעם אחת ולתמיד יכול לחסוך הרבה מאוד כוח עבודה בעתיד. אחד מצווארי הבקבוק של מתקפה על עזה הוא המחסור באנשים שיודעים לבצע חקירה בשפה הערבית. יהיה צריך לחקור הרבה מאוד מתושבי הרצועה ולשאול אותם איפה המנהרות, איפה הנשק ואיפה האנשים שאוחזים בו. יש למעלה ממיליון אנשים בעזה. תארו לכם כמה זה היה עוזר אם כול חייל היה יודע ערבית ואם כול קצין היה יודע לבצע חקירה בערבית. זה היה חוסך הרבה מאוד עבודת שב"כ כי להערכתי היה אפשר לבצע חקירה מידית ברגע ובמקום בו נעצר הנחקר. הרבה מאוד מודיעין אפשר היה להפיק מכך במהרה. כשל חמור שאני רואה במדינה שלנו הוא שלא מחייבים יהודים ללמוד ערבית החל מגיל הגן כמו אנגלית. אולי חבר הכנסת אורן חזן יצליח לתקן את זה.

ציטוט:

מרגע שלקחו לחטיבה את הנגמ"שים והגיעה משימה דחופה - הסתדרו עם מה שיש,

אז אם לוקחים לחטיבה את חלק מהנגמ"שים אז אפשר להשאיר מאחור חלק מהכוח הרגלי ולתקוף עם כוח יותר קטן. אשר לשימוש בנגמ"כים (נושא גייסות משריין כבד) לדעתי צריך שכולם יהיו תחת פיקוד מרכזי כדי שיהיה אפשר להפעיל אותם לפי הצורך, הן בצורה מרוכזת שבו כוח רגלי קטן יחסית תוקף עם נגמ"כים ואז יש מספיק נגמ"כים לכולם או לפזר אותם כסיוע לכוח רגלי גדול יותר ואז לא יהיה מספיק לכולם. לגולני לא היו מספיק נגמ"כים בסגעייה ואז נאלצו להשתמש גם ברכב רך כי חלק מהנגמ"כים היו במקומות אחרים לפי מה שהבנתי. אולי היה צריך לתקוף בשלבים יעד אחרי יעד ואז היה אפשר לרכז על כול יעד את כול הנגמ"כים בכול פעם אחר פעם במקום לתקוף במקביל כמה יעדים. או שאולי אני לא מכיר מספיק את הפעלת הנגמ"כים במלחמה.

לא יודע למה קבעת שאין מספיק חיילים לבצע מה שצריך לבצע ,
לדעתי יש מספיק זה רק עניין של קבלת ההחלטה.
מחוץ לרצועה באזורי ההערכות היו מספיק חיילים לבצע כל מה שהדרג המדיני היה מבקש.

ציטוט:

לא יודע למה קבעת שאין מספיק חיילים לבצע מה שצריך לבצע

ומי אמר שזה שיש מספיק חיילים כדי לטפל ברצועת עזה זה אומר שיש מספיק חיילים גם כדי להתמודד נגד חיזבאללה בלבנון או נגד משטר אסד בסוריה או נגד כולם בבת אחת. צבא המילואים של מדינה צריך להיות גדול ככול האפשר. לשם כך כול גבר שומר חוק בריא בגופו ובנפשו שהגיע לגיל 18 צריך לעבור אימון של שנתיים לפחות לפי דעתי וגם אחרי שהוא ישוחרר משירות פעיל הוא עדיין יהיה חלק מסגל המילואים ויקראו לו לאימוני רענון תקופתיים. אז כמה גדול צריך להיות הצבא? כמה שיותר.

כמה שיותר באיזו מגבלה ?
ברור שברד אלרט רוצים צבא כמה שיותר גדול וזה גם לא עולה כסף אבל במיצאות מי בדיוק ישלם על זה ?
אם פוטנציאל הגיוס שלך הוא שלש נניח 4 מליון איש אז צריך צבא בגודל 4 מליון איש ?
על חשבון מה בדיוק ? ואיך הכלכלה שלך תתמוך בצבא כזה (אחרי שתעשה רעננונים לצבא הבלתי מוגבל שלך) ?
המשוואה צרכה להיות שצריך צבא הגדול ביותר שנחוץ והגדול ביותר שנותן את המענה למטרת הצבא. צבא צריך להיות בגודל שהמדינה יכולה לתמוך בו מבלי לפגוע בחוסן הבטחוני שלה (כלכלה,רווחה, רפואה וכולי)...
לאנשים שמגסייסים לחודש אימונים ומדי עשרים שנה עושים להם רענון קוראים מיליצייה לא צבא , כמו שאמרתי הם בשר תותחים נפלא.

גודל הצבא צריך להיות פונקציה של גודל האוכלוסייה. אני מדבר על צבא פעיל ועוד מילואים. כול גבר בעל כשירות ללחימה צריך לעבור אימון לחימה כשהוא מגיע לגיל 18. לאחר השלמת האימון רוב החיילים ישוחררו משירות פעיל ויהיו חלק מסגל המילואים. חלק יישארו לצורך תעסוקה מבצעית בעת שגרה ו/או קורסים פיקודיים. כך נגיע למצב שגודל הצבא על הסגל הפעיל וסגל המילואים שלו יכלול את כול הגברים הכשירים לשירות בגילאים 18-45 וחלק מאלו שהם מבוגרים יותר מ 45 שיאיישו תפקידי פיקוד. אין זה אומר שכולם יהיו כול הזמן בשירות פעיל. בעת שגרה הרוב ישוחרר משירות פעיל לחיים אזרחיים אבל ימשיך להיות חלק מסגל המילואים. כשתפרוץ מלחמה ניתן יהיה לגייס כמה אנשים שרק רוצים.

"התודעה גוברת על הידיעה"\ מאת גל פרל פינקל

"התודעה גוברת על הידיעה"\ מאת גל פרל פינקל

מסקנות ממצאי דו"ח פנים-צה"לי שבחן את מוכנות הכוחות למבצע "צוק איתן" מעידות, ככל הנראה, על כשל חוזר ממערכות קודמות של הכרת האיום ללא הבנתו.

בספר הדגיש לידל הארט את חשיבות הדמיון למפקד צבאי.

בהרצאה שנשא לפני שנתיים במכינה הקדם-צבאית עצם, הדגיש תא"ל איתי וירוב, (מפקד אוגדת עזה דאז), את חשיבות הדמיון עבור מפקד צבאי. וירוב סיפר לחניכים על ספרו של התיאורטיקן והפרשן הצבאי הבריטי באזיל הנרי לידל הארט, "הצד השני של הגבעה" (הוצאת מערכות, 1986). הספר, בו פורש הכותב לקט משיחותיו עם מפקדים בכירים בצבא הגרמני מיד עם תום מלחמת העולם השנייה, נפתח עם אמירתו של הגנרל הבריטי וולינגטון, גיבור קרב ווטרלו, כי ניצח בקרבותיו משום שבילה את חייו בניסיון לנחש מה מצפה לו בצדה השני של הגבעה. הערה זו, כתב לידל הארט, "הפכה ברבות הימים לביטוי המציין את הדמיון הנדרש מן הגנרלים לנחש מה מתרחש "מצידה השני של הגבעה" – מאחורי חזית האויב ובמוחו של האויב. בנוסף לכך היוותה הערה זו תאור ממצה של תפקידי המודיעין" (עמוד 11). להמחשת דבריו תיאר וירוב כיצד כמפקד גדוד צנחנים בשנת 1999, הצליח, כשברשותו רק שברי מידע מועטים, לצפות את פעולת האויב ולהוציא לפועל מארב בעומק לבנון שהביא להריגת ארבעה מחבלים.


האלוף בכר, קבע כי המנהרות היו "בחזקת נעלם", (צילום: דו"צ).

בשבוע שעבר נודע כי תחקיר פנים-צה"לי אודות מבצע "צוק איתן" קובע כי "ערב המבצע היו המנהרות ההתקפיות עבור רוב מפקדי הכוחות המתמרנים בחזקת נעלם. הייתה הכרה של האיום, אך עוצמתו וממדיו לא נתפסו". בנוסף נמצא כי הפעלת הכוח של צה"ל לא הצליחה לערער את שיווי המשקל של החמאס ו"להניח את האויב על קרני הדילמה", כדברי הגנרל שרמן. את התחקיר קיימה ועדת בדיקה שמנתה כ-30 קצינים בראשות האלוף יוסי בכר, מפקד הגיס המטכ"לי. בכר, קצין צנחנים שלחם שנים ארוכות בלבנון ופיקד על אוגדת עזה, הוציא תחת ידו מסמך מקיף שבחן את תפקוד כלל הכוחות המתמרנים במבצע. לקחי התחקיר מיושמים בימים אלה הן בתכנית הרב-שנתית גדעון לבניין הכוח הצה"לי, והן בפיקוד הדרום.

קביעתו של האלוף בכר כי המנהור ההתקפי בעזה היה "בחזקת נעלם" בעבור הכוחות, מהדהדת את אמירתו של חגי מרדכי, מח"ט הצנחנים במלחמת לבנון השנייה, על אודות מערך "שמורות הטבע" שבנה חזבאללה ושעשה בו שימוש במלחמה. מרדכי הודה אז ביושר כי בטרם המלחמה טעה בחושבו שמדובר "בכמה אוהלי סיירים עם שקי שינה וקופסאות שימורים". זאת, למרות שבאמ"ן היה מידע רב אודות האיום. אולם, המודיעין לא תורגם לכדי תובנות אופרטיביות ולהתכוננות שנדרשה מהכוחות הלוחמים. "ידענו אבל לא הבנו" הוא משפט שגור כשמדברים עם מי שלחמו בלבנון ובעזה בעשור האחרון, או "התודעה גוברת על הידיעה", כפי שניסח זאת בשעתו ח"כ עפר שלח בכנס שעסק ב"צוק איתן". זוהי אינה תופעה חדשה בצה"ל, והדוגמא הבולטת לכך מהעבר היא במלחמת יום הכיפורים, אז נתקלו כוחות צה"ל בטילי נ"מ ונ"ט ללא הכנה מתאימה – אף שהיה מודיעין אודותם – ונגרם להם נזק כבד בשל כך.


מנהרות ב"צוק איתן", (צילום: דו"צ).

הסברים שונים ניתנו לליקויים סביב "צוק איתן", משכנעים יותר או פחות. כך למשל המציאות התקציבית, שבימיו של הרמטכ"ל הקודם בני גנץ הייתה מגבילה מאוד בהשוואה לתקופה הנוכחית. הסבר אחר הוא שהדרג המדיני, בשנים שקדמו ל"צוק איתן", מיקד את תשומת הלב של הצבא באיראן ולא בחמאס. בישראל נוטים לרוב לחפש אשמים מתוך הנחה שמישהו התרשל. עם זאת, היעדר תכנית הנדסית מוגדרת לטיפול במנהרות והזנחת מוכנות כוחות היבשה, יש בהם כדי להטריד ברמה המערכתית והם מצריכים יותר מאשר הטחת ביקורת ברמטכ"ל הקודם, בני גנץ, ובראש אמ"ן לשעבר, אביב כוכבי. כשארגון כושל שוב ושוב בזיהוי האיום הקונקרטי למערכה, כנראה שהדפוס טבוע במערכת ואינו נעוץ רק באשמתו הישירה של מישהו. מוטב לבדוק כיצד זה יתכן שהצבא, פעם אחר פעם, חרף מידע על איום קונקרטי כזה או אחר שמצוי ברשותו, מגיע למערכה כשמפקדיו וחייליו חסרים תכנית אופרטיבית ואמצעי לחימה מתאימים.


מנהרות חמאס, (צילום: רויטרס).

מאז מבצע "צוק איתן" הגדילה הזרוע הצבאית של החמאס את מצבת הלוחמים של כוח נוחבה, יחידת הקומנדו של הארגון, לכדי 5,000. בנוסף שקדו בארגון על פיתוח רקטות תלולות מסלול קצרות טווח (שהוכחו כיעילות יותר), כמו גם על רכישת יכולות חדשות ובהם כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים). יתכן אף שבדומה לאיומי חזבאללה על יישובי צפון ישראל, מתכננים בחמאס להשתלט בעימות הבא על יישוב בעוטף עזה. היעדר מתווה מוסכם על פתרון למשבר ההומניטרי ברצועה הופך את העימות הבא לתרחיש צפוי, כשהשאלה היא העיתוי. אף שסביר מאוד שהמנהור ההתקפי יהווה חלק מתורת ההפעלה של החמאס בעימות הבא, הרי שניסיון העבר מראה כי הארגון אינו קופא על שמריו. המנהרות היו ההפתעה של הסיבוב הקודם, לא מן הנמנע שכעת שוקדים בחמאס על הפתעה חדשה.

בצה"ל אוהבים לצטט את קלאוזוביץ ולומר ששדה הקרב הוא ממלכת אי-הוודאות, ושהפתעות תמיד תהיינה. חשוב לומר, שכמו טילי הסאגר ב-1973, כך שמורות הטבע ב-2006 והמנהרות ב-2014: מדובר בהפתעות טקטיות ולא אסטרטגיות, וכדאי שלא לתת להן משקל אסטרטגי, מטרידות ככל שתהיינה. אולם, רצוי לצמצם אותן למינימום ההכרחי ו"לנחש" את הנעשה מצידה השני של הגבעה, כך שלמערכה הבאה יגיע צה"ל עם תכנית מתאימה לאיומים הקונקרטיים, ויפחית את הסיכוי להיגררות לעוד מערכה מהוססת, מגומגמת ולא החלטית בדומה לקודמותיה.

(המאמר, בגרסה מקוצרת, פורסם במקור בבלוג "שורטי", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 25.10.2016)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 26.10.2016)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

יפה כי הכותב מציין כי 'הדפוס טבוע במערכת' מה שבעבר היו נמנעים מלומר,
מתי נשכיל לחפור עוד קצת ולהגדיר את דפוס [בעיקר דפוס החשיבה] הפרטים, הסיבות לכך,ואפשרויות השינוי....
זה יקרה אני מקווה כשנדע להילחם בחכמה, יושר ואומץ בדפוסי החשיבה שלנו...למען השיפור, ולא, תכיפות מאמרים שכאלו כנראה לא תפחת.