בס"ד
כ"ח באלול תשע"ו
מאת אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב רוח

הַמַּאֲמִין בְּדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ הוֹלֵך יֵגִּיעַ לְיַעֲדוֹ גָם לֹא יִסְתַבֶּךְ
לֹא כֵן הַהוֹלֵךְ כְּמוּבַל בַּדֶּרֶךְ יִמְצָא עֵצְמוֹ אָדָם חַסַר עֶרֶך

שבת שלום ושנה טובה ומבורכת לכל קוראי

הִתְיַצְבּוּת מֹשֶׁה

לֹא מִתֹּקֶף צָו וְאַף לֹא כְּחוֹבָה כְּתוּבָה
בְּטֶרֶם נִשְׁאַל קַם מֹשֶׁה וְנָתַן תְּשׁוּבָה
דֻּגְמָא וּמוֹפֶת לִנְהוֹג לְפִיהָ מְעֵת לְעֵת
אַף אִם לֹא נִתְבַקַּשְתָּ דוּ''חַ קוּם תֵּת
זֹאת לְאוֹת וּלְמוֹפֵת
עַתָּה הָעָם נִצָּב לַעֲבוֹר בִּבְרִית אֱלֹהִים
טַף נָשִׁים חוֹטְבֵי עֶצִים בִּכְלָלָם גֵּרִים
לְהַבִיע אִמּוּן אַף בְּנָבִיא מוּרַם מְעָם
וּלְסַלֵּק לֵחְשׁוּשִׁים עַל מַעַל וְעַל פְּגָם
זוֹ חוֹבַת כֹּל בָּשָׂר וְדָּם
כִּי יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ וְלַיְלָה אֶל לַיְלָה יְחַוֶּה
שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יֵחְיֶה* * משלי טו/כז

לא אוכל עוד לצאת ולבא
בדרך כלל פרשת נִצָּבִים נקראת ביחד עם פרשת וַיֵּלֶךְ , כיון שהשנה היא שנה מְעֻבֶּרֶת, פרשת נצבים עומדת בפני עצמה כפרשת השבוע, פרשה קצרה ותוכנה חשוב ביותר. אף על פי כן מובאות כאן ציטטות גם מפרשת וילך כדי להביא את המהות שבדברי משה אל העם בסוף ימיו לאמור: לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תַּעֲבֹר את הירדן הזה. המלים "לא תַּעֲבֹר את הירדן הזה" נאמרות מפי משה בכאב נסתר כי זו היתה גזרה קשה שנגזרה עליו, אלא שהוא מקבל את הגזרה ומשלים עמה. משה היה כבר בן מאה ועשרים שנה בעת שהעביר את המנהיגות ליהושע בן נון, כפי שצוהו אלהים, אף על פי כן נאמר עליו כי: לא כָהֲתָה עינו ולא נָס לֵחֹה (וזאת הברכה לד/ז) היה במלוא אונו עומד בפני העם על כל מרכיביו כאמור: ראשיכם ,שבטכם,זִקְנֵכֶם וְשֹטְרֵיכֶם ...וטפכם נשיכם וְגֵרְךָ אשר בקרב מחנך מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ ( כט/ט,י) על סמיכות "חֹטֵב עֵצֶיךָ ושֹׁאֵב מֵימֶיךָ" לְגֵרְךָ מרמזת מה היה סוג מלאכתו ומעשיו של הגר להבדילו מישראל. הפרוט של הנצבים מבהיר כי לא ימצא אדם במחנה ישראל ערב כניסתו לארץ כנען וגם אחרי הכניסה אליה שלא נכח בעת שדבר משה אל העם ואינו יכול לאמר: אני לא הייתי במעמד בו דבר משה. מפי רש"י הדברים מובאים כך: היום מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי ביום זה נולדתי וביום זה אמות (הוא ז' באדר) ולא מפני שתש כחו של משה, אלא מפני שנטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושע על פי דבר האלהים באמרו ליהושע בפי משה: כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם .(דברים לא/כג) רש''י מוסיף עוד ואומר בפרשת וילך: אם יסרבו הוליכם על כרחם, טֹל מַקֵּל והכה על קָדְקֳדָם. כי צריך דַּבָּר (מנהיג) אֶחַד (יהיה) לְדוֹר ולא שני דַּבָּרִים (מנהיגים) . לעולם לא יהיו שני מנהיגים בְּכִפָּה אחת. רמז לכך כי רק מנהיג אחד כמשה ינהיג את העם. כי כשיש ריב מנהיגים העם נפגע, על כך אמר רבי אליעזר הַקַּפָּר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוציאין את האדם מן העולם.(משנה כב בפרקי אבות) . משה רצה להנחיל לעם את התורה שבכתב ובעל פה שנאמר: הואיל משה באר את התורה . הבאור היא התורה שבעל פה , משה עשה זאת עוד בהיות ישראל בארץ מואב כעולה מדברי חז"ל (אבות פ"ו, מ"א) וכי רק אם ידע ישראל את התורה יצליח לְקַיֵּם חיים תקינים בארץ . לפיכך צוה משה את יהושע לא רק להנהיג במלחמה את כיבוש ארץ כנען ולא רק ללכת כמצביא לפני המחנה, אלא צִוָּהוּ להשתית את האמונה באלהי ישראל ובתורתו ולקיים מצוותיה שבכתב ושבעל פה.

מנהיג הולך ומנהיג בא
לכל דור מדורות ישראל היה משה המנהיג של יוצאי מצרים שמתו במדבר ואלה שנולדו להם במדבר אשר הם שזכו לרשת את ארץ כנען. משהולך מנהיג קם מנהיג אחר שתפש מקומו . לעולם לא יהיה חלל ריק, וכך זה היה לאורך הדורות, בראש דור יוצאי מצרים הָעֳמַד נביא (משה) שהיה מנהיג מחוקק, וגם מבצע וגם שופט . משה זכה להיות בתולדות עם ישראל מנהיג יחיד ומיוחד : מחוקק מפי הקב''ה עצמו. מבצע באמצעות אחיו אהרן ובניו. ושופט ששמש דֻּגְמָא וּמוֹפת לשופטים שמינה כעצת חָתְנוֹ יתרו. משה השתית את מנהיגותו על חֻקִּי התורה ועל משפטיה. מחליפו היה יהושע בן נון אשר כבר לא היה נביא, הוא הנהיג את העם במלחמה על כבוש ארץ ישראל היה מצביא. אחריו הנהיג את העם מלך שאול אשר מונה על ידי שמואל הנביא שתפקידו היה להאציל על איש בשר ודם מעמד של מנהיג שהעם ישמע לו. על זה נאמר: מנהיג הולך ומנהיג בא ולכל מנהיג דמות משלו שהיא שונה בתכלית מקודמו. רק התורה היתה אבן הפנה לכל המנהיגים. בעזרת התורה יכול המנהיג להנהיג את העם ולעשות הטוב בעיני אלהים. התנאי ללכת על פי תורת משה שנתנה לעם בסיני, כולל את התורה שבעל פה אשר חז''ל קבעו כי גם התורה שבעל פה ניתנה בסיני. בתורה אנו נמצא מערכת חוקים - כמעין חוקי יסוד , אשר לפיהם קים מבנה השלטון המלכותי, או היחידה המדינית ובכלל זה חוקי התנהגות שבין אדם לחברו.

ויתשם ה' מעל אדמתם
הפסוק : ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרץ .(כט/כז) מנבא את הגלית העם לאחר שיתנחלו בה ויטשו את האמונה באלהי ישראל ויעבדו עבודה זרה. זאת בבחינת נבואת משה בדברו אל העם, מה עתיד לקרות לעם אם יטוש את תורת משה ואלהי ישראל וילך אחרי שרירות לבו ומועצותיו. נאמר כי העם יוגלה לארצות אחרות, וארץ כנען תשאר שוממה וחרבה לאורך דורות. כמובן שהגלית ישראל על יד כך שעמים אחרים יפלשו לארץ ויכבשוה. יחד עם העמים האלה יראו את הארץ במצבה כפי שתהיה אז על תחלואיה וישאלו על מה עשה ה' ככה לארץ " ויבינו כי העם עזב את ברית אלהי אבות ישראל והחל לעבוד אלהים אחרים. לכן נאמר בפרשת וילך. צריך ללמוד את התורה לחזור ולשננה , רק אם יעשו כן ישבו בטח על אדמתם ויאמר אז: ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ומען חייך (ל/ו) מכאן חוזר הכתוב ומזכיר לעם המתכונן להכנס לארץ כי: בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר (בירושלים) תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. (לא/יא) גם לנגד עיני נשים וטף ולעיני הגר כדי ש: ילמדו ויראו את ה' אלהכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת (וילך לא/יב) אך אם יהיו כאלה שעליהם נאמר: פן יש בכם שֹׁרֶש פֹּרֶה רֹאש וְלַעֲנָה (כט/יז) כלומר יעדיפו מנהגי הגויים על חוקי תורת משה. חשש משה היה כי ישראל בטוב לו יטוש את אלהיו וילך אחרי אלהי הגויים. מכאן הקשר לעשרת ימי תשובה ולימי הסליחות, שבהם כל אדם מבקש סליחה וכפרה על חטאיו שחטא בשגגה. ואלה אשר חטאו במזיד יפרע מהם. ברם גם על אלה נאמר : מודה ועוזב ירוחם (משלי כח) . דהיינו גם לאלה יש תקוה אם יתקנו דרכם ויזכרו את הברית. הדגש כאן שחוזר ונשנה היא ההליכה בדרך הישר והדבקות באלהי ישראל . אין להסתמך על האמירה פעמים בתורה כי עם ישראל הוא עם קדוש, יש להתיחס לישראל כעם ככל העמים, וכי המבדיל אותו מעמים אחרים "והייתן לי לעם קדוש", רק אם בני העם הזה יהיו נבדלים מעמים אחרים בְּקַיְמַם חוק ומשפט ובכבדם את תורת ישראל, המהוה יסוד מוסד של עם ישראל על כל שבטיו ובליל דעותיו, שאינן מסוג כפירה בעיקר.

היום הרת עולם
סמיכות פרשות נצבים וילך לראש השנה, נועדה להעיר ולעורר את אלה שנתערערה אמונתם והרהרו הרהורי חטא אלא שעצם ישיבתם בארץ הזאת, מהוה אחת המצוות החשובות . צריך לזכור כי הסליחות נועדו להזכיר ולרענן זכרונם של הכופרים בעיקר מדוע הם או אבותיהם או אבות אבותיהם באו לארץ זו. אפילו הם אינם קמים לסליחות ואף לא רואים עצמם חיבים לבקש סליחה ומחילה, מוטב שיזכרו את "היום הרת עולם". היום הוא ראש חדש תשרי אשר לפי התורה ביום זה נבראו האדמה והאדם ויהרהר איך נבראו ומי בראם. קל יותר לאלה שאין אצלם ספקות כי אלהים ברא אותם,והם קמים לסליחות שהותקנו על ידי קדמונינו שעיקרם עשית חשבון נפש של כל אדם עם עצמו בסתר לבו. הסליחות מדרבנות את האדם לפשפש במעשיו בטרם יפשפש בשל זולתו. כך יוכל לתקן את אשר עִוֵּת ופגם בזולתו. לעשות זאת בינו לבין עצמו קל יותר. לסיום ׁמוגשת ברכה שמיועדת לראש השנה, כפור וְסֻכּוֹת , היא חוברה לימים אלה (בסימן נוטריקון שם המחבר אבהרהם בן דוד הללי).

מְחִילָה
אַנָּא תֵּן לָנוּ מְחִילָה וְגָם כַפָּרָה כָּלוּל
בְּשַׁחֲרֵנוֹ אֵלֶיךָ ה' בְּכָל שַׁחַר בְּאֵלוּל
רְשָׁעִים וְצַדִּיקִים נָבוֹא יַחַד לְחַלּוֹת
הֵיּוֹם לְבַקֵּשׁ מְחִילָה בְּעֵת הַסְּלִיחוֹת
מְחֹל אָנָּא מְחֹל עֲווֹנוֹת
בְּ"עֲנֵינוּ" נַעֲתוֹר לְרַצּוֹת בִּזְכוּת הָאֲבוֹת
נַעֲתוֹר יחד שֶׁלֹּא נֵאָלֵץ שׁוּב לְבַכּוֹת
דּוֹר דּוֹר יַעֲתוֹר מִמְךָ רָחֵם עַל הָאָדָם
וְעַל כֹּל יְצוּר כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל וּבָעוֹלָם
דְּבָרֵנוּ זֶה הוּא דְּבר הָעָם
הֲלֹא קִיַּמְנוּ עֵצָה מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחַם
לֹא אָמַרְנוּ הַיּוֹם שֶׁאָנוּ יֵצוּר מֻשְׁלָם
לָפִיכַך אָנוּ בָּאנוּ לְאַמֵּץ נִשְׁמַע וְנַעֲשֶׂה
יְהֵא לִבֶּנוּ זָךְ וְלֹא כְּלֵב צַדִּיק מִתְחַזֶּה

לְסִיּוּם נוסִיף בְּשַלְהֵי הַשָּנָה בְּרָכָה עֲמָמִית יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה
תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבֹּות וּנְעִימוֹת בִּזְכוּתְכֶם וּבִזְכוּת הַנְּשָׁמוֹת
שֶׁאֵינַן וְנַתְנוּ לָנוּ לִחְיוֹת בְּעִתּוֹת עֶצֶב וּבִשְׂמָחוֹת