בעיניי קצת אפולוגטי (לי קצת הזכיר את הביוגרפיה של ברק- וסליחה מהיוצר)
ולא עוסק בצורה רחבה במה נכון ולא נכון אלא רק בחוויה האישית שלו.
לדעתי עובדתית האוגדה שלו תפקדה בצורה הטובה ביותר וביצעה את רוב משימותיה.
הערה למנהלים: לא ידעתי אם נכון או לא לשרשר את זה לאחד השרשורים בנושא לבנון- נראה לי שהמסע שלו לתקן את תדמיתו הציבורית הוא קצת אוף טפיק.
http://www.mako.co.il/mako-vod-mako...8fa96651006.htm

"קצת"
הנושא העיקרי בסרט הוא תדמיתו הציבורית של הירש.

ברור אמרתי קצת בגלל שציפיתי מסרט כזה להביא יותר עובדות.

זה בסדר, הסרט הוא לא רק על לבנון אלא על חייו הצבאיים.
חוצמזה שלטעמי מגיע לו אשכול נפרד, בעיני הוא מלח הארץ שעשה רבות למען המדינה אבל במקום להגיד לו תודה עשו לו עוול.
הוא שילם מחיר נוראי (כולל פציעה) על כך שהמערכת (דרגים מדיניים וצבאיים) כשיש ריח של כשלון כהרגלם נבהלים מרעש תקשורתי ומה יגידו השכנים וישר מחפשים שעיר לעזאזל. אח"כ כשהעובדות מתגלות מתחילים לנסות לתקן בחצי פה.
גועל נפש לשמו שחוזר על עצמו פעם אחר פעם, מלחמות היהודים זו אחת הקללות שרובצות על ראשנו

אשכול הניסיון למנותו למפכ"ל
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ht=%E4%E9%F8%F9

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ד"א לפי מה ששמעתי גם בתוך האוגדה היו סכסוכים בין מח"טים שמנעו שיתוף פעולה שעלה בחיי אדם
(חלק מהטענות שלו הם כלפי גורמים שפעלו נגדו מאחורי גבו בדרג הצבאי).
לעניות דעתי אם תחקיר יעלה שזה נכון הם צריכים לעלות למשפט צבאי ולרדת בדרגה וקידומם יעוכב.

הבא נהיה הוגנים, גל הירש אולי בסדר גמור מבחינה ערכית, אולי חוץ מהמאמץ היח"צי שלו (חשין וכו'), אבל על התפקוד שלו לאורך השנים הושמעה המון ביקורת. וממבקרים רציניים למדיי.

ו...
כמובן שמעון נווה.
ודי לחכימא.

אין ספק שהוא בחור אינטליגנטי מאוד וערכי. ללא ספק הגיע לו יותר קרדיט ממה שניתן לו, הן מבחינת התפקוד בלבנון והן מבחינת ההישגים וההקרבה שלו בעבר (רק מתיאור הפציעה שלו אי אפשר שלא להתכווץ מכאב).
ויחד עם זאת, הייתה לו, כמו למפקדי האוגדה האחרים, בעיה מקצועית כמפקד אוגדה. ההצהרה (שנשמעה לא רק ממנו) שלא ניתן היה למנוע את החטיפה לא בהכרח משקפת את המציאות, וכך בוודאי ביחס לשליחה חסרת הטעם של הטנק מעבר לגבול בתגובה לחטיפה. והאשמה איננה בהכרח בו אלא בהכשרה שקיבל, ביכולת עבודת המטה הכללית בצה"ל ורמת התיקשורת בין הדרגים הבכירים ודרגי השטח.

כפי שנאמר, מדובר על סרט לא אובייקטיבי בעליל אשר נועד להציג בעיקר את נקודת המבט של הירש, ואף להאדירו, מבלי לבצע ניתוח אובייקטיבי של כלל העובדות או הטענות של המעורבים.

ניכר בסרט כי היוצר, בנו של דדו, מונע, ולו חלקית, מהרגשת העוול שנעשה כלפי אביו, למרות שלעניות דעתי קשה מאוד להשוות את דדו עם הירש.

נכון, יתכן שריבוי ההתקפות על הירש מאז מלחמת לבנון השנייה מצריך תשובה נרחבת, גם בצורת סרט (נוסף על הספר שחיבר), אך לטעמי סרט שאינו מתמודד עם נתוני הביקורת / הכשלים שיוחסו לו ושבעיקר נועד ליצור אמפתיה לאיש אינו משיג את המטרה ואולי אף יוצר תוצאה הפוכה של מי שאינו נושא באחריות ומפנה את כל הכשלים לפתחם של אחרים.

המדיינים מעלי (בתום לב אני מאמין) כמו גם הסרט (שם זה נעשה במכוון אני מניח) מערבים שני דברים שונים לחלוטין. האחד אחריותו של גל הירש למעשה החטיפה והאחר תפקוד האוגדה שבפיקודו.
על פי הנתונים שפורסמו נראה שהאוגדה בגדול היטיבה להילחם ולהשיג את המשימות שהוטלו עליה וזאת בפיקודו של הירש. לעומת זאת על פי חו"ד של האלוף דורון אלמוג שקיבל את המנדט מהרמטכ"ל לחקור נקודתית את ארוע החטיפה אכן היתה להירש אחריות אישית משמעותית בכשל ועד כדי כך חמורים היו הדברים שמצא לנכון האלוף להמליץ על אי קידומו של הירש בצה"ל לצמיתות. נראה לי שמעטים יחלקו על היותו של אלמוג מקצוען, חסר פניות ולהטיל ספק בתחקיר שביצע ובמסקנותיו.
ברור רצונו של הירש למהול את הארוע בתוך יתר הארועים שנמשכו שלושה שבועות ולהציג עצמו כקורבן של המערכת והציבור בישראל.
למרות כל האמור אין ברצוני לגרוע מאומה מהישגיו של הירש עד לארוע החטיפה ולאחריה. אכן איש מוכשר ובעל זכויות רבות.

לדעתי,
כמו בסיפור החטיפה ב2002 ,
היה ראש שהיה צריך לעוף.
צביקה גנדלמן העיף לעצמו את הראש,
ופה אף אחד לא התנדב כך שזה שהיו לו הכי הרבה אויבים פגש את הגרזן.
לדעתי יש טעם לפגם בהתזת הראשים האוטומטית.
זה מייצר תרבות של חוסר סובלנות ופחד לפעול מחשש לטעות.
מותר לטעות-אין להקל בכך ראש- אך מן הסתם טעויות בתחום הצבאי עולות בחיי אדם וזו לא סיבה להתיז ראש-ראש מותז לא מיישם לקחים.
המחדלים לא נולדו ב2006.
המצב בגבול היה אבסורד מאז הנסיגה וחוסר התגובה ב2002 הוליד את החטיפה ב2006.

גל הירש לא "אשם" בעובדה שאירעה חטיפה או בעובדה שהיא הצליחה. לפעמים חרא קורה במשמרת שלך ולא בהכל מפקד האוגדה יכול או אמור לשלוט. עובדה שאף אחד לא דרש את ראשו של מפקד אוגדת עזה כשגלעד שליט נפל בשבי.

כן יש מקום לביקורת על ה(אי) התייחסות להתארגנות חיזבאללה בנקודת החטיפה, צבירת אמל"ח ואיסוף מל"מ משך תקופה ארוכה ואי ביצוע פעילות מונעת על מנת לסכל את הההתארגנות הזו.
היו התראות ודיווחים של הכוחות בגזרה שזיהו שיש שם התארגנות כלשהי, אבל הם זכו להתעלמות וחיזבאללה זכו במתנה.

הניהול הכושל של הלחימה זו נקודה אחרת, וכאן לדעתי הירש פשוט פישל והיה חייב לעוף.
כל שיטת ההפעלה של האוגדה - פקודות סותרות, פקודות חסרות משמעות ללא שפה צבאית שאפשר להבין ולבצע (נחילים, התגנבות של טנקים, השתבללות והתנפלות ושולטנות), בזבוז זמן על מבצעי ל"פ (נסיון הנפת הדגל בבינת ג'בייל, ברבורים בתקשורת) על פני כיבוש השטח וטיהורו ופתיחת קווי אספקה - זה הכל רשום על שמו של הירש.
אין היה פה עניין של לאגף מימין או משמאל. הייתה פה התעלמות מעקרונות צבאיים בסיסיים, תוך מחשבה שהטכנולוגיה או הפסיכולוגיה תחפה על הכל.

שיטת העבודה של פשיטות לתוך כפרים, שהייה במבנים ויציאה חזרה להתרעננות (כשבזמן הזה האויב משתלט מחדש על הכפרים שעזבנו וכמובן סופגים נפגעים שוב כשבאים "לטהר" אותם מחדש) מראה שמי שנתן לחטיבות את הפקודות (הירש) חשב במונחים של מבצעים מיוחדים או של מעצר בשטחים, ולא במונחים של מלחמה וניצול הצלחה.
אולי היה כזה פחד מוטמע בפיקוד מ"השתקעות בבוץ הלבנוני" והתקלות בלוחמת גרילה כך שלא רצו להשאיר את הלוחמים במקום יותר מדי זמן, עד שהביאו את זה לרמת אבסורד שלא מאפשרת שליטה בשטח.

מצטער על העריכות הרבות - הנה מישהו שאומר את זה יותר טוב ממני:

http://www.ha-makom.co.il/post/veod-yosef-baruch

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סיורניק גל הירש לא "אשם" בעובדה שאירעה חטיפה או בעובדה שהיא הצליחה. לפעמים חרא קורה במשמרת שלך ולא בהכל מפקד האוגדה יכול או אמור לשלוט. עובדה שאף אחד לא דרש את ראשו של מפקד אוגדת עזה כשגלעד שליט נפל בשבי. כן יש מקום לביקורת על ה(אי) התייחסות להתארגנות חיזבאללה בנקודת החטיפה, צבירת אמל"ח ואיסוף מל"מ משך תקופה ארוכה ואי ביצוע פעילות מונעת על מנת לסכל את הההתארגנות הזו. היו התראות ודיווחים של הכוחות בגזרה שזיהו שיש שם התארגנות כלשהי, אבל הם זכו להתעלמות וחיזבאללה זכו במתנה. זה לא אשמתו זו מדיניות ההכלה של ברק מאז הנסיגה והמשכה. הניהול הכושל של הלחימה זו נקודה אחרת, וכאן לדעתי הירש פשוט פישל והיה חייב לעוף. כל שיטת ההפעלה של האוגדה - פקודות סותרות, פקודות חסרות משמעות ללא שפה צבאית שאפשר להבין ולבצע (נחילים, התגנבות של טנקים, השתבללות והתנפלות ושולטנות), בזבוז זמן על מבצעי ל"פ (נסיון הנפת הדגל בבינת ג'בייל, ברבורים בתקשורת) על פני כיבוש השטח וטיהורו ופתיחת קווי אספקה - זה הכל רשום על שמו של הירש. אין היה פה עניין של לאגף מימין או משמאל. הייתה פה התעלמות מעקרונות צבאיים בסיסיים, תוך מחשבה שהטכנולוגיה או הפסיכולוגיה תחפה על הכל. שיטת העבודה של פשיטות לתוך כפרים, שהייה במבנים ויציאה חזרה להתרעננות (כשבזמן הזה האויב משתלט מחדש על הכפרים שעזבנו וכמובן סופגים נפגעים שוב כשבאים "לטהר" אותם מחדש) מראה שמי שנתן לחטיבות את הפקודות (הירש) חשב במונחים של מבצעים מיוחדים או של מעצר בשטחים, ולא במונחים של מלחמה וניצול הצלחה. אולי היה כזה פחד מוטמע בפיקוד מ"השתקעות בבוץ הלבנוני" והתקלות בלוחמת גרילה כך שלא רצו להשאיר את הלוחמים במקום יותר מדי זמן, עד שהביאו את זה לרמת אבסורד שלא מאפשרת שליטה בשטח. הוא מציין את זה בסרט שאלה הפקודות שירדו אליו, כנל מה שמופיע בדוח וינוגרד על שינויים תכופים של הדרג המדיני וקביעת המדוס אופרנדי של היציאות והכניסות-ספציפית לבינת ג'בל צייין שהיה למורת רוחו. הוא גם לא חתום על התפיסה שכוח אווירי בלבד יכריע. מצטער על העריכות הרבות - הנה מישהו שאומר את זה יותר טוב ממני: http://www.ha-makom.co.il/post/veod-yosef-baruch