בעוד פחות מחודש - ב-12 ביולי 2016 - ימלאו עשר שנים לפרוץ מלחמת לבנון השניה. הרבה מילים נכתבו על המלחמה שהוציאה את צה"ל מתרדמת האינתיפאדה, שנוהלה בידי הנהגה צבאית ומדינית שחלקים בציבור העמידו בסימן שאלה את יכולותיה וכישוריה, ושעלתה במחיר גדול של נפגעים בקרב חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל.

זו גם היתה המלחמה שהמסקנות והלקחים שנלמדו ממנה הביאו לשינויים מהותיים ומשמעותיים בצה"ל - תורות לחימה שונו, כלים חדשים ויכולות חדשות הוכנסו לשימוש, ולפחות חלק מאותם הכשלים הכל כך מטרידים ומכעיסים שנתגלו במהלכה טופלו ביד רמה ובלב נכון.

גם אנחנו כאן בפורום איבדנו חבר יקר, רס"ן יותם לוטן מקיבוץ בית השיטה שנפל מפגיעת טיל בדרך מהעיירה עין אבל לבינת ג'בייל. חברים נוספים בפורום נקראו לשירות מילואים לצד גולשים צעירים יותר שהיו במהלך שירותם הסדיר.

אשכול זה קיים לצורך דיון פתוח, כשהתנאי היחיד הוא דיון מכובד והגון - זיכרו שייתכן ומי שמגיב לכם כביכול בכעס או עלבון, כותב זאת מדם ליבו. תרגישו חופשי לכתוב הכל, גם את מה שכואב וגם את מה שמעצבן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תהיות בעקבות מבצע צוק איתן - האם אנחנו יכולים להכריע ארגון טרור?
לענ"ד, הדבר המרכזי שנחשפנו אליו בלחימה מול חיזבאללה הוא הקושי להגדיר ולגרום להכרעה במאבק מול ארגון טרור. מאחר וארגון טרור תלוי הרבה פחות ממדינה בדעת קהל, הוא יכול להרשות לעצמו אבדות כבדות של כוח אדם ורכוש, כל עוד הוא מציג מיצג של ניצחון. מאידך, מדינה מוגבלת מאוד בכוח שהיא יכולה להפעיל, מאחר ואבידות של חפים מפשע נזקפים היום בדעת הקהל העולמית כנגד התוקף, גם אם ארגון הטרור מראש ממקם את הפעילות שלו בשטח אזרחי, וגם אם החוק הבין לאומי מכיר בזכות התוקף לתקוף שם.
ובעצם את הקושי שנתקלנו בו בלבנון השניה אני ראיתי שוב בצוק איתן. אין הכרעה, אין שינוי מהותי במצב, רק המתנה לסבב הלחימה הבא, שבוודאי יבוא.
האם מי מהלוחמים בלבנון השניה הרגיש כך, או שרק לי זה נראה כך מבחוץ?
האם לדעתכם יש דרך להכריע (אני מגדיר כאן הכרעה כשבירת רצון האויב להילחם, שלא תהיה לו מוטיבציה להתחיל את סבב הלחימה הבא) אויב לא מדינתי? אולי הפתרון הוא בכלל להפוך אותו למדינתי...

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ציטוט:

האם לדעתכם יש דרך להכריע (אני מגדיר כאן הכרעה כשבירת רצון האויב להילחם, שלא תהיה לו מוטיבציה להתחיל את סבב הלחימה הבא) אויב לא מדינתי? אולי הפתרון הוא בכלל להפוך אותו למדינתי...

מלחמת לבנון הראשונה הסתיימה בהכרעה צבאית מוחלטת של אש"ף ובאופן ישיר, בסופו של תהליך , גרמה להעברת פעילותו לזירה הפוליטית .

גם הרשות הפלסטינית הוכרעה באינתיפדה השניה.

באותה דרך בדיוק ניתן להכריע את החמס והחיזבאללה.

זה דורש להגדיר העניין כמטרה עיקרית של המערכה ומוכנות לשלם המחירים של כיבוש השטח והחזקתו , לדעת מתי לעזב וכיצד (הסדר / ללא הסדר) כאשר החוכמה והקושי הם דווקא בשלב האחרון.

אשף החזיק טנקים, מחסומים וניסה להיות סדיר, ולא נלחם בגרילה כמו חיזבאללה.
בנוסף, לבנון הראשונה הייתה מלחמה לא קצרה, ולא עם מעט אבידות.

לא הבנתי את שאלתך הראשונה, האם מישהו מרגיש כמוך. כלומר? מרגיש שאין שינוי מהותי במצב וההמתנה לסבב הבא?

לא חושב שניתן להכריע טרור בדרכים המקובלות לעולם המערבי.
מאחר וחלק מאידיאולוגיית הטרור זו המוכנות למות למען המטרה, ובמוכנות הכוונה להתאבד.
מה האיום של הצבא בעצם? להרוג אותם? הם ממילא מוכנים לכך. ואם הם לא מוכנים לכך בצורת התאבדות, הם ילחמו עד המוות.

כל עוד לאירגון טרור זה או אחר תהיה תמיכה כלכלית, לא תהיה לך שום דרך להכריעו.
הדרך היחידה שלו היא להשמיד אותו. כליל. אחרת הבאים בתור יחפשו נקמה.
מאחר והם מתרכזים באזורים אזרחיים ולא כולם נמצאים אי שם במערות טורה בורה, אף תרבות מערבית לא תסכים לבצע כזה צעד.
אתה יכול לחסל את החמאס, תשטח את עזה מהאוויר, מישהו יעשה כזה דבר?
מישהו העלה בדעתו לשטח את ביירות?

א. אם נסתכל מזוית אסטרטגית ולא רק צבאית,
ארגון הטרור פטור מדאגות המדינה אך אין לו את נכסיה; הוא תלוי באוכלוסיה שלו.
מדינה כמו מצריים יכלה להילחם בישראל משך עשורים נגד האינטרסים של תושביה, בזכות שליטתה במערכות החינוך, המשפט והתקשורת (המשטרה החשאית תטפל במי שיערוק,למרות מה שקיבל מבית הספר והטלויזיה).
החיזבאלה לא יכול לעשות זאת.

לכן אפשר "להכריע" על ידי שכנוע האוכלוסיה שהיא תחיה בשקט אם ישראל תיזכה לשקט, ותסבול אם ישראל תותקף.
איכשהוא, כל סיבוב משכנע את אזרחי לבנון שהחיזבאללה מגן עליהם מישראל- וסה"כ מעמדו מתחזק ולא נחלש.

ב. ממרחק של עשור, חשוב להזכיר את הרקע הפוליטי בלבנון; שנה אחרי "מהפכת הארזים" ויציאת הצבא הסורי מלבנון. ממשלת סניורה נהנתה מתמיכה אמריקאית חזקה, כחלק מהרצון של בוש לדמוקרטיזציה במרחב.
לדעתי, חיזבאללה תקף את ישראל גם כדי לחזק את מעמדו, שהיה בסכנה באותה עת.
מנגד, ארה"ב התנגדה לתגובה ישראלית חזקה מדי נגד לבנון (להבדיל מהחיזבאללה).

מעניין אם פעולה ישראלית שונה- הבלגה או דוקא פגיעה קשה יותר בחיזבאללה- יכלה להפוך את הקערה ולבסס את "מחנה ה-14 במרץ".

לילה חשוך, חוצים את קו הגבול. הטנקים בחיפוי יורים מטרים מעל ראשינו. מרחוק ניתן לשמוע פצצות
מצרר נוחתות בנגינת סטקטו המייחדת רק אותן. ההבזקים נראים היטב ומזכירים חגיגת יום עצמאות. דווקא נחמד, אבל זו לבנון, ובלבנון הכל יפה ופסטורלי עד שלא...אני מדמיין ששוב אראה את אותם מקומות מוכרים החוזרים אליי בחלומותי, משולש טובלנו, אגם קרעון ג'בל ברוך...מין תמימות שכזו.

הקשר מטרטר לי באוזן. יש כח של שלדג לפנינו, כמעט דו"צ. חוזרים לארץ ופועל תאילנדי מסתכל עלי בחיוך מהול בחמלה. הוא כנראה כבר יודע את מה שאנחנו לא. תולים לייבוש את המדים ספוגי הזיעה ומתחילות נפילות, ועוד איזה נפילות. אני מתחיל להרגיש בטוח יותר בתוך לבנון מאשר כאן. קריין החדשות מצטט את רוה"מ האומר שהלחימה בלבנון תמנף את תוכנית ההתנתקות. אנחנו מסתכלים אחד על השני במבט המום. לא בשביל זה אנחנו כאן, לא בשביל גחמות פוליטיות.

עוברים לגזרה אחרת, חולפים על פני שרידי האמרים שרופים ומוצאים פריטים השייכים לצוותי הג'יפים. נראה שמישהו חיפף בעבודתו. הפעם אנחנו מרחיקים כ חמישה קילומטרים מהגבול ואלמלא רסיסי פגזים חדים כתער המרצפים את האדמה וצחנת גוויות הפרות, היה אפשר להגיד שיפה פה. הצלפים מזהים תנועה ליד "שמורת טבע". הם נראים מבוגרים מדי להיות חיזבאללה. “ יורים או לא יורים" ? “ לא יורים" באה התשובה.
חם פה, מאוד. הצימאון מתחיל לתת את אותותיו, עור הפנים הופך סמוק והנשימה כבדה. השהייה הארוכה והמשמימה הזו בינות לשיחים לא עושה לנו טוב. רק לפני חודשים ספורים סיימנו אימון מיוחד קשה ביותר, בדיוק בשביל במלחמה הזו,
אבל כאן, בסבך הזה, כבר התחלנו להבין שאת תוכניות המלחמה הכניסו עמוק לאיזו מגירה ונעלו אותה.

לילה, מבצעים חבירה עם צוות מילואים של מטכ"ל. חיבוקים, צחוקים. “ מה המשימה שלכם ?” ….” לא ברור, צריכים להגיע לנ.צ XX” …."בהצלחה !”. עם בוקר אנחנו מתקפלים לאחור. המחליפים שלנו חוטפים טילי נ.ט ויש הרוגים ופצועים. שוב נפילות מכל עבר, ושוב סוללות התותחים משיבות אש במין התכתשות ידועה מראש וחסרת תכלית.

נכנסים שוב, הפעם צה"ל יוזם מהלך גדול....שיחים, סבך, צמא, פנים סמוקות, שרירים כואבים,
ריח פרות מתות, חוזרים לארץ. הכח שמחליף אותנו חוטף נ.ט ויש הרוגים.

לבנון 2006.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Pilon קריין החדשות מצטט את רוה"מ האומר שהלחימה בלבנון תמנף את תוכנית ההתנתקות.

תיקון קטן: הוא התכוון לתוכנית ה"התכנסות". ההתנתקות היתה שנה קודם.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

צודק, תודה.

בניגוד לבכי והנהי המלחמה הסתיימה בניצחון
התנהגות אנושית היא לראות את כל הפגמים באישיותנו ופחות את החוזקות
אותו דבר ברמה הלאומית
כל יום כיפור אנו מבכים את חללנו ואת הטעיות אבל שוכחים את התמונה הגדולה
ההטבעה של תוצאות המלחמות אצל האוייב
רמת הגולן שקטה כבר 42 שנה - יכול להיות שאסד מבין יותר טוב את תוצאות מלחמת יום כיפור שבתוך מספר ימים הושמד כמעט כל השריון שלו
והמצרים שחצי מהצבא שלהם כותר ויצאו בעור שינהם החליטו לצאת ממעגל המלחמה
נחזור למלחמת לבנון
ניצלנו את נקודות החוזקה שלנו חיל האויר
השמדנו את הטילים ארוכי הטווח בלילה הראשון
כתשנו את רובע הדחייה
במהלך הארבעים הימים גרמנו לנזק עצום בתשתיות של לבנון
הברחנו צפונה כמעט את כל יושבי דרום לבנון
כל שיעי וכל לבנוני יודע ממקור ראשון מה הייתה תוצאת המלחמה
והראייה עשר שנים של שקט

הגבול שקט כבר עשר שנים. יותר מזה לא צריך.
חיזבאללה עסוק בסוריה ( למרות שעובדה זו לא קשורה ישירות למלחמת לבנון השניה)

כל המכריזים על ניצחון - יש לי שאלה אחת בלבד.

האם הייתם מרגישים בנוח לתת לאותם אנשים (ראש ממשלה, שר בטחון, רמטכ"ל, מפקדי אוגדות) לנהל את המלחמה הבאה?

אני לא.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

המפקדים שצינת מפקדים על הצבא היום אלוף אדם הוא מנכל משרד הביטחון ותת אלוף הירש קיבל מינוי למפכל המשטרה
אין שום דבר רע בלנצל את העליונות שלך באויר ולהימנע מפעולות קרקעיות

אני לא יודע איפה כל האוגדונרים כיום, אבל אולמרט, חלוץ, פרץ והירש כבר לא איתנו, וגם אם עדיין בעלי קשרים במערכת הביטחון הרי שאינם מפקדים על הצבא ולא מנהלים אותו.

אני לא אכנס לאיך היתה צריכה להתנהל המלחמה, כי הנושא נטחן עד דק פה בפורום, וגם הדעה שלי על התנהלותו של הירש נכתבה פה רבות ע"י רבים וטובים ממני.

הימנעות מפעולות קרקעיות כשהאזרחים שלך חוטפים מאות טילים ופצמ"רים ביום זה בזיון, ואף חיל אוויר לא יכול להחליף שליטה בשטח.

לא ענית לשאלה האם היית מוכן כעת להיות חייל תחת הירש או חלוץ של 2006, לאחר שראית את הזחיחות ללא קבלות, את ההתנהלות המבולגנת והלא החלטית, את הימ"חים, ואת ה"רצינות" שבה התייחסו ללחימה.

רק לצורך התזכורת - האם המונחים הבאים מעלים לך תחושת ניצחון והכרעה:

1. נחילים
2. מבצע הנפת דגל


אני לא מדבר על טקטיקה, אני מדבר על גישה.
אף אחד מהמפקדים הבכירים לא הגיע למלחמה הזו בגישה של יוזמה, כיבוש, ניצול הצלחה והכרעה. הכל התנהל במושגים של "צריבת תודעה", השתבללות ומילים גבוהות מבית היוצר של RMA וכך זה נראה בשטח.

היו יוזמות מקומיות, היו מבצעים מיוחדים, אבל לא היתה יד מכוונת עם רעיון ברור לאיך צריכה להיראות הכרעה ולאן רוצים להגיע ומה לעשות כשנגיע לשם.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אף אחד ואפילו לא אני אכחיש שבמלחמת יום כיפור היו מחדלים שלא יאמנו אבל המלחמה נגמרה בניצחון
גם במלחמת לבנון היו כישלונות ומחדלים כפי שציינת אבל כמו שצינתי היא נגמרה בניצחון

אם זו ההגדרה שלך לניצחון, במלחמה שאנחנו פתחנו בה (כלומר אנחנו החלטנו איך ומתי להסלים לאחר החטיפה), אני לא אתווכח.
מזל שבלבנון 1 הניצחון לא נראה ככה.

מבחינתי ההישג הגדול ביותר במלחמה הזו הוא שהובהר לנו מצב האי-מוכנות של צה"ל, פחות מבחינת אמצעים וציוד אלא יותר מבחינת תפישה ומנטליות, וטוב שזה קרה במבצע מוגבל מול אויב אחד, ולא במלחמה כוללת בכמה חזיתות.

ברור לי שחלק מהעניין זה השפעת הדרג המדיני, אבל לזה אני לא אכנס בפורום הזה.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

מלחמת לבנון הראשונה הייתה ניצחון טקטי אבל כשלוון אסטרטגי אדיר
ההשלכות של הכישלון באחזקת לבנון עמד בפני מקבלי ההחלטות במלחמת לבנון השנייה

זאת בדיוק הסיבה שבמידה מסויימת אמרתי תודה על מלחמת לבנון השניה וקיללתי את עופרת יצוקה - 2006 נתנה לנו סטירת השכמה כואבת, 2008 גרמה לנו ללכת לישון (ואולי בגלל זה התוצאות של 2014 נראו כמו שנראו).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אלה דברים שלא צריך מלחמה כדי לברר אותם ולעדכן אותם...
למזלי גרתי ליד הימ"ח שלי ולכן הייתי קופץ פעם בחודש ומשדרג את הציוד.
כשפרצה המלחמה היינו מוכנים לחלוטין !! כולל הרבה מאוד דברים מעל לתקן. ומה שאי אפשר היה להחזיק בימ"ח, החזקנו בימ"ח הפרטי כך שהפלוגה הייתה מוכנה לכל תרחיש.
כל החיים לומדים, אבל השאלה היא באיזה מחיר. המלחמה עלתה לנו בכמה מאות מיליוני דולרים, פגיעה קשה ביכולת ההרתעה של צה"ל, פגיעה קשה באמון שרחשו לוחמים כלפי הרמות הממונות (כמו שאמר לי חבר "טוב, מהיום והלאה מאמינים רק לסא"ל ומטה. כל מה שמעל לאל"מ נגיד - בוא נשמע ונחליט אם נבצע...),
העורף הישראלי חטף לראשונה מכת פחד בעורף ועוד הרבה...

שכר לימוד קצת יקר... לטעמי, לפחות

לא תפעיל סיור - לא תדע מה לפניך.
לא תדע מה לפניך - תחטוף מכל הכיוונים
אם תחטוף מכל הכיוונים - תיאלץ לנהל קרב חילוץ וההתקדמות תיעצר.
אז לא כדאי להפעיל סיור?
יוכנס פרק "הפעלת מערך האיסוף" בקורס מג"דים ומח"טים מיד ולאלתר (פברואר 2008)

יותר מזה
כשהאביב הערבי התעורר גם בממלכת ירדן השכנה החלו בהפגנות
אבל פתאום כשהתחילו לראות את התוצאות בסוריה הם נרגעו
משהו בלבנון רוצה שבירות ובעל בק יראו כמו חומס
וכל זה כאשר אין שום אינטרס ממשי למלחמה עם ישראל

הרבה דברים שופרו לאחר מלחמת לבנון השניה , מחסנים מולאו, בוצעו יותר אימונים והרבה דברים טובים אחרים.
דבר אחד לדעתי לא השתנה והיא התפיסה שחיי חיילים שווים יותר מחיי אזרחים.
התפיסה הזאת אשר מגיעה מהציבור חילחלה עמוקות להנהגות השונות (מימין ומשמאל) וחוצה מפלגות.
האמונה שהציבור מוכן לקבל נפגעים רבים בעורף מבין האזרחים אך לא חיילים.
מספיק לבחון את הדוגמא שהבאתי כבר בעבר לקבלת הידעה על ההרוגים במוסך הרכבת לבין ההתמודדות עם החיילים שנהרגו בכפר גלעדי.
אין לי ספק שהרבה פעולות שיכלו למנוע הפגעות אזרחים בעורף ו/או לתרום להשגת המטרות נדחו בעקבות החשש לנפגעים רבים מבין החיילים.

שיהיה ברור , כמובן שההנהגה והמפקדים צריכים לקחת בחשבון את הנפגעים מבין החיילים וזה שיקול חשוב בכל פעולה שחובת המפקד לקחת בחשבון אבל לדעתי האיזון העדין הופר.

לדעתי זאת סכנה ליכולת שלנו להכריע מלחמות, התפיסה צרכה להשתנות , חיילים באים להגן על האזרחים ולא להפך.

בסוף המלחמה היתה תחושה כללית שעמיר פרץ, שהיה רס"ן בצבא, חבר שנים בוועדת חו"ב וראש עירית שדרות, אינו מתאים לתפקיד שר בטחון. ורב"ט ליברמן מהאפסנאות מתאים??
במדינת ישראל 2016, שיקולים פוליטיים חזקים מכל שיקול אחר.
ואני עדיין חושב שהשר של 2006 לא היה כזה כשלון, בהתחשב בכך שהספיק לכהן רק שלושה חודשים טרם פרצה המלחמה.
לפחות התגובה הקצת מופרעת לחטיפה שינתה את חוקי המשחק, שחיזבאללה עושה מה שהוא רוצה, ואנחנו עונים נגיב בזמן ובמקום.. בלה, בלה, בלה..

ציטוט:

פחות התגובה הקצת מופרעת לחטיפה שינתה את חוקי המשחק, שחיזבאללה עושה מה שהוא רוצה, ואנחנו עונים נגיב בזמן ובמקום.. בלה, בלה, בלה..

צריך לקחת הכל בפרופורציות. לא הכל בגללנו.
לטעמי, חיזבאללה תקף לא כי הרגיש שישראל רופסת (אלא כי לקח סיכון במטרה להתחזק פנימית מול הקואליציה האנטי-סורית), ושמר על השקט לא בגלל "שחוקי המשחק השתנו", אלא בגלל מעורבותו בסוריה.

ממילא, אם מתישהוא עימות עם ישראל ישרת אותו בסוריה או בלבנון- הוא יתקוף, בלי קשר לשר הביטחון, לאיכות הווסטים בימ"חים, לכמות האימונים של היחידות המיוחדות וכו'.

ליברמן היה שנים חבר בוועדת חו"ב, ובקבינטים בטחוניים, היה שר חוץ ושמש בהרבה תפקידים בכירים.
עמיר פרץ רק ידע לארגן שביתות שעלו למשק מיליארדים ואיש לא בא איתו חשבון על זה [מעניין שעופר עיני שבא אחריו ידע להתנהל בחכמה ובלי שביתות]

עובדה לא ידועה לגבי מה שקדם לאסון בכפר גלעדי, הקטע מתוך זכרונות שכתבתי מהמלחמה:

ציטוט:

מקום הפריסה החדש היה ליד כפר גלעדי, ליד איזור המכונה "גן הפסלים", שטח ששימש בעיתות שלום כשדה חומוס. כל צוות ישן ליד התומ"ת והאלפא שלו, ואנחנו אף "זכינו" לישון בתוך הבונקר (התרעתי בפני הקצינים על הסכנה הטמונה בדבר, אבל, הסמוך הצה"לי...) התברר לי שהדילוג הראשוני היה למקום רחוק יותר משם, ומשם ברחו משום שבבוקר לאחר הדילוג, גילו שכפר לבנוני סמוך מתצפת עליהם. הדילוג משם התברר כצעד נבון, בייחוד לאור העובדה שזה היה המקום בו כמה ימים אחר כך הותקפו ונהרגו חיילי המילואים ליד בית הקברות בתל-חי. (בדיעבד התברר לי, במילואים [שהיו לי כשנה וחודשיים לאחר המלחמה], שאת הסוללה שלי החליפה סוללת המילואים שלי לעתיד, באותו השטח שהיה מתוצפת על ידי הלבנונים, הם גם סיפרו לי שהם ראו כל הזמן נצנוצים של משקפות שאימתו את ההשערה שרואים אותם, הם העבירו את המידע למעלה, אבל... שום דבר לא נעשה. ובאמת מסתבר שההתקפה ממנה נהרגו 12 החיילים לא כוונה אל החיילים, אלא אל אותו המקום בו היו פרוסים התותחים, הכלים המנהליים טווחו ונפגעו, והתומ"תים שהיו חבויים לא נפגעו, בסוללה הכריזו "אש נ"ס" יעילה, ודילגו... לאיזור בית הקברות בקרית שמונה, שהתפנה יום לפני כן בדילוג סוללה ב' לגרנות שאגיע אליו בהמשך).

Hi Madmal, that was interesing to read, if you have more and feel like posting,
It would be great.
Much better than the newspaper articles.

Edit: First Esh-Nes hop since 1982?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

בזמנו (לפני תשע שנים?) העברתי ליוסיפון את החומרים שלי, הבעיה שזה לא עבר צנזורה מעולם כך שאני לא יכול לפרסם כל דבר.
הנקודה הזו התעוררה אצלי אחרי ששמעתי ברדיו קטע מתוכנית על האסון בכפר גלעדי ונזכרתי שהזווית הרחבה של הסיפור אינה מוכרת.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

החבר'ה שנהרגו בבית הקברות היו מפלוגת המפקדה של אלמ"ר 143, המ"פ הקודם שלי היה אחד הראשונים שהגיעו למקום לאחר האירוע.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Al_Madmal עובדה לא ידועה לגבי מה שקדם לאסון בכפר גלעדי, הקטע מתוך זכרונות שכתבתי מהמלחמה:

ההתייחסות הזאת של המפקדים תיצרב בתודעה שלי לעד בהקשר למערכה הזו.

בדרכי ליחידה נקלעתי לארוע ירי רקטות על העיר חיפה (16.7, כשרקטה פגעה במוסך הרכבת). מהמפקדים לא היה שום מענה והתמודדנו לבד עם הארוע. הצעתי לנקוט באמצעי זהירות מסויימים ונתקלתי בזלזול שהוביל לעימות שאינו נעים לי עד היום (ועבר עשור).
בסופו של דבר ההצעה שלי התקבלה ויושמה לאורך כל המלחמה. בסופו של דבר כולם נשארו בריאים ושמלים במחיר של אווירה מתוחה שנמשכה עד שהשתחררתי.

ברוח הסיפור שהבאת, עוד קטע:

ציטוט:

מכיוון שירינו כמויות גדולות של פגזים, הצטברו גם ערימות של זבל ארטילרי, כאמור כל עוד חיילי המחזורית לא סופחו לסוללות הותיקות הם היו אחראים לסידור הפסולת, אולם עכשיו זה כבר היה תפקיד של "צעירי' הסוללות, באותו יום ראשון נשלחה קבוצה שמנתה את עזריה, אותי ועוד כמה חבר'ה מהמחזור הצעיר ביותר. ירדנו מלמעלה (המרחב החדש בו פרסנו) למטה (המרחב הקודם), שם התחלנו לארגן את הפסולת שהסוללה שלנו השאירה לפני שדילגה, במהלך הטיפול בפסולת נאמר לנו שבארבע בצהריים אמורה להיות כוננות ספיגה (השעה הייתה 15:15), אמרתי לחבר'ה שמכיוון שאנחנו קבוצה גדולה ואין סיכוי שנכנס לתומ"ת אחד או לרק"מ אחד, כדאי שנתחלק לשלוש קבוצות, ראשונה תלך לקס"מ (כמו ק"ס, אבל של הגדוד), שנייה לצוותים של סוללה ב' ושלישית למנ"א. השעה הגיעה והתפצלנו כמתוכנן, עזריה ואני הלכנו לקס"מ, שם מצאנו את יובל (שהיה פעם מפקד בסוללה ג') ואליהו (היה נהג בקס"מ, ולפני זה היה איתנו בסוללה א'), הם סיפרו שתפקידם הוא כוננות כיבוי שריפות, דיברנו והעברנו את הזמן שם, עד שפתאום החל הירי... הפגיעות נשמעו קרובות, שקט השתרר בנגמ"ש ופתאום קול מוכר דיבר בקשר החוץ (לנגמ"ש אין קשר קווי, ובדרך כלל כלקח מפעמים קודמות לא מדברים בקשר חוץ בזמן ירי קרוב, כדי שלא לעזור לחיזבאללה לטווח את הסוללה, לכן זה היה די מוזר לשמוע אותו), זה היה מנדל (עוד בייני"ש ששירת איתנו בסוללה א'), מסתבר שהוא היה ש.ג. באותו זמן, והוא דיווח שהקטיושה נחתה ממש לידו, מישהו שאל אותו מה המרחק אחרי שהוא ענה, עלה אחר בקשר שאמר שאסור לעשות את זה, כי ככה עוזרים לחיזבאללה המאזינים לקשר שלנו, לטווח את הירי כדי לפגוע טוב יותר. מפקד הקס"מ, פקד על אליהו להכנס לתא הנהג, ומאיתנו, האורחים מסוללה ג' הוא ביקש אחר כבוד לעזוב, הם צריכים לכבות שריפות שנוצרו כתוצאה מהירי, ומאחר שאנחנו לא שייכים לצוות המקורי של הקס"מ, אחת דתנו לצאת החוצה ו.... ה' יגן עלינו. וכך הוה, חוויתי את אחת הסיטואציות המוזרות ביותר באותו שבוע, מצאנו את עצמנו, עזריה ואני, עומדים חסרי אונים בקרחת שדה, מביטים בהשלמה בקטיושות הנוחתות סביבנו, שריפות ועשן בכל כיוון, תומ"תים בורחים על נפשם מאימת האש (מהמקום בו עמדנו היה נראה שכמה כלים נפגעו ואיתם גם הבונקר של סוללה ג', מה שב"ה היה רק קרוב כפי שאפשר לראות בתמונות) ולנו לא נותר אלא לחפש מפלט נוח ומוגן תחת כיפת השמיים.

כמובן שצילום התמונות היה עם איזה טלפון TELIT פשוט שהיה לי בזמנו בכיס, ואי אפשר להשוות למפלצות שחייל מסתובב איתן היום בכיס, בכל מקרה לא העליתי כי ממשק העלאת התמונות כך מתוסבך.

התמונה ממבצע צוק איתן, אבל הרעיון ברור: הררי הפסולת שנשארת כוללים אריזות פגזים וחנ"ה.


מקור: דף הפייסבוק של עמותת חיל חימוש

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

....ומתכת, קרטונים, עצים וכו' וכו'


מעניין שב2014 עוד השתמשו בחנ"ה שרואים בתמונה. לא הייתי מתפלא אם יש כאן כמה פגי תוקף.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

באיזה גדוד זה היה ?

אצלנו ב"רעם" במלחמה לא היה פז"ם, כולם הבינו שזה רגע האמת וכולם עשו הכל ונתנו יד בכל העבודות בשטח.
מבחינת מיגון שהינו בנגמ"שים/משגרים/האמרים בזמן נפילות קרובות.

בדרך כלל היה נוהל של כניסה לכלים או הצמדות למיגון הקרוב כשהיינו בשגרה, הבעיה שכאן ירדנו לשטח פתוח שהוא לא מקום הפריסה שלנו כדי לאסוף את מה שהשארנו שם כשכן פרסנו שם.
לא היה במקום מישהו שדאג לנו והיינו עצמאים בשטח.

Know every hebrew mother...
WTF? :\

Please please tell me you said something later in a tahkir or battalion talk or something.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

תחקיר?
אף אחד לא דיבר איתי...

אפרופו תחקיר, שימו לב לאירוע שאם היה קורה היום אנשים היו עפים מהצבא.
במה שכתבתי קראתי לפרק "אש ידידותית", מתאר מה קרה לנו במקום הפריסה השלישי, על רכס רמים :

כשגרת הימים האלו, גם באותו יום שמענו פגיעות באיזורנו ואחריו את המגפון של גרוס צורח ומכריז "כוננות ספיגה", בדיעבד התברר שאת הירי הזה ביצעו דווקא כוחות ידידותיים, ואף ידידותיים מאוד:

סוללה ב', שהייתה פרוסה עדיין ליד בית הקברות בקרית שמונה (מה שהביא את החיזבאללה לירות לכיוון בית הקברות, לפגוע בכמה קברים ולרסק מצבות), קיבלה מטרת סוללה לכיוון לבנון מעל לרכס רמים. על פי הנוהל, מפקד תומ"ת צריך לבדוק מרווח רכס, כלומר, להסתכל דרך קנה התותח ולוודא שרואים ישירות את השמיים, מה שיבטיח את מעופו הבטוח של הפגז ללא מכשולים בדרך. אלא שהשגרה גרמה להפחית בחשיבות הנוהל הזה. באותה מטרת סוללה הספיק אותו צוות לירות שלושה פגזים עד שהבינו המג"ד וחבר מרעיו שהפגיעות הקרובות שראו אינן משום שחיזבאללה נהיה יותר מדוייק, אלא משום שתומ"ת 1א מסוללה ב' יורה ירי בכינון ישיר על ההר, לכיוון סוללה ג'...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Al_Madmal הפגיעות הקרובות שראו אינן משום שחיזבאללה נהיה יותר מדוייק, אלא משום שתומ"ת 1א מסוללה ב' יורה ירי בכינון ישיר על ההר, לכיוון סוללה ג'...

ירו עם מרעומי הקשה? בד"כ הפגז צריך לעבור מרחק מסוים עד שהמרעום שלו נדרך ויכול ליזום אותו, אחרת יש נפל ואין פיצוץ.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

אני הייתי בסוללה ג' זו שהייתה על הרכס, וגם עברו כמעט עשר שנים, אז להגיד באיזה מרעום ירו, גדול עלי.

לגבי מרחק ביטחון, אני לא זוכר אבל עולה לי בראש 60 מטר, בכל מקרה היינו מרוחקים מהגדוד כמה קילומטרים, אז אני מניח שזו לא הייתה בעיה.

Not good, but I think it is an operational valid mistake.
Leaving soldiers in the 'rain' is not.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

הסיפור של השארתנו בשטח נובע מכמה תקלות:
א. שליחת חיילים לסביבה שהיא לא שלהם, בלי לקבוע מראש מה קורה במידה ויש כוננות ספיגה (דווקא במצב זה הגדלנו ראש והחלטנו לעצמנו מראש על מחסות, הבעיה שזה לא היה מסודר).
ב. חוסר במגננים שאינם כלים מבצעיים.
ג. נתק בין חיילים למפקדים
ד. מפקד ק"ס לא אחראי במיוחד.

לגבי ד', המפקד שם לא היה מבריק במיוחד, כמה חודשים לפני כן, ישבנו בגבול עזה וירינו מידי פעם לכיוון הרצועה, פעם אחת הצוות שלו ירה מטען עודף מהנדרש, כתוצאה מכך היה אאוט של שני קילומטרים. נערך תחקיר, והמפקד נשלח לכלא.
למזלו, כמה ימים אחר כך התחיל מבצע, אם אני זוכר נכון זה היה מבצע "חץ דרומי", והוא שוחרר חזרה לצוות שלו, לקח לו יום וחצי לעשות שוב את אותה טעות, ואז הוא הודח מפיקוד על צוות והועבר לגדוד.
מכיוון שהוא היה בן של אח"מ צבאי, כנראה ניתנה לו סמכות על ק"ס.
ב"ה זה נגמר בתור סיפור מעלה חיוך ולא כמו בכפר גלעדי.


עניין אחר, במהלך המלחמה, לשני חיילים אצלנו הסתובבו כמה ברגים, אחד שהיה סרס"פ אימתני ומלא וואסח, פשוט קיבל פחד וברח הביתה לכל המלחמה.
אחד אחר התחיל להראות סימנים של אובססיביות, שהתחילו במעין חזרה בתשובה קיצונית ואימפולסיבית, ונגמרו באיום בירי על אחד החיילים שלא הסכים לתת לו סוללה לנוקיה, הוא סיים את המלחמה באשפוז בבית חולים פסיכאטרי לכמה זמן.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4819313,00.html

המהלך הקרקעי שסיים את המלחמה נועד לצרוב תמונת ניצחון, אבל עשר שנים אחרי הוא נותר שנוי במחלוקת. סרט שיעלה ב-ynet ביום שישי חוזר לשרי הממשלה, לקציני צה"ל, וללוחמים שעדיין תוהים: האם הכול היה לשווא?

עשר שנים עברו ומשום מה דווקא הסרט הזה גרם לי לכתוב
כל כך הרבה אי דיוקים שכבר קשה לדעת מאיפה להתחיל.
האם להתחיל בנוהל הקרב? ביחס מפקד עוצבת "עקבות הברזל" לפלס"ר שלו? אולי להתחיל לפני כן, עם ההססנות לפני כל תנועה, הפחד לנוע ביום וההחלטה לא להכניס דרגים? מה שהביא למצב של טנקים ללא בטן פגזים אבל עם הרבה בקבוקי מים.
אולי אפשר לשאול איך YNET מצליחים לדבר עם סגן מפקד פצ"ן אבל כשמביאים עדויות מהקרב, מדבר מט"ק שאפילו לא יודע מאיפה ירו עליו (סליחה עמית מעוז). אולי אפשר לשאול האם בכלל היה ירי מר'נדוריה על הטנקים, התחקיר העמיד את זה בסימן שאלה גדול.
אפשר גם לבדוק, איפה ישב מפקד עוצבת הפלדה, וכיצד החוזי שלו לא הופנה לתצפית על האויב אלא ליווה את הטנקים מלמעלה כפי שהעיד בתחקיר בכיר במודיעין העוצבה, שבנו היה בכוח שחצה את הסלוקי.
כבר סופר כיצד מפקדי העוצבות הפורצות בסלוקי ישבו באותו הבית. לא סופר שמפקד העוצבה המשוריינת הגיע לשם לאחר שטיווח על עצמו מצר"ש (מקווה שאני זוכר נכון) והיה בטוח שזה נ"ט. בשל כך לקח עימו את האמצעי המיוחד שהיה חלק מהכוח הפורץ (אם ינתן אישור לספר יותר, ארחיב). לא דובר שאמצעי זה היה יכול לשנות את פני הקרב.
לא סופר כיצד התכוננו הכוחות כבר למשימה אחרת ואז שוב הגיעה "שינוי כיוון 11"
אולי כדאי לבדוקת למה כל הקרבות הינם "קרבות חילוץ תחת אש" ולא קרבות התקפה וכיבוש.
אפשר לדפדף לאחור ולראות את עובדה או להיזכר בעמי משולמי ז"ל שואל את מפקד עוצבת הפלדה שאלות קשות.
אפשר וצריך לשאול, איפה הקלטות הקשר? ויותר מכך, מה באמת נאמר בין מפקדים בוורד הרים?
יש עוד כל כך הרבה לכתוב, אבל אני פשוט לא יודע מאיפה להתחיל

שהציבור יידע מה באמת התרחש שם.

תודה,
כמה נקודות מעניינות (לדעתי) נוספות שסבורני שלא נגעו בהן, או נגעו רק בקצה המזלג:
הקש"א שידע על הפסקת האש ונשאר מאחור, הקש"א הנוסף שקפץ על הינשוף שהגיע לחלץ.
השפעת התקשורת על הלוחמים והקרבות (ראה מקרה קש"א והתוכנית עובדה ובכלל הברדק שהיה בתחום הזה) לא ראיתי התבוננות עצמית ול'קיחת אחריות בשום מקרה מהנ"ל.
אחד התחקירים המעניינים יותר בעיניי הוא של פלס"ר עקבות הברזל, לדעתי מפקד הפלס"ר נפצע ואת הפיקוד תפס מי שיועד אז לפקד על היחידה. אם אינני טועה, הוא מג"ד כיום.
תמוה בעיניי כיצד התקדמו מפקדים על אף התקלות וההסתרות. אני חושש שהפחד להסתכל לאמת בפנים בתחקירים נובע מאותם מקומות מהם נבעו ההססנות ומסמסנות של הפקודות. לצערי, ממקור ראשון, זה הגיע מגבוה גבוה.
לצערי, גם אני חטאתי, ובתחקירים, המפקדים עוזרים לייפות את האירועים "חילוץ פצועים תחת אש" מנקה קצת את הלכלוך מתחת לשטיח.
בקיצור, כמות הפאשלות בקרב הזה (אני מדבר רק על עוצבת הפלדה) יכולה למלא ספר טוב ולהשאיר את הסיפורים הבאמת מביכים עדיין בסוד
קצת תמונות לרענן את הזכרון, מצחיק שיש את השעון על התמונה

קיים מידע כלשהו לגבי חלוקת התפקידים המקצועיים של לוחמי החיזבאללה ?
לדוגמא: האם הלוחמים ששיגרו רקטות הם אותם הלוחמים ששיגרו טילי נ"ט ?
כוחות החי"ר שלחמו מול צה"ל הם רק חי"רניקים רובאים או שחלקם גם מפעילי נ"ט/משגרי רקטות ?

בגדול האם יש ורסטיליות בארגון או שכל אחד ע"פ המקצוע הנפרד שלו ?

קיים הרבה מידע, לא הרבה ממנו פורסם לציבור הרחב. יש הפרדה מקצועית בין חי"רניקים, משגרי טילי נ"ט, משגרי רקטות ארטילריות ומשגרי טילי חוף-ים - החי"רניקים עוברים הכשרה של חודש וחצי בבקעת הלבנון בבסיסי הדרכה שלפחות בעבר הופעלו ע"י מדריכים של משמרות המהפיכה האירניים. לאחר המלחמה פורסמו פרטים מחקירת שבוי של חיזבאללה, הוא היה מהלוחמים שמשגרים טילי נ"ט ולדבריו הוא יצא לקורס כוונים (כך נקרא התפקיד) באירן שם שיגר תוך פחות מחודשיים 15 טילים חיים - יותר ממה שמשגר כוון בצה"ל בכל הקריירה שלו בסדיר ומילואים (לא כולל מלחמות ומבצעים).

והנה הפסקה הרלוונטית מתוך דף ויקיפדיה על החיזבאללה:

ציטוט:

אימונים והכשרה אימונים בסיסיים ללוחמי הארגון נערכים בבקאע, במהלך קורס של 45 ימים בהם לומדים מיומנויות לחימה בסיסיות, שימוש בנשק, חבלה, קשר ועוד. לאיראן נשלחים מפקדים בארגון לאימונים מתקדמים ובתחומי התמקצעות שונים. על פי הידוע אלפי פעילי חזבאללה (כ-3,000) עברו הכשרה ואימונים צבאיים באיראן, שכללו: לוחמת גרילה, שיגור רקטות, ירי נגד מטוסים, הפעלת טילים נגד טנקים, הפעלת מזל"טים ודאונים, בניית מטעני צד בצורת קלע, שיט בסירות מהירות ולוחמה ימית. כמו כן, עברו כמה עשרות פעילי חזבאללה קורס טיס באיראן. בלבנון נמצאים כמה מאות מדריכים ממשמרות המהפכה האיראניים, שנטמעו באוכלוסייה ונשאו נשים מקומיות

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

... הייתי בחופשה בגליל העליון ונסעתי על כביש הצפון. היה שער פתוח בגדר ונכנסתי.
מסביב היו היו דגלים צהובים...
בת זוגי שאלה: "מה הדגלים האלה?" ועניתי: אלה של חיזבאללה.
אתה מטורף, צעקה הם יחטפו אותנו....אפילו לא הסתובבתי ורק עברתי להילוך אחורי ו"דילגתי לאחור..."
יומיים באותו מקום הותקף הסיור ונחטפו חיילים והיתר זאת כבר היסטוריה....

לכל אחד יש התמונה - תמונה אחת שמסמלת עבורו את המלחמה. עבורי זו התמונה של צלם העיתונות דניס סינייקוב, שצילם חיילי מילואים שחזרו לארץ באחד מימי חודש אוגוסט. הבעת הפנים, ההלם, העייפות, הסיגריה - אומרות הרבה יותר מעוד טנק או מטוס.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

וואו, תמונה מדהימה.

הביזיון בהתגלמותו: צה"ל במלחמת 2006 עם מיטב הציוד של צה"ל 1966

אולי קיוו שעם הציוד של 66 תשיג ניצחון כמו ב67?

Was it realy that bad?
Was that just one piece of equipment that was found or was the whole
unit supplied with 40 years old equipment?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

ציוד שחיילת שלי קיבלה במבצע צוק איתן, צחקנו עליה שהיא קיבלה קיטבג ממלחמת וייטנאם...

ב-2006 היה עוד מקרה יותר הזוי: חבר שלי שירת בפלגת מילואים של יחידה מובחרת ומפורסמת, שאת הציוד שלה קיבלה מהחטמ"ר האחראי לגזרתה. כשהוא פתח את הקיטבג, התגלגלה החוצה קסדת "קערת מרק" משנות ה-50. הוא היה כל כך המום שלא ידע אם לצחוק או לבכות, ובסופו של דבר פתר את זה כמו חי"רניק וגנב קסדה נורמלית מחייל סדיר (לא קרבי).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

But "Avarnu Et Pharaoh"
At least it was not the whole unit.
The post below about the whole platoon getting Galils it what I meant.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

yes, all my unit supplied with 40 years old equipment except two new tank overalls for each, its happened before four years.

I know that some of the parts replaced and I know that there are people that work for that. I hope next time it will be better.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

צריך לזכור שתוכנית אשד נחלים לרענון ושדרוג הציוד האישי לא יושמה בכלל יחידות המילואים אלא רק בחלקן. יחידות פחות איכותיות או בגזרות פחות קריטיות מן הסתם נשארו רחוק מהעין ורחוק מהלב.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

זה הזוי.
מה שאתה אומר בין השורות שגייסו יחידות עם כשירות יותר נמוכה או רמת מוכנות יותר נמוכה.

זו המציאות גם כיום.
זו התשובה שכל מח"ט נותן כאשר אתה תוהה למה ב2016 קלעים מסתובבים בבט"ש עם A3 במקום M4
כאשר יש לך 3 חטיבות שכבר כמה שנים טובות עובדות רק עם תבור (כולל מילואים).
וזה רק הקצה.

עזוב שלדעתי A3 יותר טוב לתפקיד הזה מM4,
הסדר עדיפיות לא ממש הגיוני ומה ההגיון לתת תבורים למילואים שיש יחידות שלמות שעדיין עם מקוצרים?

לגבי התבורים, מי שעשה את כל השירות שלו על תבור
צריך להמשיך עם תבור למילואים. לכן הוא מקבלים.

A3 לא יותר טוב לבט"ש, הוא ארוך, מסורבל, לא מאפשר פריקה מהירה מרכב ממוגן
כמעט ולא אפשרי להיכנס למצב ירי טוב ויציב כאשר אתה עם אפוד קרמי+ווסט.במיוחד כשמדובר בעבודה בלילה עם אקילה.

ואני חשבתי שבחיל האוויר מקבלים M16. הזוי לגמרי.
זה כבר לא בעיה תקציבית כי לקנות כמה אלפי תבורים בכמה מיליונים זה ממש לא בעיה כשמתבצעות בישראל עסקאות ענק בשווי מיליארדים.

קצב ייצור גם לא בעיה כי יש כבר הרבה יותר אמריקאים עם תבור מאשר ישראלים.

נטו הזנחה. אז יוצא שאנחנו בין המדינות שמשקיעות הכי פחות בחייל הבודד מבחינה טכנולוגית?

לא התייחסתי לבטש,
אלא למלחמה.
ואלה שאני ראיתי שקיבלו היו עם גליל בסדיר, הזוי.

That was what I meant, and from your post it happened.
Did your whole unit go into Lebanon or was ready to go in with the old equipment?
How did you manage? Did you know what to do with and how to use the old equipment?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

זה היה בתקופת עמוד ענן, הפלוגה שלנו הייתה אמורה להיכנס עם הדברים הללו. אני שריונר אז בכל מקרה היה פחות קריטי לנו המצב של הדברים הללו ויותר חשוב המצב של הטנקים שלנו. בסופו של דבר תרגלנו בשבוע הזה יחסית הרבה על טנקים. משהו שלא קרה מאז עד חודש שעבר.

המצב של הטנקים לא היה מזהיר אבל היה נראה שעושים מאמצים כדי לטפל בכל הדברים שעלו.

אני אישית די הסתדרתי עם הגלילון, אני אוהב דברים מכניים אז שמחתי להכיר עוד כלי מכני וללמוד עליו. מהסתכלות קצרה אני חושב שחוץ מהכוונת הבעייתית שלו (ששופרה בכלים המעודכנים שלו) הוא נשק יותר מוצלח מM16. הוא פשוט לתפעול הוא לא מורכב מהמון חלקים והמון קפיצים שיכולים להתקע (בספירה שלי יש בסביבות 20 קפיצים-> הרבה אפשרויות לקלקולים), הוא אולי יותר כבד אבל זה פחות קריטי לשריונרים.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

Was it the first time your unit saw a Glilon?
I mean more than one time shooting in basic training.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

לא, חלק מהפלוגה (ומן הסתם גם מהגדוד) היו חבר'ה ותיקים בני 40 שזה היה הפעם האחרונה שהם עשו מילואים. הם הכירו את הגליל עוד מהשירות. גם חלק מבני ה30 באותו זמן היו עם גלילון בסדיר. לחבר'ה הצעירים יותר ( אני שהשתחררתי כמה חודשים לפני כן ועוד כמה) זו היתה הפעם הראשונה שהם ראו גלילון והיו צריכים ללמוד איך משתמשים בו.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

המעבר של חיל שריון היה מאוחר יחסית אני מעריך שמרבית הפלוגה שירתה עם גלילונים וגלילים בסדיר ככה שזה הגיוני ולא הפוך כמו במקרה של התבורים.

This makes much more sense.
Still not good for the guys who were not used to the Glilon,
But acceptable, I guess.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

לא מבין למה עשו את המעבר עד היום.
אולי בגלל קווים בשטחים?
הגליל והגלילון עמידים בהרבה לתנאי חול אבק פודרה והזנחה מאשר הM-16.
והמעבר מM-16 לגלילון או גליל קלה הרבה יותר מאשר מהם לתבור או להפך.

Weight was a problem, the weapon + 5/7 mags was heavy compared to the M16.
I think that is why the infantry went with the M16 family.
But for tank and artillery guys that was less of a problem.

Maybe the M16 were dirt cheep because of the US money?
That would be my guess.

.nd I agree that the glilon was a good match for tankers and geezers,

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

לחי"ר זה ברור לכל השאר ממש הזוי.
ד"א הוזכר כאן בפורום מתאם למחסניות M-16 שהיה מקל על הנשיאה יחסית בזול..

אנחנו קיבלנו את האפודים (?) האלו בעמוד ענן. כבונוס קיבלנו גם גלילונים מהימ"חים כשרוב הפלוגה לא ראתה גלילון בתקופת הסדיר. החבר'ה הותיקים הסבירו לנו על הגלילונים ואני אישית חושב שזה נשק סביר אבל זה לא סביר שנילחם עם משהו שהכרנו לפני יומיים שלושה.

בינתיים החליפו את הגלילונים לM16.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

יומן מלחמה - 34 ימי לחימה בקיץ 2006 (12.7-14.8)
http://www.israelhayom.co.il/article/395379

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

http://lebanon2.ynet.co.il/

הצל"שניק הכי מבוגר במלחמת לבנון ה-2 חוזר לרגעי הגבורה

צה"ל לא גייס אותו למילואים, לכן אל"מ במיל׳ אבי (ברימו) כהן, התייצב בפיקוד הצפון והודיע שמכאן, בגיל 49, הוא זז רק לשטח האויב. עשר שנים אחרי, משחזר מי שנחשב לאגדה בחיל ההנדסה את הקרב הנועז

http://www.maariv.co.il/news/military/Article-548592

בוויקיפדיה: אברהם כהן (ברימו)

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

איזה קטע.
הוא סיפר לנו את הסיפור הזה ואח"כ דיברנו יותר משעה ולא הזכיר בכלל שקיבל צל"ש רק ציין את הצל"ש למפעילים.
ואושרי לוגסי היום קהנ"ר.

https://www.lebanonwar2.idf.il/

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
פורסם בתאריך 12 ביולי 2016
תא"ל (מיל') אלישיב שמשי, מחבר הספר "עוד ניצחון כזה", בחן לעומק את התנהלות הצבא בזמן מלחמת לבנון השנייה. שיחה על תפקיד הפיקוד בשטח בזמן מלחמה, על נורמות הלחימה וערכים בשדה הקרב.

הערה שלי-ספר מצוין וקריאה חובה למפקדים בחילות הלוחמים.

"יממה לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, אמר האלוף ישי בר, לרמטכ"ל חלוץ ולראש הממשלה אולמרט בבוטות מה, כי כשירות צבא היבשה כמוה כ"צ'ק ללא כיסוי". כמח"ט צנחנים במילואים (בשנים 1995-2000) עשה בר "כל שנה תרגיל חטיבתי מלא. היום אף אחד לא עושה את זה, לא בסדיר ולא במילואים. צה"ל איבד לגמרי את כושר התמרון, היכולת לנוע בשטח ולכבוש". למרות כל החוסרים, הכשירות הנמוכה של היחידות והיעדר הכשרה מתאימה למפקדי הכוחות היה צה"ל אמור לתת ביצוע טוב יותר אל מול חזבאללה. שורת החלטות נחושות וסדורות יותר של הממשלה ושל מפקדיו היתה משיגה זאת.
"
התפיסה הזו שכשירות של יחידה היא במספר התרח"טים היא שגויה.
ככל שעולים בדרג התרגיל כך החיילים משתתפים פחות וזמן האימונים מבוטל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי itamars2 "יממה לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, אמר האלוף ישי בר, לרמטכ"ל חלוץ ולראש הממשלה אולמרט בבוטות מה, כי כשירות צבא היבשה כמוה כ"צ'ק ללא כיסוי". כמח"ט צנחנים במילואים (בשנים 1995-2000) עשה בר "כל שנה תרגיל חטיבתי מלא. היום אף אחד לא עושה את זה, לא בסדיר ולא במילואים. צה"ל איבד לגמרי את כושר התמרון, היכולת לנוע בשטח ולכבוש" ... התפיסה הזו שכשירות של יחידה היא במספר התרח"טים היא שגויה. ככל שעולים בדרג התרגיל כך החיילים משתתפים פחות וזמן האימונים מבוטל.

בתרגילים קטנים - אתה מאמן את החיילים,
בתרגילים הגדולים יותר - אתה מאמן את המפקדים, שלומדים את היכולות של היחידות שלהם, ואת הטעויות הנפוצות, מקבלים הערכות לגבי זמני הגעה כשלונות ובעיות לוגיסטיות.
אם אתה נמנע מתרגילים גדולים - המפקדים לא מודעים למה שהכוחות תחתיהם מסוגלים ולא מסוגלים לעשות,
ואז המפקדים יגלו דברים אלו רק בזמן לחימה, ואין מה לדבר על הפקת לקחים ושיפורים.

אם זה המצב - צבא היבשה מתאים אמנם לבט"ש ומגננה, אבל לא לתמרון ותקיפה.

השאלה מה התסריט האופרטיבי,לחימה ברמת הגדוד +נספחים או קרב חטיבתי?
והיות שמחיר האימונים כל כך גבוה ומועט לדעתי לא ראוי לעשות תרגיל חטיבתי כל שנה.
כבר ברמת הגדוד החיילים מתורגלים הרבה פחות( וכבר את זה לא הבנתי- האם מסובך ליצור תרחישים יותר מפורטים?)
מה עוזר שהמחט יוכל להפעיל יחידות עם כשירות ירודה?

ופלוגתיים ואישיים.

זאת בשונה מהמצב שהיה בשנות ה-2000, שהיית עובר מקו אחד לקו אחר (לעיתים עם הרבה מבצעי בט"ש / עזה) אך ללא שום אימון משמעותי חוץ מאל"ל.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

במילואים זה לא תמיד ככה,
ועדיין מבזבזים ימי אימונים יקרים.
גם בתרג"ד אתה לא פעיל ברמה של תרפ"ל ,
במצטבר זה המון זמן מבוזבז.

בסוף, כל הזיכרונות טובים\ מאת גל פרל פינקל

בסוף, כל הזיכרונות טובים\ מאת גל פרל פינקל

עשור לאחר מלחמת לבנון השנייה נראה שמשתנה התפיסה לגביה בציבור. כדאי שלא נתאהב בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אכן, היו הישגים למלחמה אבל אלו אינם פרי מדיניות סדורה. המערכה הבאה עלולה להיות קשה בהרבה ולכלול את אותם כשלים.

כוח צה"ל במלחמת לבנון השנייה

בדיעבד, תמיד רואים 6:6. עשר שנות השקט בגבול הצפון מאז מלחמת לבנון השנייה עשויות לגרום למלחמה, על מהלכיה, כשליה והישגיה, להיראות טובים בהרבה מכפי שנראו כשנדם קול התותחים. חלק ניכר מכלי התקשורת, ואפילו צה"ל, אף פרסמו לאחרונה כתבות אודות גבורת הלוחמים והישגי הצבא. כדאי שלא נתאהב בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אכן, היו הישגים למלחמה אבל אלו אינם פרי תכנון קלאוזיביציוני סדור ("המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים") אלא פועל יוצא של יתרונה המובנה מלכתחילה של ישראל אל מול חזבאללה.

אלו הטוענים כי ההישג בדמות עשר שנים שקטות בצפון הארץ נובע ישירות מן המערכה שהתנהלה ב-2006 גורסים כי הישגיה יצרו הרתעה משמעותית בצפון. מולם ישנם אלו הטוענים כי מלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה מחזבאללה ללמעלה מ-1,600 הרוגים, הריסון שכפתה איראן על חזבאלה לאחר המלחמה ובהרתעה הדדית הקיימת, שכן חזבאללה רכש במערכה בסוריה נסיון מבצעי מרשים (שכלל שיתוף פעולה צמוד עם הצבא הרוסי) מחזיק כיום ברשותו ארסנל רקטות עצום ומתקדם שיופנה למרכזי האוכלוסייה בישראל.


ארגון חזבאללה, "נותן לעצמו קרדיט הרבה יותר קטן ממה שהוא מקבל בציבור הישראלי".

בפועל, נשמר השקט גם בחמש השנים שקדמו למלחמת האזרחים הסורית, וניתן להניח שלמלחמה, כמו גם לפעולות שעל-פי פרסומים זרים ביצעה ישראל (ובהם הפצצת הכור בסוריה וחיסול עימאד מוע'נייה), היה אפקט של הרתעה מצטברת, כפי שהגדיר את התופעה בשעתו האלוף במיל' דורון אלמוג.בהרצאה שנשא ב-2010 ציין אלוף פיקוד הצפון דאז, גדי איזנקוט (לימים הרמטכ"ל) כי חזבאללה "נותן לעצמו קרדיט הרבה יותר קטן ממה שהוא מקבל בציבור הישראלי", וכי להבנתו למרות הכשלים והליקויים בפעולת צה"ל במלחמה הרי שהארגון "עבר חוויה קשה מאוד", ולפיכך הוא מורתע מפני האפשרות שבמערכה נוספת. נראה כי חשש זה נשמר גם בהמשך כאשר חזבאללה מצא עצמו שקוע בסוריה.

שקט לבדו אינו מדד

לוחמים עולים על מסוק בדרכם ללבנון, (צילום: חיל-האוויר).

השקט בצפון וגם ההרתעה שהושגה אינם יכולים להיות המדד היחידי על-פיו נבחנת המערכה. מרגע שנחטפו רגב וגלודווסר על-ידי חזבאללה עברה היוזמה חזרה לצד הישראלי. בכירי הדרג המדיני והצבאי קיבלו החלטה חפוזה, אף שמוצדקת, לפעול כנגד חזבאללה מבלי להבין את משמעויותיה (מלחמה) ומבלי לדעת את מצב מוכנות הכוחות והעורף, שהיווה חזית נוספת. את התנהלותם במערכה המהוססת והממושכת ניתן לתאר בשורה משיר הילדים הידוע: "התגלגלו לו-לו-לו-לו, התבלבלו לו-לו-לו-לו, השתוללו לו-לו-לו-לו כל היום".


כלי טיס של צה"ל מפציץ משגר רקטות של חזבאללה, 26 ביולי 2006.

בחינה של מצב הסיום של מלחמת לבנון השנייה ממרחק הזמן מלמדת, לכאורה, כי ההישג בדמות עשור שקט בצפון הארץ הורכב אמנם ממתקפה אווירית קשה שפגעה בנכסים אסטרטגיים ומסווגים, דוגמת המערך הרקטי ארוך הטווח, ונפגעו לו גם מרכזי תשתית של החזבאללה, ופעולה קרקעית רחבה שפגעה במאחזי הארגון בדרום לבנון ובמאות מפעיליו. כאשר הסתיימה המלחמה, נוכח חזבאללה כי הציבור בלבנון מאשים אותו בכך שנאלץ לנוס מדרום המדינה, ושב לבתים שנהרסו במתקפה הקרקעית של צה"ל, וכי למעשה הביא להחרבת רובעים שלמים בביירות. שני המרכיבים יחדיו הביאו ליצירת המרכיב השלישי והוא מנגנון סיום מוסדר אשר לו ערבה הקהילה הבינלאומית. מבט מפוכח יותר על המערכה מלמד שהמערכה התנהלה ללא הגיון מסדר ושהמהלכים הצבאיים והמדיניים שהניבו את ההישגים נעשו כטלאי על טלאי וללא הבנה מלאה של תמונת המערכה.


האלוף קפלינסקי, ייחס את הכשל העיקרי לחוסר ההבנה שזאת מלחמה, (צילום: דו"צ).

בהרצאה שנשא שלוש שנים לאחר המלחמה ייחס האלוף במיל' קפלינסקי את כשלי המלחמה בעיקר לחוסר היכולת לשנות את התפיסה (ה–Mind Set) של הציבור, הממשלה וכמובן הצבא להבנה "שהעימות עם חזבאללה איננו המשך ישיר לפעולות השוטפות שביצענו בשש השנים שלפני המלחמה ביהודה ובשומרון, אלא זאת מלחמה". הכשל התפיסתי הזה עמד במוקד קבלת ההחלטות של המערכה ופגע באופן אנוש ביכולת להגדיר מטרות ולפעול בהתאם להשגתן. יחסי הכוחות בין ישראל לחזבאללה בפתיחת המערכה, ובמידה רבה גם כיום, הם שקבעו (כמעט מראש) שישראל ניצחה את חזבאללה.

תחושת ההחמצה

תחושת ההחמצה במלחמה נובעת מהיעדרו של מהלך מכריע מצד צה"ל, בדומה לאלו שביצע במערכות קודמות. קרב אום כתף, "מבצע מוקד", צליחת התעלה וכיתור הארמיה המצרית, מבצע אנטבה, הנחיתה מן הים בשל"ג ומבצע חומת מגן הם רק כמה מהמבצעים שהקנו לצה"ל את המוניטין, ממנו הוא נהנה עד היום, של צבא לוחם, יצירתי, יעיל ומנצח. אך נשאלת השאלה האם צה"ל עדיין כזה? צה"ל, מודל 2006 היה רחוק מאוד מהצבא היעיל, הלוחמני והכשיר שצלח את התעלה ב-73' (שהיה ככל הנראה, "הצבא הטוב ביותר שעמד אי פעם לרשות מדינת ישראל"). פעילות השיטור בשטחים וכהמשך לה הלחימה הסזיפית כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה הביאו לשחיקת יכולות אלו.


כניסת כוחות מילואים ללבנון, (צילום: דו"צ).

יממה לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, אמר האלוף ישי בר, לרמטכ"ל חלוץ ולראש הממשלה אולמרט בבוטות מה, כי כשירות צבא היבשה כמוה כ"צ'ק ללא כיסוי". כמח"ט צנחנים במילואים (בשנים 1995-2000) עשה בר "כל שנה תרגיל חטיבתי מלא. היום אף אחד לא עושה את זה, לא בסדיר ולא במילואים. צה"ל איבד לגמרי את כושר התמרון, היכולת לנוע בשטח ולכבוש". למרות כל החוסרים, הכשירות הנמוכה של היחידות והיעדר הכשרה מתאימה למפקדי הכוחות היה צה"ל אמור לתת ביצוע טוב יותר אל מול חזבאללה. שורת החלטות נחושות וסדורות יותר של הממשלה ושל מפקדיו היתה משיגה זאת.


הרמטכ"ל חלוץ עם מפקד אוגדת הגליל הירש.

בשל תחושה זו והכשלים בהפעלת הכוח במהלכה, ספגו מפקדי צה"ל במלחמה, במיוחד בדרג הטקטי, ביקורת ציבורית נוקבת (חלקם כונו, לא בהכרח בצדק, "מפקדי הפלזמות") שהתעלמה גם מן ההצלחות שאכן היו בשדה הקרב. חלק מן היחידות בסדיר ובמילואים גילו, גם אם הדרגים מעליהם, חסרו זאת, את הרוח היוזמת וההתקפית האופיינית לצה"ל. המקרה המפורסם ביותר הוא זה של מפקד אוגדת הגליל במלחמה, תא"ל גל הירש, קצין צנחנים מצטיין. פרשת החטיפה שבגינה פרצה המלחמה אמנם עומדת לחובתו, וכמוה גם שורת פקודות בשפה גבוהה שלא הובנו או בוצעו כהלכה, אבל במלחמה המבולבלת ההיא היה הירש מפקד האוגדה היוזם והלוחמני ביותר, ואוגדתו השלימה בה את עיקר משימותיה. לאחר המלחמה חווה "זובור" ציבורי קשה יותר מכל מפקד אוגדה במלחמות ישראל ונאלץ לפרוש מצה"ל.

השתנות האיום

המלחמה השתנתה ממלחמה תעשייתתית ל"מלחמה בקרב האנשים".

תחושת ההחמצה נובעת גם מחוסר הבנה כי האיום השתנה. כנגד ישראל ניצב (מצפון ומדרום) ארגון היברידי הפועל באופן מבוזר וחמקמק ואינו מחזיק במערכים מבוצרים חיוניים באופן דומה ליריבים קודמים, שלא ניתן לצור עליו ולכתרו עד כדי הכרעה (כשם שנעשה כנגד הארמייה בסיני, אש"ף בביירות ומחבלים פלסטינים בגדה). המלחמה בארגונים כאלו שונה. הגנרל הבריטי רופרט סמית אפיין בספרו"התועלת שבכוח" את השתנות המלחמה מתעשייתית ל"מלחמה בקרב האנשים", כלומר שלא כנגד מרכזי הכובד הצבאיים-תעשייתיים של האויב אלא כנגד החברה שממנה הוא בא.

החברה המערבית, שישראל היא חלק ממנה, רגישה מאוד לאבדות וארגונים היברידיים אלו מנצלים תורפה זו כחלק מאסטרטגיית הפעולה שלהם.המערכה כנגדם צריכה להיות משולבת וסימולטנית. כך למשל, המעשה המדיני לא יוכל לחכות לסיום המלחמה ולהתמקד בקניית זמן לצבא בכדי שזה יוכל להשיג הכרעה. ב"מלחמה בקרב האנשים", המעשה המדיני חייב להיעשות במקביל ללחימה. שינוי זה לא הופנם די צורכו בישראל ובשל כך נותר הציבור, ובתוכו הצבא, עם התחושה שלא מימש את יעדיו. אין מדובר כאן בהיעדרה של תמונת ניצחון, אלא בחסרונו של מהלך סדור שאף שלא ימוטט את מערכי האויב כבעבר יביא, מתוך אסטרטגיה סדורה, לכדי הישגים מוחשיים במערכה.

העימות הבא

משגר רקטות של חזבאללה בדרום לבנון.

החזבאללה התעצם מאז המלחמה, והפך למיני-צבא. בלחימה בסוריה, אף שגבתה ממנו מחיר כבד, רכשו פעיליו ניסיון מבצעי משמעותי וזכו לחניכה והכשרה מצד צבא מתקדם (רוסיה). אם יידרש צה"ל לפעול בלבנון הוא ימצא שם כוח לוחם מיומן ומאורגן שערוך היטב בכפרים בעמדות מבוצרות (מעל ומתחת לקרקע), שברשותו כוחות קומנדו שייעודם לחדור לישראל, מז"לטים התקפיים, טילי נ"מ מתקדמים ומלאי רקטות מדויקות וארוכות טווח. ניתן להניח, שהארגון למד את לקח ממבצע משקל סגולי, ויפעיל את יכולותיו בשיטת USE IT OR LOSE IT, מחשש שצה"ל ישמיד אותם בטרם יוכל להפעילם. יכולות אלו מציבות את חזית העורף תחת איום משמעותי בהרבה מכפי שהיה במערכות הקודמות.


הרמטכ"ל איזנקוט בתרגיל מילואים, (צילום: דו"צ).

המלחמה היוותה קריאת השכמה לצבא ולממשלה בהקשר להשתנות האיום. חלק ניכר מן הכשלים והליקויים, ובהם כשירות היחידות הלוחמות, תוקנו עם הזמן וחלקם עוד עימנו. הרמטכ"ל הנוכחי, שימש כראש אמ"ץ במלחמת לבנון השנייה (בראשונה לחם כמ"פ בגולני) ומילא בה תפקיד מפתח. בין היתר דחף לגיוס מילואים נרחב ועמד מאחורי תקיפת שכונת הדאחייה בביירות שפגעה קשות בחיזבאללה. מאז נכנס לתפקידו הוביל תהליכי התעצמות ובניין כוח משמעותיים במטרה לחזק את מוכנות צה"ל לעימות. "המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה," אמר בשעתו, ונראה כי כלל זה עומד לנגד עיניו כל העת. ביוטי לשינוי בתפיסה היא "אסטרטגיית צה"ל", שמעגנת עקרונות והגיון פעולה למסמך מכונן אחד. על-פי עקרונותיה בעימות עתידי יפעיל הצבא "מהלומה משולבת מיידית ובו זמנית", הכוללת תמרון מהיר ואגרסיבי ואש מאסיבית ומדויקת. מימוש תפיסה זו עשוי להביא לכך שבמערכה הבאה יפעל צה"ל כצבא כשיר, מותאם לאיומים הפועל מתוך דוקטרינה רלוונטית.

במציאות השוררת כיום בגבול הצפון חזבאללה ערוך לעימות, וכמו ישראל, לא רוצה בו. מנגד, כפי שאירע בחטיפת החיילים ב-2006 (אירוע שנסראללה עצמו ציין שהוא מתחרט עליו), עשויה פעולה "מוצלחת מדי" של מי מהצדדים להביא להתלקחות. אף שבצבא נבנה הכוח, וגובשו תכניות אופרטיביות, חסר דיון מקדים בדרג המדיני להגדרת מטרותיה האסטרטגיות של ישראל בסיבוב הבא בלבנון. בלי דיון כזה (שורה של כאלו למעשה) המערכה הבאה בלבנון תהיה, בדומה לקודמותיה, ממושכת וחסרת יעדים אסטרטגיים ברורים, אך בממדי הרס גדולים בהרבה.

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 12.07.2016)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

שמורת טבע מדממת - "עוד לא חזרנו מבינת ג'בל"


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

שמורת טבע מדממת - "ההורים מעולם לא שמעו"



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
שמורת טבע מדממת - "מכה בעורף"



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
שמורת טבע מדממת - קרב לא דיפלומטי



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

התגברות הירי על יישובי החוף הצפוני הובילה לשליחת כוחות יחידת הקומנדו ללב מתחם השיגורים של הארגון בלבנון. למרות התכנון הקצר, השינויים התכופים והחשש מחשיפת החיילים - הוכתר המבצע כהצלחה.

מבצע "נערי החוף", שנמשך 11 ימים והביא להשמדת 48 מטרות חיזבאללה שונות, היה אחד מנקודות האור של מלחמת לבנון השנייה. ואולם, הוא גם הציג חולשות של חלקים גדולים אחרים בצה"ל שהיו שקועים עד אז בפעילות נגד הטרור הפלסטיני ולא התכוננו למלחמה הגדולה.

http://news.walla.co.il/item/2977786

הודעתך נערכה - העתקת כתבות שלמות מנוגדת לחוק זכויות יוצרים ולחוקי הפורום.

בתור מי ששירת בסדיר באותה תקופה, קשה לי להאמין שמשהו באמת השתפר. עברו עשר שנים, בטח הרבה מהציוד המיושן הוחלף, שינו תכניות וכו'. אבל הגישה הלא מקצוענית- זה משהו שלא יעבור מצה"ל לעולם. הגישה של מה שחשוב זה להצטייר טוב בתחקיר- זה פשוט בלב הארגון לצערי. הקצינים שהיו צריכים ליישם את הלקחים, לפחות בחיל שלי, הם אותו סגן אלוף ששבועיים לפני המלחמה אמר לי על בעיה קונקרטית בהעליתי "במלחמה יהיה בסדר, נאלתר משהו" ואותו רב סרן שאמר לי לא לעזור באימון צוותי רפואה למלחמה ולא להצטרף לצוות שיוצא כי יש משימות שגרה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

http://www.iaf.co.il/4448-46848-he/IAF.aspx

10 שנים חלפו מאז שפרצה מלחמת לבנון השנייה בה לקח חיל-האוויר חלק מרכזי ומכריע. למרות השקט היחסי שהושג אז, ממשיך החיל לשאת את עיניו לגזרה הצפונית ושומר על מוכנות ודריכות בכל עת. כיצד השפיעה המלחמה על שדה הקרב הנוכחי ומה צופן העתיד?

http://news.walla.co.il/item/2977850

נ' נכנס ללבנון עם ברכיות רולרבליידס, אלון נאלץ לקנות תיקים ולצבוע אותם בצבעי הסוואה. עשור אחרי המלחמה, סיפרו לוחמי המילואים על התסכול שנותר - וההבנה המרירה: "גם עם מטאטא, היינו נכנסים". חזרנו לראות את השינוי הדרמטי במחסני הציוד, שאז הספיקו רק בקושי


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.wcdn.co.il/2182448-18.jpg?crop=w970]


מעניין


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.wcdn.co.il/2179265-18.jpg?crop=w970]