בס"ד
ד'' באדר א' תשע''ו
מאת אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב

כֹּל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל תּוֹרֵם תְּרוּמָה
מִי בְּשֶׁקֶל מי בְּחֹמֶר וּמִי בּתִקְוּמָה
הַתְּקוּמָה לֹא בְּחֹמֶר אלא בּאְמֱוּנָה
עוֹז לְְעַמּוֹ תִּתֵּן וְעָצְמָתוֹ בָּהּ טְמוּנָה

שבת שלום קהל קדוש

תּוֹרָה תְּמִימָה
סֶדֶר וּמִשְׁפָּט תּוֹרָה תְּמִימָה
וְאֱמוּנָה צְרוּפָה בַּלֵּב פְּנִימָה
שֶׁנִּתְּנָה בְּהַר סִינָי לְעַם נֶאֱמָן
עַל כֵּן נִצטַוָּה לְהָקִים מִשְׁכָּן
לְפֻלְחָן בּמוֹעֵד וּבַזְמָן

וְהָעַם עֲדַיִן בְּהֶלֶם הַתְּקוּמָה
הוּא נִדְרַשׁ לְהָרִים תְּרוּמָה
הָאַחַת ִהיא לְאַדְנֵי הַמִּשְׁכָּן
וְאַחַת לַמִּזְבֶּחַ וֱאַחַת לַקָּרְבָּן
וְהָעַם בְּחֶפֶץ לֵב נָתַן

וְהָעַם בְּדַרְכּוֹ לְאֶרֶץ הַיַּעַד
וגם עָתִיד כְּעַם לִשְׁכּוֹן בָּדָד
וּבְטֶרֶם הִגִיעַ אֶל עִיר מוֹשָׁב ֹ
נִשׁבַּע לְקַיֵם כֹּל אֲשֶר נִכְתַּב
וְלָעֵבְדּוּת לֹא יְהֵא שָׁב

הקמת משכן במדבר
האלילות דבקה בישראל במצרים , זאת למדים אנו מן התורה אבל זוכרים היטב את הדברים מההגדה של פסח , שם כל הַמְּסֻבִּים מִתְוַדִּים ואמרים: עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים. ישראל לא מתכחשים לכך כי הם היו עובדי אלילים ואת הפולחן עשו על ידי הקרבת קרבנות בכל מקום שנזדמן להם. כדי לעקור את האלילות מקרב ישראל אמר הקב''ה למשה : ועשו מקדש ושכנתי בתוכם. (מה/ח) המשכן ישמש להקרבת קרבנות ורק שם יען כי המשכן איננו משכני , אני אשכון בתוך עם ישראל . המשכן הוא מעין מקדש עראי שמטלטלים אותו ישראל במסעותיהם במדבר ממקום למקום. מפרקים אותו נושאים וחונים ושוב מקימים אותו מחדש. מציאות המשכן במדבר בסמוך ליציאה ממצרים באה לעקור את אשר נהגו לעשות במצרים להקים מצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. אמר הקב''ה לישראל על ידי משה: לא עוד. מעתה הפולחן יתקיים רק במשכן זאת עד הגיעם לארץ כנען שם יגיעו למנוחה ולנחלה שם תבנו מקדש. ברם עד אז מ'ימיםמשכן. מבנהו ותאורו וכליו נמסרו למשה על ידי הקב''ה . הפירוט מתחיל מעמודיו ואדניו ויריעותיו עד ללולאותיו (לֻלָאֹת). לפי מושגי ימינו המשכן שהוקם נועד לחזק את האמונה בְּנוּדַם במדבר ממקום למקום ארבעים שנה. משכן זה החזיק מעמד כל שנות המדבר ושימש לקרבנות גם אחרי כיבוש הארץ בהנהגת יהושע בן נון הוקם בשילה לכן עם ישראל היה זקוק לו ולא הקב''ה שעליו נאמר: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח/כז) -לא יכילו אותך, האם הקב''ה זקוק למבנה גודל של אמה על אמה. לא אלא שלמשכן זקוקים ישראל שם נשמע קול ה' מדבר אל משה.(במדבר ז/פט) . הרמב"ם דבר על הצורך במשכן לישראל לפולחן. אנו יודעים היום למרות שיתרחקו בני עמנו מהאמונה עד לאתאיזם , אינם יכולים לתרץ את זיקתם לארץ זו ולהלחם עליה, אלא אם יש להם זיקה לתורת ישראל ואין נפקא מנא איך מכנים עצמם. מאמינים או לא מאמינים. כל אחד במצפונו ובמחשבתו יודע מה קושר אותו לארץ זאת.

אלהים והשגתו בְּעֹמֶק המחשבה
ידוע הדבר כי ישראל צאצאי בני יעקב, כבר לא היו דבקים בדרכי האבות אברהם יצחק ויעקב. כי הישיבה בארץ זרה זמן ממושך, גרמה ליושב שם , לרצות ולהדמות לאנשים שחי בתוכם. זה שקרה לעמנו , יוצאי מצרים שישבו מאתיים ועשר שנים במצקים, שקעו עד צואר בטומאות ושיקוצי מצרים. זה הדור שמת במדבר כי לא היה אפשר לשרש מהם את אשר אמצו להם מן המצרים. משה רצה באותה עת לתת להם לדעת ולהכיר את קיומו של האלהים, שהוא אלהי ישראל ואדון כל העולמים. משה ידע כי השפעת המצרים היתה חזקה כל כך שלא עקרה מלב דור המדבר התשוקה לחזור למצרים. אחרי היציאה ממצרים צריך עתה לגרום לכך שיוצאי מצרים וילדיהם אחריהם, יגיעו, כלשון הרמב''ם בספרו משנה תורה, ל"יסוד היסודות ועמוד הָחָכְמוֹת לִידַע (לדעת) שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא , וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם , לא נמצאו אלא מאמיתות הימצאו" על אמיתות אלה אמר הנביא: אלהים אמת (ירמיהו י/י) מכאן שכאשר ישבו במצרים וראו כי פרעה מוכתר על ידי עצמו כ"אל", חיבים הם עתה להגיע לידיעה כי האמת היא שיש אלהים אחד ויחיד ואין בלתו וכי האלילים מעשה ידי אדם הם הבל וריק. זאת משה בקש לעקור מישראל. לכן שינה את מסלול הגעתם לארץ כנען שזה היעד של יוצאי מצרים והוא סובב אותם בדרך ארוכה וּפְתַּלְתֹלֶת. כל אשר קרה להם בדרכם המתמשכת במדבר, נועד להשיג את קיומו של האלהים. אות מהותית היה במעמד הר סיני. והמהמשך נתן לחם את המן, ושלח להם את השלו הוא הבשר שהתאוו לאכול. והוציא להם מים מן הסלע והצמיד להם באר מרים שלותה את ישראל. ובחום היום הצל עליהם בעמוד ענן והאיר דרכם בלילה בעמוד אש. כל הדברים האלה כלשון הרמב''ם , לא נמצאו אלא מאמיתות הימצאו" של האלהים . וכי כל אלילי מצרים, הם הבל וריק. בני ישראל במצרים נהיו לעבדים ורק במדבר בדרכם לארץ המובטחת נהיו לעם חפשי אך עדין היה בו מקצת ממנהגי מצרים, לכן צוה להקים "משכן" שבו ימשיכו פֻלְחָנָם לאלהים ולא לפרעה ולאלילי המצרים. כך יוצאי מצרים השיגו את האלהים בעֹמֶק מחשבתם.

אמונה, צדקה, חסידות ואריכות רוח.
חז"ל מנו: ארבע מִדּוֹת טובות שיש לאדם: אמונה, צדקה, חסידות ואריכות רוח. וכנגד אלה אמרו חז''ל יש גם לנפש האדם שלוש מִדּוֹת: מחשבה , תאוה, ורציה, כנגד ראש, לב ובטן. בעזרת מִדּוֹת אלו, יכול האדם להגיע לפסגת הטוב והמוסרי, ובלבד שיפעיל מִדּוֹת אלו לכיוון החיובי . ברם אם יסיט מחשבתו להבל ולריק יאבד אמונתו באלהי ישראל בתורו אחר אמונות שוא חסרות ערך ממשי אזי תהא מחשבתו זדונית להרע ותאותו תגדל לְבֶצַע ורציתו אנוכית לעצמו בלבד, באין צדקה וחסד. יש פתגם בארמית שכבר הובא פעם וראוי להביאו שוב כי מלמד את משמעות המדות שנזכרו קודם לכן שנעשו ברוח טובה ובאהבה וכך נאמר במקור בארמית: "כִּי רֶחִימְתִּין הֲוַת עֲזִיזִא אַפּוּתְיָא דְּסַפְסְרָא שְׁכִיבָן. הַשְתָה דְּלָא עֲזִיזָא רְחִימְתִּין, פּוּרְיָא בר שִׁיתִין גַּרְמִידֵי לָא סַגִּי לָן". תרגומו הוא כך: כאשר אהבתנו היתה עזה, יכולנו לשכב יחד על חודה של חרב, ועכשיו שאהבתנו פסקה מלהיות עזה, הרי גם מטה בת ששים אמה צרה לנו ואינה מספיקה לנו. משמעות הפתגם בתמצית , כשיש אהבה בין האנשים כל עקא ומועקה לא יהיו למכשול לחיים בשלום יחדיו. אבל אם אין אהבה ויש שנאה, העולם ומלואו יהא צר מלהכיל אותנו. יש בכח האהבה בינינו, למרות חילוקי הדעות, כדי לשנות מחשבה זדונית רעה לטובה ולמועילה. לכן הבה נסכם כך: תן לראשך לחשוב איך להיטיב עם זולתך אתה לא תהא ניזוק ואם יש לך די אהבה וכל תַּאֲוַתְךּ בידך חשוב איך יהיה לרעך די צרכו ממנה. וכשם שאתה חושב על טובתך ורוצה להיטיב לעצמך, רצה גם שיהיה טוב לרעך או לזולתך, זה גם יתן לך רגיעה, כולל גם מי שאיננו רעך. נהג כלשון הפתגם, "ממה שלא חסר אצלך הרבה לתת ממנו". זה פתגם עממי ידוע שמשמעותו אם יש לך די והותר מכל טוב לא תחסר אם תַּרְבֶּה לתת ממנו לָאָחֵר. כפי הנראה גם בתקופת המדבר לא שררה "אהבה" בין כל יוצאי מצרים. חז''ל הטילו האשם על הערב רב שנסתפח לישראל בצאתם ממצרים. בזאת נִוָּכַח בהמשך בספר שמות. התורה מחנכת העם באמור בה: כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הָדֹם רגלי, אי-זה בית אשר תבנו לי ואי-זה מקום מנוחתי. (ישעיה סו/א). רוצה לומר אם הקב''ה מסתפק במשכן שהוא איננו אלא צריף או אהל גדול ניד, לא כל שכן שבני האדם יכולים להסתפק במועט שיש. ואם זה משליך על תקופתנו לאמור, שאם אוהבים את הארץ, הרוויה בדם אבותינו אחינו ובנינו, נאהב אותה גם למרות הטרור והרצח שעושה בנו האויב. צריך לזכור את הטובות והנפלאות שעשה לנו הקב''ה, ולא לְהִתְבַּכְיֵן ולשכוח מעשי אלהים כפי שבטא זאת הנביא: וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות (הושע ח/יד) מלמד כי בימינו הפרט או המנהיג אינם מסתפקים בחיים צנועים הם רוצים בהיכלות פאר ופאר חיצוני חסר תכלית ולא זוכרים את הַמִּדּוֹת הטובות שחז"ל מָנוּ: אמונה, צדקה, חסידות ואריכות רוח. וגם לא שלוש הֵמִּדּוֹת לנפש האדם: מחשבה , תאוה, וּרְצִיָּה אשר אלה כנגד : ראש, לב ובטן.

טוֹבָה פַּת לֶחֶם מִדְּבָשׁ וּמָיִם לִרְוָיָה לְלֹא חָשָׁש
וּמִשְָּׁכן צָנוּעַ כְּדֵי לָדוּר מִבָיִת מָלֵא צָרָעוֹת הָדוּר
כֹּל עוֹד הַכֹּל בְּהִתְהַוּוּת כְּאָז בַּדֶּרֶךְ לִזְכִיָּה בָּחֵרוּת
וּבְיֶדִיעָה בּרוּרָה לְמַדַי שֶׁהַסָּפֵק גּוֹבֵר עַל הַוַּדּאי
כֹּל עוֹד לֹא בָאנוּ לַנַּחֲלָה וְהַכֹל בְּרֵאשִׁית וְהַתְחָלָה
לְהָאִיט וְדַי לָנוּ בַּמּוּעַט דַּי לָנוּ בַּיֵּשׁ וּבוֹ לֹא נִבְעַט
טוֹב לִזְכּוֹר מִזְמָן לִזְמָן שֶׁאָבוּתֶינוּ הִסְתַפְּקוּ בַּמָּן
כְּאָז בַּמִּדְבַּר גָּם עַכְשָׁו נִתַּן גָּם לְהִסְתַפֵּק בַּשְׂלָו