27-12-2015, 23:32
|
|
|
חבר מתאריך: 14.08.11
הודעות: 7,199
|
|
ממש טיפ-טיפה, וזה חשוב מאוד ומכריע
אני מביא פה מאמרי רבותינו ז"ל איך שיש דברים הכי הכי קטנים וזה מכריע את הכול:
רמב"ם: לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו חצייו זכאי וחצייו חייב; וכן כל העולם, חצייו זכאי וחצייו חייב: חטא חטא אחד--הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה, וגרם להם השחתה; עשה מצוה אחת--הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה. זה הוא שנאמר "וצדיק, יסוד עולם" (משלי י,כה), זה שצידק עצמו הכריע את כל העולם כולו והצילו. (הלכות תשובה פרק ג הלכה ח)
תלמוד: וסביביו נשערה מאד - מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה (בבא קמא נ א);. ויש על זה ביאורים נפלאים בקבלה::
http://chabadlibrary.org/books/defa.../bsht/kst/3/312
המעשה שמספרים שאמר הבעש"ט נ"ע לר' וואָלף קוצייעש אין ביני לבינך אלא כחוט השערה אך החוט השערה הזה לא תוכל לעברו לעולם, דהיינו כמלא נימא שבין שני שמות הוי (בחי' כמלא נימא זהו הפסיק טעמא שבין שני שמות הוי' כמ"ש בפרדס שער הטעמים פ"ג גבי פסיק ובמא"א נ' ט"ז כי נימא בחי' צדיק כו', וע"כ כדי להעלותן לבחי' ש' הוי' שלמעלה מהשתלשלות שע"ז ארז"ל קדש למד מלמטה והוי' מלמעלה בד"ה ועשית ציץ הוא מדקדק עליהן כמלא נימא.)
תלמוד: מודה במקצת חייב שבועה (גיטין · נא ב), וגם על זה יש הסברים נפלאים:
http://www.he.chabad.org/library/ar...37/jewish/-.htm
שבועת מודה במקצת נוגעת לכללות עבודת ה', ובשעה שמקבלים כח מלמעלה בהענין דמודה במקצת, מתתקנים בדרך ממילא הענינים הפרטיים.
ביאור הענין דמודה במקצת בעבודה הרוחנית:
"נשמה שנתת בי"71 – הנשמה שהקב"ה נתן בי היא בכדי שהאדם ע"י עבודתו יבוא לידי עלי'. וכדאיתא במדרש72 בנוגע לכל פרט מהעבודה: "מי הקדימני ואשלם"73 – שהקב"ה נותן כח לאדם מישראל לכל מצוה בפרט. והכחות שהקב"ה נותן הם "בהקפה" ("אויף באָרג") – הוא תובע שיפרעום, דהיינו, שינצלום בעבודה.
וכמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר74 בשם רבותינו נשיאינו שלפניו בפירוש לשון "הקפות": מכיון שחודש תשרי הוא חודש כללי – "חודש השביעי", מלשון "מושבע" מכל טוב, שבו משביעים אדם מישראל גם בכחות על השנה כולה, שנותנים לו "בהקפה", ותובעים שתהי' עבודה, (וכמ"ש באברהם) "וילך למסעיו"75, ש"בחזרתו פרע הקפותיו"76.
והנה, אף שכחות אלו ניתנים מלמעלה, אעפ"כ, מצד היצר הרע ש"מתגנב" ("כאַפּט זיך אַריין") אצל היהודי, אפשר שיתחיל "לכפור במקצת" ולטעון ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"77.
"כופר הכל" – אומרת הגמרא78 שלא יתכן דבר כזה, כיון ש"חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו".
לכפור חס-ושלום בהקב"ה – אין ביכלתו של אדם מישראל, כיון שיש בו נשמה שאפילו בשעה שחוטא היא "באמנה אתו ית'"79. הנשמה רואה אלקות באופן תמידי, היא נמצאת "בפני בעל חובו", ו"חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" – אפילו קל שבקלים אין בו ההעזה לכפור לגמרי בחוב, מתוך מחשבה שזהו "כחי ועוצם ידי".
אלא מאי? – הוא "מודה במקצת": בפרטים מסויימים סבור הוא שהם כחו ועוצם ידו. בפרטים מסויימים חושב שהוא בעל-הבית בעצמו, וביכלתו לעשות כל שברצונו. אמנם הוא לומד ומתפלל, אבל לאחר התפלה והלימוד – חושב הוא – כבר פרע להקב"ה את חובו, ומעתה הרי זה כחו ועוצם ידו – בשאר הוא כופר.
הוא עושה חשבון בעצמו – כהלשון בהמאמר80 – שלא עבר עבירה, ועוד קיים מצוה או עסק בתורה, וא"כ, כבר פרע להקב"ה את כל המגיע לו, והשאר הוא כחו הפרטי.
על כך אומרים לו, שכל מה שיש ברשותו, וכל מציאותו – אינם כחו ועוצם ידו, אלא הוא חייב להודות שהכל שייך להקב"ה, וממילא מחוייב הוא לפרוע לו הכל.
_____________________________________
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)
חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
https://sites.google.com/site/hamedinai/
|