התלבטתי אם לפתוח אשכול בנושא זה משתי סיבות. הראשונה היא שאינני בטוח שהוא שייך לצבא וביטחון באופן ישיר ושנית משום הנטייה של אשכולות מסוג זה להיגרר אל מחוזות הפוליטיקה ולקיחת צד "מערבי" או "רוסי" - תלוי בנטיית הכותב. הסיבה שבגללה בסופו של דבר אני כותב היא ההרגשה שבימינו (וזה לא חדש) המאבק על דעת הציבור בעולם הופכת להיות יותר ויותר דומיננטית ברשתות התקשורת השונות ודבר זה ראוי לתשומת לב, במיוחד כאשר מדובר על אמצעי תקשורת של מדינה לא דמוקרטית (רוסיה) בתוך תווך (אמצעי התקשורת) שהוא במהותו דמוקרטי וביקורתי. דומני שאין מי שניתן ללמוד ממנו יותר על היכולת לנהל מערכה תקשורתית מאשר התקשורת הרוסית לסוגיה, או ליתר דיוק - אין מי שניתן ללמוד ממנו יותר כיצד ליצור מציאות מאשר התקשורת הרוסית. אם המנהלים רואים לנכון, יעבירו דיון זה לפורום יותר מתאים.

לעצם העניין: כאשר עיינתי היום בסרטונים ביו-טיוב ובטו'יטר לא יכולתי שלא להתרשם מכך שיש דומיננציה ברורה לנרטיב הרוסי בכל הנוגע לסכסוך ברוסיה. לא מדובר רק על ערוצים רוסיים או בלוגרים רוסיים אשר מציפים את הרשת בסרטונים, שכאן אין הפתעה. הסקפטים בינינו מכירים את החשיבות שמעניק הקרמלין ליחסי ציבור, כמו למשל במקרה המדהים הזה: http://www.nytimes.com/2015/06/07/m...the-agency.html
אלא שבעיקר הופתעתי לראות כי גם הערוצים המובילים במערב, קרי -CNN, BBC ודומיהם, מציגים לעתים קרובות את הנרטיב הרוסי, גם אם בעקיפין. כך למשל, לפי ה"ניו-יורק טיימס", ניתן להבין את פעולותיו של פוטין בסוריה, לאור הבנתו המוקדמת שעדיף שליט ריכוזי חזק ולא דמוקרטי רעוע, שיוכל להביא את המדינה לכיאוס:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גם אם הדברים האמורים נכונים (ובעיני הם ללא ספק מציגים צד בולט בתפיסת עולמו של פוטין), הרי הם מתעלמים לחלוטין מהתוקפנות של הצד הרוסי, תוך שמנסים "להבין" את מניעיו באופן אינטלקטואלי. ערוצים אחרים יכולים לספר שהפעילות הרוסית בסופו של דבר תביא לשקט באזור, או שהמדיניות האמריקאית באזור נכשלה, ולכן רוסיה נכנסה לתמונה. זה מעניין בעיקר משום שנראה ש"התקשורת המערבית", אולי בשל השיח הניאו-ליברלי-יחסי-ביקורתי הנפוץ בה, שוכחת את העובדה שבעולם קיימת הבחנה בין צדק לעוול, בין מותר ואסור. ואם אין את ההבחנות הנ"ל, הרי אנו משוללים יכולת להצדיק את מעשינו או לשלול את מעשי העוולה. וכאן אני מגיע לשתי נקודות המעניינות אותי בכל הנוגע להתנהלות התקשורתית של רוסיה בסכסוך הנוכחי. אשמח לשמוע את דעות הגולשים:
א. האם התקשורת "המערבית" (אשר אינה בעצמה אינה נקייה מהטיה, לרוב כלכלית-פוליטית, אך עדין אובייקטיבית יותר מהרוסית) יכולה להתמודד עם הבליץ התקשורתי החד ממדי, הבטוח בעצמו, הסיסמאתי, של גופי התקשורת במדינות שאינן דמוקרטיות?
ב. מה כוחה של התקשורת בהטמעת נרטיב? האם יש לה כל-כך הרבה השפעה כמו שנהוג לחשוב?
(למשל, האם היו מקרים בהם הנרטיב "הטעין את מצברי הלגיטימציה" בסכסוכי מעצמות? (ואני לא מתייחס למדינונת הקרויה ישראל, התלויה באופן משמעותי יותר בדעת הקהל הבין-לאומית)

נושא מורכב. בעיקר כי הוא מסתמך על דעות ועמדות, ופחות על עובדות.
הנה שני הסנט שלי בביצה העכורה הזו, אם הם יועילו במשהו...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ofermar כך למשל, לפי ה"ניו-יורק טיימס", ניתן להבין את פעולותיו של פוטין בסוריה, לאור הבנתו המוקדמת שעדיף שליט ריכוזי חזק ולא דמוקרטי רעוע, שיוכל להביא את המדינה לכיאוס: לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אני חושב שעובדתית ליברליזם חברתי הרבה יותר חשוב מדמוקרטיה,
כי דמוקרטיה לא ליברלית לא תאפשר את זכויות האדם שאנו נוטים להניח שבאות בצורה אוטומטית עם הדמוקרטיה,
ותרבויות ליברליות נוטות להצמיח משטרים דמוקרטיים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ofermar גם אם הדברים האמורים נכונים (ובעיני הם ללא ספק מציגים צד בולט בתפיסת עולמו של פוטין), הרי הם מתעלמים לחלוטין מהתוקפנות של הצד הרוסי, תוך שמנסים "להבין" את מניעיו באופן אינטלקטואלי.

רוסיה של פוטין, וקל וחומר סוריה של אסד, לא מנסות להשיג דמוקרטיה או ליברליזם,
לכן התגובה ה"מבינה ומכילה" של התקשורת המערבית מאוד מזכירה לי את צ'מברליין מול גרמניה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ofermar אולי בשל השיח הניאו-ליברלי-יחסי-ביקורתי הנפוץ בה, שוכחת את העובדה שבעולם קיימת הבחנה בין צדק לעוול, בין מותר ואסור. ואם אין את ההבחנות הנ"ל, הרי אנו משוללים יכולת להצדיק את מעשינו או לשלול את מעשי העוולה.

זו גישה שדי מאפיינת את השמאל האירופאי, במיוחד בעשורים האחרונים.
יש קרבנות, ויש מדכאים.
אין שום קשר בין המעשים או העמדות של פרט כלשהו לקטלוג שלו.
אם אתה מערבי, אתה מעמד מדכא.
אם יש לך כסף אתה מעמד מדכא.
אם יש לך השכלה, אתה מעמד מדכא.
לכן המדכא תמיד יהיה אשם, ולא משנה מה יקרה או מה יעשו לך - לא יתייחסו אלייך כאל קרבן.

זו לא אשמתו שהוא החליט להיות מחבל מתאבד, זו אשמתם של אלו שהוא רצח, בגלל שהם קולוניאליסטים מדכאים, והם הפכו אותו לכזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ofermar א. האם התקשורת "המערבית" (אשר אינה בעצמה אינה נקייה מהטיה, לרוב כלכלית-פוליטית, אך עדין אובייקטיבית יותר מהרוסית) יכולה להתמודד עם הבליץ התקשורתי החד ממדי, הבטוח בעצמו, הסיסמאתי, של גופי התקשורת במדינות שאינן דמוקרטיות?

אני מתקשה להבין את השאלה, מכיוון שרוב התקשורת המערבית מוכיחה שהיא מתמודדת.
היא פשוט לא נלחמת נגד האג'נדה הרוסית, בניגוד למה שנראה שאתה מצפה שהיא תעשה.
התקשורת המערבית עומדת בשולי המשחק, כמשקיף ניטראלי, או מצדיקה את המדוכאים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ofermar ב. מה כוחה של התקשורת בהטמעת נרטיב? האם יש לה כל-כך הרבה השפעה כמו שנהוג לחשוב? (למשל, האם היו מקרים בהם הנרטיב "הטעין את מצברי הלגיטימציה" בסכסוכי מעצמות? (ואני לא מתייחס למדינונת הקרויה ישראל, התלויה באופן משמעותי יותר בדעת הקהל הבין-לאומית)

לדעתי ההשפעה הרבה יותר גדולה מהנהוג לחשוב.
כל המידע שאתה מקבל מוטה.
חלקו מוטה בגלל שהרקע התרבותי והחברתי של מי שנותן לך את המידע משפיע על הבנתו את המידע,
אבל רוב המידע שאנחנו צורכים מעיתונות מוטה בהתאם לדעת הקהל שערוץ התקשורת הזה מנסה ליצור, בהתאם לעמדות שבעלי ההשפעה באותו ערוץ תקשורת מנסים לבנות בנו.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

לדעתי ההשפעה הרבה יותר גדולה מהנהוג לחשוב.
כל המידע שאתה מקבל מוטה.
חלקו מוטה בגלל שהרקע התרבותי והחברתי של מי שנותן לך את המידע משפיע על הבנתו את המידע,
אבל רוב המידע שאנחנו צורכים מעיתונות מוטה בהתאם לדעת הקהל שערוץ התקשורת הזה מנסה ליצור, בהתאם לעמדות שבעלי ההשפעה באותו ערוץ תקשורת מנסים לבנות בנו.

אם כי יש הבדל בין עיתונות שמנסה לקדם אג'נדה פוליטית או כלכלית במדינות דמוקרטיות, לבין תקשורת במדינות דיקטטוריות. בסופו של דבר, עיתונאים במדינות דמוקרטיות (או בעלות ליברליזם חברתי כדברך) הם אנשים לרוב משכילים עם ראיית עולם רחבה וביקורתית. כך שגם אם הם משתייכים לאג'נדה כלשהי, הם עושים זאת בגבולות נקרא לזה האתיקה העיתונאית של מידע מבוסס עם קורטוב ביקורת וקורטוב דעה אישית מוסוות כדעה אובייקטיבית. לעומת זאת, תקשורת מדינתית, שמשרתת את המדינה (כמו במקרה הרוסי או קודמו הסובייטי) כלל אינה מחויבת לאתיקה עיתונאית כלשהי ומתאימה את המציאות לאג'נדה של המדינה. כאשר מדובר במעצמה המפעילה שטיפת מוח יומיות, אינטנסיבית כלפי צרכניה, ההשפעה שלה משמעותית, גם בין אם חלק מהצרכנים ניחנים ביכולת חשיבה עצמית ביקורתית. כמאמר המשפט: שקר שתחזור עליו מספיק פעמים יהפוך לאמת.

פשוט תעשה ניסוי קטן וקל.
קרא עיתונים של עיתונאים "משכילים עם ראיית עולם רחבה וביקורתית" מחלקים שונים של העולם המדווחים על אותו מקרה.
אתה תגלה שהם מדווחים דברים הפוכים.
דוגמא בוטה ומאוד מוכרת לישראלים שקוראים עיתונים ממערב אירופה אלו כותרות כגון "פלסטיני נהרג בידי צה"ל באיו"ש, יש שני פצועים נוספים" כשמדובר במחבל שנורה ובקורבנות שלו.

ערוצי המידע העיקריים שלי כוללים את צרפת24, אל גזירה ורשת פוקס, ויוצא לי לקרוא לפחות פעם בחודש חלק גדול ממהדורות האינטרנט של עיתונים מכל העולם.
אם יש דבר אחד שמשותף לכולם זה שכולם מטפחים אג'נדה כלשהי, ולאף ערוץ תקשורת אין שום מחוייבות לאתיקה כלשהי (ישנם עיתונאים אמיתיים בחלק מערוצי התקשורת. הם היוצא מהכלל).
הביקורתיות בכל ערוצי התקשורת, אם היא קיימת בכלל, קיימת רק כאשר היא משרתת את אותה אג'נדה.

ההבדל המהותי שבאמת קיים בין מדינות טוטליטריות למדינות שיותר פתוחות, וזה מה שלדעתי ניסית להדגיש, זה שבמדינות טוטליטריות האג'נדה היא האג'נדה של השלטון, ובמדינות לא טוטליטריות זה לא בהכרח המצב.

רק קח בחשבון שלא תמיד אג'נדה שהיא לא של השלטון צודקת יותר מאשר האג'נדה של השלטון...

נ.ב. - אם אתה מסתדר עם חומר קריאה כבד באנגלית, אני מאוד ממליץ על אוסף המאמרים של Susan Sontag שנקרא On Photography.
היא התמקדה בתמונות בעיתונות כאמצעי להבניית תודעה, וכבר בשנות השבעים היא קלטה לאיפה התקשורת הולכת.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...