http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/715/655.html

מרגיש קצת לא בנוח להיות הילד שצועק "המלך עירום!", אבל, בכנות, איזו מין סיבה לגיטימית יש למדינה להזין את המחבל בכוח? למה לא לתת לו למות? ומהומות בבית הכלא או ביקורת בין לאומית היא לא סיבה לגיטימית...

לפני כמה זמן דיברו ברדיו על כך שמרגרט תאצ'ר לא נכנעה ללחץ של שובתי רעב, וכל השובתים מתו כמו זבובים, וזה לא הזיז לה - וכך בעצם צריך לנהוג עם כל שובת רעב.

הנה החלק הרלוונטי מויקיפדיה, שנלקח מכאן :

ציטוט:

מרגרט תאצ'ר, עמדה תקיפה, והכריזה כי "איננו מוכנים להעניק מעמד מיוחד לקבוצות מסוימות המרצות עונש על פשע. פשע הוא פשע הוא פשע. זה לא מעשה פוליטי"‏[33]. השר לענייני צפון אירלנד, האמפרי אטקינס, הודיע ש"אם מר סנדס יתמיד ברצונו להתאבד זוהי בחירתו. הממשלה לא תכפה עליו טיפול רפואי". סנדס מת בבית החולים של הכלא ב-5 במאי, לאחר 66 ימי שביתת רעב. ראש הממשלה תאצ'ר הגיבה על מותו בפרלמנט: "מר סנדס היה עבריין מורשע. הוא בחר לקחת את חייו שלו. זוהי בחירה שהארגון שלו לא נתן לרבים מקורבנותיו", והשר אטקינס הוציא הודעה על פיה "סנדס התאבד בהוראת אלו שחשבו שזה יועיל למטרתם שהוא ימות". עם מותו של סאנדס החלו מהומות בצפון אירלנד, ובהלוויתו בבלפסט השתתפו כ-100,000 איש. בהמשך החודש מתו גם שלושת האסירים שהצטרפו אליו לשביתת הרעב, ובמקומם החלו בהדרגה בשביתת הרעב עוד 19 אסירים. שישה מהם מתו במהלך החודשים יולי ואוגוסט. אולם מסוף חודש יולי דרשו חלק ממשפחות האסירים להעניק לקרוביהם טיפול רפואי, ושביתת הרעב החלה להשבר. לבסוף הוכרז על סיומה ב-3 באוקטובר. השביתה הסתיימה ללא תנאי, אולם לאחריה הממשלה הבריטית מילאה חלק מדרישות המקוריות של השובתים. עם סיום השביתה שני הצדדים טענו שניצחו. הממשלה הבריטית בכך שלא נכנעה לדרישות, וה-IRA על כך שהצליחו בשביתת הרעב לתפוס את תשומת לב דעת הקהל העולמית למאבקם, ולהציג את מרגרט תאצ'ר כדמות נוקשה ואכזרית.

ובאמת השביתה הסתיימה ללא תנאי, כפי שכתוב.

כן... הלך להם טוב שם באירלנד...

הוא מוכן להקריב חייו למען הדין והצדק. הוא דורש להעמידו לדי ולא לכלוא אותו במעצר - למעשה לכל חייו. למדינת ישראל אין ראיות כנגדו ולפיכך אינה מסוגלת למלא את בקשתו.
אם ימות - הוא השיג את מטרתו ויצור הד מקומי ובינלאומי שמימדיו בל ישוערו.
אם המדינה תרצה למנוע את מותו - הדרך היחידה הלגיטימית היא שחרורו לאלתר. כאן ההישג הוא עצום ראשית בעבורו ושנית לכלל העצירים המנהליים.
אסור בתכלית האיסור להאכיל אדם כנגד רצונו ( אפילו קיים איסור זה כנגד ברווזים ). מאחר ואסור לשחררו, הברירה היחידה האפשרית היא שחרורו למעצר בית עם מגבלות חמורות. מענין אם מי מקובעי המדינות יחשוב כך - שלאחר תקופה מסויימת של מעצר, כאשר אין אפשרות להוציא כתבי אישות - יופעל הליך של מעצר בית.

הרי אתה חרד מהרעיון שהמחבל יכשל בנסיון ההתאבדות שלו.


ומקביל - למרות יעילות שיטת ה"מעצר מנהלי",
צריך לוודא האם לא נעשה בכלי אגרסיבי זה שימוש יתר.

אני מעדיף שמחאתו תבוא לסימה בעודו בחיים. אכן אני חרד למותו - לא רק בגללו אלא בגללינו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 הרי אתה חרד מהרעיון שהמחבל יכשל בנסיון ההתאבדות שלו. .

אתה באמת חושב את זה או שאתה זה שמקצין במכוון ?

אלו העקרונות שלי, ואם אתה לא אוהב אותם, ובכן, יש לי אחרים.
Groucho Marx

'In the End We Are All Alone, and No One is Coming to Save You''
john reese

אתה מבין שמכניסים אדם למעצר מנהלי רק כשיש ראיות מאוד ממשיות ומידיות שהוא משתתף בפעילות טרור?

עדיף שהמדינה תוציא אותו להורג בלי משפט ולא תשחרר אותו.

מי יחליט את מי לקטול ?

שיא השיאים שלי? תראה אני מבין שאתה סנילי, אבל אם אתה בוחר להשתתף בדיון, ומחלק פה ציונים לאנשים, אז אתה fair game לכל דבר ועניין. ואולי כדאי שתעשה מאמץ להבדיל בין הגולשים פה, ולא להיצמד באופן קבוע לעמדת השמאלני המצתדק, שנלחם בכולם. את מצפון זה הולם. אותך לא.

מעצר מנהלי זה בלי ספק פשע נגד זכויות אדם, אזרח, ונגד הדמוקרטיה עצמה, וצריך להיות מוקצה ופסול מראש בכל התנהלות אזרחית או פלילית. אבל, אנחנו לא עוסקים פה בעניין אזרחי, אלא בעניין בטחוני. אנחנו עוסקים בהגנה על חייהם של אזרחי המדינה, ועל הדמוקרטיה עצמה אל מול אויב. זה מקרה פרטי של לחימה ולא של התנהלות אזרחית.

אדם מגיע למעצר מנהלי בד"כ רק כשיש שילוב של שני תנאים:
1. הוא היה מעורב ממש בפעילות טרור נגד אזרחי מדינת ישראל.

2. המידע שהוביל למעצרו לא יכול להיות מוצג בבית משפט. זה יכול להיות מסיבות מודיעיניות של חשיפת מקורות, אמצעים, ודרכי עבודה, או כי המידע אייתן מבחינה מודיעינית אבל אינו קביל כראיה בבית משפט. מידע מודיעיני יכול להיות אמין במאת האחוזים, אבל לא לעמוד בדיני ראיות.

ושוב, אני אבהיר, כמעט תמיד מדובר במחבלים, שתכננו וניסו להוציא לפועל, או היו מעורבים ממש, בפיגועים נגד אזרחים ישראלים.

לגבי שביתת הרעב...
1. אני נגד האכלה בכפייה ברמת העקרון. זה סוג של עינויים...

2. אני גם נגד לאפשר לאדם להתאבד. אם אדם איבד את הכרתו והוא בדרך לגווע ברעב, לדעתי צריך להציל את חייו ולהאכילו בכפייה.

3. או שאפשר לתת לו למות. גם זאת אפשרות סבירה, שאני מוכן לחיות איתה.

4. בשום פנים ואופן אני לא מוכן שהמדינה שלי תשחרר מחבלים ורוצחים כי הם מוחים ועושים הצגות. ומהומות בגדה/ בבתי הכלא הן שיקול מפגר בעיני.

לגבי הריגה ללא משפט...
הדעה שלי בנושא לא קונבנציונלית. דנו על זה בפורום פעמים מספר. לדעתי, למדינה כריבון, ומתוקף כוחה כדמוקרטיה נבחרת יש את הכוח, הסמכות, והאחריות, להרוג אנשים, במקרים מסוימים גם בלא משפט, ולפעמים גם בלי שימוע. דוגמה ראשונה ומאוד מקובלת לכך היא מלחמה/ לחימה. מדינת ישראל וכל מדינה אחרת שאי פעם הייתה מעורבת במלחמה הרגה אנשים מתוקף כוחה הריבוני. דוגמה שנייה היא סיכול ממוקד, פחות מקובל בעולם, אבל מאוד נפוץ ומקובל במובילות של ברית נאטו, וברוסיה. לדעתי אותו עקרון תקף גם לסיטואציות אחרות מלחמתיות באופין, ולחלק מהדברים שהחוק הבינלאומי מנסה לכסות. לדוגמה, לדעתי, מדינת ישראל הייתה צריכה להרוג את אייכמן בלי משפט, ואני מסכים עם צ'רצ'יל שכך גם היה צריך לנהוג לגבי המואשמים במשפטי נירנברג. אני חושב שפעולות כאלה צריכות להיות שמורות לעניינים שנמצאים מחוץ לתחום האזרחי, והפלילי, ההחלטה צריכה להתקבל ע"י הממשלה, ועדה של הכנסת ו/או הכנסת עצמה צריכים לבקר את ההחלטה, ההחלטה צריכה להתבצע מחוץ לחוק, ולהישען על סמכות וחסינות ריבונית.

עוד נקודה...
בגדול לא משתמשים בזה כאמצעי ענישה, אלא כאמצעי למניעת פיגועים...

אם אתה לא מבין מ-ד-ו-ע הוא לא מובא לפני שופט על פי דין רגיל (רמז: חשיפת מקורות וד"ל), עדיף שלא תדון בעניין מעצרים מנהליים...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

לא חייבים לחשוף מקורות
במקרה כזה ניתן גם להחמיר שהעדות המרשיעה, אם קיימת, תנתן במעמד צד אחד.

זה בכלל לא משנה, כי בסופו של דבר פרוטוקול ביה"מ הוא public record, ובהחלט ניתן להבין מסוג העדויות (גם אם השמות עצמם מחוקים) מי המקורות שלנו.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

זה לא נכון... אפשרי לגמרי לעסוק בנושאים מסווגים במשפט, ובהחלט יש אפשרות לא לחשוף ראיות/ עדויות/ פרוטוקולים/ ואפילו את עצם קיום המשפט. ראי אסיר איקס האוסטרלי...

זה נכון שבד"כ גופי המודיעין מעדיפים לא לחשוף לגופים אזרחיים כלום, אבל יש כמה אפשרויות לעדויות והצגת ראיות בצורה חסוייה. וזה תלוי במקרה...

"מוכן להקריב חייו למען הדין והצדק."

1. איזה דין?
2. איזה צדק?
3. "מוכן להקריב את חייו". אני בספק אם מישהו מהם באמת ירצה למות מרעב כששימו לו צלחת עם אוכל טוב מול הפנים.

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה הוא מוכן להקריב חייו למען הדין והצדק. הוא דורש להעמידו לדין ולא לכלוא אותו במעצר - למעשה לכל חייו. למדינת ישראל אין ראיות כנגדו ולפיכך אינה מסוגלת למלא את בקשתו.

ניקח לדוגמה חייל של האויב בשדה הקרב, גם הוא דורש שלא לירות עליו הוא מוכן לעמוד לדין, ואם יש ראיות נגדו או-אז...

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

גם כללי המלחמה אוסרים על הרג שבויים. כאשר האויב נכהע ואינו מהווה סיכון מיידי אין לקטול אותו.

תגיד את זה לחבריך מהחמאס...

הרגע הזה שהמדינאי יותר שפוי מגולש אחר, כלשהו, בפרש...