כשהייתי בחור צעיר, הייתי מעורב בענייני ביטחון ואף לקחתי חלק מוביל בהיתקלות שבה נפל אחד מחברי הקרובים באותם ימים ומת בזרועותי-חוויה שהשפיעה עלי עד סוף ימי.
למרות זאת, לא התקבלתי ליחידה שרציתי לשרת בה-טענו שאני לא יודע לקבל מרות שאיננה שלי ושאני פלספן ולא בנוי גם מהבחינה הפיזית להיות לוחם מובחר.
למרות זאת, שירתתי בהמשך ביחידה מפורסמת אחרת כחייל פשוט, ולימים הגעתי , שלא במסגרת צבאית ,לתפקידים הבטחוניים הבכירים ביותר ובדרך נקמתי את ניקמתי ביוצאי היחידה שלא קיבלה אותו לשירותיה.
מי אני?

רמז?

שירת רק כחפ"ש או שגם היה קצין בלי תפקיד פיקודי חשוב?
נקמה זו לא מילה קשה מידי?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ובחרדה ניסיתי לתאר לעצמי מי הם יוצאי היחידה המובחרת המסכנים שאתה מתעלל בהם במעבדה שלך

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

לגבי רמז: נחכה בינתיים....נאמר רק שאני משתמש בחידה במונחים אנכרוניסטים- קרי, שאינם בהכרח אלו שהשתמשו בהם בזמנו.
לגבי ת׳-לא.....
לגבי הנקמה כמילה קשה מדי: תלוי את מי שואלים....האישיות המדוברת הייתה דגולה אבל ידע להיות קשה ואף אכזרי. לגבי יוצאי היחידה הוא לא השתמש בפגיעה פיזית חלילה, אבל בהחלט הרחיק אותם ממוקדי הכח במדינה.

ובמעבדה שלי אני מתעסק עם לובשי פרווה בלבד....מעולם לא אישרו לי להשתמש כשפנים ביוצאי הצנחנים שלא קיבלו אותי בגלל הרישרוש....

"היחידה" שדחתה את האיש מתוארת בדרך כלל בתואר "ארגון".

בגין?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

בן גוריון. השומר. שמעון מלמד בסג'רה. גדוד הקלעים העברי. שר הבטחון.

אז מה

ההשראה לחידה באה לי בעקבות צפיה בסרט הטלוויזיה הישן "3 ימים בסג'רה" שהוצג באחד הלילות האחרונים שבהן התינוקת הותירה אותי ער. גרם לי לחזור לקרוא בספרות הרלוונטית

דוד בן גוריון (אז ניקרא עדיין דוד גרין) היה בשנת 1909 בחור צעיר מאוד שנדד בין המושבות השונות בהן עבד כפועל ועסק בארגון פוליטי של הפועלים. הוא היה מהראשונים שדחפו לשמירה עברית עצמאית במושבות, ובעצמו היה חלק מקבוצת הפועלים שגרמה (בטריק לא סימפטי) לפיטוריו של השומר הצ'רקסי בסג'רה והחלפתו באחד משלהם.
למרות שבן גוריון היה מעורב מאוד בענייני השמירה והביטחון, מייסדי השומר (ובראשם ישראל ומניה שוחט) לא רצו בו כשייסדו את הארגון. בן גוריון הצעיר היה אומנם נועז ובעל כושר מנהיגות אך היו לו מאפיינים אחרים שהיו לצנינים בעיניהם:
ראשית, הוא נתפס כיותר מדי פוליטיקאי. מקימי השומר היו מעוניינים בהקמת ארגון שמירה שחבריו הם חיילים פשוטים וקשוחים שנענים לפקודות ללא ויכוח. בן גוריון ניראה, בשל אופיו והתנהלותו כמקור לאיום על יציבות הארגון ומנהיגותו של שוחט
שנית, בן גוריון לא היה הטיפוס שהתאים לשוחט וחבריו. במקום לחקות את "בני הארץ" הערבים ולהתעסק בהכנת קפה ולבישת כאפיות הוא עסק בקריאה. הוא גם היה מיליטינטי יחסית בגישתו הביטחוניית.
מבחינה פוליטית הוא לא היה סוציאליסט אדוק "בולשביקי" אלא פרגמטי יותר, כזה ששם את הציונות במקום הראשון והסוציאליזם (מעבר למלל) עבורו כלי יותר מאשר מטרה.
שלישית, בן גוריון נתפס בלתי מתאים מהבחינה הפיזית. למרות שהיה אמיץ, בן גוריון היה נמוך , דל בשר, וסבל מחולשות גופניות שונות. היות ואנשי שומר שחששו מנקמות דם ראו בירי תכליתי מוצא אחרון בהחלט, אופן ההתמודדות השגרתי שלהם עם גנבים, שודדים ושאר מתנכלים היה באמצעות הפחדה והתכחתשות פיזית. לזה בן גוריון לא נראה מתאים, והוא אכן איבד את נשקו פעם בקטטה עם שודד ערבי.

בן גוריון מצידו התנגד לארגון השומר, ואין זה ברור עד כמה ההתנגדות נבעה מהעובדה שדחו אותו, ועד כמה מסיבות ענייניות. ניראה שהיה שילוב כלשהו. בן גוריון, בצדק, ראה ב"שומר" ארגון צבאי חשאי ופרטי שיש בו 3 בעיות עקרוניות:
1. אינו סר למרות ההנהגה הפוליטית ולכן מהווה איום להפיכה צבאית במימדים כאלו או אחרים. ואכן, חברי השומר עסקו מדי פעם בפעולות מפוקפקות מבחינת השימוש באלימות: שימוש מיותר בכח פיזי והפחדות כלפי ערבים ואיכרים יהודים, נסיון להשלטת טרור על איכרים שהתנגדו לשומר ואף הוצאה לפועל של התנקשות פוליטית (בן צבי, יוצא השומר, שעמד מאחורי רציחתו של דה האן). גם אחרי פירוק השומר המשיכו כמה מאנשיו לקיים התארגנות חשאית במישור הבטחוני.
2. הארגון לא זוכה ללגיטמציה מצד מגזרים אחרים. כך למשל חלק מהמושבות בארץ ישראל העסיקו בסופו של דבר שומרים יהודים עצמאיים או בני ארגונים יריבים שהוקמו מקרב בני המושבות.
3. כארגון אליטיסטי הוא היה קטן מכדי לעמוד בצרכים הביטחוניים הכוללים של היישוב היהודי. זו הייתה בעיה קטנה יותר בזמן השלטון הטורקי אבל הפכה משמעותית יותר לאחר מכן.
יש לומר שממש באותה עת שאנשי השומר התכנסו במסחה, סג'רה הייתה נתונה במתיחות גדולה מול ערביי הסביבה בעקבות נסיון שוד שהסתיים בהריגת אחד השודדים הערביים. בן גוריון, שלא הוזמן לכנס, נותר בסג'רה ואירגן את השמירה שם. נוקמים ערבים הרגו בירי מהמארב את אחד הפועלים שסייר באזור בעת שמירה, וכאשר בן גוריון הגיע לשם עם תגבורת לשם מרדף נורה לידו האיכר שמעון מלמד אשר היה חבר קרוב שלו, ומת בידיו.

בן גוריון אומנם הורחק מהעשייה הבטחונית אך לא לאורך זמן. במלחמת העולם הראשונה הוא הצטרף כטוראי לאחד הגדודים העבריים-ולא היה המעורב בלחימה. אחרי המלחמה ותחילת שלטון המנדט הוא הפך מנהיג בולט עוד יותר במחנה הפועלים בארץ ישראל (ובכלל) ומתוך כך דחף יחד עם אליהו גולומב להקמת ארגון ההגנה שהושתת על עקרונות הפוכים מאלו של השומר-מליציה עממית וגדולה שנשלטת ללא מצרים בידי ההנהגה הפוליטית הרחבה. בתוך כך הורחקו ראשי השומר ומרבית חבריו מהעיסוק הביטחוני ושקעו באלמוניותם. זו הייתה, אפשר לומר, נקמתו של בן גוריון. כך וודאי ראו זאת יוצאי השומר שלפחות חלקם הוסיפו לנטור לו טינה.

המעניין הוא שיחסו של בן גוריון לארגון השומר צף ועלה מחדש עם הקמת הפלמ"ח וביקורתו על הפלמ"ח (והצעדים שנקט לגביו) דומים היו מאוד לאלו שביחס ל"שומר" (עם טבנקין כמחליפו של שוחט).

מסור תודתי לביתך התינוקת שבזכותה העלית את האשכול של החידה והתשובה. מסקרן ומעניין.