ב3 בנובמבר 1991 דווח שצה"ל נערך לפעולה בדרום לבנון.אלפי כפריים שיעיים החלו נסים מכפריהם בדרום לבנון לאחר הפגזות ישראליות מאסיביות את עבר כפרים שיעים בצפון רצועת הביטחון
ובדרום לבנון.
בפעילותה ההתקפית בלבנון אותתה ישראל כי ביטחון אזרחיה עומד בראש סדר עדיפותיה, גם אם הדבר יפגע בשיחות השלום עם לבנון וסוריה.
צה"ל וצד"ל הפעילות מצפון לרצועת הביטחון אסטרטגיה הנקראית "חיץ" . פירושה שהאוכלוסיה האזרחית בכפרים הנותנים מחסה וסיוע לאנשי חיזבאללה, אינם יכולים לקיים חיים נורמליים.
תושבי כפרים אלה, ברצועתה שרוחבה כעשרה קילומטר מצפון ךאיזור הביטחון, נאלצו לבחור בין המשך סיוע לחיזבאללה והמשך ההפגזות והפעילות האחרת של צה"ל וצד"ל לבין הפסקת הסיוע למחבלים והיכולת לשוב למתכונת הרגילה.

ב 6 בנובמבר 1991 צה"ל העריך שחיזבאללה יגביר את הפיגועים מלבנון,שר הבינוי והשיכון אריק שרון הציע להרחיב את איזור רצועת הביטחון.
כאשר בחלק הדרומי תורחב רצועת הביטחון עד הליטני, מפקש יחידת הקישור ללבנון ת"א"ל מיכה טמיר העריך שבדרום לבנון פעילים כ 600 מחבלי חיזבאללה והוסיך שחיזבאללה מעדיף לבצע פיגועים באמצעות מטענים איכותיים אלקטרונים. אולם אין זה אומר שחיזבאללה לא ינסו לבצע פיגועים גם באמצעים אחרים כמו ירי נק"ל, תקיפת מוצבים, נסיונות לחטוף חיילי צה"ל או החדרת מכוניות תופת לאיזור הביטחון.
על פי נתוני צה"ל מתחילת שנת 1991 נהרגו בדרום לבנון כ100 מחבלים לצד"ל היו 12 הרוגים ולצה"ל 10 הרוגים .