פרויקט נחמד מאוד של ה"טלגרף" הבריטי שהתפרסם לפני חודשיים ולמיטב ידיעתי לא הובא פה (לא מצאתי בחיפוש, לפחות): ציודו ונשקו האישי של לוחם בריטי מקרב הייסטינגס של 1066 ועד ל-2014.

הלינק פה


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i.telegraph.co.uk/multimedia/archive/02994/army-somme_2994148k.jpg]

זה דיי ברור שלוחם בצבא מודרני היום נושא משקל שהוא שווה ערך ל4-5 לוחמים בתקופת הימי הביניים (ואוליי אפילו יותר).

פעם לוחמים (מבלי להתייחס נניח לאבירים) נשאו ציוד ששוקל הרבה פחות.

לא ערכתי השוואות היסטוריות אבל נושא המשקל יבוא בסופו של דבר על פתרונו. אני מעריך שזה יהיה שילוב של אמצעים רובוטיים שישאו חלק מציוד העזר הכבד שהלוחם עצמו לא יצטרך לשאת (מים/אוכל/פק"לים כבדים) והלוחם עצמו ישא רק את מה שהוא זקוק לו ללחימה באופן מיידי - נשק אישי ותחמושת בכמות סבירה. החלק השני של המשוואה יהיה פיתוח, שיפור ובעיקר הוזלה של מערכות שלד חיצוני.

הפיתרון הראשון כבר נכנס לשימוש אבל הוא עדיין מוגבל (גם בצה"ל יש כלים שנועדו לעזור לכוחות חי"ר לשאת פק"לים אבל הם לא מתאימים לכל משימה ולא לכל מתאר - בעתיד נראה אמצעים דוגמת ה-BIG DOG וממשיכיו שיוכלו ללכת עם החי"ר לכל מקום שהחי"ר הולך ובקצב שלו ולשאת ציוד משמעותי). הפיתרון השני עוד בחיתוליו ויעברו להערכתי עוד כמה שנים טובות בטרם נראה שלד חיצוני במשימות חי"ר מבצעיות - בטח במשימות של כוחות סטנדרטיים בהיקף משמעותי - אבל זה יגיע.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

גם לרגלים של אז היה שיריון, ויחד עם חרב ומגן אני לא בטוח שנשאו פחות ציוד.

למעשה לרגלי הממוצע בימי הביניים לא היה שיריון מי יודע מה... החלק הארי של צבאות ימי הביניים היה חמוש בחנית ואולי מגן.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

פעם לוחמים צעדו קילומטרים על גבי קילומטרים ברגל, יום אחרי יום, כשהם סוחבים על הגב את כל הציוד האישי. מעריכים שציוד אישי שחייל רומי סחב היה כ-30 קילו. היום קוראים לזה מסע פילים ועושים פעם אחת בחיים בקושי, וממשיכים להיחרד מזה עד השיחרור. יתרה מכך, המשקל שסחב לוחם של פעם בקרב לא היה נמוך בהרבה מציוד לחימה של חי"רניק של היום. לוחם רומי סחב עליו בקרב כעשרים קילו משקל, כולל חרב, חנית, קסדה ושיריון.
אם תבדוק את המשקל שסחב חייל בריטי בתקופת נפוליאון, תגלה שזה די קרוב. שלושים פלוס קילו במסעות, סביבות עשרים קילו בקרב.
הסיבה די ברורה. יכולת פיזית של אדם לא השתנתה באלפי השנים האחרונות, ולוחם סוחב כמה שהוא יכול. גם אז, גם היום.

יפה, תודה!

- למה לעזאזל הפלס הבריטי במחוז הלמנד סוחב bar-mine? נגד הרק"מ של הטאליבאן?!

- חשוב להזכיר שציוד לחימה אישי (או איך שזה נקרא) זה רק הבסיס; המפקדים בשום תקופה לא היו פריירים, והם העמיסו בנוסף למה שמאויר עוד תחמושת למרגמות ולמקלעים, סוללות, כבלי טלפון, מים וכו' עד שבכל מיקרה האנשים בקושי יכלו ללכת.

- עידו: יש שני אילוצים שעומדים בדרך לאותו "חי"רניק ביוני" עם שלד חיצוני, שמחליף חוליה שלמה:
א. אמינות וביצועים טכניים. אני מניח שנראה שלד חיצוני בתפקידי שיטור, בניה, סוורות וכו' לפני שנראה אתוו בלחימה.
ב. מבצעי/לוגיסטי; גם אם יש יכולת טכנית שחי"רניק יאתר וישמיד איומים בטווח שכיום מחלקה אחראית אליו*, יש בעיה גדולה לשלוח לשטח כוח חי"ר בן חיילים ספורים; אם 2 חיילים יעלו על מטען/יחטפו קלקול קיבה במוצב/ יצאו לקורס- הכוח מנוטרל למעשה.
אני מניח שזו הסיבה שלמרות שכבר עשרות שנים יש אפשרות טכנית לטעינה אוטומטית ברק"מ, ולחסוך 1/3 מסד"כ החפ"שים בשריון, זה לא נעשה במערב: הסיבוך המבצעי עולה על התועלת.

ואז, אם ממילא אי אפשר להגיע להישג המבצעי של צמצום הסד"כ בסדר גודל, לא בטוח שההשקעה בכיוון בכלל כדאית.

* נניח, כטב"מ ברמת הכיתה+ נחיל של כלים קרקעיים לא- מאוישים זעירים אוטונומיים+ כלי שיורה רימונים רסיקי-אויר מיתכנתים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור יפה, תודה! - למה לעזאזל הפלס הבריטי במחוז הלמנד סוחב bar-mine? נגד הרק"מ של הטאליבאן?!

נדמה לי שזה יעיל גם עבור פריצת חורים בחומות.

שלד חיצוני ראשון מסחרי למטרות בנייה או נשיאת משאות בסביבה תעשייתית הוכרז לדעתי ממש לאחרונה כך שזה כבר לא "בעתיד". שיטור גם יגיע. לחי"ר אני מעריך זה ייכנס בצורה מסיבית (מעבר ליחידות מיוחדות ומקרים בודדים) בטווח של 15 שנה ותלוי בתקציבי רכש.

לגבי החלפה של חוליה - איפה כתבתי את זה? בסך הכל אמרתי שהלוחם יישא הרבה פחות כי רובוט כלב יישא את רוב הציוד וכשהוא כן ייאלץ לסחוב בעצמו יהיה לו שלד חיצוני שיעזור לו לשאת יותר ממה שהוא נושא היום - לא אמרתי שהוא יחליף שום דבר (למרות שיש סבירות שיהיו פחות חיילים באופן יחסי להיום).

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

ככול שהטכנולוגיה הצבאית והמערכות בסביבת החייל התפתחו (כמו אמר"ל, קשר,תצפית, בק"ש, GPS וכו'...) כך עלתה התלות במקור אנרגיה שיספק מתח זמין, יציב ואמין בתנאי הקרב. כיום זאת הבעיה מספר אחת- מקור אנרגיה בעל משקל נמוך (בסוף כל גרם של סוללה בא על חשבון משהו אחר או מצטבר לשאר הדברים שהחייל סוחב...). תראו רק כמה שעות מחזיק הטלפון הסלולרי שלנו ותבינו את כברת הדרך שעוד צריך לעבור בתחום הזה.

הבעיה הלא פחות גדולה היא החוסר בתקן אחיד של סוללות לציוד צבאי. במקום להגדיר מספר סוללות סטנדרטיות שנבדלות רק בגודלן, יש סלט אינסופי של גדלים וצורות. לטעמי יש צורך בתקן אחיד של סוללות בעלות צורה וגודל שלא יאפשרו שימוש במכשירי חשמל אזרחיים (הכוונה לא גודל AA, AAA וכו'), ואז גם יהיה הרבה יותר פשוט לייצר עבורן מטען סטנדרטי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מהסיבה הפשוטה:

כל יצרן מייצר סוללה ומטען שונה.

דוגמא קטנה מעולם כלי העבודה:

נניח ואתה מחזיק בפטישון נטען של מקיטה 18V, אתה תוכל להטעין את הסוללות רק במטען ייעודי של מקיטה, ותוכל להפעיל את הפטישון רק עם סוללות מקוריות של מקיטה.

*בגלל זה מרבית אנשי המקצוע, בוחרים יצרן אחד והולכים איתו לאורך כל הדרך.

צה"ל לרוב מבצע רכש של אביזרים מיצרנים בחו"ל, ואתה לא יכול לפנות אליהם בבקשה שיתאימו את המכשיר שלהם לסוללה ייעודית, זה כן יכול להצליח עם יצרנים בישראל, עם חו"ל קשה לי להאמין.

מה שמוזר לי הוא שלמשל קיים נאט"ו לתחמושת (כולל המחסניות), אך לא קיים תקן לסוללות. בעולם האזרחי זה סיפור די אבוד כי כמו שכתבת ליצרנים אין תקינה מחייבת, כשמדובר בציוד צבאי זה סיפור אחר לגמרי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ועל זה ניתן להתגבר על ידי שימוש בממיר מתח סטנדרטי שהסוללות שלו יהיו סטנדרטיות.
כך יהיה ניתן לטעון כל מה שיש לו מטען.
זה אולי לא הכי יעיל מבחינה אנרגטית אבל יכול לעזור.
בנוסף למרות שהרבה יצרנים מפתחים מטענים סטנדרטים משלהם אני לא רואה בעייה בפיתוח מטען עם יציאות שונות ובורר אוטומטי או ידני שיתאים לרוב הציוד (מטען חכם שיודע לשנות את הזרם והמתח לפי הציוד ולחקות מחזורי טעינה) לשימוש במצבי חרום.

הרושם שלי בזמנו היה שרוב המאסה היא של סוללות "בית היוצר".

יש המון סוגים של סוללות לאמצעים אישיים (סמנים וחד-עיני על סוללות AA, אקילה ועכבר על BA-5567 , מק-624 ופלאגר על סוללות משלהפ וכו'], אבל להבנתי כל לוחם יכול לשאת סוללות לשימושו ליומיים-שלושה בלי בעיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור הרושם שלי בזמנו היה שרוב המאסה היא של סוללות "בית היוצר". יש המון סוגים של סוללות לאמצעים אישיים (סמנים וחד-עיני על סוללות AA, אקילה ועכבר על BA-5567 , מק-624 ופלאגר על סוללות משלהפ וכו'], אבל להבנתי כל לוחם יכול לשאת סוללות לשימושו ליומיים-שלושה בלי בעיה.

ליצרנים יש אינטרס שהם יהיו ממשפחות הAA\AAA\RCR123A\וכ'ו...
מהסיבה הפשוטה שיותר קל למצוא מטענים ייעודים שיטעינו אותם עבור המשתמש הביתי.

יש לזכור שהשוק הפרטי מהווה חלק ניכר מהשוק של אותן חברות.

אני באופן אישי מחזיק מטען מאוד איכותי שהזמנתי מאיביי, שיודע להטעין כל סוללה קטנה.

אני לוקח את המטען הזה איתי למילואים, ומטעין לי ולכל החבר'ה.

מספיק שצה"ל יבצע רכש של המטען הזה ברמה מחלקתית, והוא יהיה מסודר.

בפועל הרבה חבר'ה ממילואים מעדיפים להטעין את הסוללות שלהם לבד ולא בחמ"ל \ חדר צדדי מהסיבה של גנבות \ היעלמויות, ולכן הרבה חבר'ה מגיעים עם מטענים פרטים.

התגובה שלי לסירפד הייתה בעניין הסוללות הגדולות שמשמשות כלים גדולים יותר מציין טקטי או פנס, שם יש בעיה גדולה עם הסוללות עקב הסיבה שפירטתי.

בעיקרון ניתן ליצור מתאם שיידע להטעין את הסוללות האלה, אבל מדובר בפיתוח של מוצר חדש כי למיטב ידיעתי לא קיים משהו כזה בעולם.

הרבה יותר פשוט (ויעיל) לייצר מטען אחד שאפשר יהיה להתאים למגוון הגדול של הסוללות - כמובן בתנאי שהסוללות מלכתחילה נטענות ולא חד-פעמיות.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

A hundred pounds of lightweight shit

העקרון הנ"ל אומר ברגע שיש פתרון טכנולוגי חדש (סוללות, מ.ק. וכו') שמאפשר הקטנת המשקל, תמיד יוסיפו עוד אמצעים וסוללות לאמצעים ועוד ציוד ועוד מים/אוכל.
לא יהיה מצב שחייל יהיה קל.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

מתוך האתר Design you trust. מקור. את התמונות ניתן למצוא בגודל מלא באתר של האמן ויוצר התערוכה טום אטקינסון.

Huscarl, Battle of Hastings, 1066


Mounted Knight, Siege of Jerusalem, 1244


Fighting Archer, Battle of Agincourt, 1415


Yorkist Man at Arms, Battle of Bosworth, 1485


Trained Band Caliverman, Tilbury, 1588


New Model Army Musketeer, Battle of Naseby, 1645


Private Sentinel, Battle of Malplaquet, 1709


Private Soldier, Battle of Waterloo, 1815


Private Soldier, Rifle Brigade, Battle of the Alma, 1854


Sergeant, Battle of the Somme, 1916


Lance Corporal, Parachute Brigade, Battle of Arnhem, 1944


Royal Marine Commando, Falklands Conflict, 1982


Close Support Sapper, Royal Engineers, Helmand Province, 2014

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מענין, האם ה FN הבלגי עדיין נחשב נשק משני תקני בצבא הבריטי? קשה להאמין.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

זה אני או שמשהו חסר?
בתמונה מפולקלנד יש שלושה סוגי תחמושת (משורשר, מחסניות ו"קליפ" של 5 כדורים) אבל רק רובה אחד.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אם אני מבין נכון מהלינק עם התיאור של הפריטים (קישור), יש רק שני סוגי תחמושת: השחלות שנמצאות בחגורה גם מיועדות לרובה (מתחת לרובה מונח התקן לטעינה שלהן במחסנית) והשרשיר הוא עבור המאגיסט.

בספר "שערי האש" של סטיבן פרספילד (מומלץ), המתאר את סיפור הגבורה של הקרב בתרמופילי, מפורט האופן שבו הלוחם הספרטני היה עד לקרב עצמו קליל כאשר כל הציוד הכבד כמו קסדה, שריון, חנית, מגן היה נישא על ידי נושא כלים צמוד שהיה נותר מגמה אחת לאחור בעת הקרב עצמו.

נושאי כלים מוזכרים גם בתקופת התנ"ך (וגם אם אין זה לזה עדות היסטורית, זה לבטח מבוסס על תפקיד שכן היה קיים בסביבה), כמו נערו של שאול.

בהרבה עיטורי קיר במזרח הקדום ומצרים מתוארים נערים נושאי כלים העוזרים בחלוקת המשא.

בימי הביניים לאבירים רבים היו נערים נושאי כלים. ייתכן והם היו גם המקבילה לחי"ר הקל בין הטנקים משום שבין היתר תפקידם היה להרוג בחרב או סכין אביר אויב שנפל מהסוס ושוכב כבד וחסר אונים על הקרקע.coup de grâce