שלום,
עלה הערך של מוצב שרייפה לויקיפדיה.
אשמח לקבל הערות
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...9% D7%A4%D7%94

ראוי להבהיר שזהו המוצב היחידי שהחזיק חיל תותחנים בעומק רצועת הביטחון, ושהיו רק שני מוצבים חודרים של תותחנים בכל הרצועה (טבק היה צמוד לגדר).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הרי היה ניתן "לבצע את אותה עבודה " גם מטבק או מרמת הגולן .

אי אפשר לבצע ירי למובלעת ג'זין או אל תוך רמת נבטיה ביעילות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כלומר אחת המטרות הייתה לסייע לגדוד צד"ל (שהיה כפוף לצבא לבנון) ברצועת ג'זין ?

אחת המטרות היא לאפשר ירי תמ"ס יעיל אל מחוץ לרצועת הבטחון בלי לירות במגבלות קצה טווח.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

באסון השייטת הסוללה בשרייפה קיבלה פקודה לדלג, כדי לתת סיוע לכוחות החילוץ. הפקודה התבטלה בסוף, אך זה מראה למה, בין השאר, הם היו צריכים לשבת כל כך צפונה.

ספר לי על זה. שלושה כלים היו מוכנים לדילוג למוצב קדמי יותר (לא זוכר במדוייק, אולי עיישיה).
היינו אמורים לירות על אנצרייה.

באותו אירוע סוללת המילואים 175 מ"מ מטוליפ דילגה לתוך לבנון.

היה "שמח" בקיץ 1997.

מחלקה שלנו ישבה אז בשרייפה כצוות מארבים. המסו"ל הקפיץ אותם באמצע הלילה, אמר להם לקחת את נגמ"ש הסיור ואת נגמ"ש ה-9 ולהיות מוכנים לצאת עם התומ"תים ככוח אבטחה.

הייתה בכוח ההנדסה שהיה איתנו במוצב?
המסו"ל היה עמית מועלם, אחיו הקטן של לורנס מועלם.

הייתי, אבל לא ביום של הארוע. החליפו את המחלקה שלי שבוע לפני.

לא היה טווח עד לכפר.
גם מהמוצב שאליו היינו אמורים לדלג הטווח היה היה גבולי ולכן התוכנית הייתה לירות צעיפים (שלהם טווח של 24 ק"מ). מזל שלא דילגנו, היו הופכים אותנו למסננת...

ב-1997 ?
חשבתי שב"ענבי זעם" הוציאו אותו משירות בכל צה"ל ולא רק בסדיר.
יש לך מושג אולי איזה גדוד מילואים תפעל אותו ומתי הוציאו אותו משירות במילואים ?

הייתה סוללת מילואים בטוליפ. האגדה סיפרה שהם יורים תחמושת שהתוקף שלה עומד לפוג.

לנו סיפרו שתפקידם לגמור את המלאי, ברגע שהם מסיימים את הפגזים, מפרקים את הסוללה. אני מניח שזה נתן להם לא מעט מוטיבציה לירי.

לא מילואים, גדוד 334:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...0943#post233616
http://dc.fresh.co.il/dcboard.cgi?a...my&viewmode=all

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

שפורקה במהלך מבצע "ענבי זעם".
אם הייתה סוללה ב-1997, סימן שהיא הייתה כוח מילואים.

למיטב זכרוני המוצב שכן מזרחית למרג' עיון ששוכנת מזרחית לבופור.

שזה אומר - צפונית לאל-חיאם, די קרוב אליה.

אכן.
התיקון שלי התייחס לסקירה הגאוגרפית בדף הוויקיפדי.
נכון לעכשיו עדיין שגוי.

שלום וברכה. עדכנתי את הערך בויקיפדיה על פי צילום האוויר שהובא כאן והוספתי קואורדינטות. אנא בדקו אם המיקום הניתן מדוייק.

האם תוכל גם לעדכן בויקיפדיה גם את שאר המוצבים החודרים, כמו גלגלית ,דלעת, עיישיה ,רותם....)

ברצון. יש אשכולות עם מיקומים?

שרייפה תחתון (הסוללות בפינה השמאלית התחתונה) - תקופה בה המוצב היה לא מאוייש. ברקע רכס עלי-טאהר.


רחבת הרק"מ בכניסה למוצב


תמונה שצולמה מהמוצב לכיוון צפון מזרח



בקרוב אעלה גם תמונות של שרייפה עליון (ברגע שאמצע את הארגז בו שמתי אותם - אני בדיוק במעבר דירה)

שחר

לבנון יפה

שרייפה זכורה לי בעיקר כעיסת בוץ אחת גדולה. משהו שאתה יכול לשקוע בו עד הברך.

לאחר שנפתחו כל הארגזים, מצאתי עוד מספר תמונות משרייפה

1. שלט הכניסה למוצב (קצת מטושטש)




2. מבט לתוך המוצב ועל התומ"תים - צולם מהסוללות המזרחיות









3. מבט לכיוון דרום-דרום-מזרח לרחבת הרק"מ - ברקע אל-חיאם



4. שרייפה תחתון מאוייש



5.מבט מעמדת דב מוצב לכיוון מערב לצומת הצירים "בידבה"-"ספוק" העולה למוצב (אם אני זוכר נכון את השמות)



6. פנורמה לכיוון מערב - עמק עיון - העיירה הגדולה על הרכס היא מרג'-עיון (בתחתית צירפתי מפה עם סימון משואר של הפונרמה)





7. יציאה מאחד השערים בגדר המערכת חזרה לישראל (לא זכור לי מספרו)

ברשותך מספר שאלות
יצא לכם הרבה לצאת מתחומי המוצב ולדלג ?
איך היו בערך היציאות משם ? כלומר כמה שבועות סגירה ?

במסגרת היותנו טנק יחיד במוצב של תותחנים ניתנה לנו יד די חופשית בתכנון פעילויות יזומות בעיקר ביום.
לפיכך, נהגנו להסתובב על השלוחות שיורדות מהמוצב מערב (לכיוון עמק עיון), בעיקר על השלוחה היורדת ממוצב שרייפה תחתון ועל השלוחה היורדת מהמוצב העליון.
בלילות כמעט אך ורק "דב מוצב" אם כי במספר עמדות משתנות.

לגבי יציאות - שיריון בלבנון (לפחות בתקופתי) עשו משהו בין שבועיים-שבוע לבין שלושה שבועות-שבוע (שבוע בבית), כמובן מלבד מקרים חריגים ובעיות בשיירות שבוטלו אחת לכמה זמן.
(היו מוצבים שסבלו הרבה יותר, מבחינת ביטול שיירות, כגון הבופור ודלעת)

שחר

תמונות מדהימות. נראה כמעט כמו שהן צולמו אתמול.

בכתבה מתואר הטיפול השבועי , החיילים מסירים את כיסויי הנילון, משמנים את הסדן, מעבירים חוטר ומחזקים את הברגים.
תנאי המחיה לא היו הכי מעודדים, אוהלים החצובים בקרקע הבוצית.
המקלחת השבועית מתבצעת על ידי "גייזר"- להבה המחממת את ארובת הבוילר.חדר האוכל היה ממוקם במבנה קמור ובכניסה היה תלוי שלט "מסעדת אבו רמי" על שם התוכנית מהטלוויזיה.

כתבה ישנה על מוצב שרייפה. יש למישהו מושג מי זה סא"ל ח'?
בנוסף מרואיין אל"מ מישל בן ברוך

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...19/18760485.pdf

על מה חושבים בדרך לשרייפה\ מאת עמוס הראל

"גם אם אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עמדי" (כתובת על שכפ"צ של חייל צה"ל בשיירה הנכנסת ללבנון)
השיירה לשרייפה נחשבת בטוחה יחסית. שרייפה, מעט מזרחית למארג' עיון, הוא המוצב החודר (כלומר מוצב בתוך אזור הביטחון) שמוחזק על ידי סוללת תותחנים. הדרך לשם ממטולה קצרה והיא עוברת רחוק למדי מגבול הרצועה.
גם המוצב עצמו כמעט שאינו סופג פצצות מרגמה או טילי קטיושה, בשל ריחוקו מעמדות חיזבאללה וכנראה גם בגלל קרבתו למוקדי אוכלוסייה אזרחית שיעית (אל-חיאם ומארג' עיון). זה לא אומר שלא עובדים קשה בשרייפה - התותחנים נושאים בחלק גדול מנטל הפעילות השוטפת בגזרת לבנון - אבל זה הופך את הנסיעה למעט פחות מתוחה.
השיירה שנכנסה לשרייפה ביום חמישי בבוקר שייכת למפקדת החטיבה המרחבית. הסמח"ט, סגן-אלוף ח', לוקח את קציני המפקדה שלו לסיור במוצב, כדי לברר מה התחדש שם בשבועיים האחרונים ומה זקוק לשיפור. אחר כך יחזירו משרייפה לשטח ישראל חיילי הנדסה שסיימו פעילות מבצעית, ובצהריים ייכנס הסמח"ט שוב ללבנון, הפעם למוצב דלעת, מצפון לרכס הבופור.
הסמח"ט ח', לשעבר מפקד גדוד צנחנים, נוסע בשיירות הללו כמה פעמים בשבוע, כשהוא מתחלק בסיורים עם המח"ט, אל"מ שמואל. לבית הוא מגיע פעם בשבועיים, "שבת כן, שבת לא", ולסיכון הלבנוני מתרגלים ("אני משתדל לא לחשוב על זה"). בכל זאת, כשח' מתדרך את אנשיו לקראת הכניסה ללבנון, הוא מעיר בטון סרקסטי שלנסיעה לדלעת, מוצב הנתון להתקפות אינטנסיוויות של חיזבאללה, "יהיו בטח פחות מתנדבים". מאז שחזר איום המטענים לראש סדר העדיפויות של חיזבאללה, לפני כשנה, צימצם צה"ל את השיירות שלו באזור הביטחון.
הכלל הוא: נכנס רק מי שחייב. כדי להקטין את מספר החיילים בשיירות, הועבר חלק גדול מתשתית העזר הלוגיסטית באופן קבוע למוצבים. השיירות עצמן כוללות רק כלי רכב בודדים ונעות בשעות ובימים לא קבועים. זו גם התשובה של צה"ל לשאלה מדוע מתאפשרות רק כניסות מועטות של עיתונאים ישראלים לאזור הביטחון.
בחודשים האחרונים זוקף הצבא לזכותו הרבה הצלחות בחשיפת "זירות מטענים" (מערך הכולל מספר גדול של מטעני חבלה) ועוד כמה הישגים בפגיעה בחוליותחיזבאללה, שבאות להניח את המטענים. בד בבד, מושקע הרבה מאוד כסף במיגון כלי הרכב ללבנון. כל הג'יפים בשיירות הם ממוגני ירי ומסוגלים לספוג, באופן חלקי, גם פגיעה בלתי ישירה של מטען. הקצינים בשיירה לשרייפה נזכרים איך, לפני חמש שנים, עוד נסעו בלבנון בג'יפ בודד, נטול מיגון.
בתדרוך מפרט ח' את הוראות ההתנהגות במקרה של פיצוץ מטען ומזכיר גם את ההתרעה, ההולכת ומחריפה בשבועות האחרונים, על כוונת החיזבאללה לנצל התקפה על שיירה - בירי או במטען - כמהלך פותח שסופו חטיפת חייל. האיומים הללו הופכים את השיירות לנקודת התורפה המרכזית של צה"ל בלבנון ואת נהג הבוס, המלווה את מפקדיו ללבנון, למי שעומד בפני סכנה כמעט זהה לזו של חייל החי"ר.
מלחמה אפורה, לבנון. לא רק הצנחנים ואנשי גולני מסתכנים בה. גם אנשי הקו השני (תותחנים), חיילים המשרתים במקצועות תומכי לחימה (חימוש, קשר) ואפילו טבחים ונהגים. לתודעה הציבורית חדרה העובדה הזאת לראשונה אחרי אסון המסוקים, שבין 73 הרוגיו היו, בצד לוחמים מגולני והנח"ל, גם אפסנאים וטבחים. בג'יפ בדרך לשרייפה נוסעים שלושה קציני חימוש וקצין דת אחד. אנשי החימוש יבדקו את הטנק במוצב, את אחזקת התותחים ואת התקדמות הבנייה המאסיווית, אבל מה עושה שם קצין הדת? "צריך לראות שהכשרות נשמרת, לדאוג לבית הכנסת - יש לנו היום בית כנסת כמעט בכל מוצב, לדבר עם החיילים". הוא גם זה שמופקד על מלאכת פינוי החללים. לא מזמן הנפיק דיסקית חדשה לחייל שעלה לשירות בלבנון. למחרת, הוא שזיהה את גופתו.
הקצינים בג'יפ דנים ב"תוספת לבנון" - סכום של אלף שקלים ברוטו, שניתן לכל איש קבע המשרת שם. הקריטריונים: עשרה ימים בחודש בלבנון או עשר "כניסות" פנימה (בשיירות). הם קוראים את הדיווחים בעיתונים על מובלעת ג'זין ("בטח שזה מעסיק אותי. אני כאן"), מודים ב"דפיקות לב מואצות בדרך לדלעת", אבל מסרבים בתוקף לומר מה עמדתם בשאלת השהייה בלבנון ("יש לי דעה, אבל אני שומר אותה לעצמי"). בדרך אפשר להבחין בעבודת החישוף שביצע צה"ל משני צדי הכביש, כדי למנוע הנחת מטענים בשוליים - עוד אחד מלקחי התקרית שבה נהרג תא"ל ארז גרשטיין. בצה"ל מזהים מאז התמקדות של החיזבאללה בהנחת מטענים על הכבישים, "התנהגות קלאסית של ארגון גרילה, שמבקש להשיג שליטה בשטח".
סוללת התותחנים יושבת בשרייפה כבר יותר מחודשיים. הסמח"ט מזהיר אותם ש"אתם מבחינתי נקודת תורפה מבצעית. זו התקופה שבה הביטחון העצמי עולה ולחייל נדמה שהוא יודע הכל וזה בדיוק השלב שהוא עלול לעשות טעויות".
טעות של חייל בתותחנים עלולה להיות קריטית במיוחד. די בחישוב מוטעה של המטען בתותח, כדי שהפגז יסטה ממסלולו ויפגע בבית אזרחי, במקום בעמדת חיזבאללה. "לכן", אומר אל"מ מישל, מפקד הסיוע הארטילרי בעוצבת הגליל, "אני דואג לדבר באופן אישי עם כל תותחן שמגיע לגזרה. איש הצוות צריך לדעת שעל כתפיו מונחת האחריות, ששגיאה מצדו יכולה להצית את כל הגזרה".
הבנות "ענבי זעם" אוסרות על פגיעה באזרחים בשני הצדדים. "ב 99%- מהמקרים, אנחנו לא פוגעים בהבנות", טוען מישל. "המקרה היחיד שבו אנחנו יורים בקרבת כפרים הוא כשנדרשת אש לחילוץ כוחותינו, כשמישהו מסכן חיילים שלנו. גם אז אנחנו פועלים עם האש הכי מדויקת שברשותנו". חלק ניכר מההפרות הן תוצאה של פעילות צד"ל. "אנחנו תמיד בדילמה. אם יורים עכשיו על מוצבי צד"ל, האם לירות על מקור הירי או לא להגיב. אם לא נגיב, צד"ל עלול לספוג נפגעים ולהגיב בעצמו בעוצמה רבה. לכן מעדיפים לרוב להשתמש בירי מדויק שלנו".
הירי הישראלי מחייב את חיזבאללה לשנות כל העת את הנקודות שממנו הוא יורה. אנשי הארגון מתקרבים יותר לכפרים ולמוצבי האו"ם ומנסים לפעול בחסותם. דפוס הפעולה הנוכחי שלהם נשען בעיקר על ירי מרגמות מהיר מנקודות לא קבועות ואחריו התקפלות מהירה. זה פוגע בדיוק הירי, אבל היתרון של חיזבאללה הוא שהמטרות שלו (מוצבי צה"ל וצד"ל) גדולות וברורות. באחרונה החל הארגון להפעיל טילי קטיושה לטווח קצר יחסית. משגרי הקטיושות הללו נפרשים במהירות, יורים כ 20- טילים בקצת יותר מדקה לעבר המוצבים - ונעלמים מהשטח.
בתותחנים קיימת תופעה מעט משונה: כמעט איש מאנשי החיל לא ביקש לשרת בו, אבל רובם די מרוצים. בביקור קודם במוצבים על הקו הסגול (גבול הצפון) לפני כחודש, עם קצין תותחנים ראשי תא"ל אלי יפה, שאל האחרון פלוגה צעירה של תותחנים מי מהם רצה לשרת בחיל. היו בחדר מאה איש. אחרי דקה או שתיים הרים אחד מהם, מהוסס, את ידו. אבל כשיפה שאל למי טוב בתותחנים, היתה בחדר תמימות דעים - יחס המפקדים הוגן והעבודה מעניינת. "סבבה כאן. יורים", הסביר לקתמ"ר, באופן די אלמנטרי, אחד החיילים. העבודה בחיל כוללת שימוש במחשבים והפעלת מערכות נשק מתוחכמות. זו גם הסיבה שהחיל מתגאה באיכות גבוהה במיוחד של קצינים, בהשוואה לחילות אחרים.
סגן עדי יורמן מבת ים הוא סגן מפקד הסוללה בשרייפה. "תוך חודשיים ירינו כאן 1,200 פגזים. רוב הפעילות היא ירי תגובתי, בעקבות ירי מרגמות על מוצבים שלנו. בשבוע שעבר ירינו 25 פגזים בזמן קצר, אחרי הפגזה רצינית על הבופור", הוא אומר. במקרה אחר ירו לתוך מוצב סוג'וד של צד"ל, לאחר דיווח על כניסת אנשי חיזבאללה למוצב ולאחר שווידאו שכל חיילי צד"ל במקום תפסו מחסה. הסוללה כבר פגעה כמה פעמים בחוליות מרגמות של החיזבאללה.
בינתיים "ברוך השם, לא היו לנו טעויות ירי", אם כי חרדתו של התותחן (פגיעה מוטעית באזרחים), רודפת לדברי יורמן גם את אנשיו. הסמג"ד, רס"ן אלון, מספר שלפני שלושה שבועות פגעה סוללה אחרת של הגדוד בכמה אנשי חיזבאללה, בעת שחוליה של הארגון השתלטה על חלק ממוצב בית יאהון של צד"ל והצליחה לחטוף ממנו נגמ"ש. צה"ל יורה כאן אלפי פגזים בחודש (18 אלף בשנה בגזרת עוצבת הגליל בלבד). סוללת תותחנים יורה בלבנון הרבה יותר מאשר באימון, ובניגוד לשריון למשל - היא גם פועלת בתנאים דומים מאוד לאלה שיהיו במלחמה כוללת.
יורמן טוען שהוויכוח הציבורי בשאלת הנסיגה מלבנון לא משפיע במיוחד על תפקוד חייליו. "אמא שלי דואגת יותר כשאני פה, אבל בסך הכל, כמות הטלפונים של ההורים דווקא פוחתת בלבנון, בהשוואה לאימון". אלון "נשוי עם ילדים וזה לא פשוט. אני משתדל למדר מידע מהמשפחה". מה אומרים חבריו מחוץ לצבא על שירותו בלבנון? "הם אומרים שאני דפוק". יש, לדעתו, ערך לסיקור התקשורתי "כי היום הציבור מעורה יותר, יודע יותר. אבל האמת היא שאף אחד בארץ לא יודע בדיוק מה קורה כאן. גם כשאתה תכתוב, זה תמיד יעבור דרך הפילטר שלך. זה לא יהיה כמו לקחת עכשיו בחור מרמת גן ולומר לו: בוא תעלה אתנו ותראה מה קורה בלבנון".
הנה עוד אחד מסימני הזמן: הקשר של הסמח"ט מנהל עכשיו התכתבות ממושכת עם שלטונות הצבא, דרך בג"ץ. זה הצוער שהודח מבית הספר לקצינים ביום האחרון של הקורס, בגלל אמצעי לחימה מיותר שנתפס אצלו. המשפחה כבר באה לטקס, כולל הסבתא, ואז התבשרה שהבן לא יסיים עם חבריו. שבועיים קודם לכן פסל בג"ץ את מינויו של תא"ל ניר גלילי. הצוער, מעודד מהתקדים, החליט לערב את בית המשפט העליון גם בעניינו. בינתיים הוא פה, ממתין להחלטה להחזירו כקצין לחטיבת הצנחנים שבה שירת. מתברר כי בחטיבה המרחבית בלבנון יש מסורת של קליטת "פליטים" מחטיבות החי"ר. כל שנה, בעקבות המרד התורן באחת מהפלוגות הוותיקות, מתמלאות כאן השורות בקשרים, סמלי מבצעים ונהגים קרביים. האם הוא יודע שמפקד בית הספר לקצינים, אל"מ עמוס בן אברהם, בילה כבר שעות ארוכות בפרקליטות כדי להיערך לתשובה לעתירה, שלפני כמה שנים היתה נתפשת כבלתי אפשרית? "עורך הדין שלי מתעסק בזה. אני הרי פה, בלבנון". הצבא כבר הציע לו פשרה - להצטרף לחלק האחרון של הקורס, אבל עורך הדין חושב שאפשר לשכנע את צה"ל לוותר עוד קצת.
ובדרך חזרה, שמענו את לבנון - הגרסה הקשה, בלי פילטרים מרככים. שני חיילים בטרמפ מהצפון למרכז הארץ, אחרי שירות ממושך באזור הביטחון: כיצד מרגיש מי שמבלה כמה חודשים במוצב חודר ובכל ערב חוטף מטח של פצצות מרגמה ("חוויה מאוד לא נעימה, אבל רק כשיוצאים לחופש בארץ מבינים עד כמה זה מטורף"), מה אומרים ההורים (אמו של האחד לא ישנה בלילות; השנייה מנסה לשכנע רופאים להוריד את הפרופיל הבריאותי של הבן הצעיר, שעומד להתגייס), רמת המוטיווציה ("לא רוצים להיות שם, אבל יש הרבה מאתנו שחושבים שצריך") ואיך מבינים החיילים בצפון את הצהרתו של ראש הממשלה הנבחר, אהוד ברק, כי יוציא אותם מלבנון תוך שנה ("לכולם ברור שהסיפור כאן בדרך להיגמר. אף אחד לא רוצה להיות ההרוג האחרון, לפני שמחזירים").
("הארץ", 01.06.1999)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

המח"ט המדובר הוא שמואל זכאי

הגיוני שהמח"ט הוא זכאי אבל על איזה גדוד פיקד חג'בי ?450? זה לא גדוד צנחנים (היה פעם וזה השתנה ב1974 עם הקמת ביסלמ"ח).
לא יכול להיות שזה חגי מרדכי?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

למיטב זכרוני בתקופה האמורה הוא שימש כסמח"ט של זכאי בחטיבה 769 (שבאחריותה ישב מוצב שרייפה) ולא זכור לי סמח"ט אחר תחת זכאי בחטיבה זו (אבל יכול להיות שאני טועה)
לא יודע מאיפה הגיע אבל הסתובב עם כומתה אדומה.
בנוסף סיפור הבאת משק הדת איתו ברכב לשריפה מסתדר לי מאוד ונתקלתי איתו במספר סיטואציות דומות - נושא הדת במוצבים היה חשוב לו מאוד (אני מניח שבין השאר, עקב היותו אדם חובש כיפה)

בהיותי בשרייפה בתקופת הפסח הוא הציק לי קשות בנוגע לטוסטר שהחזקתי בחדר, לספלים שלא הוגאלו לפסח ולחמץ שיכול להיות שאני מחביא בטנק.

תוספת מאוחרת:
שמואל זכאי היה המח"ט היחיד של חטיבה 769 ששמו הפרטי שמואל, הווה אומר בשנים 1997-1999, וכפי שציינתי לא זכור לי סמח"ט אחר בתקופתו

חגבי פיקד על גדוד קורס מכים 450
אבל גם כסחמט הגזרה המזרחית. איש יקר שלשמחתי עדיין במערכת למרות תדמית האנטי נסיך שדבקה בו. ואעצור כאן.

תודה

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)