 |
27-08-2014, 01:21
|
|
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
|
|
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,565
|
|
|
לפני כחמש שנים התחלתי מאמר בנושא ולא השלמתי,
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב ""מנצחות את צה"ל": גיוס נשים, הכרעה יחידה של צה"ל"
אז למרות שזה חצי גמור, בלגן גדול ולחלק מהנתונים והציטוטים לא חיברתי את ההפניות, אני חושב שיש בזה עניין - לפחות באשר לנתונים. כאמור, הנתונים נכונים לאזור 2009. השינוי הגדול מאז אצל האמריקאים היא ההחלטה של שר ההגנה לפתוח את *כל* המקצועות לנשים - כולל כל מקצועות הלחימה, בכפוף בערך לבחינה (ידיעה קצרה על זה פה:
http://www.bloomberg.com/news/2013-...s-by-2016.html; אפשר לראות בקלות את הדעות השונות, גם אם הן מוסתרות-למחצה מאחורי בחינה ונייטרליות וכל השאר). כמובן אין לדעת אם זה באמת יקרה בצורה ששר ההגנה רוצה.
"לאחרונה [הלאחרונה הזה היה ב-2008...] פורסם כי וועדה בראשות ראש אכ"א לשעבר, האלוף במילואים יהודה שגב, המליצה לפתוח את כל מקצועות הלחימה בצה"ל לנשים. מטבע הדברים, הנושא עורר דיונים ציבוריים נרחבים, וצפוי כי ימשיך לעורר כאלה. עם זאת, דומה שהן המלצות הוועדה, על כל פנים אלה שפורסמו, והן הדיון מסביבה, סובלים מכמה כשלים הנלווים למרבה הצער דרך קבע לעיסוק בנושא זה.
הכשל הראשון, הוא הפיכת הדיון לאנקדוטלי. כך, כמעט בכל דיון כזה מופיעה דוגמה של אישה א' המסוגלת לעמוד בתפקיד מסויים או אישה ב' שאיננה מסוגלת, והפיכתן לראיות ברורות בדבר השאלה הכללית. כך, למשל, בדיון לפני מספר שנים שעסק בשאלה, הסבירו רוב הדוברים כי הם מכירים מישהי או הכירו כמה מישהן ששכנעו אותם כי נשים יכולות (או לא יכולות) להפוך ללוחמות, ואיש מהם לא טרח לדון בדברים כמו מחקרים מארצות אחרות, היסטוריה או תוצאות רפואיות - אלא רק חוויותיהם האישיות. בדוגמה אחרת, בדיון בוועדת הכנסת מאוקטובר 2003 נעו חלק נכבד מהטיעונים בין מעשה בחיילת שקיבלה שברי מאמץ לאחר מרדף ממושך, לבין אסטרונאוטית רוסיה שנשלחה ב-1964 "בחללית עם תותחים" לחלל.[1]
לאותה קבוצה שייכת הבאת דוגמאות מן העבר, כמו למשל הטיעון 'נשים מעולם לא היו בצבא' ומולו דוגמאות כגון ז'אן דארק. העובדה כי נשים כמעט ולא השתתפו כלוחמות בעבר איננה מוכיחה כי אינן יכולותלהיות לוחמות, והדוגמה של ז'אן דארק איננה מוכיחה כי נשים ככלל יכולות להיות לוחמות בשדה קרב מודרני, ודאי לא כאשר מן המקורות עולה כי השתתפותה בלחימה הייתה בעיקר בתפקיד פיקודי ולא פעיל.
כשל נוסף אולי הנפוץ ביותר, הוא דיון אידיאולוגי הנוטה להתעלם מעובדות, או להפוך על כרחה את השאלה לנייר לקמוס אידיאולוגי, לאמור 'הלנו אתה או לצרינו', ובהתאם למטרה הרצויה להתעלם מכל ממצא שאיננו מתאים, ויותר מזה – לסמן את בעלי הדעה הנגדית כמעט כאוייב. דיון כזה בדרך-כלל נוטה להתעלם מ-, או לצמצם בחשיבותן של, עובדות; המטרה העיקרית היא אידיאולוגית, והעובדות רק משרתות אותן. כך אירע, למשל, בתגובה למאמרו של רז שגיא 'לוחמות בצה"ל – לאן?', שהתמקדה כמעט אך ורק בביקורת אידיאולוגית. כך גם אירע בפולמוס באתר NRG השייך לעיתון 'מעריב', לאור המלצות ועדת שגב: גבי אביטל הסביר כי שילוב לוחמות בצה"ל הוא תוצאה של פעילות "ארגוני הטרור הפמיניסטי הרדיקלי", וחנה בית הלחמי ענתה לו כי "הדרת נשים בצבא היא חלק מהמאבק הגברי על השליטה במוקדי הכוח", ומסבירה כי 'שינויים יקרו למרות האביטל'ים החרדים מהם"[2]. הצהרות כאלה, מטבע הדברים, מסיטות את הדיון מן העובדות אל האידיאולוגיה, והופכות את הדיון בנושא לא לבירור אלא למאבק בין דוגמות.
והכשל השלישי, בלתי-נפרד בדרך-כלל מהשני, הוא ההתייחסות לצה"ל כאל כלי שמטרתו העיקרית היא חברתית, וייעודו הצבאי משני לכך. לפי גישה זו, זוית הראיה העיקרית המשפיעה על השאלה האם יש לשלב נשים ביחידות לוחמות היא, כהגדרתה של בית הלחמי, " שיפור מיצובן של נשים בחברה הישראלית," או מן הצד השני, כדבריו של פרופ' הלל וייס, "טרור של פמיניסטיות".[3] בעוד שאין ספק כי לצה"ל ישנו תפקיד חברתי, הרי דומה כי בדיון כזה השאלה החשובה ביותר איננה מהו השינוי החברתי שייגרם-או-לא עקב שילוב נשים ביחידות לוחמות, אלא כיצד שינוי כזה משפיע על כשירות מבצעית של יחידה לוחמת. על כך כבר עמדו שופטי בג"ץ לפני עשור, בפסק דין אליס מילר [ציטוט]
במאמר זה אבקש ללכת בעקבות שופטי בג"ץ, ולבחון את סוגיית הכשירות המבצעית של צבא, בהיבט שילוב לוחמות ביחידות שדה – תוך הפרדה בין סוגי הלוחמות והימנעות ככל האפשר מהכללות, ותוך שימוש בדוגמאות מצבאות העולם – עניין חיוני על רקע האמונות המוטעות הנפוצות בארץ לגבי לקחיהם ומעשיהם של צבאות אחרים.[4]
- רקע היסטורי מקוצר.
ככלל, למרות מיתוסים כגון האמזונות, נשים לא השתתפו כמעט בלחימה עד הזמן המודרני. הסיבות קרוב לודאי מעורבות, וקשורות הן לגורמים תרבותיים והן לכך שמשקל ציוד הלחימה של לוחם רגלי או אביר הקשה מאוד על השתתפותן בקרב. עם הופעת הנשק החם הקל, וכפי הנראה לא פחות מכך, עם עלייתה של המדינה והרגשות הלאומיים הנלווים מאז המאה ה-17[5] - הופיעו גם נשים בשדה הקרב כחלק מצבא, אם כי במספרים זעומים יחסית, ובניגוד לכמה מיתוסים, בעיקר בתפקידי סיוע ותמיכה וכמעט תמיד לא בתפקידי לחימה אקטיביים. מלחמת העולם השניה ראתה שילוב נרחב בהרבה של נשים בתפקידים הקרובים לקו האש, אולם גם אז, כמעט ולא בתפקידי לחימה ביחידות מסתערות. הבריטים הפעילו נשים ביחידות נ"מ קבועות שנועדו להגן על ערים אנגליות בזמן הקרב על בריטניה, וכנהגות ואחיות באזורי הפעולה השונים – אם כי לרוב לא ביחידות שדה ובוודאי לא בתפקידים של הדרג המסתער. שימוש רב יותר בנשים במלחמה עשו הסובייטים, אם בתפקידי פרטיזניות (לעיתים קרובות כבשר תותחים להשהות את הגרמנים ולהציק להם, ללא כל אימון של ממש ועם חימוש עלוב) ובתפקידים צבאיים שונים, בעיקר חובשות, קשריות ונהגות. יתרה מזו, נשים שימשו גם כטייסות הפצצה, בהצלחה רבה, ואף זכו ללא פחות מ-23 עיטורי 'גיבור ברית המועצות'.[6] עם זאת, ביחידות של הדרג המסתער ביבשה כמעט ולא היו נשים; אמנם ידוע על אשה אחת ששימשה כתותחנית טנק בקרב סטאלינגראד, וגרמני אחד העיד כי ראה טנקיסטית רוסיה הרוגה בברלין, אולם דוגמאות אלו וכמה אחרות כמותן היו חריגות ביותר; גם אצל הסובייטים, נשים כמעט ולא נכללו בדרג המסתער.
בארגוני המחתרות שקדמו לצה"ל נשים השתתפו בלחימה ובפעולות מבצעיות, אם כי גם כאן כמעט ולא בתפקידי חיל-רגלים או דרג מסתער. אורי בן-ארי מציין כי ביחידתו היו שלוש חיילות שהיו בכושר מתאים, מהן קצינה אחת . למרות המיתוס, שיתופן של נשים בתפקידי לחימה לא היה שוויוני ממש, כפי שמעיד גם אחוז ההרוגות במלחמת השחרור; אף כי נשים שמרו ומפעם לפעם השתתפו בקרב, בדרך-כלל היו היחידות הלוחמות בקו הראשון על טהרת הגברים. בפלמ"ח, שלפי המיתוס היה בו שוויון בין נשים לגברים, למעשה היו נשים בעיקר בתפקידי סיוע, בפרט לאחר מאי 1948, כאשר הפכה המלחמה ממלחמת אזרחים למלחמה מול כוחות סדירים. לעיתים אמנם השתתפו נשים בקרבות, כולל מקרים בהן נלחמה כיתת נשים שלמה, אולם האחוז היה מצומצם. מתוך כ-6,000 אנשי פלמ"ח היו כ-1,220 נשים במהלך מלחמת העצמאות; אולם אחוז ההרוגים היה שונה מאוד – 20 לוחמות פלמ"ח נהרגו במהלך המלחמה (כולל תאונות אימונים ומחלה), מול למעלה מאלף לוחמי פלמ"ח. ובאחוזים – בעוד שכעשרים אחוזים ממספר לוחמי הפלמ"ח נפלו במלחמה, רק כאחוז ושני-שליש האחוז מלוחמות הפלמ"ח נפלו במהלכה. הבדל זה מעיד כאלף עדים על ההבדל בחשיפה לקרב בין לוחמי ובין לוחמות הפלמ"ח.[7]
בשלבי הסיום של מלחמת השחרור הוצאו רשמית הנשים מן היחידות הלוחמות, למרות מצוקת כח אדם קשה בצה"ל; הסיבה לכך נומקה ב[לצטט את המקור מארכיון צה"ל].
עם זאת, גם במבצע קדש השתתפו מספר נשים בכוחות הלוחמים; המקרה הידוע ביותר הוא של יעל פינקלשטיין, טייסת המשנה במטוס המוביל בהצנחת גדוד 890 במתלה, אולם 26 חיילות –אלחוטניות וחובשות - השתתפו גם במסעה של חטיבה 9 לשארם-א-שייך, אם כי לא ידוע על השתתפותן בקרב.[8] חיילת המודיעין רוז'י להר מגדוד 82 של חטיבה 7 נטלה חלק לא מתוכנן בקרבותיה של החטיבה, ואף זכתה בצל"ש על תפקודה כמתאמת בקשר בין הכוחות בקרב על סכר הרואיפה, בעורפו של מתחם אום-כתף. . הצל"ש של רוז'י להר סימן סופה של תקופה בצה"ל; הצל"ש הבא שעתידה הייתה אשה לקבל על פעולותיה במלחמה היה ב-2006, במלחמת לבנון השניה.
גם לאחר מכן נעשו מספר נסיונות לשילוב נשים ביחידות לוחמות, אחד הבולטים שבהם ב-1976, כאשר שולבו נשים על מספר ספינות בחיל הים. לאחר שלוש שנים הופסק הניסוי, בשל תקלות ובעיות שונות – החל מרמה גבוהה במיוחד של הטרדות מיניות וכלה בבעיות לכידות חברתית.
השלב הבא בשילוב נשים ביחידות קרביות הוא בג"ץ אליס מילר , שכפה על חיל האויר לאפשר לנשים להיבחן לקורס טיס [קטע הוסר מפאת חוסר רלוונטיות וריבוי נתונים חסרי הפניהפ. - הצד הפיזיולוגי.
אין זה סוד שיש הבדלים בין גברים ונשים בתחום החוזק הגופני ומסת השריר (לפי מחקר של הצבא האמריקאי מ-1993, לחיילת הממוצעת משקל נמוך ב-20% מהחייל הממוצע, 10% יותר שומן ו-30% פחות מסת שריר)[9]; השאלה היא כמובן עד כמה הם רלוונטיים ובאילו תפקידים.
לפי מחקר-על מ-2005, שסקר את תוצאותיהם של 245 מחקרים שנערכו בצבא האמריקאי מאז 1994 בהיבטים שונים של שילוב נשים ביחידות לוחמות, התברר כי חלק מהאמונות לגבי תפקוד של נשים אין להן על מה שיסמכו. כך התברר כי בניגוד לאמונות קודמות, שלבי המחזור הנשיים אינם משפיעים במידה ניכרת על הסיכון לבריאות או על הישגיהן הגופניים של נשים (הגם שבמקרים מסויימים כאבי מחזור מסוגלים לפגוע בתפקוד החיילת), נשים אינן רגישות יותר ל'מחלת הדיקומפרסיה' ('פגיעת צלילה') הפוגעת בטייסים השוהים זמן רב בגובה רב (וייתכן שהן אף פחות רגישות), וכמו-כן, התברר כי רוב הבעיות המוקדמות עבור טייסות ולחצי כבידה נבעו מאי-התאמה של חליפות הלחץ, שהיו במידות גברים. במקרים מסויימים התברר כי חוסר-יכולתן של נשים לבצע מטלות מסויימות נבע מתכנון לקוי של ציוד, ותכנונו מחדש הוביל לא רק ליכולת גבוהה יותר של נשים לבצע את המשימה, אלא גם לצמצום אחוז הפגיעות הפיזיות אצל משתמשים גברים. כמו-כן נמצא ברוב המחקרים אחוז שימוש נמוך יותר בסמים ובאלכוהול, הגם שמחקר שפורסם לאחרונה טען שחיילות בריטיות שותות אלכוהול יותר מגברים בריטיים אזרחים[1] בני גילן.[10] במחקר אחר בקרב חיילים וחיילות בריטיים שהשתתפו במלחמת המפרץ של 1991 נמצא כי לא היו הבדלים בריאותיים משמעותיים לטווח ארוך בין החיילים לחיילות.[11]
לעומת זאת, במחקרים שונים נמצאו, בין היתר, הבדלים משמעותיים בין סיבולת החום של נשים וגברים, יכולת נשיאת משקלים כבדים (15-20 ק"ג והלאה; מתחת ל-15 ק"ג לא נמצאו הבדלים משמעותיים)[12], העומס על עמוד השדרה בעת לבישת קסדה בזמן ממושך ואחוזי הפציעות תחת מאמץ גופני. נמצא כי בממוצע נשים נדרשו למאמץ פיזי רב יותר בזמן צעידה עם משקלים או מאמץ עם אפוד מגן, דבר שהוביל לפגיעות גופניות רבות יותר, וכן כי היו בסיכון גבוה יותר למכת חום בזמן פעילות ממושכת. נשים, לדוגמה, סיימו מסע של 10 ק"מ עם מטען כבד בממוצע בזמן ארוך יותר ב-21 אחוזים מאשר גברים, אם כי הגיעו לתוצאות טובות יותר מהמינימום הנדרש במדריך השדה הרלוונטי של הצבא האמריקאי. כמו-כן התברר כי בסוגי הטירונות השונים בהן משתתפים נשים וגברים יחדיו, אחוז הנשים הסובלות פציעות גבוה בהרבה מאחוז הגברים הסובלים פציעות, והדבר נכון הן לגבי פציעות קלות והן כאלה הגורמות לאובדן-זמן, היינו כאלה המוציאות את הנפגע מכלל פעולה מבצעית למשך זמן מסויים, החל ממספר 'גימלים', המשך בשברי הליכה – עד פי חמישה, לפי אחד המחקרים - וכלה בפציעות קשות. נתון אחרון זה נמצא בסדרה שלמה של מחקרים, החל מ-1978 ועד 2002, בכלל סוגי הטירונות של הצבא האמריקאי (נתונים דומים נמצאו גם בבדיקות בצה"ל). כמו-כן, לפי הצבא הבריטי, אחוז הנשים שהיו מסוגלות להגיע לרמת הכשירות הנדרשת עבור כניסה לתפקידי חי"ר או שריון, מקרב כלל המגוייסות, היה 0.1 אחוזים, ואילו מקרב חיילות שכבר עברו הכשרה וטירונות – אחוז אחד. עם זאת, בנסיון שערך הצבא האמריקאי, התברר כי לאחר קורס אימון גופני ממוקד של שישה חודשים היה ניתן להביא יותר נשים לרמת הכשירות של גבר כשיר ממוצע (שלא עבר קורס כזה), כולל בריצה ונשיאת מטענים כבדים, אם כי במחיר אחוז גבוה במיוחד של שברי הליכה ונשירה מהקורס. כמו כן התברר כי בסוגי מאמץ המאפשרים ביצוע הפעולה בקצב אישי, נשים יכולות לבצע פעולות – כולל נשיאת משקל – שלא יכלו להשלים תחת לחץ זמן.[13]
לבסוף, המחקרים בנושא עדיין לא שלמים, ויש מספר פערי ידע חשובים ביחס לבריאות האשה או נזקים האמורים להיגרם לעובר, וכן אין עדיין מחקר הבודק נשים לא רק תחת שגרת אימונים של טירונות אלא תחת תפקוד חי"ר ממושך, מהסיבה הפשוטה שלמעשה אין מסה של נשים בחי"ר אפילו בצבאות הליברליים ביותר.
אחד התחומים החשובים, והשנויים במחלוקת ביותר, הוא תחום לכידות היחידה והשפעת מספר נשים על לכידות זו. קיימים בנושא מחקרים לא מעטים הסותרים זה את זה. אחד המחקרים, למשל, סובר כי קיום נשים באחוזים נמוכים (מחקר אחד מגדיל וסובר כי האחוז הנדרש הוא שלושים אחוזים לפחות) איננו מסלק את הסטריאוטיפים השליליים ואף מחזקם, ומציין כי אחוזים ניכרים מהחיילים סברו שחיילות ביחידותיהם אינן עושות אותו מאמץ כגברים, ואינן תורמות את חלקם כגברים. באופן מפתיע מעט, אחוזי הנשים ביחידות אלו שהעדיפו לעבוד עם גברים גבוה יותר מאחוזי הגברים שהעדיפו לעבוד עם גברים; ההסברים לכך הם בתחום הספקולציה.[14]
צבא בריטניה.
בתחילת שנות ה-2000 בדקו כוחות הבטחון של בריטניה את מדיניותם ביחס לשילוב נשים בתפקידי לחימה. במסגרת זו אף נערכו ניסויים בהכשרת צוותי טנקים על טהרת המין הנשי, אולם אלה נסתיימו בלא תוצאות, ונאמר כי גם אם יתאפשר קיומו של צוות כזה, הרי שבזמן קרב יידרש לפעמים שילוב צוותים מטנקים שנפגעו, והדבר איננו אפשרי.
בשנים 2000-2001 עשה הצבא ניסויים לבחינת שילוב חיילים ביחידות קרביות; הדו"ח הסופי שלו שלל את האפשרות [להפנות לדו"ח המקורי, עמודים ]
ב-2006 דיווח משרד ההגנה כי שני-שליש מהחיילות בצבא בריטניה עברו הטרדה מינית.[15]
שילוב נשים בצבא ארה"ב כיום.
בצבא ארה"ב הוחלט, בעקבות מאמציה של שרה ליסטר, Asistant secretary of the army, כי יש להגדיר את המחקרים בנושא "שלא בעקבות מסקנות מיושנות המניחות כי כח פיזי הוא המרכיב העיקרי בהצלחה בתפקיד. למרות שמטלות מסויימות, כגון נשיאת אלונקות או צעידה עם מטען [במקור: Load Carrying Equipment; הכוונה היא לתרמילים או כיו"ב] דורשות יכולות חוזק מסויימות, הרי שבחינות החוזק האישי נותרו מדדים גרועים להצלחה בתחום צבאי כלשהו, בעיקר מפני שבדרך-כלל אפשר למלא מטלות פיזיות במגוון של אסטרטגיות הכוללות עבודת-צוות ותפקידים שונים".[16] במילים אחרות, נקבעו מדדים שונים לכשירות, שחלקם כללו את היכולת של צוות להשלים משימה, במקום את יכולתו של החייל הבודד – כך, לדוגמה, יכולה הייתה בדיקת כשירות להסתיים בהצלחה אם חלק מחברי הצוות ביצעו את משימותיהם של אחרים במקום חלק מחברי הצוות שלא יכולים היו לבצע את משימותיהם בעצמם.
כתוצאה מכך נפתחו תפקידים רבים לנשים, ונקבעו סטנדרטי כשירות חדשים, שחלקם בוטלו לאחר שנים ספורות כשהתבררו כבעייתיים. כזה, למשל, היה הנסיון הצבאי לקבוע לנשים אחוז שומן נמוך במיוחד כמדד לבריאות וכושר, תוך התעלמות מכך ששיעור השומן ותפקידיו שונים אצל גברים ונשים; ההנחה הייתה, כפי הנראה, ש"הכושר הגופני עשוי להיות קרוב יותר לזה של גברים אם אחוזי השומן בגוף יהיו קרובים יותר לאלה של גברים".[17]
[קטע על חוק אספין והערכה Risk based הוסר כי הוא לא גמור]
בעיראק ישנו כרגע [שוב, 2008] אחוז ההשתתפות הגבוה ביותר של נשים בצבא האמריקאי, והוא עומד בממוצע על כ-11-14 אחוזים מכלל 130,000 החיילים הנמצאים שם דרך קבע.[18]
עקב מצוקת כח-אדם בעיראק 'כופפו' כמה מפקדים את החוקים שנועדו להרחיק נשים משדה הקרב, ובמקום להגדיר נשים מיחידות חימוש, קשר ומודיעין כ'מסופחות' ליחידות לוחמות, דבר שנאסר בחוק, הגדירו אותן כ'צמודות' ליחידות אלו, גם אם בפועל דובר בהפעלת היחידות הכוללות נשים יחד עם היחידות הלוחמות כל הזמן. כך, לדוגמה, יחידות קשר חטיבתיות הוצמדו לגדודים קרביים, בניגוד לכאורה לחוק האמריקאי. הצבא טען כי איננו צריך אישור הקונגרס או שינוי בחוקים, כיוון שלפני פעולות לחימה יועברו או מועברות הנשים לאחור; כנגד טענה זו הועלתה הטענה כי מדיניות כזו מנוגדת לחוק וגם תגרום לכך שיחידות שרגילות להסתמך על יחידות העזר בימים כתיקונם ימצאו את עצמן ללא סיוע ותמיכה בשעת לחימה. ב-2005 החליט מזכיר הצבא פרנסיס הארווי כי נשים גם לא "יוצמדו דרך-קבע ליחידות שלהן מוקצית משימת קרב-ישיר".[19] דו"ח של מכון המחקר RAND מ-2007 הגיע למסקנה כי הצבא עומד בהוראות משרד ההגנה, אולם לא בפקודותיו שלו-עצמו, וכי מדיניות השמת הנשים בתפקידי שטח אינה ברורה ואינה עקבית, ומשתנה בהתאם לזרועות השונות; חלק מהקביעות לגבי שירות נשים ביחידות שדה נובעות מהנחות על אופיה של הלחימה המתאימות למלחמה קונבנציונלית בין צבאות ולא ללחימה נגד-חתרנות, וחלק מכיפוף החוקים לעיל נבע מהיעדרו של קו חזית ברור בעיראק, כמו במערכות רבות אחרות נגד חתרנות, בעוד ש'חוק אספין' התייחס בעיקר למצב של מערכה עם קו חזית מוגדר וברור.
בשנותיה של המלחמה בעיראק היו נשים מעורבות בלחימה, בעיקר כאשר שיירות בהן נסעו הותקפו או בתפקידן כשוטרות צבאיות בבגדד, שם אירע שעמדו תחת התקפה – אם כשומרות על בסיס ואם בפטרול של משטרה צבאית בשוק[20]. המקרה הבולט ביותר היה של סמל ליי אן הסטר מהמשטרה הצבאית, שזכתה ב-2005 בעיטור 'כוכב הכסף', יחד עם שניים מחבריה, על קרב בו השתתפה מול כוח עדיף של חתרנים.[21]
למרות הרושם שנוצר כאילו נשים נוטלות חלק מרובה בלחימה, הרי שאחוז הנפגעות מביניהן היה נמוך בהרבה מאחוזן בעיראק; עד סוף ספטמבר 2007 נהרגו בעיראק 84 חיילות אמריקאיות, מהן 56 על ידי האוייב; אחוז זה מהווה 2.21 אחוזים מכלל החיילים האמריקאים שנהרגו בעיראק (3807, מהם 3117 בידי האוייב). אחוז החיילות שנהרגו בידי האוייב מהווה 1.8 אחוזים בלבד ממספר החיילים האמריקאים שנהרגו בידי אוייב.[22] כלומר, סיכוייה של חיילת כלשהי בעיראק להיהרג קטנים פי 6-8 בממוצע מאשר של חייל כלשהו בעיראק.
הדבר איננו מעיד על העדר אומץ לב בקרב החיילות, אולם על העדר 'הזדמנות' לבוא במגע עם האוייב, מכיוון שנשים אינן ביחידות מסתערות, ולמרות הרעש התקשורתי, גם ביחידות סיוע הנמצאות בסיכון מספרן קטן יחסית. לדוגמה, לפי דו"ח RAND, באפריל 2006 אחוז החיילות המשרתות בעיראק בתפקידי פקידות היה כ-34% מבעלי התפקידים, בסיוע ושירותים היה כ-23% מכלל בעלי התפקיד, הן היוו כ-20% מן הצוות הרפואי, 16% מבעלי התפקידים בתחום האב"כ[2], 15 אחוזים מכלל הנהגים, 14 אחוזים מאנשי המודיעין, ו-11 אחוזים מן המשטרה הצבאית. בתפקידי טיסה כלשהם – שישה אחוזים. בתפקידי יחידות שדה 'קלאסיים' היו הרבה פחות; 10 חיילות מתוך 811 אנשי יחידות נ"מ, או מעט למעלה מאחוז, 12 חיילות ביחידות ארטילריה מתוך 10,746, חיילת אחת מתוך 6,369 ביחידות שריון (גם היא לא טנקיסטית) ואף לא חיילת אחת ביחידות הנדסה קרבית, חי"ר מכל סוג שהוא או כוחות מיוחדים. האחוזים שונים מעט בתחום הנגדים והקצונה; כמעט בכל מקצוע יש פחות נשים ביחס למספר הנגדים הכולל מאשר חיילות ביחס לחיילים. האחוז הגבוה ביותר של קצינות הוא של אחיות, וטרינריות וקצינות שלישות (56, 44 ו-38, בהתאמה), ויש באופן יחסי יותר קצינות מאשר חיילות במשטרה צבאית ומודיעין (16 אחוזים בכל אחד מהמקצועות) ובכוחות הנ"מ, שם הנשים מהוות חמישה אחוזים מכלל הקצינים. בכוחות השריון יש קצינה אחת, וכמוה גם בתותחנים – מתוך 1,077 ו-1,627 בהתאמה – ואף לא קצינה אחת בהנדסה קרבית, חיל הרגלים או הכוחות המיוחדים. מבין כ-14,000 חיילות בעיראק באותה תקופה, כ-2,000 שירתו בדרג חטיבתי, והשאר בדרג אוגדתי ומעלה. רוב החיילות בדרג החטיבתי הן בגדודי הסיוע החטיבתיים (BSB). חלקן הגיעו גם לפלוגות הסיוע (לוגיסטיקה, חימוש, הנדסה וכו') הקדמיות (FSC), אולם באחוזים נמוכים יותר, והן מנועות מלהיות חלק של יחידה – כמו הנדסה קרבית – העשויה לבצע משימות חיל-רגלים. [23]
לפי רוב המחקרים אחוז החיילות ששירתו בעיראק וסבלו מתסמונות נפשיות כלשהן גבוה יותר מאשר אחוז החיילים, למרות החשיפה הנמוכה יותר ללחימה, וההבדלים תואמים עקרונית את מה שמצאו מחקרים אזרחיים כשהשוו רמות של PTSD בין גברים לנשים, גם בניכוי גורמי טראומה ייחודיים לנשים. עם זאת, הועלתה השערה שאחוז הסובלות מתסמונת פוסט-טראומטית בעיראק גבוה יחסית בגלל אחוז פגיעות קודמות גבוה יותר בין המתגייסות.[24] כמו-כן, מספר מחקרים, בייחוד בבריטניה, מצאו פערים קטנים יותר, ואף שחלק מן התוצאות לא נורמלו עדיין (כך, למשל, חיילות דיווחו על יותר מצבים בהן חשו בסכנת חיים מחיילים הגם שהסטטיסטיקה מראה כי אין זה כך), נותר מקום למחקר.[25]
אחוז חסרות הבית בין חיילות-לשעבר היה גבוה פי שניים עד פי ארבעה ביחס לנשים, לעומת פי 1.25-1.4 לחיילים לשעבר, הגם שהעובדה שחלק ניכר מן הנבדקים היו 'בוגרי' מלחמת ויאטנאם מקשה לדעת מה המצב בין חיילות כיום, ואחוז הנשים בקרב חסרי הבית עדיין נמוך.[26]
בעיה נוספת בצבא האמריקאי, שנראה כי הלכה והחמירה עם ריבוי הנשים בתפקידי שדה, היא נושא ההטרדות והתקיפות המיניות. כפי הנראה המצב טוב יותר כיום מאשר בימי ויאטנאם,[27] [הערה: מסתבר שמאז הדבר הידרדר, ביג-טיים; היה גידול ניכר בשנים האחרונות, וב-2013 דווח על קפיצה של 50% - אם כי חלקה (10%) מיוחס לאירועים שקרו לפני הגיוס] אולם הוא בלא-ספק גרוע יותר מאשר לפני הפלישה לעיראק, למרות ההתקדמות שחלה בעשורים האחרונים ביחס הצבא לנשים ובתכניות מיוחדות ורבות שנועדו להילחם בתופעה. דווח כי חלה עליה ניכרת בתלונות על תקיפה מינית בתוך הצבא בשנתיים האחרונות, ונטען כי מקרים רבים מושתקים ואינם מדווחים.[28] חיילות גם התלוננו כי הן נתקלות עדיין ביחס של חיילים גברים אליהן כאל 'אזרחים מדרגה שניה', או חוסר אמון ביכולתן מפני שהן נשים.[29]
קולונל (לשעבר בריגדיר-גנרל) ג'נט קרפינסקי, שנודעה בתור מפקד כלא אבו-גרייב הידוע לשמצה, טענה כי ידוע לה על שלוש נשים לפחות שמתו ב-2003 מהתייבשות כיוון שחששו לשתות לקראת ערב מחשש שמא ייאלצו ללכת לשירותים בבסיס ויותקפו על-ידי עמיתיהן. לטענתה, הצבא טייח את הפרשה. במקומות מסויימים, כגון מחנה אפריג'אן בעיראק, השתרש הנוהג בידי חיילות ללכת בזוגות או בקבוצות לשירותים, כדי למנוע תקיפה. עם זאת, העובדה שקרפינסקי סיפרה עדות זו בפעם הראשונה ב-2004 לאחר שהושעתה וחזרה עליה בפני ארגון המתהדר בשם "הועדה לבדיקת פשעים נגד האנושות שבוצעו בידי ממשל בוש" מעלה ספקות לגבי אמינות עדותה, מה גם שהיא נשענה בסיפורה על ההתייבשות על גורם רפואי עלום שהיא איננה זוכרת את שמו ולא הופיע כדי לאשר את עדותה, ונמצאו מספר פגמים אחרים בעדותה.[30]
כרגע הויכוח בצבא ארה"ב באשר למיקומן של נשים ביחידות שדה ממשיך עדיין להתנהל, במגבלות מסויימות. כמעט ואין שומעים הצעות רציניות לפתוח מקצועות כשריון, ארטילריה וחי"ר בפני נשים [זה היה נכון עד ההחלטה של פאנטה לאחרונה], והויכוח מתמקד בעיקר בשאלה האם יש לאפשר לנשים להיות ביחידות שדה בתפקידים שאינם תפקידים מהסוג לעיל, אלא תפקידי סיוע – חובשות, נהגות, מכונאיות, וכן הלאה. גישתו הרשמית של הצבא, כאמור, סוברת שבזמן לחימה התקפית יורחקו הנשים מן השטח, אולם איננה מגדירה את המצב בו נשים מסויימות מסייעות ליחידה לוחמת ומסופחות לבסיסה כלחימה התקפית. אם להסתכן בתחזית לעתיד, ייתכן שההגדרה בארה"ב תעבור שינוי ממניעת השתתפותן של נשים ביחידות מתחת לדרג החטיבה, למניעת השתתפותן ביחידות לוחמות-מסתערות אולם באישור לשיתופן, לפחות במצב שאיננו מתקפה כוללת, ביחידות סיוע חטיבתיות וגדודיות – בניגוד לעמדת משרד ההגנה האמריקאית כיום. כלומר, השאלה תהיה לא 'האם נשים משתתפות בלחימה', אלא 'באילו תפקידים נשים משתתפות'.[3] כך תיווצר לגיטימציה חוקית ללא-עוררין למצב הקיים בעיראק, בו נשים, הגם שבאחוזים נמוכים בהרבה מעמיתיהן הגברים, נמצאות בשטחי לחימה ובסיכון, והצבא לא ייאלץ לפלפל בלשון החוק ולהתלבט מהו סיפוח ומהי הצמדה, או לעקוף את הוראות מזכיר הצבא[31]. מצד שני, לא צפויה עליה ניכרת באחוז הנשים בתפקידי לחימה, ולא סביר שזרועות כגון המארינס, שביטלו ב-2002 את הטירונות המעורבת ומגבילות נשים בשטח יותר מזרועות אחרות, ישנו את מדיניותן.
בצבא השבדי מתייחסים לתפקידן של נשים בצבא כמשולב ללא הפרדה במשימות שמירת-שלום. כך למשל נאמר בדברי לויטנטט-גנרל קלאאס גארן-פאנט מן הצבא השבדי : "נשים... חייבות להשתתף בכל השלבים של מאמצי שלום, כולל מניעת סכסוכים חמושים", וביתר פירוט – "משימות סיוע ומשימות השכנת שלום לאחר [סיום] סכסוך (Post-Conflict Peacekeeping)".[32] היתרונות שנסקרו בהפעלת נשים במשימות שלום היו "דמוקרטיה, זכויות אדם ויעילות", כשהיעילות מתבטאת בכך שנשים באותן משימות יכלו לתחקר ולשוחח עם נשים מקומיות ללא פגיעה ברגשות התושבים המקומיים.[33]"
[1] 67 אחוז מהחיילים ו-49% מהחיילות צרכו אלכוהול בצורה כבדה, זאת למול 38% מהגברים האזרחים ורק 16 אחוז מהנשים האזרחיות.
[2] 312 מתוך 1659. לא ברור בדיוק מה עשו כוחות האב"כ בעיראק, אולם ברור כי לא פעלו כדרג מסתער.
[3] כפי שהעיר סא"ל (בדימוס) וילייאם ביילי מצבא ארה"ב, מבחינה טכנית הן רב"ט ג'סיקה לינץ', שנשבתה בידי העיראקים אחרי ששיירת האספקה שלה הותקפה, והן הכוחות המיוחדים ש'חילצו' אותה, השתתפו בלחימה; אולם ברור שאין שום דמיון בין התפקידים. בדוגמה ישראלית, פלוגת 'סחלב' של המשטרה הצבאית בחברון לא הוגדרה כיחידה לוחמת, הגם שלעיתים החזיקה מחסומים באותה צורה בדיוק בה עשו זאת יחידות לוחמות.
[1] הכנסת השש-עשרה, מושב שני, "פרוטוקול מס' 48 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה", 27 באוקטובר 2003.
[2] אביטל, גבי, "רוצות צה"ל מסורס", אתר NRG, 23 בספטמבר 2007, http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/638/797.html; בית הלחמי, חנה, "נשים – חיזוק לצה"ל", אתר NRG, 23 בספטמבר 2007, http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/638/796.html
[3] וייס, הלל, "ערוות דבר", אתר 'מנהיגות יהודית', http://www.manhigut.org/hebrew/articles/vais6.html.
[4] בתכנית רדיו שעסקה בין השאר בהמלצות ועדת שגב, טען אחד המרואיינים כי המלצת הוועדה לפתוח את כל המקצועות הצבאיים לנשים היא בדומה למצב בצבא ארה"ב, דבר אשר, כפי שיתואר להלן, רחוק מלתאר את המציאות.
[5] על עליית המדינה ע' למשל Van Creveld, Martin, The Rise and Decline of the State, Cambridge: Cambridge University Press, 1999
[6]Pennington, Reina, Wings, Women, and War: Soviet Airwomen in World War II Combat, Lawrence: University Press of Kansas, 2007
[7] הנתונים לפי עמותת הפלמ"ח.
[8] תיק 102/798/1960, ארכיון צה"ל (להלן: א"צ).
[9]Sharp, M. A, Physical Fitness, Physical Training and Occupational Performance of Men and Women in the U.S. Army. A Review of Literature Natick, MA: U.S. Army Research Institute of Environmental Medicine, 1993
[10]Friedl, Karl E., "Biomedical Research on Health and Performance of Military Women: Accomplishments of the Defense Women’s Health Research Program (DWHRP)", Journal of Women's Health 14(9), 2005; The Employment of Women in the British Armed Forces Steering Group, Women in the Armed Forces, 2002. להלן פרידל וועדת ההיגוי, בהתאמה; Fear, Nicola T. et. Al., "Patterns of drinking in the UK Armed Forces", Addiction 102(11), November 2007
[11]Unwin, Catherine et. Al., "Women in the Persian Gulf: lack of gender differences in long-term health effects of service in United Kingdom Armed Forces in the 1991 Persian Gulf War", Military Medicine, May 2002
[12] משקל אפוד קרמי אמריקאי הוא 11 ק"ג. לפי ה-Marine Corps Combat Development Command,, כמצוטט בעבודתו של גד מה-טוב "הלוגיסטיקה של חייל החי"ר" (2006), משקל הקרב המינימלי (Assault Load) שנושא חייל מרינס הוא, כולל בגדיו ונעליו, 22.906 ק"ג, והמשקל בפעולה ממושכת ("Sustained March Load") מגיע עד ל-45.93 ק"ג. המשקל המקסימלי ("Existence Load" לא יפורט כאן, מפני שבד"כ צה"ל איננו פועל במתארים בהם נדרשת נשיאת ציוד כגון אוהל ושק-שינה. יצויין שמשקלים אלו הם משקלים של רובאי רגיל; נושאי פק"לים, כגון מקלענים ורגמים, עשויים לסחוב משקל כבד יותר. לפי הערכתו של מה-טוב, עבור חייל חי"ר עתידי, המצוייד בציוד מתקדם כדוגמת מרכיבי צי"ד, המשקל המינימלי יהיה 33 ק"ג.
[13] ר' למשל פרידל; ועדת ההיגוי; Sharp, Ibid.; Knapik, Joseph J. et Al., "Seasonal Variations in Injury Rates during U.S. Army Basic Combat Training", Annals of Occupational Hygiene 46 (1), 2002 ; להלן קנאפיק ואחרים, 'שינויים עונתיים'; Martin, Phillip E. and Nelson, Richard C., "The effect of carried loads on the walking patterns of men and women", Ergonomics 29(10), 1986. להלן מרטין ונלסון, "נשיאת משקלים"; Ricciardi, Richard, "Effects of Gender and Body Adiposity on Physiological Responses to Physical Work While Wearing Body Armor", Military Medicine, July 2007. להלן ריקיארדי, 'השפעות מגדר'.
[14]Rosen, Leora N. et Al., "Cohesion and readiness in gender-integrated combat service support units: The Impact of Acceptance of Women and Gender Ratio", Armed Forces and Society, Summer 1996
[15]Fickling, David, "Majority of women in armed forces harassed", The Guardian, 25 May 2006, http://www.guardian.co.uk/military/....html?gusrc=rss
[16]Freidl, P. 769
[17]Ibid., p. 775
[18] כדוגמה, באפריל 2006, תריסר אחוזים מכלל הקצינים בעיראק היו קצינות, ועשרה אחוזים מכלל החיילים היו חיילות (Harrell Margaret C. et. Al., Assessing the Assignment Policy for Army Women, Santa Monica:Rand, p. 104
[19]Burgess, Lisa, "Army Secretary Harvey: No combat for female GIs in 'transformed' Army
", Stars and Stripes, January 15, 2005, http://stripes.com/article.asp?sect...2&archive=true;
Tyson, Ann Scott, "For Female GI's, Combat is a fact", Washington Post, May 13, 2005; Norris. Michele, "Roles for Women in U.S. Army Expand", NPR Online, October 1, 2007, http://www.npr.org/templates/story/...oryId=14869648; Eberhart, Dave, "Army Chief of Staff Endorses Women 'Warriors', NewsMax, April 14, 2005; http://archive.newsmax.com/archives...3/141401.shtml; Center for Military Readiness, "CMR Announces Inaugural “PATSY” Award", October 17, 2006, http://cmrlink.org/PeopleintheNews.asp?docID=280,
[20] למעשה, שוטרת צבאית הוא כיום המקצוע המסוכן ביותר עבור נשים בצבא ארה"ב, שכן זהו המקצוע החשוף ביותר למגע עם אוייב, מתוקף פעולתן ברחובות בגדד.
[21]Wood, Sara, "Female soldier receives Silver Star in Iraq", Army News, June 17, 2005, http://www.army.mil/-news/2005/06/1...r-star-in-iraq; Tyson, Ann Scott, "Soldier Earns Silver Star for Her Role in Defeating Ambush", Washington Post, June 17, 2005.
[22]Iraq Coalition Bodycount website, Accessed 5 October 2007, http://icasualties.org
[23]Harrel et. Al., pp. 109-118
[24]Hoge, Charles E. and Castro, Carl A., "Impact of Combat Duty in Iraq and Afghanistan on the Mental Health of U.S. Soldiers: Findings from the
Walter Reed Army Institute of Research Land Combat Study", Strategies to Maintain Combat Readiness during Extended
Deployments – A Human Systems Approach ,Neuilly-sur-Seine, France: RTO, 2005 http://ftp.rta.nato.int/public/PubF...HFM-124-11.pdf;
Tolin, David F. et Al., "Sex Differences in Trauma and Posttraumatic Stress Disorder: A Quantitative Review of 25 Years of Research," Psychological Bulletin 132(6), 2006; Scharnberg, Kristine, "Women GIs and Post-Traumatic Stress Disorder", Chicago Tribune, 28 March 2005, Available online at http://www.military.com/NewContent/...rnberg,00.html; "Certain cognitive behavioral therapy apptears beneficial for female veterans with PTSD", JAMA Press Release, February 27, 2007, http://www.eurekalert.org/pub_relea...-ccb022207.php; Ginty, Molly M, "With more women at war, the army rethinks vet care", Women's News, 20 March 2007, http://www.womensenews.org/article.cfm?aid=3103 . אחד המחקרים המוקדמים מצא הבדל לא משמעותי, לפיו 23.5 אחוז מהחיילות פיתחו תסמין כלשהו של תסמונת פוסט-טראומטית דיכאון או כיו"ב מול 18.5 אחוז מול החיילים, אולם לא הושוו האחוזים בתפקידי לחימה בלבד (בהתחשב בכך שאחוזי הנפגעים מעידים על חשיפה נמוכה בהרבה של נשים ללחימה); מחקרים אחרים, מדברים על כשליש מן הנשים, היינו כפליים ביחס מן הגברים. גם בבדיקת האוכלוסיה הכללית, נשים נטו יותר מגברים לפתח תסמונות פוסט-טראומטיות מאשר גברים, למרות חשיפה נמוכה יותר – השערה אפשרית היא שאירועים טראומטיים הקשורים לגוף האשה (אונס, תקיפה מינית, וכו') יוצרים טראומה קשה יותר מאשר 'סתם' אירועים טראומטיים כפציעות ותאונות, למשל. עם זאת, השערה זו מסבירה רק חלק מההבדל. ר' גם ההסתייגות בהמשך.
[25] ע' Hoge, Charles W. et. Al, "Commentary: Women in combat and the risk of post-traumatic stress disorder and depression"; Jones, Margaret et. Al., "The burden of psychological symptoms in UK
Armed Forces", Occupational Medicine 56, May 2006; Rona, Roberto J. et. Al., "Women in novel occupational roles: mental health trends in the UK Armed Forces"
International Journal of Epidemiology, March 2007. הנושא דורש מחקר נוסף, בייחוד לאור הבדלים ניכרים ברמת התסמונת בין צבאות ארה"ב לבריטניה, שניתנים להסבר בחלקם בסיבות ארגוניות ותרבותיות ובחלקם ברמת החשיפה הנמוכה יותר של הבריטים לקרב – יש לברר מדוע התוצאות הללו אינן זהות אצל חיילות אמריקאיות, החשופות עוד פחות מחיילים בריטיים לקרב. ר' M Hotopf et. Al.,"The health of UK military personnel who deployed to the 2003 Iraq war: a cohort study", Lancet 367, 2006; Hoge, Charles W. and Castro, Carl A., "Post-traumatic stress disorder in UK and US forces deployed to Iraq", Lancet 368, September 2006; Hoptof M. et. Al., "Author's Reply", Ibid.. ג'ונס ואחרים, שמחקרם נערך ב-2002, בטרם הפלישה לעיראק, העלו את הסברה כי "Women who enter the Armed Forces might be more
resilient than women in the general population. " (עמ' 326)
[26]Perl, Libby, Veterans and Homelessness, Congressional Research Studies report for the congress, 31 May 2007, pp. 6-8, http://www.fas.org/sgp/crs/misc/RL34024.pdf
[27] נטען כי כנגד 29% מן החיילות ששירתו בוייטנאם בוצעה תקיפה מינית או נסיון תקיפה.
[28]De Leon, Celina R., "For Female Soldiers, Sexual Assault Remains a Danger", Alternet, January 5, 2007, http://www.alternet.org/story/46294; Shine, Tom and Sauer, Maddy, "Over 500 Reports of Sexual Assault among U.S. Troops in Iraq and Afghanistan", ABC News, 27 June 2006, http://blogs.abcnews.com/theblotter...500_report.html
[29]PBS Newshour, "Women's Combat Roles Evolving in Iraq, Afghanistan", July 5, 2007, http://www.pbs.org/newshour/bb/mili...omen_07-05.html
[30]Benedict, Helen, "The Private War of Women Soldiers", Salon.com, 7 March 2007, http://www.salon.com/news/feature/2007/03/07/women_in_military/print.html; Cohn, Marjorie, "Military Hides Cause of Women Soldiers' Deaths", Truthout, 30 January 2006, http://www.truthout.org/docs_2006/013006J.shtml; Stevens, Allison, " Karpinski Raises Doubts About Military Sex Assault", Women's ENews, 11 April 2006, http://www.womensenews.org/article....context/archive
[31] להסבר מוצלח של דילמת הצבא ר' PBS Newshour, "Women's Combat Roles Evolving in Iraq, Afghanistan", July 5, 2007, http://www.pbs.org/newshour/bb/mili...omen_07-05.html
[32]Fant, Claes-Göran, "Gender Equality and Gender Mainstreaming in Swedish Armed Forces", Paper presented on the Gender Mainstreaming – a Tool for Change conference, Gratz, 10 May 2007, p.
[33]Ibid.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי
נערך לאחרונה ע"י YGH בתאריך 27-08-2014 בשעה 01:28.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
