סיפורו המופלא של ד"ר אברהם אבן חן על אחיו עקיבא ז"ל המרגל הראשון שלנו בסוריה.

סיפור חייו המרתק של אברהם אבן חן,מראשוני המרפאים הטבעיים בישראל,מתחיל בראש פינה כנצר

למשפחת סבו אהרון פיינשטיין ואשתו שרה, ממייסדי המושבה הגלילית המפורסמת בסוף המאה ה-19

,משפחתו עסקה בחקלאות ובטחון,ביניהם היה אחיו של אבן חן,עקיבא פיינשטיין ז"ל (1923- 1975)

שהתפרסם כמרגל הראשון בסוריה,ערב מלחמת השחרור,.

סיפורו המופלא של עקיבא,המתפרסם לראשונה,מתחיל בתחילת שנות הארבעים,כאשר המחלקה הערבית

של הפלמ"ח שלחה אותו מוסווה כמוסלמי לחיות בדמשק,להקים שם משפחה,ולפעול לעלייה הבלתי

ליגלית של יהודים לארץ ישראל.


בשלב מסויים,בעקבות דליפת מידע, נודע למודיעין הסורי על פעילותו של עקיבא,למזלו,מי שהיה

סגן מפקד כלא "אל מזאע" הידוע בדמשק היה יהודי בשם זאגה,שעזר להבריח את פיינשטיין ללבנון

באמצעות מסמכים מזוייפים,אבל שם הוא נעצר ע"י השלטונות הלבנוניים והוחזר לסוריה לכלא

המפורסם. השלטונות בדמשק ,חקרו אותו קשות ,ואף ביקשו להוציאו להורג.

בעת שהותו בכלא הידוע לשימצה ביקש עקיבא מזון כשר,ומפקד הכלא,שכבר "הכיר"אותו סיפק לו את

המזון באמצעות בתו לינדה בת ה-14,שהביאה מידי יום את המזון לתאו ובמהלך הזמן היא אף התאהבה

בעקיבא השרמנטי,שהבטיח לאביה כי בבוא היום ,אם ישוחרר, ישא אותה לאשה.ואכן, הוא שוחרר

בשנת 1949 במסגרת חילופי שבויים בין 108 תושבי משמר הירדן(ביניהם רבקה גרבובסקי דודתו של

אבן חן) שנפלו בשבי במלחמת השחרור וקצינים סוריים שהיו בשבי הישראלי.

.בשנת 1953,עת שימש עקיבא כבר בקריירה השנייה שלו כקצין המודיעין של פיקוד הצפון,הגיעה לינדה

לישראל בדרך לא דרך. ואכן השניים נישאו והקימו משפחה בארץ.

בתחילת שנות החמישים,מספר אברהם אבן חן,על "חוויה" בלתי נשכחת כשבוצע נסיון להתנקש בחייו

של עקיבא בראש פינה.

המודיעין הסורי שלח חוליית מחסלים לראש פינה,לרוע מזלם הם הגיעו לכתובת הבלתי נכונה,לבית אביו

של משה פיינשטיין ז"ל אביו של אברהם אבן חן,אבל עקיבא אחיו התגורר באותו זמן בבית אחר בישוב,

המתנקשים שהגיעו לכתובת הבלתי נכונה נתקלו במשה ובאברהם ששהה שם באותו זמן בחופשה

מהצבא. והוא

ואביו,שהשתמש ברובהו מתקופת הנוטרות הבריחו אותם..הצבא שלח גששים ויחידה לתפוס את

המתנקשים אולם אלו כבר עברו בחזרה את הגבול.

ההתנקשות הביאה את שלטונות הצבא להעביר את עקיבא לטבעון.במשך השנים נולדו לו 4 ילדים,

בהמשך שימש עקיבא גם כמושל הצבאי הראשון של נצרת ולאחר מלחמת ששת הימים התמנה כמושל

הצבאי הראשון של רמת הגולן
.

אפשר קצת סימוכין ומראי מקום למה שכתבת כאן?
נשמע לי סיפור קצת יותר מדי "סיפורי".
כמובן שהכל יכול להיות, אז בהחלט אשמח לדעת יותר

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח