מקורות במצרים, האשימו את החמאס במותם של חפים מפשע בצד הפלסטיני ובפעילות הקרקעית של צה"ל בעזה. זאת לאחר שהחמאס דחה פעמים יוזמת הפסקת אש שגיבשו המצרים.

http://www.hnn.co.il/rss_news_article108482.html

קראתי את הכתבה הזאת בוואלה והאזנתי לצבי מאזל [שנשמע מאורגן מחשבתית הרבה יותר מכל מיני חבר'ה מהאקדמיה כמו בהרב] ובכל זאת התחושה שלי כהדיוט היא שלא מדובר כאן באיזה שהוא שחמט מזרח תיכוני [ולו מעצם זה שאין שחקן בצד השני] אלא בהליך הרגיל של אלימות הטמונה בחברה הערבית/מוסלמית ופורצת החוצה כלפי השכן היהודי ללא קשר לחמולת המוצא, הלאום הפקטיבי או תת הקבוצה המוסלמית שבצד עם החרב המעוקלת.

http://news.walla.co.il/?w=/4998/2766928&m=1

אני מצרף ציטוט מההסבר של GPS על הזרמים באיסלאם כי למעשה השאלה שלי היא שאלת המשך לענין זרמי האיסלאם

ציטוט:

במקור נכתב על ידי gps חדיתים ופאתוות. יש 4 אסכולות אסלמיות ראשיות,חנבלית,שאפיעית,חנפית ומאליכית. כשההבדל ביניהן הוא קבלת היסודות. שורשי ההלכה באסלם (אוסול אלפיקה) הקוראן- הוא הבסיס הראשוני להלכה החדית - סוג של תורה בעל-פה (מישהו אמר ששמע את הנביא אומר....) שימשה כהשלמה לקוראן שבו יש מעט מאד מצוות ברורות. איג'תמעה - הסכמה כללית,לרעיון הזה יש כמה פרשנויות תלויות אסכולה , הפרוש נע בין המסורת שהועברה מה"סחבה" (זקני העיר מדינה) של הנביא דרך נוהג מוסכם מקומי ועד מסורת שהשתרשה כמה דורות בחסות העולמאא.את הלגיטימציה לקבלת מקור כזה מוציאים מתוך ציטוט הנביא מחמד ש"לעולם לא תהיה עדתי מאוחדת על דבר טעות". קיאס - היקש מתוך החדתים והקוראן , גם כאן טווח התמרון משתנה, האסכולה החנפית מעודדת יכולת השלכה בין שורות ההלכה הכתובה,המאליכית ממעטים להשתמש באלמנט זה, השאפיעיית מתירה שימוש בהיקש אך מגבילה לפתרון שווה ערך לכוונת המקור והחנבלית נמנעת לחלוטין משימוש באופציה הזו. הוואהבים הם הנטורי-כרטא (חנבלים) של האסלם עושים מה שכתוב ולדוגמה כל מה שנכלל בהגדרת פאתווה (מקביל ביהדות לחידושי-הלכה) כמו למשל התאבדות מכוונת נחשב לחידוש לא רצוי.שינוים חלו גם בתחום היחס למעמד האישה בתנאי ירושה וכד',סוג אחר של חידושים ברוח הזמן היו הבנות לגבי מגבלת השליטה של האסלם מול הדתות האחרות וכך אם נשליך את זה על הוואהבים הסעודים אזיי העולם מחולק ל"דאר אל אסלם" מול "דאר אל כופור" ובאסלם הבסיסי יש מחוייבות ל"ג'יהאד" על אדמות-הכופרים,לגבי הנצרות והיהדות הם יכולים להמשיך לחיות אך כ"דתות מושפלות"(דימים) ומשלמי מס-גולגולת במסגרת העולם המוסלמי.החידושים שהכי הרבה העלו לחנבלים את הסעיף היה הזרם הסופי,הסופים גרסו שאם כל הכבוד לקוראן הוא יצירה אלוהית כלומר אינו שמיימי ואינו שווה ערך לאל עצמו ואז פנו לעבודת האל בלא מתווכים בכל מיני טכניקות של השפלה עצמית וסיגוף (הפקירים והדרווישים הם סוג של סופים).

ארבע האסכולות באסלאם הסוני, מכירות זו בזו, כלגיטימיות, ומכבדות באופן מלא את אופן הפסיקה ההלכתי בכל אחת מהן.מדובר בארבע גישות שהתעצבו לפני יותר מאלף שנים, בעת שהתקיים תהליך הלכתי בשם "אג'תהאד", שבמסגרתו נקבעה ההלכה הפסוקה הסופית באסלאם הסוני. מתישהו באותה עת החליטו ש"זהו, מיצינו", וקבעו שזו ההלכה ואין בלתה. אפשר לפרש אותה, אבל אין כזה דבר לחדש בהלכה. באונ' מגדירים את זה כ"סגירת שערי האג'תהאד", והמוני מזרחנים טוענים שזו הסיבה לכך שהאסלאם הסוני כ"כ פרימיטיבי בהשוואה לשיעי, בכל הנוגע ליכולת לקבל חידושים טכנולוגיים, למשל (איראן השיעית מעולם לא נעלה הפסיקה ההלכתית, למשל). אם זה נכון או לא, אפשר להתווכח (באותה מידה אפשר לטעון שפרסים תמיד היו יותר אוהדים למדע מאשר ערבים...), אבל זו המוסכמה המקובלת על אחינו במגדל השן (גם מוסלמים, שיושבים בו, אגב...).

ארבע האסכולות בדר"כ מקובלות באזורים גיאוגרפיים שונים (הפלסטיני, למשל, הם שאפעים, התורכים הם חנפים, הסעודים הם חנבלים - הוואהביזם זו תפישה שצמחה בקרב בדווים שהיו סונים חנבלים) - אבל, כאמור, כל האסכולות מכבדות זו את זו. החלוקה היא לא דומה לשיעה ולסונה, שיש ביניהן ויכוח בסיסי על האמונה, אלא יותר דומה לויכוח בין חסידי גור לבעלז; מאשר בין הרפורמים לאורתודוכסים...)

ועכשיו למאמר המלומד בוואלה:
ראשית, קצת קשה לקחת ברצינות עיתונאי שטוען ש"חמא"ס, קטאר ותורכיה הן "גדולות למידותיה של ישראל". אני רחוק מלזלזל באימפריה הקטארית רבת העוצמה, אבל צריך לזכור שאם מתעלמים מהעובדה שיש להם אחלה מגאפון (אל-ג'זירה) הרי שהם שקולים יותר לעמיר פרץ בימיו בהסתדרות, מאשר לגורם משמעותי באזור. כשבמצרים הייתה הפיכת הנגד, קטאר ידעה להרכין ראש ולסתום ת'פה, ואפילו נאלצה לתרום את חלקה לחבילת הסיוע שמדינות המפרץ העבירו למצרים כתחליף לסיוע מארה"ב.
תורכיה היא אכן גורם משמעותי, שחשיבותו הולכת ופוחתת, ככל שהתקפי הטירוף של הצ'יף שם הולכים ומתגברים.

השטות כאילו אובמה/קרי פלרטטו עם קטאר אבל "בחרו" במצרים, מקבילה לקביעה שארה"ב המליצה לפוטין על סיפוח קרים. ארה"ב, כמנהגה בקודש ב6 השנים האחרונות, המירה על הסוס הלא-נכון - קטאר. הבעייה היא, כמובן, שלקטאר יש מספר מנופי לחץ על חמא"ס (שהיא בחרה שלא להפעיל), אבל אין לה אפילו בדל של מנוף לחץ על ישראל. למצרים, לעומת זאת, יש שותפות אינטרסים אדירה עם ישראל, וחמא"ס היה, הווה ויהיה, תלוי ברצון הטוב של המצרים - ששולטים בצד השני של מעבר רפיח, בכל הסדר שלא יהיה.
המשמעות היא שלארה"ב לא הייתה שום אופציה להתעלם תיווך מצרי (בעיקר כאשר הוא מלווה בגיבוי ישראלי), ובאופן המסורתי להתנהלות המזה"תית אצל אובמה, הוא הבין את זה רק אחרי שנגמרו לו שאר האופציות...

הדבר המוזר במאמר הזה, הוא שדווקא המסקנה שלו נכונה: ישראל אכן צריכה לשדר לחמא"ס שהשמיים בדרך ליפול עליו, גם אם אינה מתכוונת להפילם עליו בפועל. אני לא יכול להסביר איך יששכרוב הגיע למסקנה נכונה מכל הנתונים הלא-נכונים שבחר, אבל זה עדיךף על ארי שביט, שמביא את כל הנתונים הנכונים - ואיכשהו מצליח להסיק מהם את המסקנה הלא נכונה...

תוספת לעיניין האיג'תהאד

מכיוון שהקוראן והחדיתים מתייחסים לאירועים פרטניים הוטל על עולמאא-חכמי משפט אסלמים (פוקהא) לגזור חוק גורף ברוח הכתובים , לרשותם הועמדה האפשרות להפעיל שיקול דעת עצמאי בסוגיות ומאוחר יותר צורפה אופציית ההסתמכות על מנהגי אבות שקיבלו תוקף בהסכמה או בשתיקה.
ארבעת המקורות שזכו לכינוי "אוסול אלפיקה" (שרשי המשפט) היוו בסיס לחוק האסלמי.
במאה העשירית לאחר שהתקבעו ארבעת אסכולות המשפט מן החנפית הוירטואוזית ועד החנבליזם הנוקשה בוטלו כל האחרות ,למעשה אפילו החנפים שהשאירו את ה"קיאס" הנרחב ביותר בתוך תיק כלי העבודה שלהם הגבילו אותו בתחומי הפסיקות הקודמות הדומות או דנות בנושא שווה.

ההחלטה לבטל את שיקול הדעת המשפטי מתוארת כ"נעילת שערי האיג'תיהאד".

המניע למהלך הסגירה (לא ברור מי הכריז על הסגירה) מוסבר כחשש מ"ירידת הדור" שבו לא ימצאו מלומדים מספיק על-מנת לגזור פסיקה משפטית מתוך הכתובים ובכל מקרה ארבעת האסכולות סגרו כבר כל סוגיה אפשרית ולכן אין צורך בחקירה נוספת.

בתכל'ס המאה העשירית יצרה איום על הסונה בעליית כוחם של השיעים (סתם לצורך מינוח -הקארמטים ואחר-כך הפאטימים) ,הסונה נכנסה למגננה וכל מהלך "נעילת האיג'תיהאד" לכאורה נועד להגן על הממסד הסוני מפני שינויים העלולים להתקבל בלחץ הריבונים הפוליטיים.

ההבדל קיים גם בין הסלפיה הנוקשה לסלפיה המתפשרת שבאה לידי ביטוי על-רקע האסכולות וההתפתחות מערבה . בנסיון לחלץ את שקיעת האסלם מול היתרון של המערב היה צורך לגשר בין השמרנות של האסלם (הסונה) לבין הטכנולוגיה והמשפט החילוני המערבי , התהליך שיצא מתפיסת העולם של אל-אפגני (דמות צבעונית ששווה לקרוא עליה בוויקי) איים על ההגמוניה של הממסד השמרני ואלו החלו לצמצם את טווח התמרון וחילון השרעיה.בד בבד החלו להתייחס ל"מתפשרים" ככופרים.זרם מתפשר כזה היה דווקא בסביבת מכה-מדינה מעצם היות האזור מקום מפגש למוסלמים מכל העולם ,המצב השתנה לאחר ששבט בן-סעוד ששלט בניג'אד כבש את אמירות חיג'אז (שהיתה שייכת לסבא-רבא של עבדאללה מלך ירדן הנוכחי) והשליטו בה את הוואהביה שנחשבת כגירסת פרוקסי של הסלפיה המחמירה,ארגון האחים המוסלמים משתייך גם הוא לסלפיה המחמירה,בשלהי המאה ה20 חלה תפנית נוספת בסלפיות הנוקשה כשאיש חינוך מצרי החל להפיץ תפיסה חדשה שדוחה לחלוטין את לגיטימיות המערב (סייד קוטוב) ביטול החידוש המגונה של נסיון איסלום בתעמולה-שיכנוע (דעווה) והעלאת הדרך האסלמית העתיקה של ג'יהאד כדרך יחידה לקימום החליפות האסלמית - תפיסה זו היא הבסיס לכל אירגוני הטרור שפורחים בשכונתנו.

סעודיה - וואהבית
עיראק -

הגיעו ימות המשיח?

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אשמים מתכנני הסכמי אוסלו וההתנתקות.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/