האזעקות ברחבי הארץ בימים האחרונים חשפו שוב בעיה מוכרת: אזעקה יוצרת לחץ נפשי שגורם לתפקוד לקוי, ובעקבות זאת - גם פגיעות קשות. כמה דוגמאות:
- אשה בת 65 מאשדוד שהתקלחה בשעת האזעקה יצאה במהירות מהאמבטיה, החליקה ונפטרה מחבלה בראשה.
- בכפר אדומים נפל גבר בן 70 שמיהר למרחב המוגן, ונפצע קשה.
- בתל אביב התנגש רוכב אופנוע באוטובוס בעת האזעקה ונפצע קשה.
- תאונה דומה התרחשה בין מכונית לאוטובוס, הנהג במכונית נפצע קשה ושני הנוסעים נפצעו קל.

גם בעבר ראינו מצבים כאלה בהם התגובה לאזעקות גרמה יותר נפגעים מהטילים עצמם, ודי להזכר במלחמת המפרץ.

נשאלת אם כן השאלה, מה ניתן לעשות כדי למנוע או לפחות לצמצם את נזקי האזעקה. אפשר לפעול במישור החינוכי וההסברתי, אבל זו פעילות ארוכת טווח ורבים אינם נחשפים אליה, או שוכחים את ההדרכה שקיבלו ברגע האמת, או נמצאים דווקא אז בסיטואציה שאליה לא הכינו אותם (באמצע נהיגה בכביש מהיר, בבריכת שחיה וכן הלאה). יתרה מזו, לא פעם הבעיה היא לא רק ברמה האישית אלא ברמה הציבורית; כאשר מדובר על בריכת שחיה, למשל, או קניון הומה אדם וכן הלאה השאלה היא לא רק כיצד לוודא שכל יחיד יפעל נכון אלא איך לוודא שלקהל כולו יש פתרון, איך להעביר את המסר, מי יהיה אחראי ברגע האמת וכן הלאה.

נקודה אחרת היא האזעקה עצמה: באילו אמצעים היא מועברת, האם היא רועשת או שקטה, כמה זמן התרעה היא נותנת, האם היא מופעלת באיזור רחב או מצומצם. אשמח לשמוע מכם רעיונות במישורים האלה ובמישורים נוספים - כיצד למנוע מהחמאס לפגוע בנו דרך האזעקות יותר משהוא פוגע בנו באמצעות הטילים.

ברמה האישית, להורי (שאינם צעירים) הדגמתי מה זה דקה וחצי התראה. החזקתי שעון והראיתי להם שבדקה וחצי מתחילת האזעקה יש להם זמן לרדת בנחת למרחב המוגן ואפילו לעצור לשנייה ולקחת בקבוק מים קרים מהמקרר בדרך.
הזהרתי אותם שבשום אופן אין סיבה לרוץ למרות שהקול של האזעקה מלחיץ, אבל עדיין ראיתי אותם רצים איך שהוא במדרגות. רק כשהדגמתי להם עם שעון הם הפנימו שלא צריך להסתכן בנפילה.

1+

ואצלי- תדריך לילדים והקרנת מבחר מצומצמם ומבוקר מאוד של סרטונים מהאינטרנט שמבהירים מהן רקטות (של הרעים) ומהי כיפת ברזל והטמי''ר (של הטובים). הילדים מרגישים שיש להם מידע, הם מרגישים שיש מי ששומר עליהם, הם מבינים שיש את מי להאשים (הרעים שיורים רקטות עלינו) ושיש מה לעשות אם יש אזעקה (הולכים במהירות למרחב מוגן).
אתמול בעת אזעקה במהלך יום הולדת לילד אחר מהגן בגינת משחקים זה עבד שיגעון. בן צעיר אחד נבהל ומעט בכה כשגילה שהוא הלך כה מהר עד שהיה מוקף במבוגרים היסטריים שלא הכיר. הבן הגדול הגיע אליו,לקח אותו ביד והחביר אותו אלינו.

מניעה צריכה להיות על ידי פעולות שאתה עושה לפני מצב זמן אמת. כמו שISHPUZ תיאר- שיחה ואמצעי המחשה, ורצוי מודל.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'