02-07-2014, 12:35
|
|
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,954
|
|
קצת פרטים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי G_Zhukov שמתחילה ב "גנרל פטראוס על איש הכוחות המיוחדים ג'ים גאנט"
כיבוש אפגניסטן בשנים 2001-2002 בוצע כמעט בלעדית ע"י הכוחות המיוחדים, שפעילותם מבוססת על עבודה שוטפת והיכרות קרובה עד אישית עם האוכלוסיה המקומית. שיתוף הפעולה בין הצדדים הוא תנאי סף להצלחת הפעילות, ולא משנה אם מדובר בפעילות צבאית טהורה או סיוע לאוכלוסיה אזרחית.
לאחר סיום כיבוש המדינה והתבססות הצבא בגבולותיה, הפיקוד על המשימה הועבר לידי צבא היבשה ה"רגיל". מאחר וקיים מאבק כמעט תמידי ומובנה בין ה"רגילים" ל"מיוחדים" בכל הקשור לניהול סיכונים ואופי המשימות, כמעט תמיד ה"רגילים" מצליחים לכפות את ראייתם על התנהלות הפעילות.
רס"ן ג'ים גאנט היה מפקד צוות בכוחות המיוחדים, שלא הסכים עם החשיבה הקונבנציונלית והמוגבלת של הפיקוד ה"רגיל". גאנט פעל במשך 22 חודשים ברצף במחוז קונאר כאשר רוב הפעילות בוצע בקרב האוכלוסיה המקומית וכלל מגורים בכפרים מקומיים ולבוש כמעט זהה לזה של האוכלוסיה. על סמך נסיונו המצטבר הוא כתב מסמך בשם "שבט אחד בכל פעם" (One Tribe at a Time) שמסביר היטב מדוע הפעילות הרגילה נכשלת, מהן נקודות התורפה שלה ובאיזה כלים ושיטות ניתן לנצח בלחימה נגד הטליבאן והשבטים הבדלנים. המסמך היה כה מוצלח ונכון, שהגנרל פטראוס במהלך פיקודו על כוחות ארה"ב במדינה דרש מהמפקדים הבכירים תחתיו לקרוא ולהבין אותו. מאחר ועל הישגיו של גאנט בלחימה לא ניתן היה להתווכח, הגנרלים ה"רגילים" מצאו מספר עבירות לכאורה חמורות שהוא ביצע - כולל חיים משותפים עם העיתונאית אן סקוט טייסון שעזבה עבורו את עבודתה ומשפחתה, וחיה איתו בכפר אפגני מספר חודשים. הסיפור הודלף לעיתונות בארה"ב יחד עם התבלינים הרגילים (כמו הכינוי "קולונל קורץ המודרני"), וגאנט אולץ בשקט לפרוש מהשירות הצבאי.
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|