|
28-07-2005, 18:09
|
|
|
חבר מתאריך: 27.10.04
הודעות: 339
|
|
בעירבון מוגבל
כשכל השאר זהה, הוספת קנארד למבנה נתון מגדילה שח"מ ומהזווית הפחות רצויה: יירוט מצח. בהשוואה לסוחוי 27, בסוחוי 35 גדל חתך האף ועמו אנטנת המכ"ם. זו לבדה מהווה משואת שח"מ גדולה, בייחוד צלחת סטטית בעלת ניהוג אלומה אלקטרוני. מוטת מייצבי הכיוון גדלה אף היא ונוספו פיילונים. כנגד כל אלה גדל החלק המבני מסיבי-פחמן. סיבי-פחמן אינם, אוטומטית, סגולה להקטנת שח"מ מאחר וחומר זה מוליך. ראיתי פעם מערכת קרקעית, שטיפלה באותות אנלוגיים זעירים בתנופה של מיליוולטים בודדים, שנועדה לפעול בסביבה רוויית ת"ר. מארז המערכת היה עשוי סיבי-פחמן וסיכך מצוין את האלקטרוניקה הפנימית. אני לא מכיר שיטה פשוטה להערכה ו/או חישוב בכמה גדל שח"מ עקב הוספת קנארד, הגדלת אנטנת מכ"ם וניהוג אלקטרוני לאלומה בכל מודי "חיפוש", TWS ו STT, הגדלת מוטת מייצבי כיוון והוספת מתלים, ובכמה קטן השח"מ אם הוחלף חלק מתכתי בחלק עשוי סיבי-פחמן, אם בכלל. אשמח אם תאיר את עיני.
ניסיון עבר באמל"ח מזרחי מלמד שהרוסים מצוינים ב PR (יח"צ, פרופגנדה) וקצת פחות ב AR (אווירונאוטיקה). היום, זה "בון-טון" להגיד שמטוס הקרב שלך "חמקן" או "דל שח"מ". אם לא תטען כך קטנים סיכוי המכירה. למרות זאת, אפילו בדף הבית של חב' סוחוי לא מצאתי הצהרה שהשח"מ של ה 35 קטן בהשוואה ל 27. כן מצאתי מאמר ובו הצהרה שהשח"מ של הסוחוי 37 (ברקוט) קטן פי 10 מזה של ה 27. יש לקחת הצהרה זו בפרופורציה מתאימה כי היא מביאה את המטוס לתחום ה YF-22, אך משמעות הדבר היא שהרוסים מודעים כיום לעניין השח"מ, כמו יצרני היורופייטר המתואר כ "מטוס דל שח"מ".
הסיכוי להפריך הצהרה כזו קטן מאד. קהל היעד של סוחוי מוגדר וכולו מדינות Low tec. בכל שלבי הניתוח-הערכה והאבלואציה אין מצב בו מדינת היעד תוכל להעמיד מול ה סוחוי מטוס בקנה מידה של F-15 או F-16 כדי לקבוע את סיכויי היירוט. גם האמריקנים אינם מתירים מבחנים בסדר גודל ומורכבות כאלה ואפילו לא כל מעטפת רהיטות חימוש. מדינות כמו הודו, סוריה, קובה, אריתריאה, מלזיה או אפילו קוריאה הצפונית, לא מסוגלות לסמלץ בדיקה איכותית או כמותית או השוואתית של שח"מ. כל עוד היצרן מצביע על כמה תכונות שיש בהן מידה כלשהי של "חמקנות" ושמהנדס חק"ב לא יכול להפריך אותן, ניתן לטעון ללא חשש שבמטוס הנדון צומצם השח"מ. בסוחוי נזהרו לא לכתוב ששח"מ ה 35 הוקטן וסיבותיהם ברורות.
כשהמיג 29 והסוחוי 27 הופיעו באמצע שנות השמונים, היה ברור שלא הושקע מאמץ בהקטנת שח"מ. כונסי האוויר ישירים, אין הקטנת חתימת א"א בנחירים, הגימור מראה התקדמות קטנה מאד בהשוואה למיג 17, 21 ו 23 (עדיין הם בונים קודם את השלד ואח"כ מסמררים את הציפוי), ואין פרט מבני אחד שמצביע על מאמץ בכיוון הזה, למעט ל"א אקטיבי מובנה. ניכר שעיקר המאמץ התנקז בסגירת הפערים שנפתחו בין המיירטים הטקטיים מיג 21 ו 23 ובין הבז והנץ. אחרי ששני המטוסים הרוסיים נבחנו במערב, התברר שיש התקדמות ניכרת במעטפות הדינאמיות הטקטיות המעשיות.
המקום בו נרשמה התקדמות מועטה ביותר היה בביצועי מענ"ש. מכ"ם הסוחוי 27 היה זהה בביצועיו ל N-19 של המיג 29: חלש בהפרדה תוך-מבנית, רגיש לחסימה אקטיבית ופיתוי, וקשה התאוששות לאחר מכן. ה IRST חסר יעילות ולא היווה איום גדול יותר מהגלאי הטרמי של ה F-102 מראשית שנות השישים. בתנאי ק"א מסוימים, ה "שלם" (כקס"ד), למרות פשטותו שיש בה חן מסוים, מסכן את שאר בני המבנה ואינו ורסטילי כמו ה "תקע". תפיסת ק"א מודרני ע"י הרוסים, שמשפיעה מאד על עיצוב האוויוניקה של המטוס והארגונומטריה בתפעולו, מאובנת למדי. אם מנטרלים את הקרבות בעיראק וביוגוסלביה, ניתן לטעון במידה מסוימת של נחרצות שמטוס קרב מודרני נושא 8 עד 10 פגזים "חכמים" שניתן לשאוב אותם לכיוונים לא יעילים ולנטרלם. אז, תושג הכרעה ע"י שלושת המרכיבים הקלאסיים: תמרון, אנרגיה ותותח. התובנה מקרבות עיראק ויוגוסלביה מוכיחה שלא זה המצב, אך הרוסים העדיפו לא להשקיע בחמקנות אלא בשיפור היכולות הדינאמיות ועכשיו באוויוניקה. אלו, מנוטרלות במידה לא מבוטלת ע"י מענ"ש ואמל"ח מערבי עדיף.
שני עשורים אחרי הופעת הסוחוי 27 אפשר לראות מערכת FBW דיגיטלית מבצעית ומערכת ניווט אינרציאלית. מדינה שבשנות התשעים אינה מסוגלת לבנות מערכת ניווט כך שתהיה מסוגלת להביא מטוס קרב חד-מושבי ממוסקבה לפאריז, ונאלצת לשם כך לצוות לו מטוס דו-מושבי ובו נווט אנושי, תתקשה להציג הישג משמעותי בתחום החמקנות. גם אם אקבל את הטענה המופרזת ששח"מ הסוחוי 37 קטן פי 10, היא משאירה אותו ככזה שניתן לגעת בו בטילי א.א מערביים, אך המיירט המערבי יישאר מחוץ למעטפות הקינמטיות האפקטיביות של טילי הסוחוי.
|
|