האלוף אמיר אשל, מוביל המטס מעל אושוויץ בשנת 2003

אנו, טייסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו-ישראל

לא יודע אם כבר היה (אבל גם אם כן, מי שלא ראה)...
צילומים ממלחמת העולם השנייה ששוחזרו משחור לבן לצבעוני.
הסרטון מציג צילומים שצילמו חיילים אמריקאים וראיונות איתם בהם הם נזכרים בתחושותיהם.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי orenp1 האלוף אמיר אשל, מוביל המטס מעל אושוויץ בשנת 2003 אנו, טייסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו-ישראל ]

יש גם תמונות בצבע:





והכתבות:
http://www.iaf.org.il/4394-40572-he/IAF.aspx
http://www.iaf.org.il/1133-22213-he/IAF.aspx

אבי נולד בהונגריה. מרבית בני משפחתו של אבי הושמדה בשואה. הוא עצמו ושתי אחיותיו, שהופנו למחנות עבודה, שרדו.
עם התקרבות הרוסים אבא היה בין משתתפי צעדת המוות כשהוא שוקל 38 ק"ג, למרות זאת הצליח לברוח אם כי נורה ונפצע בידו.
הוא טופל ונותח ע"י הרוסים עד שהם הבינו שהוא אינו רוסי אלא יהודי ואז זרקו אותו לרחוב. הוא התגלגל במקומות שונים באירופה עד שעלה ב 1947 על אוניית מעפילים. נתפס והועבר לקפריסין, שם שהה כשנה במהלכה הוכשר ע"י הפלמ"ח ללחימה הצפויה בארץ.
בפברואר 48 הגיע סוף סוף לארץ ומיד נשלח להשתתף בקרבות הקשים בלטרון ובקסטל. היה מאלה שנלחמו והרגו את עבד-אל-קאדר אל חוסייני - מנהיג הכנופיות הערביות. בלטרון נפצע ולאחר התאוששות נשלח עם חבריו להגן על סדום הנצורה ושם הכיר את אמי.
בשנה האחרונה ביקרתי בהונגריה.
הנה כמה מהמראות שקלטתי במצלמתי בבירה בודפשט.

ברחבה שבצד ביה"כ הגדול קבורים 2281 יהודים שנרצחו במקום:



על העמודים המקיפים את הרחבה מוצגות תמונות מהעבר של המקום. הנה תמונה שצולמה בעת שחרור הגטו ובו המחזה שהתגלה ברחבה.
נרצחים אלה טמונים כעת בקברי אחים ברחבה:



באגף האחורי של בית הכנסת ניצבת אנדרטה מרשימה, "עץ החיים", בצורת ערבה בוכייה בעיצובו של אימרה וארגה, שעל כל אחד מעלי המתכת שעליה חרוט שם מקורבנות השואה בהונגריה:



מבט מקרוב על העלים של עץ החיים:



אנדרטת "נעליים על הדנובה".
ציטוט מויקיפדיה מהערך על האתר:
"בעקבות מקרים חוזרים ונשנים שבהם הציפה הדנובה את רחובות בודפשט, נבנו רציפי אבן משני צדי הנהר בגובה של כשלושה-ארבעה מטרים. אנשי צלב החץ העמידו יהודים על רציפים אלו, כשפניהם אל המים, וירו בגבם. גופות המתים נפלו אל המים ונסחפו בזרם, מבלי שהובאו לקבורה. בהמשך ביקשו הרוצחים לחסוך בכדורים, ולכן קשרו את היהודים זה לזה, הוסיפו כמה אבנים ומשקולות, וירו רק בחלק מהם. באופן זה נפלו כולם אל המים, והחיים טבעו אף הם"
עוד על האתר ועל היצירה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0...%95%D7%91%D7%94
הארוע מסופר גם בסיפרו של יאיר לפיד "זכרונות אחרי מותי".



ומקרוב:



לזכור ולא לשכוח !

סיפור מדהים יוסי, מכיר את הנעליים האלה, הייתי שם פעמים רבות בשלוש השנים בהן שהיתי בבודפשט.
לא פעם ראיתי איך הם נושא להלצות מטעם דור מוטה לכיוון הפאשיזם ההונגרי ששם לו על הכוונת את יהודי הונגריה, כאילו כלום לא השתנה באותם 60-70 שנים.

אשתי מהונגריה (צפון-מזרח המדינה), משפחתה מצד אביה ניספתה כולה באושוויץ (מלבד סבתה שנותרה לבדה, הקימה משפחה ועלתה לארץ, את סיפורה השזור בשואת יהדות הונגריה סיפרתי בשנה שעברה כאן).
כשהנאצים ניכנסו להונגריה במרץ 1944 ההונגרים הנבערים מוטי השינאה והקינאה ליהודים (בראשם חברי המפלגה הפאשיסטית "צלב החץ") לקחו אותם והצביעו להם על בתי היהודים, הנאצים הוציאו אותם מייד כשההונגרים עמדו בשני טורים, היהודים עברו באמצע וחטפו יריקות ובעיטות לכל צחוק גדול, רכושם מייד נבזז.

כפי שהזכרת, בעיר היה גטו יהודי אשר פעל לא יותר משנה אחת, הקיר האחרון שלו פורק ב 2006
שאר יהודי הונגריה ורומניה רוכזו בגטאות מקומיים אשר הופעלו בעיקר ע"י המשטרות המקומיות, משפחתה של אשתי רוכזה בגטו קולוז'וואר בטרנסילבניה עד הפינוי לאושוויץ בקיץ 1944.
היו מעט ניסיונות התנגדות וחבירה לכוחות פרטיזנים, הרבה ניתפסו, נחקרו בעינויים, רובם הוצאו להורג.

בודפשט עיר יפהפיה עם שרידים היסטוריים מתקופת רומי, אבל האנטישמיות שם כל כך בוטה שזה ממש מפחיד (בתקופה בה היינו שם ילדיי היו עוד קטנים, בגן הילדים היהודי בעיר).
בליבי שנאתי את העיר והמדינה שלא מעט אנשים בה מתעקשים להצדיק את זוועות הנאצים, אם כי מבחינה דיפלומטית ומסחרית - יחסי ישראל-הונגריה נחשבים טובים מאד (בעיקר השת"פ הביטחוני).

אני אפשפש במאגרים שלי שצילמתי אז ברובע היהודי, אם יהיה משהו מעניין אעלה לאשכול שפתחת בפורום הצילום.

תודה ששיתפת אותנו בעוד טפח מחייך ומשפחתך

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari ...מרבית בני משפחתו של אבי הושמדה בשואה... לזכור ולא לשכוח !

גם של אבי ...

A friend in need - is a friend indeed

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari אבי נולד בהונגריה. מרבית בני משפחתו של אבי הושמדה בשואה. הוא עצמו ושתי אחיותיו, שהופנו למחנות עבודה, שרדו.

בהמשך לתגובה הקודמת:
ביום השואה ולקראת יום הזיכרון.
משפחתו של אבי היתה משפחה עניפה בהונגריה. הוריו (פנחס וגיטל) וחמישה מדודיו נרצחו.
בעץ המשפחה מסומנים הנרצחים בכוכב אדום.
המסומנים בכוכב כחול, לשניהם קראו מנחם (מנחם ולד ומנחם הרפז), כנראה על שם ראש השושלת, הם חללי המאבק על הקמת המדינה ופעולות האיבה.



בתמונה - באחת החתונות בהונגריה.

לפני כחצי שנה הבת שלי יצאה למסע בני נוער לפולין, כשהיתה באושוויץ הלכה באותם מקומות בהם הסבתא-רבא שלה (גב' מגדה ברוק ז"ל) הלכה .
כשחזרה מהמסע סיפרה לי שבזמן שהלכה שם בדימיונה החזיקה בידה של הסבתא-רבא שלה וכך שתי נערות צעירות בנות 17 (ובמרחק 70 שנה) היו מחזיקות ידיים ופוסעות באותם שבילים.
אחת חופשיה וגאה - אחת אסירה, מורעבת מוכה ומושפלת
אחת עם מגן דוד כחול-לבן - אחת עם טלאי צהוב

מי שלא רואה את הקשר לא מבין שמדינת ישראל קמה בגלל השואה בכדי למנוע את השואה הבאה...

הבת שלי וחברותיה, פולין 2014

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

איור נהדר לדעתי של המאייר רוני גורדון...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

"מי שלא רואה את הקשר לא מבין שמדינת ישראל קמה בגלל השואה בכדי למנוע את השואה הבאה..."

פאנג, ישראל לא קמה בגלל השואה. בקביעה הזו אתה משרת דעות ואינטרסים ציניים של של מרבית המדינות האירופאיות ושל אלו שישבו מן הצד. האם אין זה נוח לגרמנים לומר לעצמם ולנו שישראל לא הייתה קיימת לולא השואה ובכך שגרמניה עוזרת לה לשרוד(?), גרמניה מחפה בצורה מסויימת על פשעה. שטיינר (יהודי-אנגלי) לפני שנים רבות כתב ספר דמיוני שהיה כולו מעין מונולוג של היטלר ששרד את המלחמה, בו טענתו שלולא הוא לא הייתה קיימת מדינה יהודית.

ובכן אינני צריך לחזור בפניך על ההיסטוריה הציונית. הרעיון של הקמת מדינה יהודית לפתרון מצבם של היהודים הועלה על ידי הציונים בסוף המאה 19. התיישבות לצורך הקמת המדינה היהודית החלה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. בהצהרת בלפור בסוף המלחמה הוכר העיקרון על הקמת "בית יהודי", שאושרר בהסכמי המנדט בהסכמי השלום. וועדת פיל ב-1937 קבעה את העיקרון של חלוקת הארץ לשתי מדינות, אותו הנהגת הישוב קיבלה אך הערבים דחו. ב-1939, ערב המלחמה, היו כ-400,000 יהודים פה, עם תשתית כלכלית ותעשייתית מפותחת. מסה קריטית, טובה בהרבה מזה של היריב הצפוי להקמת מדינה יהודית באם היהודים יחליטו בכוח הזרוע לממש את רעיון המדינה היהודית. גם אם לא הייתה שואה בזמן המלחמה, הבריטים היו נאלצים לנטוש את המקום עקב חולשתם והתפרקותם האימפריאלית, וגם בשל תוספת של חתירה אלימה יהודית.
מה שקבע את הקמתה של מדינה יהודית היא מלחמה והכרעה צבאית שהיה לה מעט מאד קשר לשואה, מלבד יצירת האווירה המדינית שסייעה ללגיטימציה של הדרישה הציונית שעלתה עוד מלפני מלחמת העולם הראשונה. ההיבט של השואה לא סייע בהרבה במובן הצבאי. אמברגו אמריקני, התנגדות להכרה במדינה יהודית במשרד החוץ האמריקני, עויינות בריטית עם שר חוץ דומיננטי אנטישמי דווקא בשנים המיידיות לאחר המלחמה. הסיוע הרוסי-צ'כי שהגיע בשלבים המאוחרים של מלחמת השחרור לא נבע מסנטימנטים (סטאלין???) אלא כתוצאה של המאבק בין -גושי. אין לזה קשר לשואה. יותר גויים התנדבו לסייע למאבק המלחמתי מאשר יהודים. כן, יהודי אמריקה המשיכו בשלהם לאחר מחדלם בזמן המלחמה. מאות אלפי חיילים יהודים שירתו בצבא האמריקני בזמן המלחמה, חלקם קרביים לעילא, רק מספר אצבעות כף יד הגיעו לכאן.

מרבית משפחת אבי נספתה בשואה, מיהדות טראנסילבניה. שמי על שמו של אחיו. הוא עצמו עלה ארצה ב-1935 ושירת בצבא הבריטי מ-1940. היה לו הזכות, לאחר חיסול כמה צנחנים אוסטרים בצפון-איטליה, לעבור כחייל הבריגדה ברחובות מנהיים ההרוסה ולצעוק לעבר המקומיים: איפוא מנהיים? בהומור המפותח שלהם השיבו הגרמנים, כאן, כאן. הוא לחם במלחמת השחרור וסייע בהגנת הצפון וכיבושו.

מה שהכריע את הכף בהקמת של מדינה יהודית, היא המסה קריטית ערב מלחמת העולם השניה, רמת הארגון, וקיומה של הנהגה אפקטיבית דומיננטית למרות חילוקי דעות בין הגופים הפוליטיים השונים.

וואו, לאן לקחת את הדברים? ברמה הטכנית הם נכונים ואין על זה מחלוקת, לא זה העניין כאן

"מדינת ישראל קמה בגלל השואה" זה רעיון/אידאולוגיה של תהליך שמתמשך עד עצם היום הזה, לאו דווקא כל מה שקשור לאקט הקמת המדינה

פעם שמענו הרבה קולות מחוץ שמכחישים את השואה ו/או את העניין הזה, לצערי היום הקולות האלה נשמעים גם מבפנים.

רק היום קיבלנו תזכורת מצמררת לשני דברים:
- עדיין מנסים להרוג אותנו בגלל שאנחנו יהודים (שלום יוחאי שרקי הי"ד)
- לא מעט אנשים במדינה לא מחוברים ליום הזה, מזלזלים ומואסים בו

ציטוט:

היה לו הזכות, לאחר חיסול כמה צנחנים אוסטרים בצפון-איטליה, לעבור כחייל הבריגדה ברחובות מנהיים ההרוסה ולצעוק לעבר המקומיים: איפוא מנהיים? בהומור המפותח שלהם השיבו הגרמנים, כאן, כאן. הוא לחם במלחמת השחרור וסייע בהגנת הצפון וכיבושו.

מרתק, זה סיפור מיוחד ומעניין של חילופי היוצרות - היהודים בעלי הכוח במדים והגרמנים חלשים ...

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

האלוף אמיר אשל נפגש אמש עם סופיה דביניק, ניצולת שואה בת 92. בערב המרגש סיפרה דביניק למפקד חיל-האוויר על זכרונותיה בתקופת השואה ועד עלייתה ארצה. למעלה מ-2,000 חיילי וקציני החיל בכירים לקחו חלק בפרויקט השנה

http://www.iaf.org.il/4420-44951-he/IAF.aspx

תא"ל (מיל') אמיר השכל מספר על הקשר בין שירותו בחיל-האוויר לשואה, שהפכה לתחום עניין מרכזי בחייו. זהו מסעו של האיש שהיה שותף למיזם "עדים במדים", הדריך עשרות מסעות לפולין וכתב שני ספרים שאחד מהם ראה אור לאחרונה

http://www.iaf.org.il/4420-44954-he/IAF.aspx

אל"ם (במיל') העליון שרד את התופת של אושוויץ, עלה לארץ והתגייס לשירות בחיל התותחנים. כיום, נכדתו המשרתת בחיל ממשיכה את מורשתו. השבוע הוענקה לו תעודת הערכה מטעם הרמטכ"ל

http://www.idf.il/1133-22080-he/Dover.aspx

"צעקנו לרופאים של היחידה שיגיעו, אבל זה היה מאוחר מדי. חלק מאלה שנפטרו ביקשו רק דבר אחד לפני מותם: 'תבטיחו לנו שלעולם לא תשכחו את מה שראיתם, שלא תתנו לעולם לשכוח את מה שקרה פה'". אלו הן העדויות המצמררות של הלוחמים שהיו הראשונים להיכנס למחנות ההשמדה והגטאות, לאחר תבוסת הגרמנים. "לא האמנתי שרוע כזה קיים באמת"

http://www.mako.co.il/pzm-weekend/A...0&pId=419406249

העלתי פה כמה אלבומים מביקורים שלי במוזיאונים צבאיים שונים בעולם,
הפעם מעט תמונות ממוזיאון השואה ביוסטון, טקסס.
האמת הפתיע אותי לראות ביוסטון מוזיאון שואה, אבל כמובן, שאם כבר יש, בהחלט יש לו מקום ראוי בטיול.
המוזיאון אומנם יחסית קטן, אבל נקי, מסודר ומרשים. מסתבר שיש ביוסטון קהילה יהודית לא קטנה.
התמונה של התיאור הטקסטואלי, מציגה סיפור שמאוד תפס אותי. מוזמנים לקרוא.
התמונה מחצר המוזיאון מציגה שחזור של קרון שבו הובילו יהודים ולידו ספינת דיג שקיבלה את השם אנה פרנק לאחר שהבריחה יהודים מדנמרק לשוודיה בשאיפה להצילם.

עוד תמונות מה 45th Infantry Division Museum,
כבר פרסמתי את האלבום בעבר, אבל מעלה תמונות מייצגים המתייחסים לתקופת השואה.
בין השלל הרב פריטים של היטלר שנקלחו מדירתו במינכן או הבונקר שלו.

חשוב להציג את ספינת הדיג,
כי כשמציגים הרוע, ללא הצגת האלטרנטיבה....המצג לוקה בחסר.

בערב פסח תש"ג, 19 באפריל 1943, נכנסו לגטו ורשה חיילים גרמנים מצוידים ברכבים משוריינים ובתותחים. מולם התייצבו כמה מאות צעירים יהודים מצוידים בנשק. הלחימה העיקרית נמשכה עשרה ימים. הקרב המרכזי – "הקרב על הדגלים" – התנהל בכיכר מורנובסקי, בין כוחות יהודים בפיקודו של פאוול פרנקל, שהניפו על גג אחד הבתים את הדגל הציוני ואת דגל פולני, לבין חיילים גרמנים בפיקודו של הגנרל יורגן שטרופ. רק ביום הרביעי ללחימה הצליחו הגרמנים להוריד את הדגלים.
http://www.20il.co.il/%D7%9E%D7%A8%...95%D7%A4%D7%A8/

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

1) כ-300 יהודים לחמו לצד הנאצים במלחמת העולם השנייה. היה זה במדי הצבא הפיני. ותיקי המלחמה ההיא אומרים שהגנו בה על עצמאותה של פינלנד, וגם על הישרדותם כיהודים.

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1224291

2) אנדריי ולאסוב -היה מפקד צבאי רוסי בדרגת גנרל לויטננט. במהלך מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמנים ושם הקים ועמד בראש צבא שבויים סובייטים שלחם לצד הצבא הנאצי כנגד הצבא האדום.

3) לפי מחקר בתחילת המלחמה ,כ 150,000 יהודים ויהודים למחצה שרתו בצבא הגרמני.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=44697

יהודי שעלה לא מזמן מפינלנד סיפר לי מזכרונותיו של סבו, שהיה בין היהודים האלה ששירתו בצבא הפיני. הסבא תיאר סיטואציה סוריאליסטית במיוחד: ביום כיפור, מנין של חיילים יהודים עומד מתפלל את תפילות היום הקדוש במחנה של הוורמאכט...

תמונה אחת שמסכמת את הכל

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

הרב משה יצחק הגרמן הי"ד, התמונה המפורסמת עברה צביעה ופורסמה בפייסבוק

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

עוד תמונות מאירועי אותו יום בעיירה אולקוש בפולין
http://www.vilnaghetto.com/gallery2/v/poland/album64/

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מי אלו בתמונה הימנית ? ומי האיש המבוגר עם התפילין ?

רק חבל שלא מדובר באסירים יהודים. האסירים עונדים טלאי של משולש הפוך (שהצבע שלו היה שונה בהתאם לסיבה בגינה נכלאו) ולא את המגן דוד הצהוב של היהודים.

בגדול זה נכון, סימון אסירים אצל הגרמנים פעל ע"פ שיטה מסויימת שמפורטת בויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/סימון...ות_ריכוז_נאציים

לפחות זה היה כך בתחילה, עם השנים ככל שהצבא הגרמני ספג תבוסות והמחנות נדדו בהתאם הסימון כבר הפך להיות ע"פ יוזמות מקומיות ולאו דווקא ע"פ אותה שיטה.
סבתא של אשתי סיפרה שבאזור שלה בהונגריה ב 1944 היהודים ענדו על היד סרט לבן עליו צוייר מגן דוד בצבע תכלת, רק באושוויץ קיבלה את הטלאי הצהוב.

טבלה עם סימוני האסירים השונים ששימשה את סגל האס אס במחנה דכאו לצורכי לימוד

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

העמודה השמאלית Deutschblutigr "דם גרמני"
העמודות האמצעיות Mischling "תערובת"
העמודות הימניות Jude "יהודים"
זהו, אין אופציות אחרות - הצבעים אומרים הכל!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

תודה לצה"ל ולשאר זרועות הביטחון שמבטיחים לנו ששואה נוספת לעולם לא תהיה.
את סיפורי קורבנות וניצולי השואה אנחנו שומעים כל היום בערוצי המדיה האחרים.
מאז יום השואה של השנה שעברה עוד דור חיילות וחיילים התגייס לצה"ל והתייצב למשמרת שלו להגן על המדינה.
הפעם בצל התפרצות וירוס הקורונה חיילות וחיילים רבים נאלצו להיסגר בבסיסיהם ו/או בפעילות הצבאית לתקופה מאד ארוכה רחוקים מהמשפחות, אני מבקש להקדיש את תמונת הנושא להם ולמשפחות.
ושתמיד נזכה לחבקם, את ניצולי השואה ואחד את השני - אין לנו ארץ אחרת, אנחנו עם אחד עם גורל אחד.
https://www.facebook.com/watch/?ref...835006659949233

צילום הודעה מתוך וואטסאפ משפחתי שקיבלנו המסכמת את הכל

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

לפני כשלוש שנים טסנו אשתי ואני לבודפשט, שכרנו רכב ונסענו דרומה לאורך הדנובה לעיירה Dunaújváros שם מתגוררת משפחתה של אשתי.
אחת הדודות לקחה אותנו לבית ישן ורעוע והתחילה להסביר בהונגרית על מחבוא שהיה קיים בזמנו מתחת למתבן בו הסתירו יהודים (ההונגרית שלי בסיסית אבל אשתי תירגמה).
הגרמנים עם כל השיטתיות המפורסמת שלהם ברוב המקרים במקומות כבושים הפעילו קבלנים מקומיים (משטרה, מיליציה, סתם חולירות ששמחו לכאסח יהודים וכו')
המחבוא לא השתמר טוב אבל עדיין אפשר היה להבחין בגומחות בהם שכבו היהודים ואותם כיסו עם עצים, חציר וכו'.
תארו לכם לשכב כך ימים שלמים בחור באדמה טחוב ולח, בלי תנועה, קר, מעט אוויר ומעט מאד מים ואוכל או אפשרות לעשות צרכים..

פולין 12/1940: קבוצת יהודים נתפסת במרתף אבן (יחסית טוב למה שראיתי בהונגריה)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

הפעילות באשכולות יום השואה הולכת ויורדת עם השנים, אנחנו כאן בפורום הזה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית
הדבר לא תקין וזוהי קריאת השכמה, הכוונה לא להביא ניצולה או ניצול לטקס בשביל הסימליות ולשכוח אותם כל השנה
אלא על להעלות כאן סיפורים, תמונות וציוני דרך.

מח"ט גבעתי הוציא היום איגרת בנושא


אני לא רק יוצא בבקשה אלא גם נותן דוגמה אישית.
הקצינה סגן ש. (כיום במיל') והקצין סגן נ. (כיום סרן) בתמונה הם אחות ואח, שניהם ביח' מסווגות.
שניהם גם נינים של מגדה ברוק ז"ל שבהיותה בת 17 נילקחה ב 08/1944 מביתה בהונגריה לאושוויץ יחד עם כל משפחתה.
אחרי המסע הארוך ברכבת כהשגיעו לבירקנאו, כל משפחתה מייד נילקחה למקלחות המפורסמות.
בגלל שהיתה צעירה וחזקה היא היחידה שנישלחה לאושוויץ לעבוד כתופרת מדי נאצים.
מבלי לדעת מה גורלה של משפחתה שרדה קור, רעב, אלימות והשפלה עד השחרור ב 01/1945
חזרה להונגריה כשהיא לבד בעולם, הכירה את אישטבן שהצליח להסתתר מהנאצים ביערות.
עם מעט אמצעים נשבעו שהנקמה שלהם בנאצים תהיה המשך העם היהודי, התחתנו והביאו בת ובן.
אישטבן נפטר בהונגריה, ב 1972 מגדה עלתה עם שני ילדיה והתגוררו בפ"ת, לפני כ 30 שנה נפטרה.
אז הנה מגדה ואישטבן האמיצים והנחושים - תסתכלו על הצאצאים שלכם, הם הנקמה שלכם..


תורכם..

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

Dvir Biton פירסם את התמונה המצורפת וכתב:
היום אנחנו מציינים את יום הזכרון לשואה ולגבורה, היה לי כבוד גדול לצלם את התמונה המעצימה של לוחמי ימ"ס י-ם ושורד השואה יחזקאל הרשטיק בן ה-91 🙏🏼



קישור לרזולוציה גבוהה:

https://2022-uploaded.fresh.co.il/2...28/52478324.jpg

הצלם אורן כהן הוא "זיו קורן החדש", שמתלווה ליחידות מיוחדות באירועים שרוב הצלמים אינם נגישים להם. במקרה זה הוא הצטרף למפגש המדובר וצילם שם מספר תמונות - זו דוקא האהובה עלי:

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

של הצלם אבי תשובה

בטקס ערב יום השואה הציג הנשיא הרצוג תמונה מזעזעת של משפחה יהודית שמוצאת להורג על ידי הנאצים.
https://www.mako.co.il/news-israel/...234c6081027.htm
ציטוט:
"העיניים רואות, המוח קולט, והנפש לא רוצה להאמין, שהשחור-לבן הוא בעצם שחור משחור. זו לא תמונה של המספרים הגדולים, אלפים, רבבות, מיליונים. זוהי תמונה של משפחה אחת, יהודית. משפחה שמוצאת להורג בידי קלגסי השטן הנאצי ומשתפי הפעולה".
הנשיא המשיך: "אם וילדיה על שפת הבור. קני הרובים נוגעים בגבה. אי אפשר לראות את פניה של האישה, גם לא את פני ילדיה. רגע לפני שגופה קורס אל בור המוות, היא רוכנת אל ילדיה הפעוטים. וברגע אחד כל הרובים מעלים עשן. הם יורים בה יחד, לא מסתפקים בכדור אחד. מתואמים. יעילים. ילד אחד נשמט תחתיה. בשארית כוחותיה אוחזת האם ביד בנה הקטן שיושב יחף על ברכיו, על האדמה הספוגה בדם. מה לחשה האם באוזנו של ילדה הקט? האם הפצירה בו שלא יבכה? והילד - האם בכה? האם שתק? האם הבין? האם פחד? התמונה שותקת, אבל קולה זועק. מטלטל. משתק.

"התמונה צולמה ב-13 באוקטובר 1941. כשראיתי אותה בספרה של ההיסטוריונית דוקטור Wendy Lower, ספר שעסק בתמונה הזו, ורק בה, הרגשתי שכל ישותי מתהפכת בקרבי ביגון, בזעם, בכאב. הזוועות האלה התרחשו בערים ועיירות רבות, רבות מספור, שבכולן - השמש זרחה על הגיא. ציפורים צייצו. היער שקט. והשוחט - שחט. ושחט. ושחט.



ואני נזכרתי בתמונה שזעזעה אותי וראיתי בברלין במוזיאון ההיסטוריה של הטרור (ממוקם בתוך חפירה של שרידי מבנה הכלא וחדרי החקירות של מטה יחידות האס אס והגסטפו).
החיוך וההנאה של הרוצח הקרוב למצלמה - משהו שהופך את הבטן.

התמונות שצילמתי:

בחשבון האינסטגרם הרשמי של צה"ל פורסמה תמונה לא רגילה של טקס יום השואה בבסיס הקריה בת"א:

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

פקודת יום מטעם הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה
https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%...9C%D7%95%D7%99/

ימים ספורים לאחר תחילתו של המרד היהודי הגדול בגטו ורשה, כתב מרדכי אנילביץ', ממנהיגי ההתקוממות, במכתב שהיה לאחרון ששלח:
"כמעט בכל מקומות המחבוא, בהם מסתתרים אלפים, אי אפשר להדליק נר מחוסר אוויר".
אותן המילים הפשוטות קיבלו משמעות כפולה ומדממת...

עוד פירסום של דו"צ ברשתות החברתיות (תמונה ומלל)
״סבא שלי יקר, אתה גאווה ומוטיבציה בשבילי לשירות הקרבי.
הסיפור האישי שלך מהגטו, מהעלייה הקשה וממלחמות ישראל, מלווה אותי לאורך השירות ונותן לי כוח.
אתה ההיסטוריה והעתיד שלי.
אהבת הארץ, הציונות ואהבת ה׳ הטמונות בך, טמונות גם בי וזה בזכות החינוך שקיבלתי.
אני גאה בך ויודע שעכשיו זה תורי -מפקד, צנחן, והכל למען העם והמדינה שלנו."

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף