|
01-04-2014, 05:19
|
|
מנהל משבראש, בלשנות, תכנות ויהדות
|
|
חבר מתאריך: 04.06.06
הודעות: 33,133
|
|
|
אני לא יודע כמה פעמים אוכל לחזור על אותם דברים. אני כבר מתייאש..
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ShoobyD
המשמעות של "אמש" היא הלילה שעבר. הלילה הסמוך אלינו. לזה אנשים לרוב קוראים "אתמול בלילה".
|
אתה רוצה שאסרוק לך מילון אבן־שושן?
מה הקשר לחז״ל ושעונים?
במקורות מופיע "אמש" במשמעות "הלילה שעבר", כאשר ברור שכבר התחלף התאריך לפי המסורת*. :\
אבל מצד שני אולי כל דוברי העברית לדורותם השתמשו במילה בצורה שגוייה..
איפה עובר הגבול? שוב, גם זה כבר כתבתי:
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ShoobyD
התאריך יכול להשתנות מתי שבא לו. מבחינת השפה היום בדר״כ מתחיל בבוקר.
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי meac
בקישור שלך נכתב מפורשות כי "בימינו השימוש המקובל במילה אֶמֶשׁ הוא כבלשון המקרא: בלילה שעבר, אתמול בערב."
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ShoobyD
^פה גם מומחש לך ש"אתמול בלילה/ערב" הוא בעל משמעות זהה.
|
קריאה סלקטיבית?
מופיעות לך שם זוג מילים לפני שאומרות "בלילה שעבר", דהיינו ש"אתמול בערב" שהם מדברים עליו הוא בעל אותה משמעות, ולא כפי הפרשנות שלך..
נחמד לנתק זוג מילים ממאמר שלם ולעוות את המסר.
-----
*האמת שלא רציתי להיכנס לנושא תחילת היום בלוח העברי, אבל שיהיה.
למרות התפישה הרווחת שביהדות היום הולך אחר הלילה, זו ככל הנראה קביעה יחסית מאוחרת. במקרא דווקא נראה שהיום מתחיל ב..יום.
כך לדוגמא בקרבנות, שבשרם אמור להיאכל ביום ההקרבה, נאמר שלא יותירו מהם "עד בוקר". כלומר שהלילה הוא המשך היום.
לעומת זאת, בחלק מהמועדים מצוין שמתחילים בערב, ועל כך מסתמכים שהוא תחילת היום.
דוגמא יותר מוחשית לדעתי: נאמר בבריאת העולם בכל יום "ויהי ערב, ויהי בוקר, יום x" (כאשר 1≤x≤6).
אנשים לרוב לוקחים ביטוי זה במקור לכך שהלילה קודם ליום, אך המשמעות הפשוטה שלו היא הפוכה.
לא נאמר "ויהי לילה, ויהי יום", אלא "ויהי ערב ויהי בוקר", כלומר שרק לאחר שהגיע הבוקר של היום החדש, הגיע סיומו של היום הקודם.
נקודה נוספת: הרי הבריאה התחילה ביצירת האור, ואם כן, איפה ה"ערב" של היום הראשון?
כך מפרש הרשב״ם את הפסוקים (שנודע בהליכתו לפי פשט הכתוב):"וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ – ש-י"ב שעות היה היום, ואחר כך הלילה י"ב; האור תחילה, ואחר כך החשך. שהרי תחילת בריאת העולם היה במאמר "יְהִי אוֹר", וכל חשך שמקודם לכך –דכתיב: "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" – לא זהו לילה."
"וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה – לעולם אור תחילה ואח"כ חשך."
"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר – אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום, אלא ויהי ערב – שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהיה בקר – בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר, הרי הושלם יום א' מן הו' ימים שאמר הקב"ה בי' הדברות, ואח"כ התחיל יום שני, ויאמר אל[ק]ים יהי רקיע. ולא בא הכתוב לומר שהערב והבוקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה לילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שני." (רשב״ם על בראשית א׳, פסוקים ד׳–ה׳) הפירוש הזה יצר מיני־סערה, כאשר האבן־עזרא תקף אותו בחריפות, על־כך שעלול לערער את שמירת השבת והמועדים, וכתב את "איגרת השבת" כנגדו.
הרשב״ם כמובן שלא התכוון לזאת, הוא בא לומר שלמרות שבאופן "טבעי" הלילה הולך אחר היום, כי כך נברא העולם, זו גזירה של הקב״ה לקבוע את המועדים דווקא מהלילה.
למרות זאת, אם נבחן טוב את הפסוקים שמדברים על מועדים המתחילים מהערב, נראה לדעתי שגם שם מדובר רק על תחילת המועד, ולא שינוי התאריך בלוח.
לדוגמא בפסח נאמר: "בָּרִאשֹׁן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת." (שמות י״ב י״ח)
אבל אם בערב התאריך משתנה, היה אמור להיות כתוב "בחמישה עשר יום לחודש"..
כך גם בספר ויקרא: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם, פֶּסַח לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ." (ויקרא כ״ג ה׳–ו׳)
כלומר רואים פה שערב פסח, ויום הפסח שלאחריו, הם שני דברים נבדלים.
ובהמשך לגבי יום הכיפורים: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם." (ויקרא כ״ג ל״ב)
</חפרנות>
|
|