13-09-2013, 01:42
|
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,691
|
|
|
הסקאדים, היאכטה הסודית והטעות הגרעינית - אדמסקי ובר יוסף על "משבר הטילים" של יוה"כ
http://kipur.ynet.co.il/#!:/ResourceContent.aspx?link=http%3a%2f%2fwww.ynet.co .il%2farticles%2f0%2c7340%2cL-4429195%2c00.html
להלן קטעים בלבד (ההדגשות שלי):
מקבלי ההחלטות בישראל, בראשם שר הביטחון משה דיין, דחו פעם אחר פעם את הצעות הצבא לתקוף בעומק מצרים. הסיבה הייתה הרתעה - טילי הסקאד הסובייטים במצרים. להרתעה הזו נוסף במהלך המלחמה, בשלוש אפיזודות שונות, גם אלמנט "יום הדין" הגרעיני.
מחקר חדש שיתפרסם בקרוב, שחיברו ד"ר דימה אדמסקי, ראש החוג למצטיינים באסטרטגיה ומרצה בכיר במרכז הבינתחומי הרצליה, ופרופ' אורי בר יוסף, חוקר מלחמת יום הכיפורים, עוסק בהשלכות האסטרטגיות של העימות הבין-מעצמתי במלחמת יום כיפור. הוא חושף טפח מהמשבר הבליסטי הגרעיני שהתחולל בשיאה של הלחימה. המחקר מתבסס על מקורות סובייטים ואמריקנים, פרוטוקולים של ה-CIA וראיונות עם דמויות מפתח, בהם מפעיליהם הסובייטים של סוללות הסקאדים במצרים. בין היתר הוא מתאר את הסיבות לדרמה מאחורי הקלעים, שכללה העלאת כוננות חריגה במיוחד מצד ארה"ב - בשל מה שנראה כפענוח מוטעה של חיישני יאכטה מוסווית בלב ים.
אי אפשר לדבר על המחדל המודיעיני בכיפור בלי להתייחס למחדל הישראלי בהבנת המשמעות הגלומה בטילי הקרקע קרקע מסוג סקאד שהגיעו למצרים בתחילת אוגוסט 1973. כמו בכל המחדלים האחרים, גם כאן לא מדובר בכישלון איסופי. נהפוך הוא. אשרף מרואן דיווח לישראלים מראש על חתימת ההסכם הסובייטי-מצרי למכירת הטילים וגורמי מוסד אחרים עבירו מידע שוטף על הגעתם למצרים, ותהליך האימונים שנועד להעבירם לידיים מצריות. אבל מעריכי אמ"ן לא הבינו שהגעת הטילים מקלה על סאדאת לצאת למלחמה כיוון שהם נתנו לו את היכולת להרתיע את חיל האוויר הישראלי מהפצצות בעומק מצרים. לימים יודה בכך עוזר ראש אמ"ן למחקר, תא"ל אריה שלו, ויתלה בכשל הזה חלק משמעותי בכישלון הכולל של אמ"ן במתן התרעת מלחמה.
שנים ניסתה מצרים לפתח פרויקט טילים ארוכי טווח משלה, נשענה על ידע וטכנולוגיה שהביאו המדענים הגרמנים בתחילת שנות ה-60' ופיתחה את טילי הקרקע קרקע אל-קאהר ואל זעפר. אבל אלה חסרו הן את הטווח הדרוש והן דיוק מינימלי ולכן לא היה להם כל ערך מבצעי. סאדאת דרש מהסובייטים ממושכות טילים שיוכלו לפגוע בעומק ישראל. בתחילת אוגוסט 73' מגיעה למצרים משלחת ובה טילי סקאד, מפעילים סובייטים ומתורגמן דובר ערבית. הצוות היה כפוך פיקודית באופן מוחלט לפוליטביורו של ברית המועצות. הגעת הטילים מפתיעה את אנשי אמ"ן, שלא ציפו שהסובייטים ייענו לדרישות המצרים.
בזמן הקצר עד לפרוץ הקרבות באוקטובר מנסה צה"ל ללמוד את הנושא. אמ"ן מוציא סקירה מודיעינית על הסקאדים, אך מבלי לעסוק בהשלכות על זירת הקרב העתידית - זו שתתברר ימים ספורים לאחר מכן. "זו מערכת מאוד מתקדמת שנכנסת בפעם הראשונה למזרח התיכון", מסביר אדמסקי. "אבל הסקירה היא טכנו-טקטית בלבד, עוסקת במכניקה ולא במשמעות. איך מפעילים אותו, ממה הוא מורכב. לא הספיקו להעריך איך זה ישפיע על הזירה, איך ישפיע על סאדאת ואיך ישולב במלחמה. המשמעות המערכתית והאסטרטגית לא עולה בשום סקירה".
אמ"ן מעריך שטילי הסקאד במצרים יהיו מבצעיים לא לפני תחילת 74' ואינו יודע לומר מי מפעיל את הסוללה - הסובייטים או המצרים. גם טווח הטילים משוער בלבד. אמ"ן מעריך שכל מטרה דרומית מנתניה תהיה בטווח. כאן לא מדובר במחדל ישראלי; גם שירותי המודיעין של ארה"ב ושירותים עמיתים אחרים לא ידעו את כל הפרטים על הסקאד ולכן לא ניתן היה לספק מידע מדויק על ביצועיו.
במחקר החדש טוענים אדמסקי ובר יוסף כי לא מצאו ביסוס לפרסומים השונים שלפיהם ישראל דאגה לרענן את טילי היריחו כדי שייקלטו היטב בלווייני המודיעין האמריקניים. "אנחנו יודעים די בוודאות שזה לא היה מכוון ולא נעשו פעולות קונקרטיות", אומר אדמסקי. "מאחר שמדובר במלחמה, ישראל עברה למצב של חירום ובמעבר שכזה למצב של מוכנות כללית, נעשות פעולות שייתכן ונקלטו בידי המודיעין האמריקני שאסף כל העת אינדיקציות על העלאת הכוננות".
נערך לאחרונה ע"י טל ענבר בתאריך 13-09-2013 בשעה 01:45.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
