לכבוד ערב שבועות ערכתי בקיצור כמה הלכות מצויות.


(נכתב על פי השו"ע ונו"כ).


א. התורה הזהירה על בישול בשר וחלב בשלשה מקומות, ולמדו חכמים שבשר וחלב אסור בבישול אכילה והנאה. האיסור מדאורייתא הוא רק בבשר בהמה עם חלב. ואילו בשר עוף ובשר חיה אסורים מדרבנן באכילה ומותרים בהנאה. האיסור מן התורה הוא דוקא בדרך בישול. אבל חכמים אסרו כל אכילה של בשר עם חלב.

ב. אין לאכול בשר עם חלב שקדים ללא הכר, והוא שיניח שקדים או קליפותיהם בקערת המאכל. ולענין חלב סויה נראה שדי בהנחת הקנקן על השולחן. יש לנהוג כן גם באכילת בשר עוף (כדעת הש"ך ודלא כרמ"א).

ג. אסור לשני אנשים לאכול יחד על אותו השולחן האחד מאכלי חלב והשני מאכלי בשר, אלא אם כן עשו ביניהם הכר. והוא שיפסיקו ביניהם על ידי דבר שאינו קשור לסעודה או שאחד מהם יאכל על מפית. אם אינם מכירים זה את זה כלל אינם צריכים הכר, אבל אין להתיר בלא הכר אם הם מכירים, ואפילו כשהם מקפידים זה על זה.

ד. אין לאכול מאכלי חלב מיד לאחר מאכלי בשר. שיעור ההמתנה לדעת השולחן ערוך שש שעות, ולדעת הרמ"א מעיקר הדין השיעור שעה, אך לדינא דעתו שהמדקדקים נוהגים כדעת המחבר. (בפועל ישנם קהילות שנהגו להמתין 3 שעות בלבד. ושמעתי שיש שנוהגים כקולת הרמ"א וממתנים שעה בלבד). לכל הדעות יש להפריד בין הסעודות על ידי ברכת המזון, לשטוף היטב ידים, ולקנח את הפה ולהדיחו. (קינוח על ידי לעיסת לחם או מיני מזונות, והדחה על ידי שתיה).

ה. אכילת בשר אחרי מאכלי חלב מותרת מעיקר הדין. אך יש להקפיד א' לשטוף ידים כנ"ל ב' לקנח ולהדיח את הפה (כנ"ל). ויש שנהגו להמתין ביניהם חצי שעה, אך מעיקר הדין אין בכך צורך.

ו. גבינות קשות ששהו 6 חודשים או שהן מתולעות, יש להמתין אחריהן שש שעות לפני אכילת בשר. (ונראה שבכלל זה גבינות מעושנות או גבינות עם שכבת עובש).

ז. אוכל שהתבשל עם בשר דינו כבשר לעניין המתנת שש שעות. אבל מאכל שהתבשל בסיר בשרי ובלוע בו טעם בשרי אין צורך להמתין אחריו שש שעות.

ח. אין לאכול לחם ששהה על שולחן שאכלו עליו בשרי עם מאכלי חלב (והוא הדין להפך).

ט. יש להקצות מערכות כלים נפרדות לבשרי וחלבי. יש לדאוג שיהיה הפרש בין הכלים כדי שלא יתבלבלו ביניהם בפרט בסכו"ם.

י. באם השתמשו בכלי בשרי לצורך מאכל חלבי או להפך יש לשאול חכם בין לגבי הכלי ובין לגבי האוכל. (כעיקרון אם הכלי היה בן יומו גם האוכל עשוי להיות אסור באכילה אם האיסור לא התבטל. ובאם הכלי אינו בן יומו הכלי צריך הכשר, והמאכל מותר).

יא. אין להניח בשר מבושל בכלי חלבי או להפך. ובאם היה המאכל חם יש לעשות שאלת חכם.

יב. אין לבשל מאכל פרווה שהתבשל בסיר בשרי על מנת לאוכלו בכלי חלבי (אף לדעת המחבר שמקל בנ"ט בר נ"ט בבישול, אין לעשות כן לכתחילה - ש"ך). ואם עשה כן יכולים בני עדות המזרח להקל ולאוכלו עם מאכלי חלב. ובני אשכנז אסורים. ואם לא היה הכלי בן יומו (כלומר שלא בישלו בו ב24 השעות האחרונות. ואם בישלו בו פרווה יש לעשות שאלת חכם), גם בני אשכנז יכולים להקל בכך.

יג. מאכל פרווה שהונח על קערה בשרית מותר לאוכלו עם מאכלי חלב. (וכן להפך). אך לדעת כמה פוסקים אסור לעשות כן לכתחילה. ובאם אינו בן יומו, מותר.

יד. טיפת חלב שנפלה לקדירה בשרית יעשה שאלת חכם. ועדיף לנער מיד את הסיר כדי שהטיפה לא תעמוד בו במקום אחד.

טו. גם באם הותזה טיפה חלבית על סיר בשרי רותח מבחוץ פעמים שהמאכל אסור ויש לשאול חכם. בכל מקרה אין לרוקן את הסיר או לנענע אותו לפני שהוא מתקרר.

טז. עדיף להימנע מבישול מאכלים בשריים ליד מאכלים חלביים כדי למנוע את המקרים הנ"ל.

יז. אין לחתוך מאכלים חריפים כמו בצל תפוחים חמוצים ביותר פלפל חריף וכדו' בסכין של בשר על מנת לבשל את המאכל בחלב (וכן להפך). משום שהמאכל בולע מהסכין והחריפות משפרת את הטעם. ובאם עשה כן ישאל שאלת חכם.

יח. אין לאפות לחמים חלביים ללא הכר בצורת הלחם שמא יבוא לאוכלם עם בשר.

יט. יש ליחד מלחייה נפרדת לבשרי וחלבי.

כ. אין לאפות באותו התנור בו זמנית בשרי וחלבי. ובאם יש לו תנור אחד ינקה היטב את התנור ויפעיל אותו חצי שעה בחום גבוה לפני שיניח בו מהמין השני. ונהגו לייחד תנור נפרדים לבשרי וחלבי.

הבהרות:
סעיף י': הנ"ל דוקא כשמאכל או הכלי היה חם. אם היה קר יש לשטוף היטב ובסבון ואין צורך בהכשרה.
סעיף כ': מנהג ישראל ליחד תנור נפרד לכל מין. אך מי שאין ביכולתו להשיג שני תנורים יכול לעשות כנ"ל. יש להקפיד שהתנור יהיה נקי ועדיף גם להמתין 24 שעות לאחר השימוש האחרון. כמו כן עדיף לכסות את המאפים בנייר כסף.

לגבי א'-
"בשר עוף ובשר חיה אסורים מדרבנן באכילה ומותרים בהנאה".

מה זה בשר חיה שאינה בהמה? ולמה הכוונה מותרים בהנאה?

לגבי ב'- למה אסור חלב שקדים? בגלל מראית עין?

מה לגבי דגים? אם אני זוכר נכון, ספרדים אוסרים דג בחלב ואשכנזים מתירים?

חיה היא אחת מהחיות הטהורות המוזכרות בתורה כמותרות באכילה איל צבי ויחמור אקו תאו ודישון וזמר. (זה לא מצוי משום שכולן חיות מוגנות. כמו כן אין לנו מסורת לגבי חלק מהן).

חלב שקדים אסור מדרבנן משום שזה נראה כחלב רגיל והרואה עשוי לטעות ולחשוב שאכן אוכלים בשר בחלב.

לגבי חלב עם דגים אכן יש קהילות שנהגו בכך איסור. גם חלק מבני אשכנז בעיקר הקהילות החסידיות נהגו בכך איסור. לגבי בני ספרד, אני לא בטוח אם כולם נהגו לאסור, וכל אחד צריך לברר את מנהג הקהילה שאליה הוא משתייך. בכל מקרה מדובר במנהג בלבד, וזה לא דומה לאיסור של בשר בחלב, שעיקרו אסור מהתורה כנ"ל.

מצטרף לשאלה שהחמצת- מה הכוונה ב"אסור באכילה- מותר בהנאה"?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

איסור הנאה מתייחס להפקת תועלת כמו איסור האכלה לבהמה (שמוטל עלינו לזון אותה) או מכירה לנכרי. לעומת זאת איסורי אכילה אסורים באכילה בלבד ומותר להנות כלומר למכור או להאכיל למשל.

מוזר, תאו לא מוגדר כבהמה? הוא הרי קרוב של הפרה.

ייתכן שהתאו המקראי אינה אותה החיה שאנו קוראים לה תאו.
הגמרא מתארת מינים ששמם השתנה וזה ודאי נכון לאחר 3500 שנה, ובפרט לאור העובדה שהעברית שפה שתחדשה. בכל מקרה אין לנו מסורת לגבי רוב החיות כך שקשה לדון בכך. אציין עוד שהגמ' בחולין דף פ' דנה לגבי עיזי דבאלא אם הם ממשפחת התאו או שהם מין בהמה כך שלגבי תתי המינים ישנה אכן חוסר בהירות. משום כך אנו מסתמכים על מסורת בלבד.

מכיוון שחלב סויה וכו' מצוי זה כבר לא נכנס לגדר מראית עין כמדומני ולכן מותר ללא סימן היכר.

www.meirtv.co.il

הפוסקים התירו זאת אחרי הסעודה לא בתוכה (ללא הכר) עיין למשל באריכות יביע אומר ח"ו יור"ד סימן ח'. כעיקרון דעת הפלתי בסימן פ"ז שגם בשקדים אין משום מראית עין אבל לדינא ודאי חוששים לדעת הרמ"א שם שאוסר. ההוראה המקובלת כפי שכתבתי.

מצאתי גם מקור אינטרנטי (שלא כדרכי וכתנא דמסייע בלבד ולא כמקור)