אד"ל, יק"ל, צד"ל, 504, החקורה.
מעטים היו המשרתים ביק"ל (ובמיוחד בגזרה המזרחית) ובפצ"ן, שלא עברו בשלב זה או אחר דרך מסעדת / פאב "החקורה" במטולה.
לא מעט פקודות נכתבו שם. לא מעט מבצעים תוכננו שם, לא מעט דמעות של חברים יובשו שם ולא מעט אהבות פרחו שם באמצעות התערובת של אלכוהול ובשר משובחים.
אין מי ששרת שם ולא זוכר את מבנה העץ מאחורי בניין המועצה המקומית, הקירות מלאי התמונות של קלינט איסטווד, התנור הסורי במרכז המסעדה, ו"אסוף", כלב הזאב של יעקב הבעלים שהיה מכורבל כל החורף ליד התנור.
אין עוררין על כך ששהחקורה (חצר משק בערבית) הייתה מוסד שלא היה שני לו בגליל ואולי אף בארץ כולה.
כל עיתונאי שהיה צריך להביא "צבע" או חדשות מהצפון, ידע שתמיד ימצא שם את מבוקשו. בכל רגע נתון ניתן היה למצוא שם קצינים בכירים, אנשי תקשורת מכל העולם, אנשי מודיעין, בכירים בצד"ל והרבה הרבה אקשן ועניין.
על הכל ניצח ביד רמה יעקב רוזנפלד.
החקורה הייתה יעקב ויעקב היה החקורה. שם הוא האכיל והשקה את שועי ומצביאי הארץ (וזו לא מליצה) בסטייקים הנפלאים שהכין ובאלכוהול שנשפך כמיים, שם הישקה שרים, ראשי ממשלה, בכירי ממסד ותקשורת וכל מי שרצה לפרוק צער על חבר שנפל או סתם, לשכוח לרגע את מוראות המלחמה ואת הריחות של לבנון.
לפני כעשור צה"ל יצא מלבנון. הגדר הטובה נסגרה, אוגדת צד"ל הוחלפה בכוחות בט"ש קטנים בהרבה, דרגות האל"מ, תא"ל ורא"ל שמילאו את המקום פינו מקומן לדרגות סמל, סגנן, סרן ופה ושם קצת סא"ל...
התקשורת ירדה דרומה, הקטיושות של הצפון פינו את מקומן בכותרות העיתונים לקסאמים של עזה, ותהילת החקורה עומעמה ודעכה.
יעקב סגר, השכיר, החליף שוכרים, והמקום שינה פנים וסגנונות מס' פעמים בנסיון להחיות את תהילת העבר.
בתקופה האחרונה, שוב לקח יעקב את המושכות לידיו בתנופה מחודשת ונראה היה שהכיוון נכון. הביקורות היו טובות והייתה תקווה לפריחה מחודשת.
כל חבריו של יעקב פיללו שהוא יצליח לפרוץ קדימה ולחזור אל תהילת העבר מתוך תקווה שהאיש המיוחד הזה יזכה סוף סוף לקצת שלווה ושקט כלכלי.
יעקב לא נולד עם כפית זהב בפה. בכלל לא.
הוא גדל כילד ביישוב מוכה בעיות ביטחון ופרנסה. אביו יוסי עסק במספר תחומים על מנת לכלכל את משפחתו. השיגרה שלו כללה איסוף ביצים בלול המשפחתי הקטן, הפעלת מזנון ליד בריכת השחיה של המושבה ובמקביל, ניהול שגרת החירום במושבה מטולה שיוסי היה רכז הביטחון שלה.
כנער, סייע יעקב לאביו בהפעלת הקיוסק (שלימים הפך למסעדת "החקורה") וסייע בעבודות החקלאות במשק המשפחתי. כשהתגייס, בחר יעקב להיות לוחם בגולני ונראה היה שעתידו לפניו.
אבל המציאות סטרה על פניו של יעקב פעמים רבות.
בשנת 1979אביו יוסי נרצח על ידי מחבל שהפתיע אותו בשער הישוב, המשק המשפחתי כמעט קרס, המשפחה הייתה שבורה ומרוסקת ויעקב שהחליט להפוך את הקיוסק למפעל חיים.גילה את "נפלאות" הבירוקרטיה ואת עול הבעיות הכלכליות.
דווקא בתקופה האחרונה, נראה היה שיעקב הצליח לשקם את החקורה והוא החל במקביל לעסוק גם בהחייאת המשק החקלאי של משפחתו.
הבוקר, יצא יעקב עם טרקטור על מנת לרסס את המטע לפני הגשם.
סיבוב לא נכון במקום בו העשבייה הסתירה מדרון תלול סיים את חייו של יעקב בטרם עת.
היה איש והנה. איננו עוד.
בשם כל אלו שצחקו, דמעו, וגם שתו ושבעו בחקורה, אני מרשה לעצמי להיפרד מהאיש המיוחד הזה ולמסור בשם כולנו תנחומים לבנותיו, לאחיו נעמי, אבי ואילן, לאמו אילנה ולמשפחתו כולה. יהי זכרו ברוך.
נערך לאחרונה ע"י שרקן בתאריך 23-03-2013 בשעה 02:00.
|