במסגרת עיסוקיי לאחרונה פקדתי במשך שבוע עיירה נחמדה במרכז הארץ. בשבילי זו גם הזדמנות לנסות להתוודע למקומות מעניינים ופינות נסתרות, תוך ניסוי של דרכי הגעה שונות וחיפוש באינטרנט או בספרים.

כך זכיתי להכיר מבנה מעניין שנבנה בשיטות בנייה מסורתיות מימים עברו.








הבית האדום-חום הוא מבנה חימר.




הלבנים נוצרו מתערובת של אדמה חרסיתית טין וחול שעורבבו עם מים.




לתערובת הוסיפו קציצי קש שהגבירו את היציבות.







לאחר לישה למרקם אחיד והדפסה, היו מותירים את הלבנה הטרייה להתייבש בשמש או שורפים אותה בתנור.



ליבון לבני טיט. כך היה בעבר הרחוק. התמונות מתוך הספר הנהדר של שמואל אביצור - אטלס אדם ועמלו

בהסתכלות ומישוש מקרוב זה ממש מרגיש כמו קיר שעשוי מאדמת חמרה.





בזמנו זו הייתה שיטת בנייה נפוצה בקרב ערביי הארץ והחלוצים הראשונים. היום קשה למצוא מבנים כאלה, כל שכן באיזור גוש דן. לאחרונה היא הולכת ומאומצת מחדש במסגרת עקרונות הבנייה האקולוגית. בחו"ל עדיין בונים בתים מחימר תוך שימוש במכונות ואמצעים מודרניים (ניתן למצוא הרבה הדגמות ברחבי הרשת).

אז.... איפה הבית?

בבאר יעקב!

רקע:

באר יעקב הוא ישוב שהוקם ע"י בני העלייה השנייה. שתי קבוצות של עולים נבדלות במוצאן התחברו יחדיו ב1907 למטרה משותפת: להקים מושבה עברית בארץ ישראל. חלקם של העולים הגיע ממזרח אירופה והאחרים באו מדרבנט אשר לחוף הים הכספי בחבל דאגסטן שבקווקז.

אז תודו שלא ידעתם איפה בדיוק זה דאגסטן:







תמונה מהאינטרנט. הכיתוב שהופיע תחתיה:
Man wearing traditional dress and headgear with a sheathed dagger at his side.
Dagestan Russia. 1905-1915



צילום משותף של מייסדי באר יעקב ביום העלייה על הקרקע. כמה מהמצולמים לבושים לפי אותו סגנון מסורתי אופייני:



השטח עליו נוסד הישוב עמד לא מיושב במשך הרבה מאוד שנים. האיזור נקרא 'ואדי לימון' בפי הבדואים בני שבט סתריה שנהגו להתרועע אז בסביבה (המושב סתריה ליד רחובות שנקרא על שם השבט השאיר להם בימינו זיכרון). ב1881 גרמני בשם שנלר קנה את הקרקע על מנת להקים בית ספר חקלאי לילדים יתומים. הוא בנה קומפלקס מבנים שהיום מוכר בשם "חוות אלנבי" (כי שם הגנרל הבריטי קבע את מפקדתו במלחה"ע הראשונה. אגב, זהו אותו שנלר שהקים את בית היתומים בירושלים) בפי מתיישבי באר יעקב המקום נקרא "חוות שפון" כי זה היה שמו של האיכר הגרמני שניהל את המקום. הערבים קראו לחווה או לאיזור שלה "ביר סאלים". באר יעקב הוקמה על קרקע שחברת "גאולה" בראשותו של מאיר דיזינגוף קנתה מהגרמנים על מנת לייסד בה יישוב עברי. גאולה היא שמכרה אותה למתיישבים.

ומנין השם באר יעקב?

כאמור, ואדי לימון היה איזור שומם במשך שנים רבות. שלא תטעו, גם עצי לימון לא היו שם. כשהגיעו המתיישבים למקום, לא היה בו דבר מלבד קוץ ודרדר. פה ושם היו שרידים של מה שנראה להם כבריכות מימי הצלבנים.


מכיוון שאותו גרמני בשם שפון נהג בקמצנות כלפי המתיישבים שנזקקו למים מהבאר אשר בתחום חוותו, אחד הדברים החשובים שהיה עליהם לעשות, מן הסתם, היה לחפור באר משלהם. בשטח נמצא מה שאולי נראה היה כבאר סתומה. זו שימשה כבימת נאומים בהילולה שנערכה ביום העלייה על הקרקע. לאחר החגיגות הזמינו קבלן מנס ציונה והחלו לחפור במקום.

חפרו וחפרו, ומצאו בעומק של 37 מטר מים, תוך שהם חושפים לכל עומקה באר קדומה שנבנתה באבני דופן גדולות שהזכירו שיטות בנייה צלבניות.


תמונה מהעבר של מבנה הבאר הישן:






צילום של המקום היום (רח' איילה מול דרך חיים), כאן הייתה הבאר. השערתי היא על סמך הספרים הנוגעים בדבר . מי יודע, אולי עמוק מתחת למבנה הלבן קבורה באר מפוארת מימי הצלבנים...



ולרגל חגיגות גילוי הבאר, הוחלט לקרוא לישוב החדש "באר יעקב" - על שמו של הרב יעקב יצחקי, הרב הראשי של יהודי דאגסטן ומנהיגם של קבוצת העולים מהקווקז. יעקב יצחקי עצמו, שכתב סידור ייחודי בשם "אוהלי יעקב" והיה גם היסטוריון בעל השכלה מערבית נרחבת, בחר להתיישב בירושלים.


יעקב יצחקי

בניו, דניאל ויצחק, היו ממייסדי באר יעקב. משפחה אחרת בין המייסדים הייתה משפחת אביוב, עליהם מסופר שהיו בונים בקש וחימר תוך שימוש בשיטת בנייה מסורתית שהביאו עימם מהקווקז. נכתב כי בהמשך פיתחו שיטת בנייה מלבנים שנוצרו מאדמת חמרה. ייתכן מאוד כי אנשי המשפחה הם אלו שבנו לפי הזמנה את מבנה החימר שבתמונות.

בית החימר נמצא מאחורי קופת חולים/ "בית הראשונים". הוא עומד בתוך שטח פרטי אך ניתן לגשת אל קירו החיצוני שפונה אל שטח ציבורי ברחוב נחליאלי.



מבט בפנים מגלה חדר בו ריהוט ישן של פעם. אולי היה מושכר עד לפני כמה שנים.








--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בהשוואה לשאר מושבות הדרום, בדברי ימי הישוב באר יעקב נותרה קצת מחוץ לאור הזרקורים. ממזרח אליה עומד הבניין המפורסם, בית מפקדת חסן סלמה (עליו נכתב רבות, בין היתר בפוסט שפורסם כאן לאחרונה). הכוחות שפוצצו את בניין המפקדה ב1948 יצאו למבצע מבאר יעקב. בראשם הלכו כמה מבני המושבה שניווטו והובילו אותם למקום.

בצדה הדרומי של באר יעקב, בינה לחוות שפון, היה מחנה בריטי ששימש כבית חולים צבאי. עם עזיבתם ופרוץ המלחמה ב48, ניטש במחנה קרב בין כוח יהודי קטן שהצליח לגבור על כוחות ערבים שתכננו להשתמש במקום כעמדת מוצא לכיבוש מושבות הדרום. יש לציין שיעקב חודורוב , השוער האגדי של נבחרת ישראל בכדורגל, היה בין הלוחמים. בשנות ה50 הוקמה על חלק ממחנה זה מעברה גדולה בשם חוטר. חוטר הייתה שכנה לקיבוץ נצר הסמוך (שהיום נקרא נצר סרני) ויש קשר בין סמיכותם הגיאוגרפית לשמם, שנגזר מאותו הפסוק בספר ישעיה י"א;א : ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה. שרידים של מעברת חוטר עדיין נמצאים בשטח.

מקלטים שהוקמו ב1956 בין שרידי מעברת חוטר: קישור לשרשור אחר שעוסק במקלטים דומים




חלק אחר של המחנה הבריטי נוצל להקמת בית חולים מלב"ן – מוסד לטיפול בעולים נחשלים. בית החולים נועד לטיפול בעולים הקשישים וחולי השחפת . בשנות ה70 נסגר פרויקט המלב"ן ושמו של הבית חולים שונה ל"שמואל הרופא" – זהו בית חולים גריאטרי שפועל עד היום - בחלקו עדיין באותם מבנים של בית החולים הצבאי של הבריטים.

בית החולים שמואל הרופא מהאוויר. התמונה מאתר lowshot:




-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מקורות:

באר יעקב מאה שנות התיישבות – יהודה דוד
ספר היובל באר יעקב תרס"ח-תשי"ח

תודה רבה.
אני אוסיף בהזדמנות זאת יותר פרטים על מה שרואים בצילום האווירי בסוף הפוסט:

בחזית הצילום, כאמור, בית החולים שמואל הרופא (לשעבר בית חולים מלב"ן)
צמוד אליו, בחלקה הימני העליון של התמונה - יש שטח ירוק בו הייתה מעברת חוטר ושם נותרו שרידי המעברה והמקלטים. משמאל אליו שכונת וילות. שמה היום שכונת חוטר והיא הוקמה על חלק משטחה של המעברה. כאמור, חוטר והבית חולים הוקמו על מתחם המחנה הבריטי, בו היו מבנים ארוכים בצורת T. כמה מהם עדיין עומדים - למשל מבנה לבן הנראה בצדו הימני של בית החולים.
בין השכונה לבי"ח תחנת הרכבת באר יעקב. המסילה עוברת משמאל לבית חולים ומעבר אליה מתפרש איזור ירוק ונרחב מאוד שרק חלק קטן ממנו נראה בצד השמאלי עליון של התמונה. מקום יפה מאוד לסיור, עם צמחייה עשבונית נמוכה, פה ושם נראים מבנים מסתוריים מהעבר. מומלץ לטיול, במיוחד בעונה הזו, ועל אחת כמה וכמה עכשיו, כי החלו שם לאחרונה בעבודת סלילה עמוקה ונרחבת.

שלום
אני גדלתי בבית כזה בבאר יעקב בשנות השבעים.
אשמח ללמוד עוד בנושא
הבית שלנו היה ליד פסי הרכבת ממזרח לרחוב איילה,בתוך פרדס (צד ימין למטה במפה שצירפת)
הבית היה שיך לערבי שמכר אותו לאבי.
לדעתי הבית עוד קיים שם.

מעניין אם הוא עדיין עומד, זה לא בשטח המפעל הבטחוני?
אסף