10-03-2013, 16:56
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.08
הודעות: 1,184
|
|
צוללת בודדת ללא חימוש
צוללת במצב של שיט בים הפתוח, בעומק או בעומק פריסקופי קשה מאד לגלות. זו טיפה בים וצריך מזל מיוחד כדי לאתר אותה.
כדי שהדקר תותקף על ידי כלי שיט אחר היו צריכים להתמלא כמה תנאים שכל אחד מהם חיוני:
א. צריך לגלות את הצוללת. אם היא בעומק קשה מאד לגלות צוללת דיזל מדגם T, כמו שהיתה הדקר. אם היא בעומק פריסקופי גם אז קשה בלב ים למצוא את השובל הלבן הקטן שהפריסקופ מותיר.
ב. צריך לזהות את הצוללת על פי מאפיינים אקוסטיים. מפעילי סונאר יכולים לזהות צוללת על פי מספר הצירים והלהבים שיש לה (מידע שיש להם ממקורות מודיעיניים). כאמור לגבי צוללת דיזל זיהוי כזה קשה במיוחד הואיל וצוללות מהסוג הזה שקטות, יחסית לצוללות הגרעיניות המהירות של התקופה.
ג. צריך לשייך את הצוללת לצי כלשהו. במקרה של ה- T כנראה שלא היתה צריכה להיות בעיה, הואיל והדגם הזה לא יוצא למדינות נוספות פרט לישראל, אבל כל טעות בזיהוי בסעיף ב' לעיל היה פותח עולם שלם של אפשרויות של צוללות דיזל מדגמים דומים שפעלו בים התיכון בתקופה היא.
ד. גם אם היה זיהוי מושלם של צוללת מדגם T שהיא כנראה ישראלית צריך מישהו להחליט לתקוף אותה וצריכה להיות לכך סיבה שאני לא יכול לחשוב עליה. את אח"י אילת המצרים תקפו כי חדרה למים הטריטוריאליים שלהם וסיירה מול הפנים שלהם בפורט סעיד. הדקר היתה בים פתוח, מרחק עצום מכל נמל מצרי.
מעבר לכך שאני לא חושב שלמצרים באותה תקופה היתה יכולת לאתר צוללת בלב ים, לעבור את כל שלבי הזיהוי שלעיל ולתקוף בהצלחה.
לאחר כל הדברים האלה אני רוצה לסכם ולומר שבעיני לשלוח את הדקר ללא חימוש וללא ליווי מאנגליה לישראל היתה החלטה סבירה.
מפת האיומים היתה ברורה - ציי מצרים וסוריה שקרובים לנתיב לא היוו איום ייחוס בנתיב שבו הפליגה הדקר ולכן תרחיש של תקיפה על ידי צי ערבי נראה בעיני כבעל סבירות נמוכה. לגבי תקיפה על ידי מעצמה ידידותית (בטעות) או סובייטית (בטעות או שלא) - גם כאן נראית לי הסבירות נמוכה. הרוסים ירצו לנקום בנו על הדלפת נאום חרושצ'וב? האמריקאים על הליברטי? למה שמעצמה תתקוף כ"ש של מדינה עמה היא לא במצב מלחמה?
_____________________________________
כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)
נערך לאחרונה ע"י אל-בחאר בתאריך 10-03-2013 בשעה 17:13.
|