אני שמח שאני יכול לעזור לך. התפרצת לדלת פתוחה ממש. הרגע ממש סיימתי שיחה
עם אחד ממהנדסי המערכת הבכירים ביותר, אדם שחתום על כמה פרסי בטחון ישראל.
היות ואנו חולקים עבר משותף בטכניון, ומדי פעם נפגשים, הוא הרשה לעצמו לשתף אותי בכמה מחשבות.
בתפקידו האחרון האיש היה ארכיטקט תוכנה ראשי של המערכת, בעברו עסק בפיתוח מיירטים, טילי א"א, מערכות ל"א ומה לא. איש אשכולות. ואם יש מישהו שמבין היטב בביצועים ובטילים של כיפת ברזל, כמו גם במגבלות שלה - זהו האיש.
היות והוא היה מבוסם למדי, ואני הייתי סקרן למדי, התגלגלה לה שיחה, ולהלן רשמים ראשונים ממנה שאני מתכבד להעלות פה לטובת החביירים.
הנושא היה כמובן הדו"ח המדהים של פוסטול ופדהצור ושפר (נקרא להם פפ"ש לשם הקיצור), מה דעתו על הביקורת שהוטחה במערכת, והאם יש מידה של אמת בטענות שהוטחו בה.
אפתח במשהו שספק אם פורסם לגבי מערכת ההנחיה של המערכת, אבל כמעט נחנקתי כששמעתי עליו לראשונה- ועוד מפי בר סמכא שכזה.
אז ככה:
מערכת ההנחיה של כיפת ברזל מבוססת על אלגוריתם המנצל אפקטים קוואנטיים לשם קבלת החלטות בזמן אמת!
אני לא פיסיקאי, אבל היות ופטור בכלי כלום בטכניון אי אפשר, ואני יודע משהו על קוונאטים, בהתחלה נראה לי שהוא מתבדח על חשבוני. מה קשור קוואנטים למערכת הנחיה, למען השם?
אפקטים קוואנטיים ? זה נשמע כמו המצאה מטופשת של סדרת מד"ב אמריקנית. אבל הבחור הי מעט משועשע למראה התדהמה שלי, והואיל להסביר, עם דוגמאות:
ניסוי החתול של שרדינגר מכיר?
מכיר, השבתי.
נו, נראה מה אתה יודע על זה?
סיפרתי לו. חתול, מבחנת ציאניד, אטום ראדיואקטיבי, קופסה אטומה לגמרי, אקדח וכו'. המערך המחשבתי שתיאר שרדינגר שנועד להמחיש את הקשר בין עולם המאקרו לעולם הקוואנטי, ואת המוזרות של תורת הקוואנטים.
את ניסוי ההתאבכות והשניות של גל-חלקיק דרך סדק, מכיר?
הוא הביט בי במבט משונה, עשה תנועה של ייאוש בידו, והמשיך:
את ניסוי EPR אתה מכיר? את ניסויי אספק מכיר?
את התגליות האחרונות שמאפשרות טלפורטציה אתה מכיר?
את תיאוריית יו אברט, העולמות המרובים, מכיר?
את הפתרונות של לי צ'אנג חוי למשוואת שרדינגר בממד 4 מכיר?
וכך הוא המשיך להפציץ אותי בשורה מסחררת של ניסויים מודרניים שנועדו לבחון את רמת הידע הבסיסי שלי בפיסיקה מתקדמת.
מובן שהייתי מוכה הלם, צער, ותדהמה גם יחד. לא הבנתי כלום.
אבל אחרי שהוא המשיך כמה דקות להסביר לי על כל ניסוי וניסוי, כולל הניסוי המפורסם של סרז' הרוש שזכה לאחרונה בנובל, וכולל הסבר מבלבל למדי על מושגים כמו "בו זמניות", "אובייקטיביות", "לוקאליות", לולאות זמן סגורות, משוואת דה ברולי, מרחב זמן מעוקם וכו' - בליל של מושגים ונוסחאות - אחרי כל זה - הוא אמר : אבל זה לא חשוב. עזוב...
נשמתי לרווחה.
אז למה בילבלת לי את המוח עם כל הממבו גמבו הפיסיקלי הזה? מחיתי.
זה היה בשביל להכין אותך לניסוי החשוב באמת.
זוכר שאלברט איינשטיין מחה פעם בפני נילס בוהר בייאוש וטען כי "איני מאמין שאלוהים משחק בקוביות" ?
את זה כמובן זכרתי.
אז ככה: אנחנו ברפא"ל מאד אוהבים להתעסק בזמננו החופשי בניסויים מסוג החתול של שרדינגר עם ג'וקים שהיינו תופסים בהפסקות הקפה בלילות הארוכים שבילינו במעבדות..ניסויים עם כל מיני נגזרות משעשעות. יום אחד, בחור צעיר שרק גמר את הטכניון, בהצטיינות יתרה (הבחור כל כך הצטיין עד שנשיא הטכניון בכבודו ובעצמו היה בא למעונות כל בוקר, להעיר אותו עם כוס קפה, עיתון, ושיחה על ענייני דיומא), הציע לערוך ניסוי שבוחן את מושג הבו זמניות, וקושר אותו למסע קדימה בזמן, ואחורה בזמן - בו זמנית.
בגדול, הרעיון שלו היה כזה:
ניקח את ניסוי ההתאבכות הממחיש את טבעו של (הפוטון הוא גם גל וגם חלקיק. וגם ההיפך נכון)
פיסיקאים ערכו מספר רב של גרסאות לניסוי הזה, כולל ניסוי "בחירה מאוחרת", והוכיחו שהפוטון ניחן במעין ידע מוקדם על מה שעומד להתרחש.
(אפשר לקרוא על הניסוי המדהים פה:
http://www.hayadan.org.il/quantun-p...y-part-b-07121/ ).
בתמצית, הניסוי הזה הוכיח שהעתיד קובע את העבר. דהיינו: היפוך הסיבתיות. התוצאה גורמת לסיבה.
בעולם המאקרו זה נראה אמנם הזוי. אבל בעולם הקוואנטי זה הוכח כאמור, בניסוי.
וכאן באה ההברקה של אותו בחור צעיר:
אם בידנו לערוך ניסוי בו אפשר להדגים היפוך הסיבתיות, למה שלא ננצל את האפקט הקוואנטי הזה גם בעולם המאקרו, למשל, לצורך הנחיית טילים שאף פעם לא מפספסים?
בהתחלה צחקו עליו ופטרו אותו כעוד רעיון לשעת לילה מאוחרת. שכחו מזה.
אבל ..הבחור המשיך לחשוב על זה בזמנו החופשי. ויום אחד התייצב בפני ראש הפרויקט, והודיע שיש לו רעיון למערכת הנחיה לטילים - כל טיל! - שאף פעם לא מפספסת. ליתר דיוק: סיכויי הפספוס שלה ייגזרו ישירות מתוחלת הנזק שצפוי להיגרם (בעתיד!) אם הטיל התוקף ימשיך במסלולו ללא הפרעה.
המשפט האחרון דורש עיון של דקה.
הבחור הסביר לי שתוחלת הנזק היא משתנה אקראי הנגזר ממקום הפגיעה של הטיל התוקף. לכאורה- משתנה אקראי לגמרי. אפשר לנחש ולחשב על סמך היסטוריה מהו הנזק הממוצע מטיל אחד, אבל לעולם אין לדעת מה יהיה נזקו של הטיל הבא.
ופה בדיוק נכנס המנגנון הקוואנטי של היפוך הסיבתיות.
הרעיון נראה הזוי לגמרי. אבל - היות וראש הפרויקט ידע איזה תכשיט עומד מולו, הוא הרצין, ואמר לו : בבקשה, קח חודש ימים, 10,000,$, ושני אנשים שאתה תבחר, ותביא לי POC הוכחת היתכנות מדעית.
אמר , ולא ידע מה אמר.
הבחור הסתער במרץ על הפרויקט. אף אחד באותו שלב לא ידע מה הוא עושה.
הוא לקח לצידו פיסיקאי מבוגר, אחד מהתותחים של העלייה הרוסית, ופיסיקאי צעיר, בוגר פרינסטון שעשה עלייה אשר נושא הדוקטרט שלו היה בדיוק הניסוי הזה ונגזרותיו.
הם קיבלו מעבדה, ועבדו חודש ימים כמו משוגעים. אף אחד לא ידע מה ולמה. ואף אחד גם לא שאל - במקומות האלו לאת תוחבים את האף אם לא צריך.
אחרי חודש, הבחור דופק על דלת ראש הפרויקט, נכנס בחיוך רחב, ובידו תיבת קרטון קטנה.
"מוכן!": הכריז הבחור.
מה מוכן? שאל הראש.
ה- POC - זה עובד. יש לנו מערכת הנחיה קוואנטית המבוססת על היפוך הסיבתיות.
מה?!!! ראש הפרויקט כמעט נפל מהכיסא
מה שאתה שומע. ענה הבחור.
והנה...הבאתי לך ניסוי שעובד. אבל תחילה אני מציע לך לשבת...
וכך המשיך הבחור מספר, עם כוסית שיבאס ביד:
הרעיון היה כזה: אם נצליח לקשור את אפקט היפוך הסיבותיות מהעולם הקוואנטי המוזר לעולם שלנו..נוכל לרתום אותו איכשהוא גם להנחיית טילים.
לא אלאה אותך בפרטים הטכניים- רובם מסווגים.
אבל הניסוי שהוצג בפני ראש הפרויקט היה פשוט ופוער לסתות:
בתוך התיבה היה פנס, קיר עם סדק, ומנגנון מכני עליו היו תלויים שני אגרטלים., אחד בשווי 1000 ש"ח. והשני בשווי 5 שקלים.
תפקיד המנגנון המכני היה לקלוט פוטון מהעתיד - לפענח את הספין שלו - ולהחליט "ימין" או "שמאל". בהתאם לכיוון שנבחר - האגרטל הימני או השמאלי היה נופל ונשבר.
הנבדק - ראש הפרויקט במקרה הזה- לא ידע מראש איזה אגרטל יקר ואיזה לא.
עורך הניסוי ביקש מראש הפרויקט לכוון את הפנס לאחד מהאגרטלים - כאמור, בלי שהנסיין יידע מראש איזה מהם הוא היקר יותר ואיזה הזול - וללחוץ על מתג ההפעלה.
מה שקרה בפועל הוא שתמיד - אבל תמיד - האגרטל הזול הוא שנשבר, לא חשוב לאיזה אגרטל כיוון הנבדק!
המנגנון נבדק מאות פעמים - - על חפצים שונים - עם הפרשי מחיר שונים - ותמיד עם אותה תוצאה מדהימה: עקרון היפוך הסיבתיות, יחד עם פונקציית מטרה מחוכמת גרמו לכך שתמיד הנזק יהיה מינימלי. אנקדוטה מעניינת התגלתה במקרה כשאחד המהנדסים חמד לו לצון והדביק על האגרטל הזול מדבקה עם הכיתוב "1000 ש"ח", ועל היקר מדבקה עם הכיתוב "5 ש"ח". הנסיין לא ידע על כך - אבל כשלחץ על המתג, נשבר האגרטל היקר באמת...ולא זה שהיה כתוב עליו במדבקה "1000 ש"ח"...
מכאן ועד לפיתוח מערכת הנחיה שלמה לטילים סביב הרעיון המהפכני הזה הדרך היתה קצרה מאד. והיא מסווגת לגמרי.
אבל אנו מגיעים לסוד ההנחיה של מערכת כיפת ברזל:
הרעיון הוא שצוות הסוללה מזהה יציאה, מחשב נקודת מפגש משוערת, ומשגר. עד כאן זה תהליך שגרתי.
החידוש הוא שהטיל המיירט, AKA "טמיר", צויד במערכת הנחיה מהופכת סיבתיות, עם פונקצית מטרה שלילית, כך שהוא תמיד מיירט בהסתברות גבוהה מאד (למעט כשל טכני או אובדן פוקוס של הצוות הטכני) את התוקף שאם ימשיך במסלולו ללא הפרעה יגרום לנזק המקסימלי על הקרקע. כיצד הוא יודע זאת? היפוך הסיבתיות. העתיד מכתיב לעבר במה לבחור - והעבר מכתיב לעתיד מה נבחר.
אני מקווה שהסברתי את העקרון בצורה סבירה. פרטים נוספים אני מניח שיפורסמו, בעתיד.
נערך לאחרונה ע"י שטורס בתאריך 15-03-2013 בשעה 19:50.
|