שלום לכולם,

התגלגל לידי הפנקס המופיע בתמונות, ונמסר לי כי הוא נלקח משבוי מצרי ביום כיפור.
אני אמנם יודע לקרוא ערבית, אבל לא ממש מבין את מה שאני קורא. כל מה שהצלחתי לפענח זה התאריך - אוקטובר 1972, וכן שהפנקס הודפס בבית דפוס צבאי (או מילים בעלות משמעות דומה...).
עד כמה שאני מצליח להבין, התמונות והמלל בפנקס מתארים אמל"ח שהיה בשימוש צה"ל באותה תקופה.

אשמח אם מישהו יוכל לשפוך קצת אור על העניין.

באותו הקשר, האם יש לאנשים בפורום יכולת להביא כאלה פנקסי תוד"א של שכנינו - עדיפות לכמה שיותר מודרני..מאוד מסקרן!

לא די שיידע מפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו את מסירות-הנפש שתלכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם-אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i44.tinypic.com/bdqhi0.jpg]

אבא שלי לקח באחת מהמלחמות (ששת הימים/יום כיפור) פנקסים דומים. לדעתי שמור אצלי אחד על חיל התותחנים, ובין השאר מופיעים שם טילי ההוק.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

היה לי אוסף של כאלה. צריך לחפש.הם עשויים מנייר גס מאוד, ומודפסים באיכות גרועה. בין היתר מצאתי חוברת שיחון בעברית, ספר המעוזים ובו פירוט ברזולוציה מקסימליתשל כל מעוז ומעוז, כולל בונקרים, תעלות קשר, עמדות ירי וכו. בסך הכל, הם היו מצויידים בספרות רבה,חלקה בגודל של פנקסי כיס, חלקה בחוברות. אין להשוות את החוברות שלהם לפנקסי הכים ולחוברות שהיו לנו באותם ימים- שלנו היו כרוכים פלסטיק, על נייר איכותי וברמת דפוס גבוהה. שלהם היו תת רמה מבחינה חיצונית.על התוכן איני יכול לחוות דיעה.

.

אם באמת הוכנו והופצו חוברות תוד"א מפורטות לפני המלחמה,כולל תיאור מפורט של המוצבים ולאף אחד אצלנו, לא צילצלו הפעמונים,מדובר באמת בליקוי מאורות מודיעיני מוחלט.
אולי זה גם מסביר את ההדפסה הפשוטה והמהירה.
מעבר לכך "אהבתי" את הגישה המצרית להפצת תוצרת מודיעינית לפני מלחמה.
במקום שכמעט כול המידע יסווג בסיווג גבוה ויאוחסן בכספות ליודעי סוד בלבד.
מידע רוחבי כולל ,עובד והופץ לדרג הלוחם כאמצעי הסבר והמחשה.
לכן גם "אהבתי" את תמונות הכלים בפעולה ולצידם חיילים ולא כלים סטריליים וערומים.
יש חשיבות לכך שהלוחם "יתוודע" לאוייב לפני המפגש עימו בפועל.
לצערי,אם כי כיום אני לא מעודכן,בצה"ל הגישה שונה והמודיעין הרבה פעמים הוא חומר אינטלקטואלי ליודעי סוד ולא כלי-עבודה בסיסי ללוחם הפשוט.מה שבעיני לפחות, טעות.
האם לדעתכם חומר מודיעיני מוחשי וחי,שהיה מופץ לפני מלחמת לבנון2,היה תורם משמעותית לתפקוד הדרג הלוחם?
אשמח לשמוע דעתכם.

החוברת היא מאוקטובר 1972 ולא 1973..

החוברת בהוצאת אגף המודיעין הצבאי והנשק..
זו חוברת מס' 14
בסוגריים :סילאח מודפעה ישראילי, יעני רק''מ ישראלי..
למשל הדף עם הזחל''ם כתובים שם פרטים טכניים כמו מהירות, מס' אנשי צוות,תוצרת, משקל,עובי שריון,גובה,אורך וכו'...

אצלי יש מפות של ערים בישראל מלבנון 1982 בהן הפתח הדפיס את שמות היישובים בערבית על גבי מפות ישראליות, עדיין ניתן לראות את הכיתוב בעברית...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

בכול אופן הייתי שמח לשמוע את דעתכם,על הפצת תוצרי מודיעין לדרג הלוחם.
התחושה שלי תמיד היתה,שקיים בצהל ,נתק בין המידע המודיעיני שנאסף ומועבד,לבין הדרג הלוחם עד כדי כך שלעיתים קרובות מדי,הפוטנציאל שטמון במידע לא מנוצל כראוי והדרג הלוחם לא יודע ומבין מספיק,את מה ומי שעומד מולו.
ואני לא מדבר על פעילות מיוחדת וכירורגית,אלא של מסגרות רגילות.
כמה מהלוחמים בלבנון2 לדוגמא,ידעו מה עומד מולם?איך נראים לוחמי חיזבאללה עדכנית,איך הם פועלים? איך נראית ומתפקדת "שמורת-טבע"?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס . בסוגריים :סילאח מודפעה ישראילי, יעני רק''מ ישראלי.. . ...

סילאח = חימוש
מדעפי = שריון (תותחנים)
מדרעה=שריון
דבאבה = טנק

ז"א חימוש השריון הישראלי (יעני)...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מדפעיה = ארטילריה
כלומר: נשק ארטילרי ישראלי

דרך אגב, המלל שליד התמונות הוא פשוט נתונים טכניים של אותו אמל"ח שבתמונות

ששמור במצב טוב, יחסית למרחק הזמן. מדובר בתוד"א בעניין השריון הצה"לי כשבנוסף, מצורפים כאן דפים שצולמו מתוך פנקס קטן - מעין שיחון בערבית - עברית.

בכותרת של החוברת (בירוק) כתוב בערבית :
"אדארה אלמוחאבראת אלחרבייה" בתרגום חופשי "משרד המודיעין הקרבי"
אך אצלנו מתרגמים "משרד המודיעין הצבאי" יהי ההבדל הקטן...
אנו חייבים להבין את המנטליות והדקויות של שכננו אם רוצים להיות ולחיות איתם לעד...

נ.ב.

עד שנת 1977-78 שר ההגנה במצרים נקרא "וואזיר אלחארב" (שר המלחמה)
לאחר המפגש בין סאדאת ובגין הוחלף התואר ל"ואזיר אלדפעה" (שר ההגנה)
תסכימו איתי שזה משהו....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו