21-01-2013, 09:41
|
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
|
|
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
|
|
תשובה
וועדת השליטה של בעה"ב בגרמניה (Allied Control Council), אשר ייצגה את ארבע מעצמות הכיבוש בגרמניה אחרי 1945, קבעה שגרמניה תפורז לחלוטין. זה הדבר הקרוב ביותר להגבלות שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי וכמובן שכאן ההגבלות היו חמורות בהרבה. יחד עם זאת, קביעה עקרונית זו התפוררה עם התפתחות המלחמה הקרה, כאשר כל צד ניסה לגייס את גרמניה "שלו".
נקודת המפנה החשובה ביותר בדרך לחימוש מחדש היו הדיונים על "קהילת ההגנה האירופאית" (EDC) ב-1951-1952. ההסכם בנוגע לקהילה (שמעולם לא יושם), אשר נחתם ב-27 במאי 1952 בפריז נתן חותמת הכשר בינ"ל ליוזמות חימושה מחדש של מערב גרמניה. במסגרת הדיונים על הקהילה גם הוצגו תוכניות מפורטות לצבא מערב גרמני חדש, שאמנם היה קטן מן הצבא הצרפתי, אבל עד כמה שידוע לי גרמניה מעולם לא התחייבה בפני צרפת להחזיק צבא קטן יותר (לשאלתו של קרן-אור).
הסובייטים הגיבו על הסכם ה-EDC בכך שאישרו למועצת העם המזרח גרמנית להכריז ב-10 ביולי 1952 על הקמת "כוח צבאי לאומי".
הפציפיזם הגרמני החזק של תקופת המלחמה הקרה, שהשפעתו ניכרת עד היום, היה תוצאה של גורמים רבים: תגובה לטראומת מלה"ע השניה, מרד הדור השני (בעיקר החל מ-1968) בדור המלחמה ובממסד, שינויים מנטליים רחבים בעולם המערבי, תגובה למלחמת וייטנאם וכמובן אי רצונם של הגרמנים לשמש "רצועת בטחון" במקרה של עימות מזויין עם ברית ורשה.
|