11-12-2012, 14:27
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
שום דבר חדש, זה פרויקט ותיק
כבר ב 1995 בוצעו 5 שיגורי הלפייר מסי-הוק מוקדם במסגרת סדרת ניסוי מוקדמת. לאחר מכן קיבלה רוקוול חוזה רשמי להתאמת משגר ה M299 למסוקי HH-60H המיועדים בין היתר למשימות חיט"ן וליטורל וב 1998 אף בוצעו 6 שיגורים גם ממסוק זה. מבצוע ההלפייר במסוקים אלו החל בראשית 1999. חלפו מספר שנים ופרויקט ה MH-60R/S, המאחד כזכור את הפלטפורמות הותיקות - שתי פלטפורמות הנצ"ל (שאוחדו למעשה עוד ב MH-60R) והכללית, קרם עור וגידים ועל כן הוחלט ב 2006 להתחיל בניסוי הלפייר גם במסגרתו. ואכן שנה לאחר מכן, בראשית 2007, בוצעו שיגורי ניסוי הראשונים במסוק החדש כולל בפעם הראשונה ממנשאים בשני צידיו.
http://air-attack.com/news/article/...ental-test.html
היכולת הנ"ל מובצעה בהדרגה מ 2008 והילך במסגרת שדרוג BLOCK 1 של מסוקי ה MH-60R (שכלל בין היתר הכפלת המשגרים לשני צידי גוף המסוק) ואכן וטייסות הסי-הוק מתרגלות אותה מאז באופן שוטף, כפי שניתן לראות בסרטון הנ"ל מקיץ 2012
http://www.military.com/video/guide.../1824497202001/
חשוב לזכור שמעבר להלפייר, מסוקי הסי-הוק המתקדמים משמרים גם את יכולות שיגור הפינגווין המסיבי בהרבה.
עוד על אבולוציית ה MH-60R/S המתכנסת ניתן ללמוד כאן
http://www.defenseindustrydaily.com...s-04435/#mh-60r
לגבי מדוע דווקא בסי-הוק, אני מפנה אותך לעבודה מעניינת שנכתבה ב 1999 על ידי טייס בצי האמריקני במסגרת לימודי פו"ם ובה הוא בוחן בין היתר את האפשרות לחמש בטילי הלפייר את שלשת גרסאות הסי-הוק דאז (ה SH-60B, ה SH-60F וה HH-60H, קרי טרם "האיחוד") ולעשות בהן שימוש לטובת תקיפת מטרות יבשתיות דווקא, אם במסגרת הכנף האווירית של הנומ"ט אליה המסוקים משתייכים ואם כיחידות עצמאיות מסיפונן של יתר ספינות הצי האמריקני. במסגרת העבודה הוא משווה את יכולותיהם של מסוקי תקיפה של הצבא וחיל הנחתים לאלו של הסי-הוק ומגיע למסקנה כי ה SHים אינם יכולים לשמש כמסוקי תקיפה בגלל העדר חליפת הגנה, אמצעי חוזי ואימונים מספקים (נכון לשעתו, כאמור מאז כל אלו הושלמו במסגרת ה MH-60). בכל מקרה העבודה כוללת מספר טבלאות השוואה מעניינות, ניתוח של תרחיש מלחמה זוטא דמיוני וכן אנקדוטות מעניינות כגון אלו:
http://www.dtic.mil/cgi-bin/GetTRDoc?AD=ada367683
The OH-58D helicopters performed a wide variety of
missions including artillery support, scouts for reconnaissance and screening missions,
designation for AH-64 Apache and AH-1W Cobra helicopters firing Hellfire missiles,
and designation for coalition fixed-wing aircraft dropping laser-guided bombs. "In the
artillery support role the OH-58D provided lasing for COPPERHEAD laser-guided 155-
millimeter artillery munitions. In one example OH-58Ds designated for 12 Copperhead
rounds with 12 confirmed hits."
Of particular interest to this paper, the OH-58D enjoyed considerable
success operating from U.S. Navy ships during Desert Storm. "The following
example provides some insight into how effective a Hellfire armed helicopter can
be. Before the USS Missouri (BB-63) and the USS Wisconsin (BB-64) could
move into the battleship fire support area, Silkworm missile sites on Faylakah
Island and the Kuwaiti coast had to be knocked out. Thirteen raids over two days
by carrier-based aircraft on Faylakah Island came to no avail. The decision was
then made to allow the USS Jarret's OH-58Ds and LAMPS His to reconnoiter the
island and destroy the sites ifthey could be found. Battle damage assessment was
to be provided by the Missouri's Pioneer remotely piloted vehicle and OH-58D
forward looking infrared (FUR) recordings ofthe mission. The OH-58Ds found
the site and destroyed it with one Hellfire missile. What two days oftactical
aviation raids had failed to destroy was thus eliminated by armed helicopters in
less than 20 minutes.
During Operation Desert Storm, Hellfire missiles were effective against a variety
oftargets other than tanks. Hellfire was reported to be effective against armored
vehicles, tanks, bunkers, bridges, and artillery systems.
An initial assessment ofinterviews with pilot/gunners who fired 200 missiles
showed a hit rate of about 65 percent. In addition, data compiled by the Hellfire
project office on 71 missiles fired by six different units between October 1990
and February 1991 showed an average hit rate of about 79 percent. The
individual unit hit rates ranged from 25 to 100 percent At least two units
improved significantly after receiving additional training The army found that
pilot/gunners were not using techniques designed to maximize Hellfire's accuracy
in the presence ofobscurants Once proper techniques were employed units'
hit rates increased to about 90%.
Overall, about 2,880 Hellfire missiles were fired in the GulfWar with a probability of hit
greater that 75 percent
לגבי ההתעקשות של הצי לחמש את הסי-הוק במקום לעשות שימוש במסוקי הסופר-קוברה של חיל הנחתים נכתב כך
The Navy decided in 1996 that the use of Army and Marine attack helicopters was
not a viable option for filling the Navy's requirement for armed helicopters. Instead, the
Navy chose to arm its Seahawk helicopters. The most cost-effective solution was to use
off-the-shelf technology. The Hellfire missile with the enhanced weapons kit described
in chapter 2 was the solution of choice. In January 1999 the first Seahawks, HH-60Hs
modified for the EWK, were given flight clearance to operationally fly with and fire the
Hellfire missile.
|