1.האם הכחלה,ציפויים וגימורים אחרים שקיימים בתעשיית הנשק מיושמים גם על מוצרים אחרים?
2.האם יש חילופי ידע/נסיון/טכניקות בין התעשייה הצבאית כולל נק"ל לזו האזרחית?
אני זוכר שהובאה לכך דוג' ממלה"ע 2 אך אני שואל על חילופי ידע/נסיון/טכניקות/שיטות ייצור בשגרה ולא בחירום.
3.ידוע לי שהעולם התחתון עושה שימוש נרחב ב"טילי לאו" (תרגום מעיתונאית - רקטות לאו)
יש סיבה לכך שהם לא עושים שימוש במקלעים?

1. בוודאי, אם יש טכנולוגיה שימושית איןסיבה שהיא תישאר מוגבלת לתחום אחד. השחמה וציפויי אנודייז למשל נפוצים בתעשייה. התקן שלפיו עושים את הטיפולים הוא MIL-SPEC כלומר תקן צבאי אמריקאי.
http://www.chromnickel.co.il/%D7%A1...%99%D7%99%D7%9D

2. מדובר באותם מפעלים, אותם מהנדסים ואותן טכנולוגיות ייצור.
אבל מעבר לזה, בסופו של יום, M16 ו-AK47 נמכרים גם בשוק האזרחי, אז ברור שהטכנולוגיות עוברות ושאין ממש גבול מוגדר בין "נשק צבאי" ל"נשק אזרחי".

3. דבר ראשון, השימוש לא כזה נרחב.
דבר שני, הלאו נותן כח אש ברמה אחרת מנק"ל + הוא קל יחסית לשימוש. טירונות עבריינים היא לא בדיוק יסודית או מקנה יכולת מקצועית גבוהה. תחזוקה של מקלע והשימוש בו דורשים ידע והאפקט שלו לא עולה בהרבה על רוס"ר או אקדח (בשימוש עברייני).
ועוד דבר, הלאו חד פעמי. יתרון אדיר למי שצריך להסתלק אחר כך מהאזור.

MC3:
1.אנודייז אם הבנתי נכון לא כ"כ קיים בנק"ל (לפי המאמר הזה:http://www.shotgun.co.il/shotgun/coats.htm)
הדבר היחיד שראיתי בקישור שהבאת שהזכיר לי ציפויים/גימורים בנק"ל זה רק ההשחרה.
2.פה הבנתי,מעניין רק איזה ידע,שיטות ייצור ונסיון עוברים מתעשיית נשק לתעשייה האזרחית.
3.מה גורם למקלע להיות מסובך יותר לשימוש ותחזוקה מרוס"ר?
לאו כבר לא נחשב לנק"ל?
או בקיצור? מתי נשק מפסיק להיחשב לנק"ל?

איזמל:
אתה מנסה להגיד שצה"ל שומר טוב יותר על המקלעים שלו?
שמתי לב שגם בארצות אחרות אין כ"כ שימוש עברייני במקלעים..
לגבי הלאו - נשמע הסבר לא רע,אבל רגע! משגר לאו לא יכול לקבל רש"קים שהם לא נ"ט?
(מעניין שתמיד התקשורת תגיד שזה "לאו" ולא משהו אחר)

ועוד שאלה או שתיים:
*מקלעים באופן מסודר משמשים רק צבאות או עוד גופי בטחון או משהו כזה?
*יש סיבה שנניח בAK ניתן לשים את החרירית על 100 עד 800 מטר ובM16 אין כזו אפשרות?

1. חלקי האלומיניום של ה M16 למשל עוברים הארד אנודייז.
נדמה לי שגם במקל"ר וM203 יש שימוש באלומיניום שעבר אנודייז.
לדעתי האתר שהבאת מתייחס בעיקר לאקדחים בהם אלומיניום לא נפוץ ולכן גם טיפול אנודייז לא מאוד נפוץ.

2. אני לא בטוח שירדת לסוף דעתי. התעשייה ברובה לא מופרדת לצבאית ואזרחית. יש מפעלי נשק שמפתחים כלי נשק, חלקם יגיעו לשימוש צבאי חלקם לשימוש אזרחי וחלקם גם וגם. לא חייבת להיות איזו טכנולוגיית ייצור אקזוטית בנשק צבאי ולא תמיד שם יופיעו לראשונה חידושים טכנולוגיים.

אם אתה מתיחס למעבר של טכנולוגיות וידע מתחום כלי הנשק לשאר שטחי התעשייה, זה עניין אחר. ואני לא מכיר אותו מספיק לעומק. אני יכול רק לשער שבגלל ההשקעה הממשלתית בפיתוח כלי נשק בוחרים ללכת על פרויקטים ברמת סיכון גדולה יותר מאשר בשוק האזרחי. כלומר, ישנם פרויקטים פורצי דרך ומהם יכולים לזלוג ידע וטכנולוגיה (בהנחה והנושאים לא נשארים חסויים).
אולי יוכלו לתת כאן דוגמאות.

3. במחשבה שניה מקלע לא חייב להיות יותר מסובך לאחזקה מנק"ל אחר. חלקם פשוטים מאוד ואמינים אפילו תחת הזנחה קשה.
מקלע מצריך יותר מיומנות והוא גדול ומסורבל ולא מעניק יתרון משמעותי בחיסולים ברחוב או בירי על בית כלשהו בנתניה. כנראה שלכן מעדיפים אקדחים ודברים שעושים בום. לגבי הרש"קים, כשיהיו בצה"ל מספיק לאו עם רש"ק נ"א, זה יגיע גם לעברינים.

נראה לי שאתה מיחס יותר מדי חשיבות להגדרות שרירותיות. נק"ל יכול להיות מוגדר בכל מני דרכים ועל ידי כל מיני גורמים.

הסיבה שאין ב-M16 כוונת גררה לטווחים רחוקים היא שהמפתחים החליטו שלא לשים אחת כזו. כנראה שהשיקול היה פישוט הנשק על חשבון אפשרות לירי מדויק לטווחים שהעריכו שהם גם ככה רחוקים מידי לנשק/חייל. בדורות אחרים של M16 (למשל A2 ן M4) הוספה כוונת עם תוף טווחים (לא זוכר לאיזה).

מה שלמדתי בפלילי זה שאין חוקיות ובדרך כלל מה שזמין הולך ...

סתם לא חשבתי על זה לעומק - בהחלט יכול לאמר לך שכשנגנב מאג - כולם על הרגליים ומתבצעת חקירה יעילה (עם משאבים)
כשלבנת חבלה נגנבת - זה לא מזיז לאף אחד ...
נראה לי (לא מתוך ידיעה) שרמת הפיקוח על צלם מחלקתי / פלוגתי גבוהה יותר מאשר הפיקוח על הבונקר ועל צריכת האמל"ח המדוייקת ....

יש יותר אירועי לאו ברמה הפלילית ממה שנדמה - אמנם נסיונות חיסול באמצעות לאו באמת אפשר לספור על כף יד אחת

אגב ייתרונות הלאו - קל לתפעול ????

שימו לב הפנייה לתקדין - תיק אחזקת לאו ... ברשות העבריין טורק
http://www.robolo.co.il/7/05/01/12/Robolo_102448.asp
תקראו ותצחקו או תבכו

השופטת זיכתה אותו כי טען שלא ידע שזה טיל לאו וחשב שהוא ריק...
וכן קובעת כי ע"מ לפגוע יש לערוך חישובים מתמטיים

לקרוא ולבכות...
מה שהיא לא ציטטה בפסק הדין ... זה שיש כיתוב ע"ג גוף המטול כיצד להשתמש בו (איורים)
אבל ככה זה במדינה שיש חוק אבל לא צדק....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mc3 1. טירונות עבריינים היא לא בדיוק יסודית או מקנה יכולת מקצועית גבוהה. תחזוקה של מקלע והשימוש בו דורשים ידע והאפקט שלו לא עולה בהרבה על רוס"ר או אקדח (בשימוש עברייני). ועוד דבר, הלאו חד פעמי. יתרון אדיר למי שצריך להסתלק אחר כך מהאזור.

תתפלא לאיזו רמת תחכום הגיעו ארגוני פשע מסויימים בהפעלת מטענים.

למרות שניתנה לעיל תשובה מצויינת לדעתי
השאלה טובה
לא חשבתי באמת למה על רקע פלילי קטן השימוש במקלעים
אם כי יש להוסיף כי קיימים מקרים כאלה אך בודדים...
אם הסיבה לכך נעוצה בפיקוח טוב יותר על צלמ מאשר על אמל"ח נפיץ אז אולי כדאי לצה"ל לאמץ שיטות אלה וכך סוף סוף לשים קץ לאחד המחדלים הגדולים בתולדותיו ...
וזה האחריות כלפי האמל"ח...
ישראל הינה בין המדינות המובילות בתחום מטעני החבלה ע"ר פלילי (אחת הסיבות זו היכולת הפשוטה להשיג אמצעים נפיצים)
צה"ל תורם לזה
אם רק היו מבינים את ההשלכות זה היה נפסק מזמן ...

לגבי שימוש ברקטות לאו - שהם יבינו שרש"ק נ"ט לא יעיל במיוחד כנגד המטרות שהם בוחרים הם יחליפו אמל"ח
אבל זה מצטלם טוב
ובתקשורת זה עושה הד מה שמחזק אותם ואת אירגונם למול המתחרים

כי זה באמת קשה לתפעל מאג על טי-מקס.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי lior432 כי זה באמת קשה לתפעל מאג על טי-מקס.

;1.אירגוני פשיעה מבצעים חיסולים ממוקדים ולא סתם ירי.
מטבעם הם נתונים למעקב כמעט שוטף וגם יעדיהם לחיסול ,לרוב מודעים לאיום ושומרים על עירנות גבוהה.
ושגרה משתנה המקשה על מעקבים.
מה גם שכמעט תמיד הם פועלים באזורים עירוניים.
ולכן מה יתן להם מקלע יותר מרובה?טווח גדול יותר?חדירות?עוצמת אש?-לא ממש רלוונטי.
שאיפתם תמיד לעקוב אחרי האובייקט,או לזמנו בעורמה [כפה אדומה] ,לתקוע בו מטח כדורים מטווח קצר
ולהעלם ללא סימנים ועדים.
לעשות את זה עם מקלע זה בלתי אפשרי.
חלק מהמועמדים לחיסול, רוכשים גם מכוניות ממוגנות ירי ולאו הוא בהחלט מתאים:קומפקטי,לא דורש
תחזוקה,קל להסתרה ,פשוט לתפעול וזמין ולו בזכות היותו מתכלה ולכן מדווח בצהל כשצ"ל ולא כאובדן נשק.
בסיכומו של עניין הלאו מצויי באיזורנו,כמעט 40 שנה וכמות נסיונות החיסול באמצעותו נספרים בקושי על יד אחת.
2.כוונת גררה היתה נפוצה מאוד בעבר אפילו באקדחים,ה ak-47 ממשיך באותה מסורת,בפועל קשה לאמוד טווח בשטח ולכוון את הטווח המתאים תוך כדי לחימה דינמית .
ולכן מרבית משתמשי הקלאצ שמים את הגררה על "מצב קרבי",היעיל ל200-300 מטר.
לגררה יש גם נטייה להתפס בתייל ,אפוד ובחלקן נוטות גם להתפרק.
לטעמי כוונת חרירית כמו ב מ-16 נוחה יותר לירי מהיר ,מלהב ואתנח.
למי שהוא יש מושג,איזה כוונת יש ל ak-74?

MC3:
1.אכן,האתר הזה מתייחס יותר לנשק שזמין (חוקית) לאזרחים.
2.הבנתי ואני אכן מתייחס יותר למעבר של טכנולוגיות וידע מתחום כלי הנשק לשאר שטחי התעשייה
3.תוכל להביא דוגמאות למקלעים שיהיו אמינים גם אם יהיו נתונים להזנחה קשה?
אני מהמר שזה האלו ללא שרשיר אלא מוזני מחסנית..
ורגע! יש מקלעים ויש מקלעים,לא?
יש לנו משהו קליל ופשוט כמו הRPK,יש לנו משהו בינוני כמו PK או מא"ג ויש לנו משהו ממש רציני כמו ה0.5
"נראה לי שאתה מיחס יותר מדי חשיבות להגדרות שרירותיות. נק"ל יכול להיות מוגדר בכל מני דרכים ועל ידי כל מיני גורמים. "
מודה באשמה - מנסה פשוט להבין מה הסיווג הנכון ועל מי אפשר לסמוך
(אני מסמתמך כרגע על WORLDGUNS.RU)

Here - זה אמיתי האופנוע הזה עם התול"ר?

nabato:
1.טוב,הבנתי את הרעיון
2.כיצד מסתדרים ללא הגררה?
(זה המינוח המקצועי?)
נשמע ממש בעיה אם קליע נע ב"קשת" שונה בטווחים שונים ונשמע שעם הגררה אפשר לפגוע יותר מדוייק.
3.בAK-74 היא בדיוק אותו דבר כמו בAK-47 רק סביר שהתאימו אותה קצת לכדור החדש
לפי מה שראיתי רק בAN-94 ונראה לי גם הAK-12 (לא בטוח!) הכוונה שונתה ל"תוף".

אה ותודה לאנשים שמקדישים זמן לענות ועוזרים להחכים.

מאג למשל אמין מאוד, יורה כמו שצריך כמעט ללא טיפול, קל מאוד לפירוק.
הנגב למשל פחות עמיד ויותר מושפע מחול ולכלוך. בנוסף, לפחות פעם נגבים היו נוטים להתבלות במנגנון ההזנה והכלים הבלויים הללו היו מאוד בעייתיים.

התול"ר על הוספה אמיתי ראה כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Vespa_150_TAP

בטווח 300+ מטר לא הקשת הבליסטית מפריעה לפגוע. זה פשוט קשה ודורש הרבה אימון וטכניקה נכונה. זה שנקודת הפגיעה נמוכה מנק' המכוון זה עוד גורם שקל יחסית להתחשב בו, מכוונים לראש ופוגעים במרכז מסה.

גם כך מרבית הירי מתבצע בטווחים שעד 300 מטר,בטח כיום כשמרבית הלחימה היא אורבנית.
מעבר ל500 מטר,רוסרים בטח קצרים כמו של היום לא יעילים,אך קיימים לרוב כלים נוספים בכוח כגון רובי צלפים,מקלעים ומרגמות.
גם עם קלאצ וגררה,עם הקנה הקצר,הכדור החלש יחסית והמרחק הקצרצר בין כוונות,כמעט בלתי אפשרי לפגוע בטווחים של מעל 400 מטר.
מה גם שב מ-16 הכוונת האחורית היא פרפרית עם מצב long לטווחים הרחוקים יותר.

nabato:
"חלק מהמועמדים לחיסול, רוכשים גם מכוניות ממוגנות ירי ולאו הוא בהחלט מתאים:קומפקטי,לא דורש
תחזוקה,קל להסתרה ,פשוט לתפעול וזמין ולו בזכות היותו מתכלה ולכן מדווח בצהל כשצ"ל ולא כאובדן נשק."
1.מה שגורם לי לתהות - איך אנשים פרטיים שמים יד על רכב ממוגן ירי? הייתי בטוח שהוא זמין רק לגופים ממשלתיים..
2.מה זה שצ"ל.

mc3:
1.מוזר,הנגב לא היה אמור להיות עמיד לחו"ל או אבק כשתוכנן?

nabato:
1.מדבריך אני מבין שירי מרוס"ר יכול להיות יעיל (עם היורה הוא לוחם ממוצע ולא כ"כ מאומן) עד 300-400 ואולי אולי 500 מטר אז מדוע על הגררות בAK וRPK ניתן "להגדיר" גם 800-900 מטרים?
2."גם כך מרבית הירי מתבצע בטווחים שעד 300 מטר" - עד כמה שהבנתי זו ה-סיבה שהרוס"ר פותח,נכון?
ורגע רוס"ר זה כלי אוניברסלי שיכול להחליף 3-4 אחרים (תו"כ התפשרות על יעילות)?
תמ"ק,רומ"ט,רובה בריחי ומקלע קל?

קצת לא נוח לשרשר אז מקווה שזה בסדר שתמיד אשאיר תגובות בתחתית העמוד ולכל מי שענה
ותודה כמובן למי שענה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי grish22 mc3: 1.מוזר,הנגב לא היה אמור להיות עמיד לחו"ל או אבק כשתוכנן?

עמידות היא לא תכונה בינארית (יש או אין). הנגב עמיד לחול ולאבק בצורה טובה, מאג עמיד יותר.
עמידות לחו"ל זה נושא אחר, אבל אם אני זוכר נכון הנגב נמכר למדינות זרות (קלומביה?) ככה שכנראה הוא עמיד גם לזה.

נגמרה החגיגה בה נסעו ראשי הארגונים במכוניות ממוגנות ..
זה כבר בניגוד לחוק בעקבות מה שציינת (גרם לאסקלציה בשיטות החיסול)

מתגובה לתגובה אני לומד אותך ....
גדול ...

1.הגררה במוסין ,מגיעה ל2000 מטר!
בטח שזה לא הטווח היעיל.
אבל הכדור מגיע לטווחים אלה ויותר ולכן תיאורטית,אתה יכול לירות אש לטווחים אלה למטרות שטח נרחבות
כגון ישובים וריכוזי כוחות גדולים.
בעבר בחלק מהרובים והמקלעים,לגררה היו 2 מצבים:1אופקי לטווחים של עד +- קילומטר2ניצב לטווחים
של כמה קילומטרים.
כשברור שאי אפשר לבצע ירי יעיל לטווחים אלה.
2.ההגדרות הצבאיות של כלי הנשק ,משתנות בהתאם להתפתחות הטכנולוגית ותורת הלחימה של הצבאות המובילים.
כיום רומט"ים,תמק"ים ורובים בריחיים [למעט צלפים} כמעט נעלמו לחלוטין משימוש צבאי ורוסרים קומפקטים
לסוגיהם שולטים בכיפה. לפני 40-50 שנה התמונה היתה שונה.
לטעמי הקרדיט מגיע ברובו לרוסים,שהשכילו לאמץ כבר בשנות הארבעים-חמישים את הקלצניקוב,ולהטמיעו
באופן נרחב בצבאם,כשהוא מכיל את יסודות החשיבה לגבי רוס"רים.
1.אוטומטי וחצי אוטומטי.
2.עוצמת כדור בינונית.
3.תכולת מחסנית גדולה.
4.מידות קומפקטיות.
5.טווח יעיל מוגבל

MC3 - בנגב לא היה אמור להיות יותר דגש על עמידות לחול לעומת המא"ג?
אה וקבל תיקון:הגרשיים (חו"ל) נרשמו בטעות.

nabato
1.אז הרעיון הוא לתת לחייל אפשרות "תאורטית" לפגוע מטווח ק"מ+ לא באדם אחד אלא "לרתק" ריכוזי כוחות גדולים או לירות על ישובים - הבנתי את הרעיון נכון?
2.הבנתי את הרעיון,
אבל רגע,רומ"ט עוד מופעל בצבאות סדירים,לא? אני מדבר על נניח הG3
תמ"ק עד כמה שהבנתי מופעל ע"י יח' מיוחדות,לא?
רובים בריחיים ברור לי שהם במוזיאון או משמשים לירי בשביל הכיף
(הבנתי שנניח בחלק ממדינות ארה"ב אזרח יכול לרכוש לעצמו מוסין)
ולפני 40-50 שנה רוס"רים היו יחסית "חדשניים" ובתחילת דרכם,לא?

ושאלה נוספת על ההבדל בין מקלע קל למקלע בינוני,אם נשים 2 מקלעים
DP-27 וPK שעושים שימוש בדיוק באותו כדור (7.62X54)
אז יוצא שמה שהופך את הDP-27 למקלע קל זה שהוא מוזן מחסנית שמכילה 47 כדורים בעוד שהPK מוזן שרשיר שמכיל 100-200 כדורים?
(קנה שניתן להחליף במהירות גם נחשב?)

1.כמו שכתבתי שדה הקרב משתנה וכיום הרעיון נגנז כתוצאה מזמינות אמצעים אחרים,יעילים יותר,וקשר יעיל יותר עם מסגרות אחרות היעילות לטווחים אלה .
כמו כן שדה הקרב הפך לדינמי הרבה יותר,כשמרבית הכוח ממוכן ופועל במסגרות קטנות יחסית ולעתים קרובות,מול מסגרות קלות צבאיות למחצה.
גררה לטווחים ארוכים היא לא יתרון בשדה קרב זה ,ומסקנות השטח מפעפעות באטיות מעלה עד לדרגים האמונים על הצטיידות.
המקרה שמדגים זאת הכי טוב זה קרב באר-שבע במלחמ"ע 1,שבו החיילים התורכיים קבעו את גררותיהם
לטווח רחוק לצורך ירי יעיל,אך כשהתחילה ההסתערות עליהם,רובם נלחצו ושכחו להתאים את מצב הגררה לטווח האוייב המסתער,מה שהפך אותם ללא יעילים.רובם נמצאו מתים עם גררות זקופות.
2.צבאות הם גופים שמרניים מאוד,המשתנים באטיות ,אלה מבינהם שלא נלחמים בפועל,משתנים עוד יותר באיטיות.
אין ספק שG-3 ופ.א.ל הם מאובנים פרה היסטוריים שעבר זמנם.
גם תמקים כמעט ולא נמצאים בשימוש צבאי,למעט מתארי לוט"ר מאוד ספציפים,מסיבה מאוד פשוטה.
תמקים התפתחו בשל הצורך בנשק קומפקטי ובעל כוח אש ללחימה בטווחים קצרים,על רקע היותו של הרובה
הצבאי העיקרי,מסורבל ובריחי-איטי באותה תקופה .חסרונותיו של הרובה הצבאי הובילו מגוון של "פתרונות",תמק"ים,ביונטים,רובי מטען,קרבינים, פגיונות ועוד.
התפתחות רובי הסער משנות החמישים,ייתרה את הצורך באותן פתרונות וזאת מאחר והרוסר המודרני
נותן מענה טוב גם לטווחים בינוניים וגם לטווחים קצרים ,אומנם על חשבון הארוכים.
ולכן כיום רומט"ים וביונטים נפוצים בעיקר במגרשי המצעדים ותמקים וקרבינים נפוצים בעיקר בכוחות שיטור.

תודה על ההסבר - עכשיו הבנתי את הרעיון..

רק שכחת לענות לגבי המקלעים:
ושאלה נוספת על ההבדל בין מקלע קל למקלע בינוני,אם נשים 2 מקלעים
DP-27 וPK שעושים שימוש בדיוק באותו כדור (7.62X54)
אז יוצא שמה שהופך את הDP-27 למקלע קל זה שהוא מוזן מחסנית שמכילה 47 כדורים בעוד שהPK מוזן שרשיר שמכיל 100-200 כדורים?
(קנה שניתן להחליף במהירות גם נחשב?)

בדיוק.

PK לכשעצמו מוגדר לעתים מקלע קל, ויש לו נגזרות עם קנים יותר כבדים וארוכים: PKS, PKT, PKB.

או"ם שמום.

לא ידעתי שPK מוגדר כמקלע,קל בויקי מגדירים אותו "בינוני" או ל"שימוש כללי"
ואתה מדבר על הגרסאות שמתקינים על רכבים או מסוקים,נכון?

יוצא שהDP והPK מבחינת כדור בו עושים שימוש הם בול אותו דבר ורק שיטות ההזנה שמות אותם תחת הגדרות שונות? זהו? זה הכל?

הגבולות בין מקלעים קלים לבינוניים בברה"מ - עמומים.

יש גם את ה DPK, ו RPK. שהם מקלעים קלים, עם אותו כדור בדיוק. מבחינת מסה גם DP וגם PK הם מקלעים בינונים לעומתם.

או"ם שמום.

החלוקה בין מקלעים ,מבוססת על מספר מרכיבים כגון:גודל,תצורה,תפקיד,תחמושת ובעיקר כמה אנשים נדרשים לנשיאתו ולהפעלתו.
אם נוסיף למשוואה, גם גורינוב 43 המסווג כמקלע בינוני/כבד ומופעל מאותה תחמושת 7.62x54 נבין אולי יותר את העניין.

ה דפ-27 נראה כרובה רגיל אך מגושם וכבד ,נישא ומופעל ע"י חייל בודד,היכול לייצר באמצעותו צרורות קצרים יחסית כאש כיתתית.
ה פ.ק לעומתו גדול יותר וכבד יותר ויופעל לרוב במצב שכיבה,יכול לייצר צרורות ארוכים יותר ,בשל צורת ההזנה ,הקירור והעמידות.
הגוריינוב הוא מכונה כבדה הנישאת ע"י מס חיילים [גורינוב וחצובה כ 40 קג] ומאפשרת ירי אוטומטי ממושך
מעמדה סטאטית.לפיכך לרוב יהיה נשק מחלקתי או רכוב.

מעבר לכך,החלוקה תלוייה גם בסוגי המקלעים שבשימוש.בעבר מאג היה נשק כיתתי כמקלע קל.
עם כניסתם של המינימי והנגב הקלים,הפך המאג למקלע בינוני.

אגב למיטב ידיעתי,r.p.k משתמש בכדור אחר 7.62x39 ומוגדר כמקלעון.

טאורוס - אם ניקח בחשבון רק את המשקלים של המקלעים שציינת (DPK הכוונה לRPD?) אז נשמע שבאמת הגבולות עמומים אז...
נשאר לסווג רק לפי שיטת ההזנה,כמה אנשים מפעילים את הכלי והאם הוא "נייד" או "נייח".

nabato
תודה על ההסבר המעניין רק קצת תיקונים:
*הDP-27 לפי סרט העוסק בנק"ל הבנתי שמופעל ע"י 2 אנשים,אחד יורה השני מכוון ועוזר עם התחמושת.
*גוריונוב אין לי מה לתקן,הבנתי שזה מקלע שאמור היה להחליף את המקלע המקסים.
*P.K - טוב,הבנתי.
בסרט המדובר לא כ"כ סיווגו מקלעים כקלים,בינוניים או כבדים.
שם נניח DP,RPD,RPK סווגו כמקלעים ידניים,SG-43 סווג כמקלע חצובתי והPK סווג גם כ"ידני" וגם כ"חצובתי"
(המקלעים הכבדים בקוטר 12.7 מ"מ כבר סווגו כמקלעים גדולי-קוטר)

הבנתי גם את הרעיון של סיווג המא"ג שהשתנה בעקבות כניסתם לשירות של מקלעים יותר קלים.

לגבי הRPK - צודק לגבי הRPKים הראשונים ה74 משתמש כבר בכדור 5.45X39 מקלעון זו רק הגדרה שיש בעברית?
יש סיבה שמקלעונים אחרים פחות נפוצים מהRPK?

טוב,לערוך אי אפשר אז אאלץ לרשום כהמשך להודעה הקודמת:

בזמן לחימה בשטח פתוח מה הסיכוי של חייל ממוצע לפגוע במטרה עם הנשק האישי שלו בטווח בינוני-ארוך?

וכבר לא קשור לנק"ל:
היכן אוכל לקרוא כיצד החייל הפשוט (לא מדבר על יח' מיוחדות) מצליח להסתדר פיזית/נפשית בזמן לחימה של ממש?

בשום מקום כי חייל פשוט או מסתדר או מת (נפשית או פיזית) והשיטה היעילה (המונית ולא ליחידות המיוחדות) היחידה היום זה לשבור נפשית ולבנות מחדש באימונים. זה בכדי שהרוב יצליח להתגבר על הבעיות ודילמות נפשיות.
אבל זה לא מקובל בארץ. לכן או נשברים או לא...

קשה באימונים-תנוח בקבר

נשמע מעניין ביותר,אין שום מקום בו אוכל לקרוא על התמודדות האדם בלחימה מבחינה פיזית ונפשית?
(אני רק יודע על מה שיכול להיות אחרי המלחמה <הלם קרב> אבל מעניין מה קורה בזמן אמת)

ספר מצוין שמספר את חוויות המלחמה ממבטו של חייל. ויש עוד רבים כמוהו.

עצם ההגדרה "ידני" ,"ידני-וחצובתי", "וחצובתי",מקבילה פחות או יותר לקל,בינוני ,וכבד.
גם לצלף,רגם 52,ר.פ.גיסט,יש מס 2,המסייע לו בהכוונה ובנשיאת תחמושת,אך אלו פקלים אישיים
היכולים להיות מופעלים ע"י חייל אחד.
פקלים צוותיים,כגון מק"כ,מרגמה כבדה בלתי אפשרי לשאת או להפעיל חייל אחד.

אם ההגדרות שלנו מקבילות לרוסיות אז גם מקלע חצובתי 7.62 מ"מ יכול בשקט להיחשב למקלע כבד?
עד כמה שהבנתי חוץ מה0.3 (עוד משרת בצבאות השונים?) אין כ"כ מקלעים חצובתיים בימינו..

ומק"כ לגמרי בלתי אפשרי שחייל אחד יוכל לשאת ולהפעיל או שהיו מקרים חריגים?

למה יש מקרים בהם רואים MG3
M240,PKM על חצובה

אולי מקודם לא הייתי ברור..

התכוונתי למקלעים שחצובה היא חלק בלתי נפרד מהמקלע (כמו ה0.3,גוריונוב וכו')