הממשלה מייצרת גרעון - אבל היא חייבת לקחת הלוואות כדי לממן אותן (אג"ח מדינה).
היא עושה זאת לפי האינטרסים של המפלגות המרכיבות את הממשלה (שרוצות להיטיב עם כלכלת ישראל מצד אחד, ולחלק הטבות "חברתיות" מצד שני).


גוף אחר, בלתי תלוי לכאורה (הבנק המרכזי של ישראל) מחליט החלטות הקשורות לכמות הכסף.
הוא עושה זאת לפי אינטרסים כלכליים ולא לפי רצון להיטיב עם קבוצה זו או אחרת בעם (למרות שהעומד בראשו נבחר ע"י פוליטיקאים בעקבות דעותיו הכלכליות):
האם להוריד את הריבית במשק?
האם להוריד את יחס הרזרבה שהבנקים מחוייבים לשמור?
האם להקטין את ייתרות מטבע החוץ?
האם לקנות הלוואות לטווח רחוק ולהחליפן בהלוואות לטווח הקרוב?
האם לחזור לשיטת "רצועת האלכסון" לשליטה ישירה על מחיר השקל?
כל אלו נחשבים שיטות להדפסה עקיפה של כסף (הגדלת כמות הכסף בשוק).


הדפסה ישירה של כסף נחשבת התערבות לא סבירה במשק - ועלולה להוביל לסנקציות כלכליות.
כך גם השתלטות על הבנק המרכזי (בנק ישראל) ושימוש בו לצורך מניפולציה כלכלית.